רק אגיד לכם שאם בראשון הרגשתי את הצורך להמשיך לשני במהירות, בזה אני טסה לשלישי !! ואוו
ואוו היה מדהים. אזהרת הטריגרים אכן במקומה יש שם סצינות שגרמו לי לבכות ולקלל בקול רם (מזל שהייתי לבד כי אחרת היו מכריזים עלי כמטורפת). אני לגמרי ממשיכה לספר הבא
אלוהים מה עשית לי לא ידעתי טריגר מהו עד שקראתי את הספר הזה וואו וואו וואו
קשוח, מטורף ושווה כל שנייה!
אמא איזה סדרה מעולה ואיזה ספר מושלם עוברת מהר לחלק השלישי בטרילוגיה.❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
וואוו, כבר מזמן לא קראתי סדרה שלא יכולתי להניח מהידיים.
וואווווווו, עוברת לספר הבא
ספר חשוך ומטורף, קשה לקריאה!!!
א מ א ל ה מה זה הפאקינג סוף הזה???? לא יכולתי להוריד תספר מהיד לשנייה!!!!!
נכון יש הרבה קטעים קשים אני אישית מאוד אוהבת אפל אהבתי מאוד את הכתיבה את הסיפור וגם את הדמויות קצת נמרח ולקראת הסוף כבר איבדתי את זה תקחו בחשבון שזה ספר עם תיאורי אונס וכו
נכון יש הרבה קטעים קשים אני אישית מאוד אוהבת אפל אהבתי מאוד את הכתיבה את הסיפור וגם את הדמויות קצת נמרח ולקראת הסוף כבר איבדתי את זה תקחו בחשבון שזה ספר עם תיאורי אונס וכו
נכון יש הרבה קטעים קשים אני אישית מאוד אוהבת אפל אהבתי מאוד את הכתיבה את הסיפור וגם את הדמויות קצת נמרח ולקראת הסוף כבר איבדתי את זה תקחו בחשבון שזה ספר עם תיאורי אונס וכו
omg לגמרי 5 כוכבים🫣💥 לחובבות האופל בלבד.
ספר מקסים מרגש ומותח
קראתי את הספר תוך יום. מחכה לקרוא כבר את השלישי!!
וואו. וואו. וואו. מה קראתי עכשיו?!
ואווווו …. 3 הספרים פשוט מדהימים!! סוחפים ורושמים היטב בלי חפירות מיותרות. מחכה לספרי ההמשך 🤤.
לסיכום כל הטרילוגיה: המון זמן לא הוטרפתי מטרילוגיה כמו זאת שקראתי עכשיו. כל הספרים מוצלחים בלי אובר מלל, עלילה עם "בשר", פתלתלה, עם טוויסט קטן. אורך הספרים נורמלי לחלוטין בלי כל ה"סחבת" שקיימת בהמון ספרים בז'אנר הזה (כי לצערי עם השנים זה הפך לעסקי). מומלץ מאוד לקרא את הטרילוגיה.
ויי ויי ויי אני באטרף לספר האחרון😲😯
נהניתי מאיך שהספר מכין אותי לספרים הבאים. הכתיבה קולחת אבל הספר מכיל תכנים קשים שלא אפרט, לאלה עם לב חלש אבל שווה.
מדהים, מושך, אי אפשר לעצור
טוב פשוט נשאבתי לספר אני לא יכולה לתאר במילים פשוט לקרוא הולכת לחלק הבא 🙃
טרילוגיה מעולה אומנם התחילה קצת צולעת אבל בהמשך היא הייתה יותר מוצלחת ויותר מעניינת הספר אחרון בסדרה הוא היה הטוב מכולם לדעתי בסך הכל נהניתי מומלץ לקרוא
ואו. אני בשוק לא רציתי לסיים את הסדרה אבל כן רציתי וזה דיסוננס מעולה !!! איזו סדרה ⭐️
ספר אופל טובבבבב!! ממשיכה ישירות לשני!!!
טרילוגיה מעולה, מתח, אהבה, ובחורה מדהימה שלא מפסיקה להילחם על חייה, ממליצה בחום
וואוווווו אין זמן לכתוב חייבת לרוץ לקרוא את הספר השלישי
מדהים ומותח ממשיכה מיד לספר הבא
פשוט וואו, רצה לקרא את הספר השלישי בטרילוגיה! מה עוד יכול לקרות? מצפה ומחכה כלכך
וואי חתיכת ספר פשוט וואוווו לא ייכולתי להפסיק והרבה זמן ספר לא שאב אותי היו הרבה קטעים שפשוט כאב לי מה שהיא עברה ואיך התייחסו עליה היו קטעים שירדו לי דמעות בחורה חזקה שעברה הרבה בקיצור אני במתחחחחח..... עוברת לחלק השני
הספר אפל בצורה הכי טובה שיכולה להיות. סיימתי את הספר ביום ( הוא לא ארוך במיוחד אבל בכל זאת ) ממשיכה לספר הבא. Xoxo
ספר מרתק, כתיבה סוחפת - והסוף- וואו! ממשיכה לספר הבא
אחת הטרילוגיות היותר טובות שקראתי. אפילו המלחמה שהרסה לי את חווית הקריאה לא הצליחה להרחיק אותי מהטרילוגיה. לא לבעלות לב חלש, מומלץ בחום לאוהבות האופל. בהחלט 5 ⭐️ .
