שיהיה עם מה לברוח

ביטחון

אֶת הַמְּזֻמָּן בְּדוֹלָרִים שֶׁסָּבְתָא הוֹרְתָה לָתֵת לָנוּ בַּשִּׁבְעָה שֶׁלָּהּ, שֶׁיִּהְיֶה עִם מָה לִבְרֹחַ, הוֹצֵאתִי עַל קָפֶה וְעַל וִיד בִּמְחִיר מֻפְקָע בִּפְּרָאג הָרְחוֹקָה. לָקְחוּ לִי עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנִים וְסָבְתָא מֵתָה אַחַת כְּדֵי לְהָבִין שֶׁהַנָּאצִים לֹא בָּאִים אוֹ שֶׁאִם הַנָּאצִים בָּאִים אָז אֵין לְאָן לִבְרֹחַ אוֹ שֶׁאִם בּוֹרְחִים אֵין אֵיפֹה לְהִסְתַּתֵּר אוֹ שֶׁאִם נִסְתַּתֵּר תָּמִיד יִמְצְאוּ אוֹתָנוּ כִּי אֲנַחְנוּ, עִם הָאַף הַיְּהוּדִי שֶׁלָּנוּ, וּבְעִקָּר שֶׁאֶלֶף דּוֹלָר לֹא יִקְּחוּ אוֹתִי רָחוֹק בְּאֵירוֹפָּה שֶׁל שְׁנַת 2019 אֲבָל הֵם בְּהֶחְלֵט יִקְנוּ לִי וִיד טוֹב.

אֲנִי מְעַשֶּׁנֶת אֶת כַּסְפֵּי הַבִּטָּחוֹן שֶׁל סָבְתָא, שׁוֹתָה אֶת כַּסְפֵּי הַבִּטָּחוֹן שֶׁל סָבְתָא, נוֹסַעַת עִם כַּסְפֵּי הַבִּטָּחוֹן שֶׁל סָבְתָא לִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת שֶׁל סָבְתָא אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה (כְּבָר לֹא גָּרִים בּוֹ יְהוּדִים) וְחוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה בְּהַחְלָטָה מְתֻבֶּלֶת בְּאֵין בְּרֵרָה: מִפֹּה אֲנִי כְּבָר לֹא אֶבְרַח. עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֵין עִם מָה.

דבר העורך

הוּא מַעֲבִיר אֶת הַדַּף הָאַחֲרוֹן וְעַכְשָׁו הַשִּׁירִים עִם הַפָּנִים לְמַטָּה. נְתוּנִים לַחֲסָדָיו, מְרֻגָּשִׁים, קְצָת רוֹצִים קְצָת לֹא רוֹצִים. "מָה זֶה?" הוּא שׁוֹאֵל כְּאִלּוּ אִתִּי הוּא אָמוּר לְדַבֵּר וְלֹא אִתָּם. אֲנִי מְחַיֶּכֶת, זֶה מָה שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתִי לַעֲשׂוֹת, וְתוֹהָה אִם גַּם אֲנִי אֲמוּרָה לְהִתְכּוֹפֵף, פָּנִים לְמַטָּה. "אֵין פֹּה סֵקְס בִּכְלָל", הוּא מַכֶּה בְּיָדוֹ עַל עֲרֵמַת הַדַּפִּים הַהֲפוּכָה, הָעִוֶּרֶת, חַסְרַת הָאוֹנִים, שֶׁמִּתְכַּוֶּצֶת לְעֻמָּתוֹ רַק לְרֶגַע, לֹא מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל שֶׁיָּשִׂים לֵב. "שִׁשִּׁים שִׁירִים וַאֲפִלּוּ לֹא זִיּוּן אֶחָד", מְעַסֶּה אֶת שׁוּלֵי הַדַּפִּים בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, כְּאִלּוּ בְּלִי לָשִׂים לֵב. "מָה יֵשׁ, אַתְּ לֹא אוֹהֶבֶת?" אֲנִי רוֹצָה לְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיִּפְצְעוּ אוֹתוֹ, רַק חֲתָךְ קָטָן, אֲבָל הַשִּׁירִים כְּבָר לֹא שֶׁלִּי, הֵם שֶׁל כֻּלָּם עַכְשָׁו, גַּם שֶׁלּוֹ, וְהֵם נוֹתְנִים לוֹ לְדַגְדֵּג אוֹתָם בְּדִיּוּק בַּתֶּפֶר שֶׁבֵּין הַדְּיוֹ לַדַּף. "תָּבִינִי, זֶה מָה שֶׁמְּחַפְּשִׂים הַיּוֹם", הוּא מַסְבִּיר, "קְצָת יוֹתֵר נוֹזְלֵי גּוּף, קְצָת פָּחוֹת נוֹזְלֵי נֶפֶשׁ, שֶׁמְּכַבִּים אֶת הַלִּיבִּידוֹ לַמְּבַקְּרִים הַנִּכְבָּדִים וּמְיַבְּשִׁים אֶת עִקְצוּץ הַמַּחְמָאוֹת בְּאֵיבְרֵיהֶם. לֹא בִּשְׁבִילִי – בִּשְׁבִילֵךְ".

אֲנִי מְהַנְהֶנֶת וְכוֹתֶבֶת אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה עֲבוּר כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְגִּישׁ שֶׁהַשִּׁירִים מִתְכּוֹפְפִים בְּפָנָיו – עֲשׂוּ בָּם כִּרְצוֹנְכֶם – וְגוֹמֶרֶת.

תנועה

מֻקְדָּם מִדַּי. אֲנִי

מְצַחְצַחַת אֶת שִׁנֵּי הַקִּבּוּץ שֶׁלִּי בְּמִשְׁחַת הָעִיר,

לוֹחֶצֶת אוֹתָהּ עַל הַמִּבְרֶשֶׁת מִמַּעֲמַקֵּי הַשְּׁפוֹפֶרֶת

וְשׁוֹטֶפֶת.

גַּם עוֹרִי מְלֻכְלָךְ, חָפְשִׁי, סַקְרָן,

מִתְעַבֶּה עִם כָּל מִפְגָּשׁ,

עִם כָּל סִפּוּר

אוֹ הִתְנַגְּשׁוּת.

וְרַק עוֹר כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם

פּוֹשֵׁט אֶת שִׁכְבַת הַהֲגָנָה

בַּאֲדִיבוּת הַפֵּדִיקוּר שֶׁל מְכוֹן הַיֹּפִי הַוָּתִיק שֶׁבַּשְּׂדֵרָה.

"בָּנוֹת לֹא יְכוֹלוֹת לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָן לְהִסְתּוֹבֵב כָּכָה",

הִיא שִׁפְשְׁפָה לִי בְּמֶרֶץ אֶת הֶעָקֵב,

"יִרְאוּ עָלַיִךְ".

בָּעִיר אַף אֶחָד לֹא מְחַפֵּשׂ בַּחוּרָה יְחֵפָה.

נָתַתִּי לָהּ. קַל לְבַלְבֵּל בֵּין כְּאֵב לְהַתְחָלָה חֲדָשָׁה