מנהרת הזמן 83 - מכתבים לאנה פרנק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

הַמּוֹרָה בִּקְּשָׁה מֵאִתָּנוּ לִכְתּוֹב מִכְתָּב לְאָנָה פְרַנְק. אֲבָל אֵיךְ נוּכַל לְעוֹדֵד אוֹתָהּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מָה יִהְיֶה גּוֹרָלָהּ? וְאֵיךְ נַעֲבִיר לָהּ אֶת הַמִּכְתָּבִים?

הַפַּעַם הַסִּפּוּר מַתְחִיל בְּסֵרָחוֹן נוֹרָאִי בְּשֵׁרוּתֵי הַבָּנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ, וּמַמְשִׁיךְ בְּ... סֵרָחוֹן נוֹרָאִי בְּבוֹר בִּיּוּב בָּעִיר אַמְסְטֶרְדַם שֶׁבְּהוֹלַנְד. אֶת שָׁרוֹן שָׁמַעְתִּי כָּל הַזְּמַן בַּטֶּלֶפוֹן – אֲבָל אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַטֶּלֶפוֹן עָבַד בֶּעָבָר? מָה קוֹרֶה פֹּה? רוֹצִים לִשְׁמוֹעַ אֵיךְ בָּרַחְתִּי מֵהַחַיָּל הַנָּאצִי? רוֹצִים לָדַעַת לָמָּה אֲנִי לָבוּשׁ כָּךְ?

גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר־עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים ('מְשִׂימָה עוֹלָמִית', 'אֶל עַצְמִי', 'גִ'ינְגִ'י' וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי.

פרק ראשון

הַקְדָּמָה

הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:

שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ גִּבּוֹר־עָל, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט, מִסְתַּמֵּס עִם הַחֲבֵרִים בְּווֹטְסְאַפּ אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.

חוּץ מִזֶּה אֲנִי נִגְנָב מִסִּרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה, וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.

אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. הַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.

פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.

בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי לַמְּעָרָה. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי שׁוּב אֶת הַשָּׁטִיחַ עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר בַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.

יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.

שָׁרוֹן לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.

נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיּוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.

בָּרוּר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה הַסִּסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.

כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּשְׁנַת 1948, בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

כָּךְ הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ - זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַמַּחְתָּרוֹת שֶׁלָּחֲמוּ בַּבְּרִיטִים, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפות עַתִּיקוֹת יוֹתֵר, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ לִמְצָדָה.

רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.

אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.

פֶּרֶק א

שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְבַּקְּשִׁים לִכְתּוֹב מִכְתָּבִים לְאָנָה פְרַנְק

"שָׁלוֹם לָךְ אָנָה פְרַנְק הַיְּקָרָה," זוֹ שִׁירְלִי מֵהַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁעוֹמֶדֶת כָּאן מוּלֵנוּ לְיַד הַלּוּחַ וּמַקְרִיאָה לְכֻלָּנוּ אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁהִיא כָּתְבָה. בְּמִסְגֶּרֶת קְרִיאָה מֻנְחֵית, הַמּוֹרָה מִירִי בִּקְּשָׁה מִכֻּלָּנוּ לִקְרוֹא אֶת הַסֵּפֶר 'יוֹמָנָהּ שֶׁל אָנָה פְרַנְק'. בְּהֶמְשֵׁךְ לַקְּרִיאָה הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִכְתֹּב לְאָנָה מִכְתָּב, וִידַמְיֵן שֶׁהִיא עֲדַיִן נִמְצֵאת שָׁם בְּדִירַת הַמִּסְתּוֹר בְּאַמְסְטֶרְדַם שֶׁבְּהוֹלַנְד, וּמְסֻגֶּלֶת לְקַבֵּל אֶת הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה, "זוֹ אֲנִי, שִׁירְלִי עָמִיר מִירוּשָׁלַיִם..." שִׁירְלִי מְרִימָה אֶת עֵינֶיהָ מִדַּף הַנְּיָר שֶׁהִיא מַחְזִיקָה וּמַבִּיטָה בָּנוּ בַּחֲשָׁשׁ. לָמָּה בַּחֲשָׁשׁ? כִּי הַמּוֹרָה מִירִי בִּקְּשָׁה שֶׁכֻּלָּנוּ נָעִיר הֶעָרוֹת לְכוֹתֵב הַמִּכְתָּב, וּלְדַעְתִּי לַמְרוֹת שֶׁשִּׁירְלִי הִיא אַחַת הַמְּקֻבָּלוֹת בַּכִּתָּה, הִיא חַסְרַת בִּטָּחוֹן וְחוֹשֶׁשֶׁת שֶׁהַמִּכְתָּב שֶׁלָּהּ לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ.

לְרֶגַע מִשְׂתָּרֶרֶת דְּמָמָה בַּכִּתָּה. כֻּלָּנוּ מַמְתִּינִים שֶׁשִּׁירְלִי תַּמְשִׁיךְ, אֲבָל הִיא מִשְׁתַּהָה.

