זמן מקלחת

זמן מקלחת

"תפסי אותו ברגליים", הוא פוקד עלי בטון מצווה, מתעלם מהיללות הארוכות שמפלחות את הבית. גרי מסתכל עלי במבט מתחנן אך מאוכזב מראש. הוא יודע שלא אוכל לשחרר אותו מהסיוט הזה. אמיר רוכן מעל האמבטיה ובודק את חומם של המים. "אפשר להתחיל", הוא מצהיר ומביט בי. "יאללה, מה את עומדת", הוא מזרז אותי, ואז תופס את גרי בעורפו ומניף אותו לשיש. "תביאי את הסל, ותחזיקי אותו פתוח", הוא דורש, "אבל מיד".

אני מרימה את סל השוק האדום שאמיר קנה במיוחד בשביל גרי. גרי כורע בראש מורכן, מיילל יללות מבועתות. אמיר אוחז בו בשתי ידיים — אחת לופתת בחוזקה את עורפו והשנייה כולאת בתוכה את שתי רגליו הקדמיות. "עכשיו לסל וחסל", הוא מדבר אל החתול, "וחסר לך מותק שתעשה בעיות". הוא מרים אותו לצליל זעקותיו, שהולכות ותוכפות, מכניס אותו במהירות לתוך הסל שאני מחזיקה פתוח, וקושר אותו.

גרי מתחיל להשתולל ולשרוט, ציפורניו הארוכות מגיעות גם ליד שלי. אמיר מפקיד בידי את הסל שמיטלטל בפראות ופונה לאחוז בידית הטוש. אני מכניסה את גרי בזהירות לתוך מי האמבטיה ואמיר מפנה אליו את זרם המים. "דרמפון", הוא צורח, מנסה להתגבר על הזעקות שנשמעות בחדר הקטן. אני מצייתת ותוהה מה חושבים השכנים על המתרחש אצלנו בכל שבת בבוקר.

אף שכן לא בא, גם לא מתקשר, והיללות הולכות וצוברות עוצמה לא פרופורציונלית לגוף הקטן. גרי כבר רטוב לגמרי, ופרוותו, שהייתה קודם סמיכה ועשירה, נדבקת עתה לגופו. צבעה הבהיר מתכהה במים והוא נראה צמוק וחסר אונים. עיניו הירוקות הופכות לאישונים שחורים, אימה אין קץ נשקפת מהן. "זמן מקלחת", אני מסבירה לו בעדינות, מנסה לדחוף את אצבעותי מבעד לחרכי הסל וללטף אותו. הוא לא מגיב למגע שלי, כאילו לא התרחש כלל, וממשיך להביט בי בעיניים מאשימות פעורות לרווחה.