אל תסתר פניך ממני
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אל תסתר פניך ממני
מכר
מאות
עותקים
אל תסתר פניך ממני
מכר
מאות
עותקים

אל תסתר פניך ממני

4.7 כוכבים (21 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: יצירה עברית
  • תאריך הוצאה: ינואר 2024
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 12 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 11 דק'

מרב ליבנה

מרב ליבנה־דיל (ילידת 1981) נולדה וגדלה בשומרון וגרה כיום בירושלים. מרב מנהלת המחקר והפיתוח ביחידה לאסטרטגיה, תכנון ותוכן של הסוכנות היהודית, ובוגרת תוכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית בירושלים, בעלת תואר שני במדעי היהדות ומגדר. 

ראיון "ראש בראש"

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

הם מתגוררים בקרוון על גבעה בשומרון, ובניגוד מוחלט לאמונתם ולתפיסת עולמם, הוא צריך להשתתף כחייל בפינוי גוש קטיף.

פרק ראשון

אל תסתר פניך ממני

היא חיכתה ליוסף על הכורסה בסוף השבוע שבו יצא הביתה, ולפני שהגדוד שלו החל בפינוי גוש קטיף. הם זכו בכורסה בחלוקת הרכוש של סבתא שלו שנפטרה, וכך מילאו מעט את הקרוואן. היא נרדמה מרוב שהיה מאוחר, ולפחות פעמיים קמה לבדוק שהדלת נעולה כי חשבה ששמעה רחשים מבחוץ, וידעה שבלילות הן רק הנשים על הגבעה, מחכות לגברים שיחזרו מהצבא או מהישיבה. יוסף הזדחל פנימה וכשהתעוררה ישב מולה על הרצפה. התיק הענק שמוט לצידו, ורצועת הנשק עדיין תלויה על כתפו. "הגעת מזמן?" הקול שלה התפנק פתאום. היא רצתה שיחבק אותה וישמח שהם יחד, אבל יוסף רק בהה בה. "הם הולכים להרוס את הבתים", מלמל והיא קמה והתיישבה לידו. הגוף שלו לא הגיב לה. היא נצמדה אליו כמעט בכוח, וצחוק התפרץ ממנו עד שהרעיד את שניהם. היא נבהלה וליטפה את ראשו ושפתותיה נשפו ששששש ארוך, רק בגלל שלא הייתה בטוחה מה היא אמורה לומר. "הם עוד מתלבטים מה עדיף", הצחוק שלו התגבר והמילים השתנקו מפיו, "שהצבא יהרוס את הבתי כנסת או שהערבים יחללו אותם אחרי שנצא". הוא לא הסכים לקום באותו הלילה מהרצפה. היא ליטפה את ראשו והסבירה שאם יתקלח ירגיש טוב יותר. אבל יוסף נרדם על הרצפה עם הנשק בין הרגליים, ומידי פעם התעורר בצעקות שהיא ניסתה לגרש ממנו עם הידיים.

בבוקר קם מוקדם והלך לבית הכנסת. היא גררה את עצמה למקלחת ואז צנחה למיטה והתעוררה כשהגוף שלו צמוד אליה מאחור, והנשק שלו דוקר אותה בגב בקרירותו. היא ניסתה לומר לו שיניח אותו בצד אבל יוסף לא הקשיב, התנועות שלו הלכו והתגברו והנשק חבט בה עד שפחדה שתיפצע. הריח שלו, ריח שומני של חיילים, השתלט על חדר השינה ואיים לחנוק אותה, כמו הצעקה שאצר בגרונו כשגמר בתוכה. כשהתקלחה חשבה שהוא לא שאל אותה על המקווה. תמיד היה מוודא שהלכה. הוא היה חוזר הביתה וקורא בקול משועשע "האני, איים הום" והיא הייתה רצה אליו, ורגע לפני שהיו מתאחדים היה מחייך ושואל "דיד יו גו טו זה מקווה?" ושניהם היו צוחקים ומתחבקים ומגלים יחד את עונג הגופים. אבל באותה יום הוא לא שאל. ולא התקלח אחרי. רק קם מהמיטה ולקח את הטלפון שלה והכניס צלצול חדש. ליוסף היה קטע שבגללו התאהבה בו, ובגללו שנאה אותו אחר כך כל כך — להתאים שירים למצבי הרוח שלו. "זה היה ביתי עם גינה ולול היה ביתי..." הצלילים מילאו את חדר השינה. ממרחק השנים ידעה שזה היום שבו בועז נוצר, ומאז פחדה על הילד שנולד מתוך השבר.

מרב ליבנה

מרב ליבנה־דיל (ילידת 1981) נולדה וגדלה בשומרון וגרה כיום בירושלים. מרב מנהלת המחקר והפיתוח ביחידה לאסטרטגיה, תכנון ותוכן של הסוכנות היהודית, ובוגרת תוכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית בירושלים, בעלת תואר שני במדעי היהדות ומגדר. 

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: יצירה עברית
  • תאריך הוצאה: ינואר 2024
  • קטגוריה: קצרים
  • מספר עמודים: 12 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 11 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
21 דירוגים
18 דירוגים
1 דירוגים
1 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
1/6/2024

קראתי בנשימה אחת. נכון לעכשיו, לתמיד. מקסים

30/4/2024

קצר וסוחף

20/3/2024

מומלץ. קצר ולעניין.

15/2/2024

כתיבה מרגשת, אינטילגנטית, כנה ועמוקה. אפילו שהסיפור קצר, הכתיבה סוחפת אותך לתוך העלילה. מגלה נקודת מבט אחרת של התמודדות אישית וזוגית אל מול אירוע לאומי. משאיר רצון חזק והרבה סקרנות להמשך.