"שִׁירְלִי, מָה קָרָה?" הַמּוֹרָה מִירִי שׁוֹאֶלֶת.

"כְּלוּם," שִׁירְלִי עוֹנָה.

"תּוּכְלִי לְהַמְשִׁיךְ?" הַמּוֹרָה מִירִי מְבַקֶשֶׁת.

"אַתְחִיל מֵהַתְחָלָה," שִׁירְלִי אוֹמֶרֶת. הִיא מִזְדַּקֶּפֶת וּמַתְחִילָה מֵהַתְחָלָה: "שָׁלוֹם לָךְ אָנָה פְרַנְק הַיְּקָרָה, זוֹ אֲנִי, שִׁירְלִי עָמִיר מִירוּשָׁלַיִם. אַתְּ אָמְנָם לֹא מַכִּירָה אוֹתִי, אֲבָל אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָךְ, כִּי קָרָאתִי אֶת הַיּוֹמָן שֶׁלָּךְ. כֵּן, אָנָה. אַתְּ אָמְנָם לֹא יוֹדַעַת אֶת זֶה כִּי אַתְּ מֵתָה, אֲבָל הַיּוֹמָן שֶׁלָּךְ הִתְפַּרְסֵם. הוּא הִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָעוֹלָם וְאַתְּ נִהְיֵית מְפֻרְסֶמֶת. הָיִית מַאֲמִינָה שֶׁתִּהְיִי מְפֻרְסֶמֶת? אַתְּ אָמְנָם קִוִית לִהְיוֹת סוֹפֶרֶת, אֲבָל עַל פִּרְסוּם כָּזֶה בָּטוּחַ לֹא חָשַׁבְתְּ. הַגּוֹרָל שֶׁלָּךְ הָיָה אָמְנָם רַע וָמָר, כִּי אֲנָשִׁים שֶׁבְּטַחְתֶּם בָּהֶם בָּגְדוּ וְהִלְשִׁינוּ עֲלֵיכֶם, אֲבָל הַיּוֹמָן שֶׁכָּתַבְתְּ הִגִּיעַ כִּמְעַט לְכָל קְצוֹת הָעוֹלָם. דַּרְכֵּךְ אֲנַחְנוּ מְבִינִים כַּמָּה הַשּׁוֹאָה הָיְתָה נוֹרָאָה וְגַם..." שִׁירְלִי עוֹצֶרֶת, כִּי חֲרִיקַת כִּסֵּא קוֹטַעַת אֶת דְּבָרֶיהָ. זֶה עֹפֶר שֶׁקָּם מִמְּקוֹמוֹ.

"מַמָּשׁ גָּרוּעַ!" הוּא מִתְפָּרֵץ.

"מָה גָּרוּעַ?" שִׁירְלִי נִרְאֵית מְבֹהֶלֶת.

"אַתְּ לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֹּאת חֻצְפָּה מִצִּדֵּךְ לְסַפֵּר לְאָנָה שֶׁהַגּוֹרָל שֶׁלָּהּ יִהְיֶה רַע וָמָר?" הוּא נִשְׁמָע כּוֹעֵס, "אַתְּ לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתְּ אֲמוּרָה לְעוֹדֵד אוֹתָהּ?"

"לְעוֹדֵד אוֹתָהּ?''

"כֵּן," עֹפֶר אוֹמֵר.

"אֵיךְ בְּדִיּוּק?" שִׁירְלִי שׁוֹאֶלֶת.

"אֲנִי לֹא מַמָּשׁ יוֹדֵעַ," עֹפֶר נִרְאֶה נָבוֹךְ.

"אוּלַי קֹדֶם כֹּל לְעוֹדֵד אוֹתָהּ שֶׁתַּחְזִיק מַעֲמָד," עֹפֶר מַסְבִּיר. "אִם אַתְּ הָיִית מִסְתַּתֶּרֶת וְהָיִית מְקַבֶּלֶת מִכְתָּב, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מִתְבָּרֵר לָךְ שֶׁיְּגַלּוּ אֶת הַמַּחְבּוֹא שֶׁלָּךְ וְשֶׁתָּמוּתִי, זֶה הָיָה לָךְ נָעִים?"

"אֲבָל..." שִׁירְלִי נְבוֹכָה.

"מָה?" הַמּוֹרָה מִירִי שׁוֹאֶלֶת.

"אוּלַי, אִם הִיא תֵּדַע שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ בָּטְחָה בָּהֶם יִבְגְּדוּ וְיַלְשִׁינוּ, הִיא תֵּדַע לְהִזָּהֵר מִפְּנֵיהֶם וְהִיא תַּזְהִיר גַּם אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ?"

עַכְשָׁיו אֲנִי קָם.

"נִרְאֶה לָךְ שֶׁתּוּכְלִי לְשַׁנּוֹת אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה?" אֲנִי שׁוֹאֵל, "נִרְאֶה לָךְ שֶׁתּוּכְלִי לְשַׁנּוֹת אֶת מָה שֶׁקָּרָה, וְשֶׁלֹּא יִתְפְּסוּ אֶת אָנָה וְאֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ, רַק כִּי אַתְּ שָׁלַחְתְּ לָהּ מִכְתָּב מֵהֶעָתִיד?"

