גם כן ולנטיין - הווידוי של ניק

ולנטיין דיי מס' 3
היום של ניק
 

הווידוי של ניק - מס' 1
יש לי חשבון בוקסטגרם (@starkficktion) עם 300 אלף עוקבים כי אני נהנה להשתתף בדיונים על ספרים בעילום שם

אני באובססיה על אמילי הורנבי מאז היום הראשון של בית הספר.

טוב, אולי לא ממש באובססיה, אבל היא לגמרי מסיחה את דעתי. משהו בחיוך השקט שלה ובאופן שבו היא מסמנת לפי צבעים את סיכומי השיעור מקשה עלי להתעלם ממנה, ובמיוחד אחרי שהופיעה בחלומות שלי שני לילות ברציפות.

לא משהו מיני, אבל בשני הלילות היא התנגשה בטנדר שלי מאחור בדרך לבית הספר.

זה כל מה שהצלחתי לזכור; רק את אמילי הורנבי, נכנסת מאחור בבטי. מוזר, לא?

אז כשאיזה מטומטם שלא יודע לנהוג בשלג פגע בי בדרך לבית הספר, אתם יכולים לדמיין את הפתעתי כשניגשתי אל הרכב של האידיוט וגיליתי שזו היא.

שיט.

"היי, את בסדר?" עיני רצו עליה מלמטה למעלה וחיפשו סימן לפציעה בזמן שלבי דפק בחזה שלי. "התנגשת די חזק."

"אני חושבת." היא אמרה, הנהנה, ואני עשיתי צעד לאחור כדי שהיא תוכל לצאת מהרכב. ריח הבושם שלה - אני נשבע באלוהים שהייתי מזהה את הריח הזה בכל מקום - סחרר אותי לחצי שנייה לפני שהיא יצאה וסגרה את הדלת. "אוי לא - יוצא עשן."

עקבתי אחר מבטה אל מכסה המנוע של המסחרית שלה, שעשן התחיל להיתמר ממנו, ואמרתי, "כדאי שנרד מהכביש."

הוצאתי את הטלפון שלי והתקשרתי אל מוקד החירום בזמן שהלכנו אל המדרכה, וניסיתי לא להסתכל עליה כשדיברתי עם המוקדן. הדבר האחרון שהייתי צריך היה שהיא תחשוב שאני נועץ בה מבטים, אבל לא הצלחתי להתאפק והגנבתי הצצה אחת מהירה.

ומיד התחרטתי שעשיתי את זה.

כי אף אחת לא מתלבשת כמו אמילי.

היא מצליחה איכשהו לקחת בגד ששייך לאיזו מנהלת חשבונות איפשהו - שמלת הצמר של היום לא היתה שונה - אבל במקום להתאים לה פנינים ועקבים של גברת מבוגרת, היא לבשה אותה עם מגפיים וגרבונים וזה עבד.

שיט, זה לגמרי עבד.

קלטתי שהיא רואה שאני נועץ בה מבטים מלחיצים, אז לחשתי, "לא קר לך ככה?"

השיניים שלה ממש נקשו, אבל היא אמרה, "לא, אני בסדר."

רציתי לצחוק כי היה כל כך ברור שהיא משקרת.

חס וחלילה שתודי שטעית בבחירת הבגדים.

"הם בדרך," אמרתי והכנסתי את הטלפון לכיס.

"תודה," היא אמרה, ואז הוסיפה, "אני אמילי הורנבי, דרך אגב. אנחנו יושבים יחד בכיתה של מר בּונְג."

היא באמת חשבה שאני לא יודע מי היא? בדרך כלל, עשיתי כמיטב יכולתי כדי להעמיד פנים שהיא לא יושבת לידי ומסיחה את דעתי בכתיבת סיכומים בכתב יד מושלם ובסיכות השיער שהיא משתמשת בהן כדי לוודא שאף שערה לא בורחת מהקוקו הנמוך שלה, אבל אין מצב שהיא חושבת שלא זיהיתי אותה.

המשך הפרק בספר המלא