אחת הטרילוגיות היותר טובות שקראתי. אפילו המלחמה שהרסה לי את חווית הקריאה לא הצליחה להרחיק אותי מהטרילוגיה. לא לבעלות לב חלש, מומלץ בחום לאוהבות האופל. בהחלט 5 ⭐️ .
אחת הטרילוגיות היותר טובות שקראתי. אפילו המלחמה שהרסה לי את חווית הקריאה לא הצליחה להרחיק אותי מהטרילוגיה. לא לבעלות לב חלש, מומלץ בחום לאוהבות האופל. בהחלט 5 ⭐️ .
לא יכולתי לסקור כל ספר בסדרה הזו מכיוון שהם היו כל כך טובים שדהרתי בכולם. כל כך אלים, גם הרבה אהבה וקו עלילה מסקרן כל כך שמח לראות את אספן וקווינטון מקבלים את ה-HEA שלהם אני לא מתכוון לומר יותר, כי זה סיפור כל כך נהדר שלא הייתי רוצה למסור שום דבר לקוראים פוטנציאליים קרא את זה בבקשה זה באמת יוצא דופן להגיש תלונה
אל תתנו לסדרה הזו לחלוף על פניכם אם אתם יכולים להתמודד עם נושאים אפלים. לא תתאכזבו . הספר הזה לא מתאים לכל אחד. נשאבתי מיד לעלילה שממשיכה את הספר הראשון בסדרה.מהנה מאוד איך שהסופרת בונה את העלילה במתח ועניין בלתי פוסק. לרגע לא איבדתי עניין, מה שקורה לי בדרך כלל. אם סיפור לא תפס אותי ב-3 פרקים עלובים (אני יודע, לא הרבה אם זמן אבל החיים קצרים מכדי לבזבז זמן על ספרים משעממים) אז אני בחוץ! פשוט מפסיק לקרוא ועובר אל הספר הבא. הספר הזה לא אכזב. ממליץ.
הספר טוב מאוד ואין רגע של שעמום.. הארוטיקה במיטבה, ולא כתובה ברמה זולה. רק לאוהבי רומנטיקה אפלה, לא אלימה כרגיל, וזה לדעתי דבר טוב. ממליץ לכל מי שאוהב דומיננטיות אבל לא אוהב אלימות פיזית גיבורת הספר באה בשביל הגנה, אבל זה הדבר האחרון שהיא תמצא" אוניברסיטת קוריום היא המקום אליו נשלחים צאצאיהם של הפושעים המסוכנים ביותר. יש רק כלל אחד: אף אחד לא יכול למות. אנחנו עוקבים אחרי אספן כשהיא במערכת יחסים סבוכה עם אויבה קווינטון. היריבות הזו הועברה מאבותיהם וקוינטון רוצה נקמה. הוא מכיר את הכלל אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לענות אותה. לא יכולתי להניח את הספר הזה מהיד. זה היה פנטסטי. התאהבתי באספן ובקווינטון ממליצה על הספר שמסתיים עם המתח בעיצומו.
טרילוגיה מטלטלת! מצד אחד היו אירועים קשים מאוד שכעסתי, בכיתי ושמחתי על הסוף. הטרילוגיה יכולה להיות שנויה במחלוקת אבל אין ספק שאי אפשר להוריד ממנה את הידיים. ממליצה מאוד.
וואוו מושלם מעלף ויפה. עפתי על הטרילוגיה הזאת. מזמן לא קראתי ספרים ברצף, הסיפור סוחף אפל ויפה. תודה להוצאת ונוס על תרגום הספרים, ומחכה בקוצר רוח להמשך הסדרה. ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
טרילוגיה מעולה, אני מחכה לדמויות הבאות ומקווה שיש
וואוו איזה סיפור אפל ויפה עוברת מיד לחלק השני. ❤️❤️❤️❤️❤️❤️
איזה כיף! איזה ספר מדהים איזו טרילוגיה נהדרת!!! אני מרגישה שבעה - הכל בא על מקומו! לגמרי מתכוונת להוסיף את ס. הלמן לרשימת הסופרים האהובים עלי!
מדהיםםםםםםםםםםםם כל ספר אני מסיימת תוך יום! לא יכולה לעצור! חייבת לקרוא את הספר השלישי
מטורףףףףף..,אמא להה רצה לספר השלישי
למרות החלקים הקשים הסדרה מומלצת מאוד לקריאה. עצוב לי שהיא הסתיימה.