שִׁירְלִי מַסְמִיקָה.

"טוֹב," קוֹלָהּ צָרוּד, "אֲנִי מְבִינָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה, אֲבָל אֲנִי בְּכָל זֹאת מְעוֹדֶדֶת אוֹתָהּ."

"בֶּאֱמֶת?" שָׁרוֹן מִתְעָרֶבֶת, "אֵיךְ בְּדִיּוּק אַתְּ מְעוֹדֶדֶת אוֹתָהּ?"

"אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָהּ שֶׁהִיא תִּהְיֶה מְפֻרְסֶמֶת וְשֶׁהַיּוֹמָן שֶׁלָּהּ יַגִּיעַ לְכָל הָעוֹלָם וְ..."

"אֲבָל הִיא תָּמוּת!" אֲנִי מִתְרַגֵּז, "אַתְּ הָיִית מַעֲדִיפָה לִהְיוֹת מְפֻרְסֶמֶת וְלָמוּת, אוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּךְ וְלֹא לִהְיוֹת מְפֻרְסֶמֶת?"

בְּעֵינֶיהָ שֶׁל שִׁירְלִי מוֹפִיעוֹת דְּמָעוֹת. לֹא קָשֶׁה לִי לְהָבִין שֶׁהִיא נֶעֶלְבָה, אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ אֲנִי בִּכְלָל לֹא מְרַחֵם עָלֶיהָ. אֲנִי לֹא מְרַחֵם עָלֶיהָ כִּי הִיא יַלְדָּה מְקֻבֶּלֶת, וְיוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת רָאִיתִי בְּמוֹ עֵינַי אֵיךְ הִיא מַעֲלִיבָה יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת. וּבְנוֹסָף לְזֶה אֲנִי לֹא מְרַחֵם עָלֶיהָ כִּי הַמִּכְתָּב שֶׁלָּהּ מְעַצְבֵּן. אֵיךְ אֶפְשָׁר לַחְשׁוֹב שֶׁלְּאָנָה הַפִּרְסוּם יִהְיֶה חָשׁוּב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַחַיִּים עַצְמָם?

"אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַמְשִׁיךְ לִקְרוֹא!" שִׁירְלִי מַכְרִיזָה, "כֻּלְּכֶם מַגְעִילִים!"

"אֲנִי אֶקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלִּי," עֹפֶר אוֹמֵר.

שִׁירְלִי חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ וְעֹפֶר מִתְיַצֵּב לְיַד הַלּוּחַ.

"שָׁלוֹם לָךְ אָנָה פְרַנְק," הוּא קוֹרֵא בְּקוֹל, "אֲנִי כּוֹתֵב לָךְ מֵהֶעָתִיד. זֶה אָמְנָם נִשְׁמָע בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, אֲבָל בְּעֶזְרַת הַדִּמְיוֹן, הַכֹּל אֶפְשָׁרִי. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אוֹתָךְ לִקְרוֹא שֶׁבְּסוֹף הַמִּלְחָמָה, הַ'טּוֹבִים' נִצְּחוּ אֶת הַנָּאצִים. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁמְּשַׁעֲמֵם לָךְ בִּמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא שֶׁלָּךְ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁתְּנָאֵי הַחַיִּים שֶׁלָּכֶם מַמָּשׁ גְּרוּעִים, אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לְבַשֵּׂר לָךְ שֶׁבַּסּוֹף יִהְיֶה טוֹב. גֶּרְמַנְיָה תְּנֻצַּח בַּמִּלְחָמָה וְהִיטְלֶר יִמַּח־שְׁמוֹ־וְזִכְרוֹ יִתְאַבֵּד. כַּמָּה שָׁנִים אַחֲרַי סִיּוּם הַמִּלְחָמָה תָּקוּם מְדִינָה חֲדָשָׁה, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. כֵּן, אָנָה, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אוֹתָךְ מְאוֹד לָדַעַת אֶת זֶה, כִּי הֲרֵי אַתְּ יְהוּדִיָּה. תִּהְיֶה לָנוּ מְדִינָה יְהוּדִית, וְכָל יְהוּדִי שֶׁיִּרְצֶה לָבוֹא אֵלֶיהָ, יוּכַל לָבוֹא, אֲבָל עֲדַיִן יִהְיוּ לָנוּ הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת וּמַאֲבָקִים," הוּא מַפְסִיק לִקְרוֹא, וּמִשּׁוּם מָה מַבִּיט דַּוְקָא בִּי.

"כָּל הַכָּבוֹד!" אֲנִי מַכְרִיז, "זֶה מִכְתָּב שֶׁהָיִיתִי מֵבִיא לְאָנָה."

"לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵן 'מֵבִיא'?" עֵינָיו שֶׁל עֹפֶר נִפְעָרוֹת.

"מֵבִיא זֶה מֵבִיא," אֲנִי לֹא מְגַלֶּה.

"אֵיךְ תָּבִיא לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב אִם הִיא מֵתָה מִזְּמַן?" הוּא לֹא מַרְפֶּה.

