לה סניורה

פרק ראשון: פרולוג

בשמה של "לה סניורה" — גרציאה נשיא — נתקלתי לראשונה לפני יותר מעשור, בשוטטי במוזיאון ליהדות, Musée d'art et d'histoire du Judaïsme, ברובע המארה בפריז. הוא נכתב באותיות עבריות על פני מדליון כסף קטן, שהיה מעוטר במרכזו בצדודיתה של אישה עדויה תכשיטים על צווארה ובשערותיה. במדליון הוטבעה השנה 1558 באותיות לטיניות. המדליון סיקרן אותי מכמה בחינות. למיטב ידיעתי, יהודים הקפידו אז בחומרה על הדיבר השני ולכן הופתעתי למראה דמות על מדליון יהודי, ועל אחת כמה וכמה — פני אישה. ומה עוד שאישה זו העזה לכתוב את שמה באותיות עבריות קבל עם ועדה, וזאת בתקופה שבה התקדרו שמי אירופה בענני הקונטרה־רפורמציה, שלא בישרו טוב, גם לא כלפי היהודים.
לימים התברר לי שהאישה הצעירה שפניה הנאות ניבטו אלי מן המדליון אינה גרציאה נשיא הידועה כ"לה סניורה", אלא אחייניתה, שנשאה את אותו השם עצמו, ואולם אני כבר הייתי שבויה כליל בסיפור חייה של "לה סניורה".
דונה גרציאה נשיא נולדה ב־1510 בליסבון כנוצרייה, והוטבלה בשם ביאטריצ'ה דה לונה. היא הלכה לעולמה כיהודייה ב־1569 באיסטנבול (כנראה) — היא קושטאנדינא בפי יהודי התקופה. במהלך חייה נדדה גרציאה נשיא — שהתאלמנה בגיל עשרים ושש וירשה מבעלה אימפריית סחר תבלינים חובקת ימים ויבשות, והיתה אחת הנשים העשירות בזמנה — מפורטוגל הנוצרית שבמערב עד לפאתי מזרח, קרי, האימפריה העות'מאנית המוסלמית שבראשות השולטאן המוסלמי. היתה זו נדידה נפשית ונדידה פיזית. נדידה בין ארצות שונות ובין שתי תרבויות מנוגדות שחשו מאוימות זו על ידי זו ונלחמו זו בזו במשך כל המאה ה־16. אך יותר מכך, היה זה מסע נפשי ארוך, ובוודאי לא קל, מזהות יהודית למחצה ועמומה (אך עם זאת, מסכנת חיים — לו היתה מתגלית ברבים), במסווה של זהות נוצרית חיצונית, לזהות יהודית חיצונית ופנימית כאחד, שטיבה לא היה תמיד ברור, אפילו לבעליה, וגם לא תמיד נתקבל בברכה אצל מי — שבניגוד לאנוסים ולצאצאיהם — חיו כל ימיהם כיהודים.
הספר שלפניכם הוא פרי התאהבות בדמותה הייחודית של האלמנה הצעירה בת המאה ה־16, שמעולם לא נישאה מחדש, והצליחה — כמעט לבדה — להתמודד בעולם של גברים, כנגד רדיפה דתית, כוחנות פוליטית, סחטנות כספית וסכנת חיים מתמדת, ולהביא את משפחתה, את הונה ואת אלפי הפליטים, צאצאי האנוסים שהיו תלויים בסיועה, אל חוף מבטחים.
הספר הזה הנו פרי מחקר היסטורי מדוקדק וארוך שנים. השתדלתי כמיטב יכולתי לעקוב בו אחר העובדות ולתאר את חייה של גרציאה מנדז־נשיא כפי שאכן היו, או כפי שייתכן שהיו. עם זאת, בסופו של דבר, ספר זה הנו יצירה בדיונית.
מאחר שהמאה ה־16 לכודה מבחינת העניין בה מצד הקהל הרחב בין הרנסנס של המאה שקדמה לה מזה, לבין המהפכה המדעית של המאה ה־17 ועידן הנאורות של המאה ה־18 מזה, מצאתי לנכון להוסיף בסוף הספר — לטובת הקוראים המעוניינים בכך — כמה הערות הנוגעות בסוגיות היסטוריות.

נעמי קרן