אני אתחיל בזה שלאורך הספר היו הרבה מאוד קטעים ורגעים שהיו קשים לעיכול. שקראתי אותם גרמו לי לכאב בטן ולדמעות. אבל עם זה, הכתיבה טובה, סוחפת. הדמויות הראשיות והמשניות עגולות ועוברות תהליך עם עצמן ועם אחרים לאורך הספר. אלו לא ספרים רגילים, רומנטיים, חמודים ולכן מי שמחפשת ספרים כאלו זה לא הספרים בשבילה. סיימתי את כל הסדרה ביום וחצי. ממליצה לבוא בראש פתוח ולתת צ’אנס-הסוף שווה את זה❤️
ספר שני מעולה רואים את התהליך שאספן וקווינטון עוברים במהלך הספר. ממליצה❤️
יאללה איזו טרילוגיה פסיכית משהו! טרפתי בשקיקה את שלושת הספרים בכמעט יומיים, למרות שהיו בהם במיוחד בשני הספרים הראשונים לא מעט סיטואציות קשים לעיקול הכתיבה הפמנומלית של הסופרת המטורפת שלא ריחמה לרגע על הגיבורה חיפתה על הכל וגרמה לי להסחף בהאה,וסערת רגשות שלא נתנה לי מנוח עד סופו של הספר השלישי. התחברתי במיוחד לגיבורה, וואו כמה שהיא חזקה למרות שהספר הראשון מעיד על חולשה, אבל לא היא גיבורה אמיתית אחרי כל מה שהיא עברה ואיך שכולם בעיקר הסופרת המהוללת הזו התאכזרו אליה היא לא נשברה כמה וכמה פעמים רציתי לקפוץ לספר ולחבק אותה חזק🤗 הכי מגיע לה לקבל את המשפחה ואהבה שהיא כל כך רצתה וגם את הסוף השמח😍 תודה על הטרילוגיה המשובחת הזאת💙
וואוו מטורף, ממשיכה הלאה
סדרה חזקה עוברת במתח לספר האחרון
אין מילים בפי חוץ מוואו
וואו ספר טוב אבל קשה לעיכול ברובו, רמת הבריונות והאכזריות כלפי הגיבורה חוצה גבולות אסורים זה קצת הרבה הפריע לי כי זה החליש אותה למרות שניסתה להתגונן ולהילחם זה היה בלתי אפשרי כי כולם והכל היה נגדה ללא עזרה מאף אחד ונורא רציתי שמישהו יעזור לה כבר איזה תפנית טובה בשבילה... למרות הכל, הכתיבה מטורפת וסוחפת ואני נשארתי סקרנית להמשך מעודד יותר לגיבורה שהיא מקסימה אגב ובהחלט לא חלשה ומקווה שהספר הבא היא ללחם יותר נגד כל הסיכויים..
הספר מטורף. הכתיבה מעולה. אני לא אשקר היו שם רגעים שבדיוק כמו שהזהירו בטריגרים, גרמו לי לעיוותים בבטן ,לפעמים לפרפרים ולדמעות. סיימתי את הספר תוך מספר שעות וכבר קניתי את השני לפני שכתבתי את הביקורת הזאת בכלל. לא רומן רומנטי רגיל מי שמחפשת קיטשי/ נחמד/ אהבה מהסרטים- זה לא. למרות כל אלו ממליצה!❤️
זו סדרת ספרים מהז'אנר של *רומנטיקה אפלה* שמאפיין באלימות מינית מזעזעת ו'אנטי גיבור' בתור הדמות הראשית ככה שלא הופתעתי מחלקים הקשים לקריאה. מתוק וחמוד זה לא ומי שלא רוצה לגעת באפל שתתרחק. הורדתי כוכב כי קראתי הרבה רומנטיקה אפלה ופה בעיקר הפריע לי העדר עומק ומורכבות של כל הדמויות והסיפור בכלל. ההחלטות שלהן תמוהות וה'מהפך' שעוברות היה מודבק מדי לטעמי ולא משכנע. בנוסף התיאורים החיצוניים לא מספיק ברורים, הגעתי לסוף הטרילוגיה ולא ברור לי לגמרי איך נראה הגיבור... כל אלו הקשו עלי להתחבר לסיפור כמו שצריך. מצד שני סיימתי את הטרילוגיה ביומיים וזה לא קורה הרבה אז כנראה משהו פה עובד... שנת 2024 שמחה לכולן! מי יתן והזוועות היחידות שנקרא עליהן יהיו בספרי רומנטיקה אפלה בלבד
ספר טוב, ממש קשה לקריאה , מה שהיא עוברת זה מזעזע , אבל כתיבה טובה , ממשיכה לספר הבא
יופי של טרילוגיה. קצת חסר עומק בדמויותמשנה וחבל אבל עדיין מותח ומעניין ומומלץ.
אז הספר כתוב טוב ומותח אך אני כבר אומרת הוא אפל מאוד עם תאורים קשים. הוא אלים פיזית ומינית יש שם משחקי כוחות והתעללות נפשית אבל למי שאוהב אופל הוא מעולה. היו מצבים שממש הייתי עם דמעות בעיניים בגלל מה שקורה לגיבורה ואוו איזה כוח נפשי יש לה
ספר טוב לא מעבר נחמד לעביר את הזמן סיימתי ביום
לא ישתווה לראשון פחות אפל, פחות בריונות אבל זה ההמשך של העלילה אז זה הגיוני בכל מקרה אהבתי מאד
וואוו איזו סדרה מושלמת!!! קשה לקריאה אבל הסוף פשוט מושלם ומרגש עוברת לספר הבא על לוקאס !!