"אֲנַסֶּה לַחְזוֹר אֵלֶיהָ בַּזְּמַן," אֲנִי נִזְהָר לֹא לְהַזְכִּיר אֶת הַמְּעָרָה וְאֶת הַמִּנְהָרָה, "אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהִיא תִּשְׂמַח לְקַבֵּל מִכְתָּבִים כָּאֵלֶּה."

בַּכִּתָּה מִשְׂתָּרֶרֶת דְּמָמָה. כָּל הַמַּבָּטִים נְעוּצִים בִּי. נִדְמֶה לִי שֶׁחֲבֵרַי לַכִּתָּה חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי מָה־זֶה הָזוּי. בִּמְקוֹמָם גַּם אֲנִי הָיִיתִי מַרְגִּישׁ כָּכָה, אִם מִישֶׁהוּ הָיָה מְסַפֵּר לִי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵן לְהָבִיא לָאָנָה פְרַנְק מִכְתָּבִים שֶׁכָּתְבוּ לָהּ יְלָדִים בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי כֵן, אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל תֵּבַת הַדֹּאַר שֶׁהַמּוֹרָה מִירִי הֵכִינָה, וְאוֹמֵר:

"אִם בֵּין הַמִּכְתָּבִים יִהְיוּ מִכְתָּבִים מְעוֹדְדִים, אַתֶּם יְכוֹלִים לִסְמוֹךְ עָלַי. אֲנִי אָבִיא אוֹתָם אֶל אָנָה פְרַנְק."

עַכְשָׁיו הַדְּמָמָה מִתְחַלֶּפֶת בִּצְחוֹקִים. כֻּלָּם צוֹחֲקִים. גַּם עֹפֶר. אֲפִלּוּ שָׁרוֹן, אֲבָל כְּשֶׁכֻּלָּם יוֹצְאִים מֵהַכִּתָּה בְּסוֹף יוֹם הַלִּמּוּדִים, הִיא נִגֶּשֶׁת אֵלַי.

"הִגְזַמְתָּ!" הִיא אוֹמֶרֶת.

"לָמָּה?" אֲנִי תּוֹלֶה אֶת רְצוּעוֹת הַתַּרְמִיל שֶׁלִּי עַל כְּתֵפַי, "זֶה לֹא נִרְאֶה לָךְ רַעֲיוֹן מַגְנִיב?"

"מָה?"

"לְהָבִיא לְאָנָה פְרַנְק אֶת הַמִּכְתָּבִים הַמְּעוֹדְדִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ אֵלֶיהָ?"

"אַתָּה מִתְכַּוֵן בִּרְצִינוּת?"

"לְגַמְרֵי."

"כְּאִלּוּ, אֲנַחְנוּ נוֹצִיא אֶת הַמִּכְתָּבִים מֵהַתֵּבָה שֶׁהַמּוֹרָה הֵכִינָה, וְנִקַּח אוֹתָם אִתָּנוּ לַמִּנְהָרָה בְּתִקְוָה שֶׁהִיא תּוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל אָנָה? לְזֶה אַתָּה מִתְכַּוֵן?"

"בְּדִיּוּק." אֲנִי מְאַשֵּׁר.

"וְאִם לֹא נַגִּיעַ אֵלֶיהָ?"

"אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַמִּנְהָרָה תִּשְׂמַח לְהָבִיא אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ."

"וְאִם לֹא?"

"אִם לֹא, נַחְזִיר אֶת הַמִּכְתָּבִים לַתֵּבָה."

"וְאִם הַמִּכְתָּבִים יֵלְכוּ לְאִבּוּד בַּדֶּרֶךְ, מָה תַּגִּיד אָז לַמּוֹרָה?"

אוּף! הַשְּׁאֵלוֹת הַמְּעַצְבְּנוֹת הָאֵלֶּה שֶׁגּוֹרְמוֹת לְךָ לְהַסֵּס וְלֹא לִפְעוֹל כְּפִי שֶׁהַלֵּב אוֹמֵר לְךָ... הֲרֵי אִם בְּכָל פַּעַם הָיִינוּ נִזְהָרִים מִתַּקָּלוֹת, אָז בִּכְלָל לֹא הָיִינוּ מַגִּיעִים אֶל כָּל הָאֵרוּעִים בֶּעָבָר שֶׁהִגַּעְנוּ אֲלֵיהֶם. אָז אִם מִישֶׁהוּ אַחֵר הָיָה מְנַסֶּה לִגְרוֹם לִי לִשְׁקוֹל מֵחָדָשׁ אֶת הָרַעֲיוֹן, בְּסֵדֶר, הָיִיתִי מֵבִין. אֲבָל שָׁרוֹן?

דַּוְקָא שָׁרוֹן???

"תָּבוֹאִי אִתִּי אוֹ לֹא?" אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ.

"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת," הִיא מְהַסֶּסֶת.

