יסודות המיינדפולנס - איך לאכול

רשימות על אכילה

אכילה בתשומת לב

כדי לטפח תשומת לב, אנחנו יכולים לעשות את אותם הדברים שאנחנו תמיד עושים — ללכת, לשבת, לעבוד, לאכול, וכן הלאה — מתוך מודעות קשובה למה שאנחנו עושים. כשאנחנו אוכלים, אנחנו יודעים שאנחנו אוכלים. כשאנחנו פותחים דלת, אנחנו יודעים שאנחנו פותחים דלת. המחשבות שלנו נתונות לפעולות שלנו.

כשאתם מכניסים לפה חתיכת פרי, כל מה שאתם צריכים בשביל להיות מודעים הוא מעט תשומת לב: "אני מכניס/ה חתיכת תפוח לפה שלי." התודעה שלכם לא צריכה להיות במקום אחר. אם אתם חושבים על העבודה בזמן שאתם לועסים, זו איננה אכילה מודעת. כשאתם שמים לב לתפוח — זוהי תשומת לב. ואז, אתם יכולים להתבונן יותר לעומק ובתוך זמן קצר מאוד תראו את זרע התפוח, את המטע היפה ואת השמים, החקלאי, הקוטף וכו'. הרבה עבודה הושקעה בתפוח הזה!

כלום לא נוצר יש מאין

עם קצת תשומת לב, אתם באמת יכולים לראות מאין מגיע הלחם שלכם. הוא לא נוצר יש מאין. הלחם מגיע משדות החיטה, מעבודה קשה, ומהאופה, מהספק ומהמוכר. אבל הלחם הוא יותר מזה. שדה החיטה זקוק לעננים ולשמש. אז בפרוסת הלחם הזו יש שמש, יש ענן, ישנם עמלו של החקלאי, השמחה מכך שיש קמח ומיומנותו של האופה, ואז — באורח פלא! — ישנו הלחם. כל העולם כולו התאחד כדי שפרוסת הלחם הזו תגיע לידיכם. לא צריך לעבוד קשה כדי לזכות בתובנה הזו. צריך רק להפסיק לתת לתודעה שלכם לסחוף אתכם בדאגות, מחשבות ותוכניות.

גופכם שייך לכדור הארץ

בחיים המודרניים, אנשים נוטים לחשוב שהגוף שלהם שייך להם, שהם יכולים לעשות בו כל מה שהם רוצים. אבל הגוף שלכם אינו רק שלכם. הגוף שלכם שייך לדורות הקודמים, להורים שלכם ולדורות הבאים. הוא שייך גם לחֶברה ולכל שאר היצורים החיים. העצים, העננים, האדמה וכל יצור חי תרמו לקיומו של גופכם. אנחנו יכולים לאכול מתוך אכפתיות, בידיעה שאנחנו המטפלים של גופנו, ולא הבעלים שלו.

לאכול בלי לחשוב

כשאנחנו אוכלים אנחנו בדרך כלל חושבים. נוכל ליהנות מהאכילה הרבה יותר אם ננסה שלא לחשוב, ונתַרגל זאת בזמן שאנחנו אוכלים. אנחנו יכולים פשוט להיות מודעים לאוכל. לפעמים אנחנו אוכלים בלי להיות מודעים לְמה שאנחנו אוכלים. התודעה שלנו איננה שם. כשהתודעה שלנו לא נוכחת, אנחנו מסתכלים — אבל לא רואים, מקשיבים — אבל לא שומעים, אוכלים — אבל לא יודעים איזה טעם יש לאוכל. זהו מצב של שכחה, של חוסר תשומת לב. כדי להיות נוכחים באמת ובתמים אנחנו חייבים להפסיק לחשוב. זהו סוד ההצלחה.