אמממ…. לא לכאלה שקשה להם עם תיאורים של ניצול… עדיין חלוקה בדעתי לגבי הדברים…
וואוו סדרה אפלה , קשה ומעולה בתוך יום סיימתי את שני הספרים הראשונים.. רצה לשלישיי
אהבתי את כל הסדרה. למרות שאני מוכרחה להודות שהספר האחרון היה כל כך מלא בטוויסטים בעלילה שזה קצת עייף אותי..
וואו גם הספר הראשון וגם הוא היו מטורפים, מעצבנים ושונים לחלוטין ממה שאני רגילה לקרוא. הסוף היה לי אישית קשה מידי לקריאה. זה כבר היה לי אפל מידי וקשוח ולא הייתי מסוגלת להמשיך לספר הבא, אבל לאוהבי הז׳אנר זה יכול להתאים.
אני באמת לא יודעת להסביר מה קראתי שם אבל אהבתי את זה. זה שונה ממש ממה שאני רגילה לקרוא בדרך כלל אבל מצאתי את עצמי כמה שעות רק קוראת וקוראת ועוברת ישר לספר הבא. היו המון רגעים מעצבנים, אבל ספר לא רע בכלל.
הרבה מתח דמויות טובות, לא לבעלי לא חלש
סדרה לגמרי לא לבעלי לב חלש.. אני לא הצלחתי להתחבר לקטע שלהם עם השאלה של ה'אם הוא יהרוג אותי היום או יחליט לאנוס אותי'.. וכל הבריונות הזו מסביב קצת פחות התחברתי (כן אני מבינה שהם באים ממשפחות פשע ועבריינים.. עדיין היו שם סצנות שהיו קשות ומזעזעות) סך הכל הספר כתוב טוב ומאוד מעניין, תקראו טריגרים חחחחח
יותר טוב מהקודם.
קצת יותר מחריד מהראשון. ממשיכה רק מכיוון שרכשתי.
התחיל סוחף ומעניין, עדיין מעניין אבל עם זאת מיגע וקשוח. בכל זאת ממשיכה להבא, כי רכשתי.
קניתי את הספרים בעקבות הביקורות החיוביות כאן, והתאכזבתי. קודם כל בעיני זה לא ממש אופל, נכון יש כמה סצנות קשות ואפילו מאד, אבל 90% זה כזה ספר קולג'. בעיני הספר סתם ארוך ואפשר היה לקצר את זה לשני ספרים או אפילו ספר אחד ארוך. הסופרת יודעת לכתוב והדמויות מעניינות אבל העלילה בנאלית ולא סוחפת בעיני.
פחות הסגנון שאני אוהבת (בלשון המעטה..). נותנת 3 כוכבים כי הכתיבה מעניינת אבל בכל חלק התלבטתי אם להמשיך... הביקורת נכתבת אחרי שסיימתי את הטרילוגיה. הפריע לי מאוד האלימות כלפי הגיבורה על ידי הבן זוג שלה זו אלימות קשה והתגובות שלו מעצבנות, אבל התגובה הסלחנית של הגיבורה יותר מעצבנת. פרט לכך יש הרבה דברים לא מוסברים- כמו מה הסיפור של דלילה אחותו של מתאו, היא לא קשורה לכלום לא ברור במה היא תרמה לעלילה ולא רק היא. הדמויות המשניות שטחיות בצורה מוגזמת כמו למשל במקרה של רן, והרוסייה מהכיתה ועוד. בקיצור- מתאים למי שאוהב/ת אלימות מינית, גיבורות כנועות וסוף הזוי.
אני במחלוקת על הספר, מצד אחד קראתי אותו מצד שני לקח לי זמן לסיים אותו. אמשיך לקרוא את השלישי אין ספק אבל משהו ממש מעצבן פה, הגיבורה יודעת שהיא בסכנה יודעת שהיא צריכה להגן על עצמה ועושה הכל הפוך. הסוף של הספר בין הקשים שקראתי ואני אומרת לעצמי כמה עוד הילדה הזו צריכה לסבול. קיצר ממליצה רק למי שאוהבת ממש אפל
בזבוז זמן ביחס לספר הראשון.
נחמד ציפיתי להרבה יותר
את שני הספרים הראשונים ממש אהבתי.האחרון פחות אמין נמרח ולא מעניין
את שני הספרים הראשונים סיימתי ביום על אף שזה לא מה שאני בדרך כלל קוראת. כתבתי גם בביקורת שלי בספר השני שהסוף שלו היה לי קשוח מידי ובשלושים העמודים הראשונים של הספר הזה כבר נכנעתי והחלטתי לוותר על הסדרה אבל זה נטו כי זה פחות מתאים לי ואני בכללי פחות קוראת ספרים מהז׳אנר הזה. למי שאוהב מאמינה שיתאים.
