ירח-דבש על תנאי

1

מאט קינג בילה יום מספק ביותר, בשייט רפידים על נהר טאלי יחד עם חבריו. טוב להיות רווק פנוי, חופשי להנות ולשחק מתי שמתחשק לו. בגיל שלושים, מאט שיער שיש לו עוד כמה שנות רווקות נטולות דאגות בטרם הנישואים יהפכו להיות פריט חשוב על סדר היום שלו והוא לא התכוון ליפול קורבן לתוכניות שערכה סבתו כדי שיתחתן.

הפעילות של היום היתה תירוץ מושלם לא להופיע לארוחת הצהרים של יום ראשון שארגנה מתוך מטרה להציג אותו בפני בת החסות האחרונה שלה. מאט ידע שהוא רק דוחה את הבלתי נמנע. במוקדם או במאוחר הוא יפגוש את ניקול רדמן הזו. הוא לא יוכל לחמוק ממנה במשך ששת החודשים בהם עבדה על פי חוזה לכתוב את ההיסטוריה של המשפחה, בעיקר מאחר שתתגורר באותה תקופה בטירת קינג. עם זאת, הוא היה נחוש בדעתו לא לרקוד לחלילה של סבתו.

הטלפון צלצל בדיוק כאשר עמד להתיישב ולצפות בטלוויזיה לפני שיפרוש למיטה. בתחושת שלווה עם העולם, מרוצה מהביצועים שלו היום, מאט אפילו חייך בקלילות כאשר שמע את קולה של סבתו מעברו השני של הקו.

"אה, חזרת הביתה בבטחה, מתיאו," אמרה והבהירה לו את מורת רוחה מעיסוקיו המסוכנים.

"כן, נונה. הצלחתי לא לטבוע או לשבור אף עצם," ענה בעליצות.

"זה עניין של מזל ולא של ניהול נכון," הפטירה בקול אפל לפני שעברה לסיבת ההתקשרות אליו. "האם תהיה במשרדך בתחנת האוטובוסים בבוקר?"

הפעם אין דרך להתחמק, חשב מאט. עסקים הם עסקים וסבתו ידעה מהי שגרת העבודה שלו. באמצע השבוע הוא הסתובב בין מטעי הפירות הטרופיים, אבל בימי שני ושישי הוא בילה בחברת התעבורה שהקים בעצמו, באמצעותה הרוויח סכומים עתקים בעסקי התיירות.

"כן," ענה על השאלה המובילה וחיכה למהלומה.

"יופי! אני אשלח אליך את ניקול. אני רוצה שתיתן לה תג זהב כדי שהיא תוכל לנסוע חינם בכל האוטובוסים שלך."

"אין לה מכונית?" שאל מאט בקול יבש ביותר, יודע שסבתו תגבר עליו מיד, אבל החליט למחות בכל מקרה.

"כן. אבל הסיורים באוטובוסים שלך יאפשרו לה לקלוט את תחושת האזור שאותו תצטרך לכסות בעבודה שלה והנהגים שלך מגוללים את ההיסטוריה של המקום במהלך הנסיעה."

"נונה, הם מספרים יותר רכילות מאשר עובדות. המטרה היא לבדר את התיירים, לא להעמיס עליהם מידע."

"זה מוסיף טעם מיוחד לצפון קווינסלנד, מתיאו. מאחר שניקול לא מכירה את פורט-דאגלס או את סביבותיה, אז אני לא רואה בזה בזבוז זמן."

"חבל שלא העסקת מישהו מקומי שלא יצטרך להתחיל מאפס," הטעים.

"ניקול רדמן באה עם המלצות שרציתי לצורך הפרוייקט הזה," היתה התשובה הנחרצת.

"שום-דבר לא עולה על ידע מקומי," טען, חושד בכל מאודו בכך שההמלצות אינן קשורות כלל לכתיבת ההיסטוריה המשפחתית.

הוא הכיר את משחק השידוכים של סבתו. שני אחיו המבוגרים יותר לא היו ערים מספיק, והנה הם, נשואים לכלות שבחרו, או שכך חשבו. לא שמאט לא אהב את הנשים להן נישאו. ג'ינה והאנה היו יפהפיות. אלא שהוא ידע עכשיו שהן היו הבחירה של נונה לאלכס וטוני הרבה לפני שהשניים פגשו אותן.