"אוֹקֵי," אֲנִי לֹא מְוַתֵּר, "תַּעֲשִׂי מָה שֶׁבָּרֹאשׁ שֶׁלָּךְ. אֲנִי מִתְכַּוֵן לְהִסְתַּתֵּר בַּשֵּׁרוּתִים עַד שֶׁכֻּלָּם יַעַזְבוּ, וְאָז לַחְזוֹר לַכִּתָּה וְלָקַחַת אֶת הַמִּכְתָּבִים. אִם תִּהְיִי אִתִּי, אַחְלָה. אִם לֹא, אֲנִי אֶקַּח אוֹתָם לַמְּעָרָה לְבַדִּי," וּמִבְּלִי לְהַמְתִּין לַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּהּ אֲנִי מַפְנֶה אֵלֶיהָ אֶת גַּבִּי וְנִכְנָס לְשֵׁרוּתִי הַבָּנִים.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מנהרת הזמן 83 - מכתבים לאנה פרנק גלילה רון־פדר עמית

הַקְדָּמָה

הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:

שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ גִּבּוֹר־עָל, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט, מִסְתַּמֵּס עִם הַחֲבֵרִים בְּווֹטְסְאַפּ אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.

חוּץ מִזֶּה אֲנִי נִגְנָב מִסִּרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה, וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.

אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. הַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.

פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.

בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי לַמְּעָרָה. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי שׁוּב אֶת הַשָּׁטִיחַ עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר בַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.

יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.

שָׁרוֹן לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.

נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיּוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.

בָּרוּר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה הַסִּסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.

כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּשְׁנַת 1948, בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

כָּךְ הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ - זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַמַּחְתָּרוֹת שֶׁלָּחֲמוּ בַּבְּרִיטִים, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפות עַתִּיקוֹת יוֹתֵר, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ לִמְצָדָה.

רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.

אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.

פֶּרֶק א

שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְבַּקְּשִׁים לִכְתּוֹב מִכְתָּבִים לְאָנָה פְרַנְק

"שָׁלוֹם לָךְ אָנָה פְרַנְק הַיְּקָרָה," זוֹ שִׁירְלִי מֵהַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁעוֹמֶדֶת כָּאן מוּלֵנוּ לְיַד הַלּוּחַ וּמַקְרִיאָה לְכֻלָּנוּ אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁהִיא כָּתְבָה. בְּמִסְגֶּרֶת קְרִיאָה מֻנְחֵית, הַמּוֹרָה מִירִי בִּקְּשָׁה מִכֻּלָּנוּ לִקְרוֹא אֶת הַסֵּפֶר 'יוֹמָנָהּ שֶׁל אָנָה פְרַנְק'. בְּהֶמְשֵׁךְ לַקְּרִיאָה הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִכְתֹּב לְאָנָה מִכְתָּב, וִידַמְיֵן שֶׁהִיא עֲדַיִן נִמְצֵאת שָׁם בְּדִירַת הַמִּסְתּוֹר בְּאַמְסְטֶרְדַם שֶׁבְּהוֹלַנְד, וּמְסֻגֶּלֶת לְקַבֵּל אֶת הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה, "זוֹ אֲנִי, שִׁירְלִי עָמִיר מִירוּשָׁלַיִם..." שִׁירְלִי מְרִימָה אֶת עֵינֶיהָ מִדַּף הַנְּיָר שֶׁהִיא מַחְזִיקָה וּמַבִּיטָה בָּנוּ בַּחֲשָׁשׁ. לָמָּה בַּחֲשָׁשׁ? כִּי הַמּוֹרָה מִירִי בִּקְּשָׁה שֶׁכֻּלָּנוּ נָעִיר הֶעָרוֹת לְכוֹתֵב הַמִּכְתָּב, וּלְדַעְתִּי לַמְרוֹת שֶׁשִּׁירְלִי הִיא אַחַת הַמְּקֻבָּלוֹת בַּכִּתָּה, הִיא חַסְרַת בִּטָּחוֹן וְחוֹשֶׁשֶׁת שֶׁהַמִּכְתָּב שֶׁלָּהּ לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ.

לְרֶגַע מִשְׂתָּרֶרֶת דְּמָמָה בַּכִּתָּה. כֻּלָּנוּ מַמְתִּינִים שֶׁשִּׁירְלִי תַּמְשִׁיךְ, אֲבָל הִיא מִשְׁתַּהָה.

"שִׁירְלִי, מָה קָרָה?" הַמּוֹרָה מִירִי שׁוֹאֶלֶת.

"כְּלוּם," שִׁירְלִי עוֹנָה.

"תּוּכְלִי לְהַמְשִׁיךְ?" הַמּוֹרָה מִירִי מְבַקֶשֶׁת.