כתיבה קולחת ומותחת (בגלל זה סיימתי את הספר) א ב ל "יחסי המין" פה הם בעצם אונס שבהמשך הופכים להסכמה תחת לחץ ואיומים. דמויות יחסית שטוחות וגיבורה חלשה מאוד עקב הנסיבות. בנוסף, הספר מסתיים ממש באמצע העלילה מה שמאלץ לרכוש את החלק השני. מעצבן ומיותר! על אף העצירה ב"מתח" לא אמישך לספר השני.
אני מתנצלת...אבל בחיים לא קראתי עד כה ספר מזעזע מהז'אנר הזה ויותר מזה רמת הכתיבה והדו שיח בין הדמויות נכתב בצורה ילדותית וחובבנית. מה לעזאזל קראתי עכשיו?!אונס, התעללות, אונס והתעללות קבוצתית, שידול למין, שימוש במניפולציה עבור מין, חרם,והגבר שכביכול היא אמורה לסמוך עליו מנצל אותה מינית והיא מקבלת את זה כי הוא כי הוא בתמורה לכך יגן עליה ויספק לה דברים בתמורה. דברים כאלה קורים במציאות, איזה מין חולי זה להפוך דברים שליליים ולא מוסרים לאקטים רומנטיים?!אני מצטערת על הרגי הזה שרכשתי את הספר. ההרגשה שלי ברגע שקראתי את הקטעים הללו היא גועל, דפדפתי וזה היה בלתי נסבל ומזעזע. שימו את עצמכן בתוך הדמות, אני מקווה שאף אחת לא הייתה רוצה להיות במקום הזה!
על אף אזהרת הטריגר הכתובה בהקדמה, נראה שיש פה ניסיון להמתיק ספר מאוד מאוד מסוכן. אין פה שום "בעיה במתן הסכמה" יש פה תיאורי או*ס חוזרים ונשנים, בלי אזכור ולו פעם אחת של המילה הזו או עימות של הדמויות עם הנושא, מה שבאופן מעוות וחולני נותן לגיטימציה לפעולות האלה, שזה פשוט מזעזע בעיניי.
לצערי הוא לא משהו. כל השלושה ספרים הללו היו די חלשים. אפלים עם תוכן מאוד קשה לקריאה אבל זה לא מה שהפריע לי. הדמויות משעממות אין משהו שגורם לי לרצות להמשיך לקרוא. גם עד שקורה משהו שמותח הוא בינוני. לקח לי המון זמן לסיים אותו. תחסכו לעצמכם זמן ואל תקראו יש ספרים אפלים מעולים ולזה לא אחד מהם
סדרת ספרים מזעזעת בעיני, רכשתי בעקבות המלצות חיוביות רבות שהיו באתר. לא מצליחה להבין איך אפשר לתת לספרים ציון 5, מי יכול להתלהב מהסדרה הזאת, מזעזע!!!!!
התרסקות מפוארת מהספר הראשון בערך ב-20% של הספר הזה נגמרת העלילה וזה נהיה מרוח ולא נגמר, ממש קראתי בכוח
ניסיתי לתת לה צ'אנס, למרות התכנים המזעזעים. אני לא ממליצה בכלל, רוב הזמן דיפדפתי בשל הדיאלוגים בילדותיים, כתיבה חובבנית. בזבוז זמן ובייחוד בזבוז כסף. הרגשתי שמזלזלים באינטלגנציה שלי, על פי הכתיבה של הספר הזה, כול אחת ואחד יכולים לכתוב ספר ופשוט למכור אותו ולגרום לאנשים לקנות אותו על מנת להרוויח כסף.
1
קווינטון
משונה איך יום אחד הכול לגמרי רגיל בחיים שלנו, וביום הבא הקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים ואנחנו נאלצים לגשש בניסיון להחזיר לעצמנו את השליטה. לפני שנה הייתי אדם אחר. מאושר, לגמרי רגיל ומרוצה מהחיים. לא יכולתי לחשוב אפילו על דבר אחד שהייתי רוצה לשנות בחיים שלי. אבל עכשיו, אם יכולתי, הייתי משנה הכול.
כל־פאקינג־פרט.
לא שאבא שלי הגן עליי מהשם שלנו, או מהדברים האלימים והמסוכנים שעשינו. הדם שזורם בעורקיי הוא דם של משפחת מאפיה. אבא שלי דימם למענה, ואני יודע שבבוא היום אעשה זאת גם אני.
בילדותי לא חשבתי לרגע שההרגשה הזאת תשתנה אי פעם או שארצה לברוח מהחיים שנולדתי אליהם ולהסתתר מהעולם, אבל לפני שנה זה קרה, ומאז המצב רק הלך והידרדר.
האושר שהיה בי התנפץ והתאדה, והפכתי לבור שפל של כעס ושנאה. הלימודים באוניברסיטה העלובה הזאת היו לגמרי מיותרים לי, אבל החלופה הייתה לשבת בבית הענקי שריחף לי מעל הראש כמו תזכורת לכל מה שרציתי להשאיר מאחור. לפחות עכשיו אוכל אולי להימנע מהדאגה המתמדת של אימא שלי ומעינו הפקוחה של אבא.