טוב ששמע את השיחה המנצחת שלה עם אליזבת' קינג ביום החתונה של טוני, ואת תקוותה שתצליח למצוא רעיה מתאימה גם לנכדה השלישי. לא היה למאט ספק שניקול רדמן היתה המועמדת הנבחרת.

קרוב לוודאי שאינה יודעת את זה, בדיוק כפי שהוא היה אמור לא לדעת, אבל זה לא שינה את המשחק. הגעתה לזירה המשפחתית חזרה על הדפוס הקודם שיצרה סבתו, בו העסיקה אשה צעירה שבסופו של דבר נישאה לאחד הנכדים שלה. מאחר שהוא היחיד שנותר רווק...

"אנשים רבים יכולים לחקור ולכתוב רשימה של עובדות, מתיאו," הכריזה סבתו בנימת בוז, מפעילה את הסמכות שלה באופן חד-משמעי. "הכשרון לספר סיפור כמו שצריך הוא כבר משהו אחר. אני לא רוצה פרסום חובבני. זה חשוב לי."

זה היה איזבלה ולרי קינג באופן צרוף... אי-אפשר לעמוד בפניה. גם בגיל שמונים היא היתה עדיין מפחידה באופיה ומאט אהב וכיבד אותה יותר מדי מכדי לא להיכנע – קצת.

"מצטער, נונה. כמובן שאת צודקת," מיהר להסכים אתה. "את יודעת טוב מכל אחד אחר מה את רוצה ואם תג נסיעה באוטובוסים שלי יעזור לפרוייקט, אז אני אשמח לעזור."

זה יגזול רק דקה אחת מזמנו. פגישה קצרה במהלך שעות העבודה – שום מחויבות חברתית – תספק את הסקרנות שלו בקשר לשאלה מה הפך את ניקול רדמן הזו למועמדת מתאימה בשבילו בעיני סבתו.

"חשבתי שתוכל לספק לה מפות דרכים, להן תזדקק כאשר היא תרצה לצאת לטייל בכוחות עצמה. תסביר לה איזה מקומות חשובים לה במיוחד מבחינת ההיסטוריה המשפחתית וכיצד להגיע אליהם בדרך הטובה ביותר."

מאט ראה כיצד הדקה הזו הופכת לחצי שעה, אבל הוא ידע שלא יוכל לסרב לבקשה ההגיונית הזו. "בסדר. אני אכין אותן בשבילה." ויסמן את כל המטעים מקייפ-טריביוליישן ועד איניספייל. כך ייחסך זמן והוא יוכל לחמוק מהפגישה הנעימה הזו שסבתו תכננה ללא ספק.

"מתיאו, תודה. מתי יהיה לך הכי נוח לקבל את ניקול?"

אף-פעם. הוא בלע את המילים וענה, "אוי, בואי נגיד בעשר וחצי."

השיחה הסתיימה בהסכמה זו ובמשך זמן-מה לאחר מכן מתיאו תהה כמה מחוכמת היתה סבתו, שמרה הכל ברמה העסקית, לא היה רמז לניסיון לעורר עניין אישי, אפילו לא הערה בדבר אישיותה של ניקול רדמן. היא פשוט ביקשה פגישה שקל היה להצדיק אותה.

האם ייתכן שטעה ביחס למזימה שלה?

לא, היא עדיין התאימה לדרך הפעולה שלה.

סבתו מצאה את ג'ינה טרליזי, זמרת חתונות, בדיוק כאשר אלכס תכננן להתחתן עם אשה שסבתו לא אהבה. והיתה לה סיבה טובה לא לאהוב אותה, חשב מאט. גם הוא לא סבל את מישל בנקס, והוא שמח שאלכס התחתן במקומה עם ג'ינה. עם זאת, אין ספק שידה המנחה של סבתו היתה במעל הפגישה בין השניים, פגישה שהביאה לתוצאות המקוּווֹת.

ואז היא לכדה את טוני בצורה נאה ביותר, כאשר בחרה את האנה או'ניל לשמש שפית חדשה בקטמרן היקרה שלו, דוכסית. לא משנה שהיו לה המלצות מפוקפקות ביותר למשרת השפית. טוני עשה את הטעות והניח לסבתו לראיין את המועמדים ולבחור, וזה אפשר לה להציג מולו עובדות מוגמרות שחתמו את גורלו. קשה היה להתעלם מהיתרונות האחרים של האנה כאשר עמדו ישר לנגד עיניו. טוני נפל ברשת בתוך שניות.