"אַתְחִיל מֵהַתְחָלָה," שִׁירְלִי אוֹמֶרֶת. הִיא מִזְדַּקֶּפֶת וּמַתְחִילָה מֵהַתְחָלָה: "שָׁלוֹם לָךְ אָנָה פְרַנְק הַיְּקָרָה, זוֹ אֲנִי, שִׁירְלִי עָמִיר מִירוּשָׁלַיִם. אַתְּ אָמְנָם לֹא מַכִּירָה אוֹתִי, אֲבָל אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָךְ, כִּי קָרָאתִי אֶת הַיּוֹמָן שֶׁלָּךְ. כֵּן, אָנָה. אַתְּ אָמְנָם לֹא יוֹדַעַת אֶת זֶה כִּי אַתְּ מֵתָה, אֲבָל הַיּוֹמָן שֶׁלָּךְ הִתְפַּרְסֵם. הוּא הִתְפַּרְסֵם בְּכָל הָעוֹלָם וְאַתְּ נִהְיֵית מְפֻרְסֶמֶת. הָיִית מַאֲמִינָה שֶׁתִּהְיִי מְפֻרְסֶמֶת? אַתְּ אָמְנָם קִוִית לִהְיוֹת סוֹפֶרֶת, אֲבָל עַל פִּרְסוּם כָּזֶה בָּטוּחַ לֹא חָשַׁבְתְּ. הַגּוֹרָל שֶׁלָּךְ הָיָה אָמְנָם רַע וָמָר, כִּי אֲנָשִׁים שֶׁבְּטַחְתֶּם בָּהֶם בָּגְדוּ וְהִלְשִׁינוּ עֲלֵיכֶם, אֲבָל הַיּוֹמָן שֶׁכָּתַבְתְּ הִגִּיעַ כִּמְעַט לְכָל קְצוֹת הָעוֹלָם. דַּרְכֵּךְ אֲנַחְנוּ מְבִינִים כַּמָּה הַשּׁוֹאָה הָיְתָה נוֹרָאָה וְגַם..." שִׁירְלִי עוֹצֶרֶת, כִּי חֲרִיקַת כִּסֵּא קוֹטַעַת אֶת דְּבָרֶיהָ. זֶה עֹפֶר שֶׁקָּם מִמְּקוֹמוֹ.

"מַמָּשׁ גָּרוּעַ!" הוּא מִתְפָּרֵץ.

"מָה גָּרוּעַ?" שִׁירְלִי נִרְאֵית מְבֹהֶלֶת.

"אַתְּ לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֹּאת חֻצְפָּה מִצִּדֵּךְ לְסַפֵּר לְאָנָה שֶׁהַגּוֹרָל שֶׁלָּהּ יִהְיֶה רַע וָמָר?" הוּא נִשְׁמָע כּוֹעֵס, "אַתְּ לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתְּ אֲמוּרָה לְעוֹדֵד אוֹתָהּ?"

"לְעוֹדֵד אוֹתָהּ?''

"כֵּן," עֹפֶר אוֹמֵר.

"אֵיךְ בְּדִיּוּק?" שִׁירְלִי שׁוֹאֶלֶת.

"אֲנִי לֹא מַמָּשׁ יוֹדֵעַ," עֹפֶר נִרְאֶה נָבוֹךְ.

"אוּלַי קֹדֶם כֹּל לְעוֹדֵד אוֹתָהּ שֶׁתַּחְזִיק מַעֲמָד," עֹפֶר מַסְבִּיר. "אִם אַתְּ הָיִית מִסְתַּתֶּרֶת וְהָיִית מְקַבֶּלֶת מִכְתָּב, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מִתְבָּרֵר לָךְ שֶׁיְּגַלּוּ אֶת הַמַּחְבּוֹא שֶׁלָּךְ וְשֶׁתָּמוּתִי, זֶה הָיָה לָךְ נָעִים?"

"אֲבָל..." שִׁירְלִי נְבוֹכָה.

"מָה?" הַמּוֹרָה מִירִי שׁוֹאֶלֶת.

"אוּלַי, אִם הִיא תֵּדַע שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ בָּטְחָה בָּהֶם יִבְגְּדוּ וְיַלְשִׁינוּ, הִיא תֵּדַע לְהִזָּהֵר מִפְּנֵיהֶם וְהִיא תַּזְהִיר גַּם אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ?"

עַכְשָׁיו אֲנִי קָם.

"נִרְאֶה לָךְ שֶׁתּוּכְלִי לְשַׁנּוֹת אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה?" אֲנִי שׁוֹאֵל, "נִרְאֶה לָךְ שֶׁתּוּכְלִי לְשַׁנּוֹת אֶת מָה שֶׁקָּרָה, וְשֶׁלֹּא יִתְפְּסוּ אֶת אָנָה וְאֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ, רַק כִּי אַתְּ שָׁלַחְתְּ לָהּ מִכְתָּב מֵהֶעָתִיד?"

שִׁירְלִי מַסְמִיקָה.

"טוֹב," קוֹלָהּ צָרוּד, "אֲנִי מְבִינָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה, אֲבָל אֲנִי בְּכָל זֹאת מְעוֹדֶדֶת אוֹתָהּ."

"בֶּאֱמֶת?" שָׁרוֹן מִתְעָרֶבֶת, "אֵיךְ בְּדִיּוּק אַתְּ מְעוֹדֶדֶת אוֹתָהּ?"

"אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָהּ שֶׁהִיא תִּהְיֶה מְפֻרְסֶמֶת וְשֶׁהַיּוֹמָן שֶׁלָּהּ יַגִּיעַ לְכָל הָעוֹלָם וְ..."