"מוכן?" אני שואל ומעיף מבט אל רֵן.
הוא מושך בכתפיו, הידיים שלו עדיין תחובות היטב בכיסים של מכנסי הג'ינס השחורים שלו. למשפחה שלו יש הרבה כסף, ובכל זאת הוא בוחר ללבוש את הבגדים הכי פחות יקרים. רן הוא בחור צנוע במקרה הטוב, אף פעם לא מתהדר ומשוויץ במה שיש לו. נראה כאילו לא אכפת לו משום דבר, אבל האמת היא שפשוט לא אכפת לו מדברים חומריים. הדבר הכי חשוב לו בעולם הוא לא דבר בכלל, אלא אדם. אחותו.
לפעמים אני חושב שאני קרוב כל כך לאחיות שלי רק מהסיבה שאני רואה איך רן מתנהג עם לונה. אבא שלי אמר לי פעם שזה בגלל הדרך שבה הם גדלו, שכל כך הרבה זמן היה להם רק זה את זה, וזאת הסיבה שהוא כל כך מגונן עליה.
רן תמיד היה מי שמגן עליה, ואני לא חושב שזה ישתנה אי פעם.
"אם אתה שואל אותי מה דעתי, אני מעדיף לקפוץ מצוּק, אבל..." הקול שלו דועך.
ספר לי על זה, אני רוצה להגיד, אבל שומר את המילים לעצמי. הדבר האחרון שאני צריך הוא שאבא שלי ישמע אותי ויחשוב שאני אובדני. ואז באמת לא תהיה לי אפשרות לבחור אם אני הולך או נשאר.
"אם לא רצית לבוא לפה, לא היית חייב. אני בטוח שאבא שלך היה מרשה לך לקחת קצת חופש או לעשות משהו אחר."
רן מבין את החיים שלי יותר מכל אדם אחר, אבל זה לא אומר שהוא יודע מה זה להיות הבן של מישהו שלא מוכן לקבל לא כתשובה, או איך מרגיש מי שסופג את המכה שספגנו עכשיו.
"תאמין לי, עשיתי את הבחירה הכי טובה," אני אומר בשיניים חשוקות ובוהה באוויר.
בשורה התחתונה אני לא בדרך לאיזו אוניברסיטה רגילה שאשתגע בה מרוב שעמום.
לא, אוניברסיטת קוריום היא המקום שפושעים מפורסמים מרחבי העולם שולחים אליו את הילדים שלהם. בזמן שהורים רגילים שולחים את ילדיהם לאוניברסיטאות ציבוריות מתוך ציפייה שהם יקבלו שם השכלה טובה ועבודה מכובדת, ההורים שלנו שולחים את הילדים שלהם לקוריום, האוניברסיטה שתכשיר אותם להיות פושעים מוצלחים יותר.
אני לא זקוק לאימונים או להדרכה, אבל בכל זאת רוצה ללכת. וזו הסיבה שבעתיד הקרוב אלסקה הקרה־רצח תהיה הבית שלי. אני צריך הפרדה של כמה שיותר קילומטרים בין המשפחה שלי לביני. אני יכול רק לקוות שככל שיפרידו בינינו יותר קילומטרים, ככה הכאב שהולם בחזה שלי ידמם פחות.
צליל מדחפי המסוק החותכים את האוויר פולש לאוזניי ומחזיר אותי להווה. אני מסתכל למעלה בדיוק בזמן לראות את המטוס של אבא שלי – שהביא אותנו לשדה התעופה הקטן הזה באלסקה – ממריא. המטוס הפרטי הוריד אותנו כאן, והמסוק של האוניברסיטה ייקח אותנו לקמפוס.
הרוח מצליפה בשערי ואני מגן על עיניי בזמן ששאריות אבק מסתחררות מסביבי. רן עומד לידי דומם כמו פסל. אנחנו החברים הכי טובים מאז שההורים שלו אימצו אותו ואת אחותו לונה בילדותם. רוב האנשים חושבים שאנחנו בני דודים, אבל בשבילי רן תמיד היה אח.
קצת אירוני שרוב האנשים אפילו לא מכירים את בת הדוד האמיתית שלי, כי דוד שלי בחר להסתיר מהעולם את בתו היחידה.
אני תוחב את הידיים עמוק לכיסי הז'קט ומתחיל ללכת לכיוון המסוק. אני לא צריך להסתכל לאחור כדי לדעת שרן הולך בעקבותיי. הסכמנו לעשות את זה יחד. או מדויק יותר: אמרתי לו שהוא צריך לבוא איתי. למרבה ההפתעה, לא נדרשו יותר מדי מאמצי שכנוע. תיארתי לעצמי שהוא יתנגד, כי לעזוב משמע להיות רחוק מלונה, אבל בשונה ממני, רן ייסע הביתה לבקר את ההורים שלו ואת אחותו. הוא יתקשר אליהם וידבר איתם.