שתי בנות חסות שנישאו לשני אחיו.

השלישית בדרך.

אין ספק שניקול רדמן נועדה לו. השאלה היחידה היתה... איזו תחמושת יש בידיה לצורך הכנסתו למוסד הנישואים? אין ספק שזה מוסיף מעט עניין פיקנטי לפגישה המיועדת למחר.

הוא חייך בביטחון קליל בזמן שכיבה את הטלוויזיה.

זה לא משנה מה הדבר, הוא מחוסן נגדו. לחוזה שחתמה ניקול רדמן עם סבתו לא יתלווה חוזה לירח-דבש. הוא עוד לא מוכן להתחתן.

2

ניקול עצרה בראש גרם המדרגות שהובילו לרחוב וורף והביטה לאחור בטירת קינג, מתענגת על כך שמקום כזה נבנה בתקופת החלוצים. צפון קווינסלנד הטרופית היתה רחוקה מאוד מרומא, אבל פרדריקו סטפנו ולרי, אביה של איזבלה, דבק ללא ספק במורשת האיטלקית שלו כאשר בנה את הווילה המופלאה הזו בראש הגבעה הצופה אל פורט-דאגלס.

המקומיים התחילו לכנות את המקום טירה בגלל המגדל בראשה, שסיפק תצפית מושלמת לכל כיוון, אבל הבית והמזרקה נבנו ללא ספק בהשראת הווילות של רומא. והכל נבנה בבטון יצוק, עניין לא פשוט באותם ימים ראשונים, למרות שאין ספק שפרדריקו, שראה את בתי העץ של פורט-דאגלס נהרסים כליל בסופת הציקלון של 1911, החליט לבנות בית שיעמוד נגד כל דבר.

בית ומשפחה, חשבה ניקול, ומוחה חזר אל שני הנינים שפגשה אתמול, שניהם מקרינים סוג של כוח שמסוגל להתמודד עם כל בעיה ולצאת מנצחים. תחושת המורשת המשפחתית והמסורת היתה חלק חיוני בהם, ללא ספק טופחה על ידי סבתם המיוחדת. יהיה מעניין לגלות אם גם האח הצעיר מתאים לתבנית הזו.

שלושה אחים – אלסנדרו, אנטוניו ומתיאו – נושאים את העבר אל העתיד, מוסיפים לרמות היוזמה שהתחיל פרדריקו כאשר עזב את איטליה כדי לבנות לו חיים חדשים באוסטרליה בשנת 1906. משפחה מרתקת עם היסטוריה מרתקת והווה מרתק באותה מידה, החליטה ניקול ופנתה מהטירה כדי להמשיך לצעוד אל המשרד הראשי של קינגטורס.

השעה היתה רק עשר בבוקר, אבל החום קפח כבר על כובע הקש הרחב שלה. קל מאוד להישרף בשמש כאן, הוזהרה, כך שהיא צעדה בצל העצים שגבלו בכביש והלכה בנינוחות אל מרכז העסקים הראשי. בהתחשב בעורה הבהיר, היא ידעה שעליה להגן על עצמה מפני צריבת שמש. יש לקוות שקרם ההגנה נגד השמש שמרחה בנדיבות על זרועותיה ורגליה יעשה את העבודה שלו.

היותה אדמונית היה חסרון במדינה שיש בה שמש כה חזקה ושאזרחיה אוהבים להימצא בחוץ. מזל שתמיד אהבה ספרים, לקרוא ולכתוב היו התענוגות היקרים ביותר שלה. הישארות בין ארבעה קירות מעולם לא היתה קשה לה, והחיים עם אביה במהלך השנים האחרונות של חייו הרגילו אותה להיות ינשוף לילי – הרגל שיצטרך להשתנות בעבודתה עם איזבלה ולרי קינג.

ובכל זאת, גם זה לא היה קושי ממשי. הימים בפורט-דאגלס היו זוהרים במיוחד; הזריחה הקסומה מעל האוקינוס, אור היום החד, שהוסיף לצבעים חיוניות יתר. אין ירוק כל-כך ירוק בסידני, והאדומים והצהובים של הפרחים הטרופיים היו מרהיבים בפני עצמם.