"אֲבָל הִיא תָּמוּת!" אֲנִי מִתְרַגֵּז, "אַתְּ הָיִית מַעֲדִיפָה לִהְיוֹת מְפֻרְסֶמֶת וְלָמוּת, אוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת עִם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּךְ וְלֹא לִהְיוֹת מְפֻרְסֶמֶת?"

בְּעֵינֶיהָ שֶׁל שִׁירְלִי מוֹפִיעוֹת דְּמָעוֹת. לֹא קָשֶׁה לִי לְהָבִין שֶׁהִיא נֶעֶלְבָה, אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ אֲנִי בִּכְלָל לֹא מְרַחֵם עָלֶיהָ. אֲנִי לֹא מְרַחֵם עָלֶיהָ כִּי הִיא יַלְדָּה מְקֻבֶּלֶת, וְיוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת רָאִיתִי בְּמוֹ עֵינַי אֵיךְ הִיא מַעֲלִיבָה יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת. וּבְנוֹסָף לְזֶה אֲנִי לֹא מְרַחֵם עָלֶיהָ כִּי הַמִּכְתָּב שֶׁלָּהּ מְעַצְבֵּן. אֵיךְ אֶפְשָׁר לַחְשׁוֹב שֶׁלְּאָנָה הַפִּרְסוּם יִהְיֶה חָשׁוּב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַחַיִּים עַצְמָם?

"אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַמְשִׁיךְ לִקְרוֹא!" שִׁירְלִי מַכְרִיזָה, "כֻּלְּכֶם מַגְעִילִים!"

"אֲנִי אֶקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁלִּי," עֹפֶר אוֹמֵר.

שִׁירְלִי חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ וְעֹפֶר מִתְיַצֵּב לְיַד הַלּוּחַ.

"שָׁלוֹם לָךְ אָנָה פְרַנְק," הוּא קוֹרֵא בְּקוֹל, "אֲנִי כּוֹתֵב לָךְ מֵהֶעָתִיד. זֶה אָמְנָם נִשְׁמָע בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי, אֲבָל בְּעֶזְרַת הַדִּמְיוֹן, הַכֹּל אֶפְשָׁרִי. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אוֹתָךְ לִקְרוֹא שֶׁבְּסוֹף הַמִּלְחָמָה, הַ'טּוֹבִים' נִצְּחוּ אֶת הַנָּאצִים. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁמְּשַׁעֲמֵם לָךְ בִּמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא שֶׁלָּךְ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁתְּנָאֵי הַחַיִּים שֶׁלָּכֶם מַמָּשׁ גְּרוּעִים, אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לְבַשֵּׂר לָךְ שֶׁבַּסּוֹף יִהְיֶה טוֹב. גֶּרְמַנְיָה תְּנֻצַּח בַּמִּלְחָמָה וְהִיטְלֶר יִמַּח־שְׁמוֹ־וְזִכְרוֹ יִתְאַבֵּד. כַּמָּה שָׁנִים אַחֲרַי סִיּוּם הַמִּלְחָמָה תָּקוּם מְדִינָה חֲדָשָׁה, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. כֵּן, אָנָה, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אוֹתָךְ מְאוֹד לָדַעַת אֶת זֶה, כִּי הֲרֵי אַתְּ יְהוּדִיָּה. תִּהְיֶה לָנוּ מְדִינָה יְהוּדִית, וְכָל יְהוּדִי שֶׁיִּרְצֶה לָבוֹא אֵלֶיהָ, יוּכַל לָבוֹא, אֲבָל עֲדַיִן יִהְיוּ לָנוּ הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת וּמַאֲבָקִים," הוּא מַפְסִיק לִקְרוֹא, וּמִשּׁוּם מָה מַבִּיט דַּוְקָא בִּי.

"כָּל הַכָּבוֹד!" אֲנִי מַכְרִיז, "זֶה מִכְתָּב שֶׁהָיִיתִי מֵבִיא לְאָנָה."

"לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵן 'מֵבִיא'?" עֵינָיו שֶׁל עֹפֶר נִפְעָרוֹת.

"מֵבִיא זֶה מֵבִיא," אֲנִי לֹא מְגַלֶּה.

"אֵיךְ תָּבִיא לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב אִם הִיא מֵתָה מִזְּמַן?" הוּא לֹא מַרְפֶּה.

"אֲנַסֶּה לַחְזוֹר אֵלֶיהָ בַּזְּמַן," אֲנִי נִזְהָר לֹא לְהַזְכִּיר אֶת הַמְּעָרָה וְאֶת הַמִּנְהָרָה, "אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהִיא תִּשְׂמַח לְקַבֵּל מִכְתָּבִים כָּאֵלֶּה."