אני, לעומת זאת, אעשה כל שביכולתי כדי להעמיד פנים שההורים שלי לא קיימים בזמן שגם אעשה כמיטב יכולתי לשמור על קשר עם אחותי סקרלט.
אני צונח לתוך המושב שלי, ורן מתיישב לידי כששאגת המנוע ממלאת את החלל.
מדובר רק בטיסה קצרה לאזור המבודד, ששימש פעם בסיס צבאי, לפני שהפך לאחרונה לאוניברסיטה. המקום מסווג כל כך שאין תצלומים שלו בשום מקום ברחבי האינטרנט. אבא שלי עזר כמובן במימון. תזכורת נוספת לכך שהשהות כאן תספק לא יותר מתחושת אסקפיזם כוזבת. ובכל זאת, בעיניי זה יותר טוב מכלום.
אני נאנח ומניח לעיניי להיעצם, העומס על החזה פוחת עם כל נשימה שאני נושם. האפלה שבתוכי, לעומת זאת, מתערבלת ונבנית בהדרגה. במשך חודשים רדפו אותי סיוטים, הקשו עליי לישון בלילות. אני מפהק פיהוק גדול ומשעין את הראש לאחור. אני מנסה לא לחשוב כמה החיים שלי נדפקו בשנה האחרונה, כמה הכול היה שקר אחד גדול, או גרוע מכך, כמה הפסדתי, כמה הפסדנו כולנו. אני מדחיק הכול ומרשה לעצמי להיכבות. כנראה נמנמתי, כי כעבור זמן קצר, כשאני ממצמץ ופוקח עיניים, אני רואה את רן רוכן מעל המושב שלי כדי להסתכל מבעד לחלון הקטן על משהו במרחק.
"כמה זמן ישנתי?" אני צועק כדי להתגבר על שאגת המנוע.
"מספיק זמן כדי שאבין שהמקום הזה נמצא באמצע שום מקום. המקום המושלם לרצוח מישהו ולהתחמק מעונש."
"על מה אתה מדבר?" אני שואל בבלבול.
רן מצביע אל מחוץ לחלון, ואני נשען קדימה לראות על מה לעזאזל הוא מסתכל. אני סורק את האזור שמתחתינו. מאות קילומטרים של עצים משתרעים לכל כיוון מתחת לנקודה שבה אנחנו נמצאים. אין שום כבישים, שום בתים, רק כלום אחד גדול, עד שאני מבחין במצודה ישנה שנבנתה בחצייה על צלע הר מושלג.
ממעט המחקר שהצלחתי לערוך על המקום, אני יודע שהוא היה פעם טירה שנשארה מימי הרוסים, שהיו בעלי האדמה הזאת לפני שארצות הברית השתלטה עליה בסוף המאה התשע־עשרה. אבל לעולם לא הייתי מנחש שהמקום מבודד כל כך. בכל אופן, זה כנראה לטובה אם רוצים לשכן שם צאצאים של אלפי פושעים.
"של מי היה הרעיון לבנות פה פאקינג אוניברסיטה?" בלי לשים לב אני שואל את השאלה בקול.
"של מישהו שרוצה לְענות אותנו כנראה. זה סימן החיים היחיד שראיתי במשך כל הטיסה."
אבא שלי באמת אמר שהמקום הזה מבודד, אבל לרגע לא ציפיתי שעד כדי כך. רן צודק. אנחנו באמצע שום מקום. רוב האוניברסיטאות שוכנות במבנים ענקיים, משוכללים ויקרים למראה. מבנה שמושך את תשומת הלב של כל סטודנט כמו מגדלור, אבל המבנה כאן נראה כמו טירה נטושה. כמובן, בדיוק כך תכננו אותו. כביש יחיד מופיע כמו משום מקום ומתפתל על צלע ההר עד למעלה, וחומת אבן גדולה מפרידה בין החוץ לפנים.
"אנחנו מתכוננים לנחיתה." קולו של הטייס בוקע ממערכת הכריזה.
"אתה מוכן?" שואל רן.
אני מסתובב במושב שלי, הסופיות של הכול סוף־סוף שוקעת. סוף כל סוף אני חופשי, או לפחות קצת חופשי. אני מחייך, בידיעה שבמקום הזה אוכל לממש את הרצונות והצרכים הכי אפלים שלי. כאן לא אצטרך להסתיר את הכאב. לא אצטרך להעמיד פנים שאני קיים. כל מי שיפריע לי יהפוך למטרה.
אני נושם עמוק, מרגיש פתאום שהחזה שלי קל יותר.
"אני מוכן, אבל אני לא בטוח שהמקום הזה מוכן לקראתנו."
"נראה שלא." רן מחייך אליי חיוך לא פחות קודר.
ככל שאנו מנמיכים, הנוף של האוניברסיטה משתפר. אני מבין כמה המקום הזה ענקי כשאנחנו סוף־סוף נוחתים ויוצאים מהמסוק. המבנים שנראו קודם קטנים כל כך, גדולים מכפי שנראו מלמעלה. הלב שלי מתחיל להאיץ, פעימותיו רועמות באוזניי.