14/2/2024

סיפור קצר שמתאר ברגש וברחמים ובצער חיים זוגיים שלא צלחו בתוך סיטואציה וכאוס של פינוי וגרוש. מציאות שסוטרת על פנים יפות מלאות תקווה שנמוגה באפלה.

12/2/2024

כתיבה נפלאה ועלילה שואבת. האורך הקצר של הסיפור לא מונע ממנו להיות מורכב ומלא רבדים, בדיוק להפך.

5/2/2024

נותן טעם של עוד וציפיה לספר מלא מרתק וסוחף

5/2/2024

ספר מרתק עם תוכן עמוק וסגנון כתיבה מושך!

4/2/2024

יפיפה. סיפור חזק וחודר לב בזכות העדינות והרגישות שבה כתוב. על יחסים, על אהבה, על כאב ועל התמודדות וויתור בתוך קונטקסט לאומי קשה מנשוא שעכשיו רלוונטי יותר מתמיד. ממליצה בחום לקרוא.

4/2/2024

סיפור מעולה, מטלטל, ממש הרגשתי שאני בתוך הלב של הדמות. תודה!

3/2/2024

מרב יקרה קראתי בנשימה עם הרבה מאוד כאבי בטן ועם איזו תקווה שיהיה סוף אחר אבל גם שזו המציאות. החזרת אותי לימים של גוש קטיף. לשירות הצבאי. למחשבות. למבט. ובעיקר לכאב שלא עבר מאז. מראות, מפגשים, דמעות. כתבת מקסים ונוגע.

2/2/2024

אהבתי מאוד ומצפה לקרוא את ההמשך..

2/2/2024

סוחף, נוגע, מעורר מחשבה, קראתי בנשימה אחת. בא לי לדעת מה קורה איתה

2/2/2024

החזיר אותי לתקופה המורכבת של ההתנתקות מזווית מורכבת. סיפור רגיש על שבר, נוגע בלב. כתיבה מצוינת.

4/1/2025

נגמר כל כך מהר, אפילו לא התחלתי להתחבר לדמות

אל תסתר פניך ממני מרב ליבנה

אל תסתר פניך ממני

היא חיכתה ליוסף על הכורסה בסוף השבוע שבו יצא הביתה, ולפני שהגדוד שלו החל בפינוי גוש קטיף. הם זכו בכורסה בחלוקת הרכוש של סבתא שלו שנפטרה, וכך מילאו מעט את הקרוואן. היא נרדמה מרוב שהיה מאוחר, ולפחות פעמיים קמה לבדוק שהדלת נעולה כי חשבה ששמעה רחשים מבחוץ, וידעה שבלילות הן רק הנשים על הגבעה, מחכות לגברים שיחזרו מהצבא או מהישיבה. יוסף הזדחל פנימה וכשהתעוררה ישב מולה על הרצפה. התיק הענק שמוט לצידו, ורצועת הנשק עדיין תלויה על כתפו. "הגעת מזמן?" הקול שלה התפנק פתאום. היא רצתה שיחבק אותה וישמח שהם יחד, אבל יוסף רק בהה בה. "הם הולכים להרוס את הבתים", מלמל והיא קמה והתיישבה לידו. הגוף שלו לא הגיב לה. היא נצמדה אליו כמעט בכוח, וצחוק התפרץ ממנו עד שהרעיד את שניהם. היא נבהלה וליטפה את ראשו ושפתותיה נשפו ששששש ארוך, רק בגלל שלא הייתה בטוחה מה היא אמורה לומר. "הם עוד מתלבטים מה עדיף", הצחוק שלו התגבר והמילים השתנקו מפיו, "שהצבא יהרוס את הבתי כנסת או שהערבים יחללו אותם אחרי שנצא". הוא לא הסכים לקום באותו הלילה מהרצפה. היא ליטפה את ראשו והסבירה שאם יתקלח ירגיש טוב יותר. אבל יוסף נרדם על הרצפה עם הנשק בין הרגליים, ומידי פעם התעורר בצעקות שהיא ניסתה לגרש ממנו עם הידיים.

בבוקר קם מוקדם והלך לבית הכנסת. היא גררה את עצמה למקלחת ואז צנחה למיטה והתעוררה כשהגוף שלו צמוד אליה מאחור, והנשק שלו דוקר אותה בגב בקרירותו. היא ניסתה לומר לו שיניח אותו בצד אבל יוסף לא הקשיב, התנועות שלו הלכו והתגברו והנשק חבט בה עד שפחדה שתיפצע. הריח שלו, ריח שומני של חיילים, השתלט על חדר השינה ואיים לחנוק אותה, כמו הצעקה שאצר בגרונו כשגמר בתוכה. כשהתקלחה חשבה שהוא לא שאל אותה על המקווה. תמיד היה מוודא שהלכה. הוא היה חוזר הביתה וקורא בקול משועשע "האני, איים הום" והיא הייתה רצה אליו, ורגע לפני שהיו מתאחדים היה מחייך ושואל "דיד יו גו טו זה מקווה?" ושניהם היו צוחקים ומתחבקים ומגלים יחד את עונג הגופים. אבל באותה יום הוא לא שאל. ולא התקלח אחרי. רק קם מהמיטה ולקח את הטלפון שלה והכניס צלצול חדש. ליוסף היה קטע שבגללו התאהבה בו, ובגללו שנאה אותו אחר כך כל כך — להתאים שירים למצבי הרוח שלו. "זה היה ביתי עם גינה ולול היה ביתי..." הצלילים מילאו את חדר השינה. ממרחק השנים ידעה שזה היום שבו בועז נוצר, ומאז פחדה על הילד שנולד מתוך השבר.