בַּכִּתָּה מִשְׂתָּרֶרֶת דְּמָמָה. כָּל הַמַּבָּטִים נְעוּצִים בִּי. נִדְמֶה לִי שֶׁחֲבֵרַי לַכִּתָּה חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי מָה־זֶה הָזוּי. בִּמְקוֹמָם גַּם אֲנִי הָיִיתִי מַרְגִּישׁ כָּכָה, אִם מִישֶׁהוּ הָיָה מְסַפֵּר לִי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵן לְהָבִיא לָאָנָה פְרַנְק מִכְתָּבִים שֶׁכָּתְבוּ לָהּ יְלָדִים בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי כֵן, אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל תֵּבַת הַדֹּאַר שֶׁהַמּוֹרָה מִירִי הֵכִינָה, וְאוֹמֵר:

"אִם בֵּין הַמִּכְתָּבִים יִהְיוּ מִכְתָּבִים מְעוֹדְדִים, אַתֶּם יְכוֹלִים לִסְמוֹךְ עָלַי. אֲנִי אָבִיא אוֹתָם אֶל אָנָה פְרַנְק."

עַכְשָׁיו הַדְּמָמָה מִתְחַלֶּפֶת בִּצְחוֹקִים. כֻּלָּם צוֹחֲקִים. גַּם עֹפֶר. אֲפִלּוּ שָׁרוֹן, אֲבָל כְּשֶׁכֻּלָּם יוֹצְאִים מֵהַכִּתָּה בְּסוֹף יוֹם הַלִּמּוּדִים, הִיא נִגֶּשֶׁת אֵלַי.

"הִגְזַמְתָּ!" הִיא אוֹמֶרֶת.

"לָמָּה?" אֲנִי תּוֹלֶה אֶת רְצוּעוֹת הַתַּרְמִיל שֶׁלִּי עַל כְּתֵפַי, "זֶה לֹא נִרְאֶה לָךְ רַעֲיוֹן מַגְנִיב?"

"מָה?"

"לְהָבִיא לְאָנָה פְרַנְק אֶת הַמִּכְתָּבִים הַמְּעוֹדְדִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ אֵלֶיהָ?"

"אַתָּה מִתְכַּוֵן בִּרְצִינוּת?"

"לְגַמְרֵי."

"כְּאִלּוּ, אֲנַחְנוּ נוֹצִיא אֶת הַמִּכְתָּבִים מֵהַתֵּבָה שֶׁהַמּוֹרָה הֵכִינָה, וְנִקַּח אוֹתָם אִתָּנוּ לַמִּנְהָרָה בְּתִקְוָה שֶׁהִיא תּוֹבִיל אוֹתָנוּ אֶל אָנָה? לְזֶה אַתָּה מִתְכַּוֵן?"

"בְּדִיּוּק." אֲנִי מְאַשֵּׁר.

"וְאִם לֹא נַגִּיעַ אֵלֶיהָ?"

"אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַמִּנְהָרָה תִּשְׂמַח לְהָבִיא אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ."

"וְאִם לֹא?"

"אִם לֹא, נַחְזִיר אֶת הַמִּכְתָּבִים לַתֵּבָה."

"וְאִם הַמִּכְתָּבִים יֵלְכוּ לְאִבּוּד בַּדֶּרֶךְ, מָה תַּגִּיד אָז לַמּוֹרָה?"

אוּף! הַשְּׁאֵלוֹת הַמְּעַצְבְּנוֹת הָאֵלֶּה שֶׁגּוֹרְמוֹת לְךָ לְהַסֵּס וְלֹא לִפְעוֹל כְּפִי שֶׁהַלֵּב אוֹמֵר לְךָ... הֲרֵי אִם בְּכָל פַּעַם הָיִינוּ נִזְהָרִים מִתַּקָּלוֹת, אָז בִּכְלָל לֹא הָיִינוּ מַגִּיעִים אֶל כָּל הָאֵרוּעִים בֶּעָבָר שֶׁהִגַּעְנוּ אֲלֵיהֶם. אָז אִם מִישֶׁהוּ אַחֵר הָיָה מְנַסֶּה לִגְרוֹם לִי לִשְׁקוֹל מֵחָדָשׁ אֶת הָרַעֲיוֹן, בְּסֵדֶר, הָיִיתִי מֵבִין. אֲבָל שָׁרוֹן?

דַּוְקָא שָׁרוֹן???

"תָּבוֹאִי אִתִּי אוֹ לֹא?" אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ.

"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת," הִיא מְהַסֶּסֶת.

"אוֹקֵי," אֲנִי לֹא מְוַתֵּר, "תַּעֲשִׂי מָה שֶׁבָּרֹאשׁ שֶׁלָּךְ. אֲנִי מִתְכַּוֵן לְהִסְתַּתֵּר בַּשֵּׁרוּתִים עַד שֶׁכֻּלָּם יַעַזְבוּ, וְאָז לַחְזוֹר לַכִּתָּה וְלָקַחַת אֶת הַמִּכְתָּבִים. אִם תִּהְיִי אִתִּי, אַחְלָה. אִם לֹא, אֲנִי אֶקַּח אוֹתָם לַמְּעָרָה לְבַדִּי," וּמִבְּלִי לְהַמְתִּין לַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּהּ אֲנִי מַפְנֶה אֵלֶיהָ אֶת גַּבִּי וְנִכְנָס לְשֵׁרוּתִי הַבָּנִים.