ממנחת המסוקים אנחנו עוברים לשביל קטן המוביל לתוך מנהרה, והולך ונעשה ברור שהמקום הזה נבנה מחדש כדי לשמש בסיס צבאי. אחרי הליכה קצרה אנחנו מגיעים לדלת ענקית שנראה שתשרוד גם פגיעה ישירה של טיל. כמה מחסומים וביתני שמירה מובילים לכניסה, וכולם מנידים לעברנו בראשם כשאנחנו עוברים לידם.
השמועה מספרת שלממשלה היו תוכניות גדולות למקום הזה. אחרי שהשתמשו במנהרות התת־קרקעיות הקיימות והרחיבו אותן, הם היו מוכנים להעביר את הכוחות פנימה. הם לא היו מרוצים, בלשון המעטה, כשמייסדי האוניברסיטה קנו את המקום ממש מתחת לאף שלהם.
אף אחד לא זז מילימטר מהעמדה שלו או מבקש מאיתנו להזדהות. כנראה כשאבא שלך הוא מי שהוא, אתה מקבל יחס מיוחד. לא רק שאבא שלי הוא אחד הפושעים החזקים שיש, הוא גם מזרים הרבה כסף למוסד הלימודי הזה.
"אז זאת אוניברסיטה, או שאנחנו מצטרפים לאיזה ארגון חשאי?" רן דוחף אותי קלות בכתפו.
"גם וגם."
כך או אחרת, הרבה כסף הושקע במקום הזה כדי להפוך אותו לבטוח. מה שעושה אותו כמובן מושלם לסוג הפעילויות שמתרחשות פה עמוק מתחת לאדמה.
אפילו לוויין יתקשה לקלוט את המקום. לא שהממשלה תעשה את זה. המקום הזה כנראה לא קיים עבורם... יותר.
שומר מלווה אותנו לכניסה דרך דלתות משוריינות גדולות. מייד אחריהן מבפנים ניצב סט זהה של דלתות מתכת שחרוט עליהן סמל האוניברסיטה.
הדלתות הכפולות נפתחות לפנינו אוטומטית, ורן ואני מחליפים מבט חטוף. לא מבט נדהם, אלא יותר מבט ששואל לתוך מה לעזאזל הכנסנו את עצמנו. אבא שלי סיפק לנו מידע על החדר ועל מערכת השעות שלנו עוד לפני שיצאנו, כך שאנחנו לא צריכים לעצור בשום מקום או לבקש הכוונה. אנחנו נכנסים עמוק יותר לתוך המבנה, הולכים לאורך המסדרון הארוך. הרצפה מרוצפת שיש מלוטש, והתאורה העמומה מעניקה למקום תחושה ייחודית – כאילו מצעידים אותנו לחדר חקירות, ולא למעונות שלנו.
מלפנים יש שלוש מעליות. רן לוחץ על כפתור, והדלתות שלהן נפתחות מייד. אנחנו נכנסים פנימה, ואני לוחץ על כפתור שהספרה 3 זוהרת עליו, שזה המפלס שבו החדר שלנו נמצא.
כשנשמע צפצוף ודלתות המעלית נפתחות, רן דוחף אותי בכתפו ומושיט לי את הטלפון שלו. אני מביט מטה ורואה על המסך מפה.
"בסוף המסדרון הזה אנחנו פונים ימינה, והדירה שלנו אמורה להיות בצד שמאל."
אני מושך בכתפי. "למדתי את המפה לפני שיצאנו. רוב המקום הזה ממופה אצלי במוח."
רן מנענע את ראשו. הוא יודע שאני אוהב להיות מוכן.
כל אחד מאיתנו קיבל כרטיס כניסה לדירה שלנו לפני שיצאנו, דירה שהחלטנו לחלוק. יכולנו לקבל כל אחד מאיתנו דירה קטנה עם חדר שינה, אבל החלטנו לוותר. רן הוא לא טיפוס של מערכות יחסים, אז הדבר היחיד שעשוי להפריע הוא סטוצים מזדמנים.
בכל מקרה, אף אחד מאיתנו לא מעוניין בשום דבר מלבד סקס חסר משמעות.
כשאנחנו הולכים במסדרון אני מבחין בעוד כמה סטודנטים, אבל לא מזהה אף אחד מהם. כשאנחנו חולפים על פניהם אני מרגיש שהעיניים שלהם נעוצות בנו, ואני שונא את זה. שונא להרגיש שהם קוראים אותי כאילו הם יודעים מי אני, רק בגלל שאבא שלי הוא מי שהוא. כולם יודעים את השם שלי ומי הוא אבא שלי, אבל הם לא מכירים אותי. אף אחד כאן לא מכיר אותי, לא מכיר אותי באמת, וזה לא עומד להשתנות.
במקום הזה יש ככל הנראה ערמות של צאצאי פושעים מפורסמים, אבל אף אחד מהם לא חזק מאבא שלי, ואם זה לא מפחיד אותם, אני בהחלט מתכוון להפחיד אותם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