הכל היה שונה; הקצב הרגוע של העיר, לא היתה תחושה של עומס, החום היה מלווה לעתים קרובות בגשם זלעפות ברוב שעות הצהרים. הגשם עורר מודעות מיוחדת לטבע ולצורך לחיות עמו בהרמוניה מוחלטת. היא הרגישה רחוקה מאוד מחיי העיר, כאילו עברה לעולם אחר שעובד על פי חוקים משלו. זה היה עולם מצודד ביותר, שבקלות ניתן להתמכר לו.

הנה היא, צועדת בקצב נעים ביותר, סנדלים שטוחים לרגליה, בלי גרבונים, לובשת שמלה צהובה ללא שרוולים שתוחמת את גופה בצורה רפויה, מעט מאוד לבנים, כובע קש מעוטר בחמניה גדולה לראשו, וזה לא חשוב מה חושבים עליה. אין כאן סטודנטים ללמד, אין אנשי אקדמיה, שיציגו בפניה את סדר היום הפוליטי שלהם, אין נעיצות סכין בגבה בגין הספר שכתבה אודות חיי אביה.

חירות...

היא חייכה, מאושרת בהרגשה זו. זה היה כמו להתחיל חיים חדשים למרות שתפקידה היה לחקור חיים ישנים במהלך חצי השנה הבאה, לכתוב היסטוריה. אבל זו היתה היסטוריה שהיא לא חיתה ומדובר במשפחה ששרדה והחזיקה מעמד והמשיכה לשגשג, מסוג המשפחות שמעולם לא הכירה. עוד גורם משיכה... לגלות אישית איך זה להשתייך למקום, להיות בעלי שורשים עמוקים.

היא הגיעה לרחוב מקרוסן וטיילה לאורכו עד שמצאה את בניין קינג, שם אלסנדרו – אלכס, כפי שנקרא בפי כל, מלבד סבתו ורוסיטה, סוכנת הבית האיטלקיה והאמהית מאוד של הטירה – ניהל חברת השקעות ונכסים, ואף טיפל בכל העסקים הקשורים למטעי הסוכר.

רחוק יותר במורד רחוב וורף היתה המרינה שם הפעיל אנטוניו-טוני את צי הקטמרנים שלו, שלקח תיירים לשונית האלמוגים הגדולה. זה היה המפעל הנוכחי שלו, זולת ניהול מטעי התה שהיו התרומה שלו למפעלי המשפחה. ניקול התכוונה לבדוק את משרדי חברת קינגטריפר של טוני לאחר הפגישה עם מתיאו-מאט.

היא פנתה לרחוב אואן שהוביל אל חברת האוטובוסים ולמשרד הראשי של קינגטורס. חברת התעבורה היתה יציר מוחו של מאט ואחד הטיולים שניהל היה לחוות הפירות האקזוטיים שלו, שלוחה של מטעי הפירות הטרופיים שהיו בחסותו.

מעניין שאף-אחד מהאחים לא קיבל את הירושה שלו בפשטות והסתפק בה. הם יכלו לעשות את זה, בהתחשב בשגשוג של כל המטעים. מובן שהגיוון היה תמיד בריא יותר מהבחינה הפיננסית, אבל ניקול חשדה שהדם החלוצי זרם גם בעורקי שלושת הגברים האלה. אולי זה האתגר שבהשגת יותר הוא שהניע אותם. ואולי זה עניין גברי, לרצות לכבוש שטחים חדשים.

אין ספק שאלכס וטוני קינג היו שונים מכל הגברים העירוניים שהכירה. הם היו מאוד תרבותיים, מאוד מצוחצחים בנימוסים שלהם, אבל הם היו גברים באופן שהיה יותר תוקפני. בעיני רוחה היא ראתה את שניהם יוצאים לקרב, כתף אל כתף, מקרינים תחושה שדבר לא יביס אותם. אולי זה רק דמיונה המתעתע, אבל זה הרושם שהטביעו בה.

האם האח השלישי ידמה להם?

ניקול נכנסה למשרד הראשי של קינגטורס בציפיה נרגשת. נער רענן פנים, אולי בשנות העשרה המאוחרות שלו, אייש שולחן גדול. הוא הרים את עיניו מניירותיו, בחן אותה ואז חייך בברכה.

"את מיס רדמן?"

"כן."

המשך הפרק בספר מלא