נואונומיה: כלכלה תבונתית

מבוא למהדורה העברית

עבודה זו הינה המהדורה המעודכנת והמתוקנת של הספר נאונומיה, שפורסם לראשונה בשפה הרוסית בשנת 2018. היא כוללת גם חומרים מתוך מפגשים אקדמיים שהתקיימו במכון וויט לפיתוח תעשייתי חדש (INID – S.Y. Witte Institute for New Industrial Development) ובה מפורטים הרעיונות שהוצגו במהדורה הראשונה של הספר נואונומיה .(Kul'turnaia Revoliutsiia М., 2018)

מהדורה זו משלבת קטעים מתוך The Coming of New Industrial Society: Reloaded (2nd ed. SPb: S.Y. Witte INID, 2016), המספקים תיאור מעמיק יותר של האתגרים הנוגעים לתהליך התיעוש המחודש ברוסיה, המבוסס על טכנולוגיות חדישות ומהווה צעד ראשון לקראת שינוי במצב הסוציאלי.

פרסומו של הספר משך את תשומת ליבם של מומחים רבים מרוסיה ומהעולם. עובדה זו עוררה את רצונו של המחבר לספק לקהל הדובר שפות נוספות את האפשרות לעיין בספר ולהיחשף לרעיונות המובאים בו. מכיוון שמחקר הנואונומיה והנושאים המשיקים לו טרם הושלם וסרגיי בודרונוב והמכון בו הוא משמש דירקטור (מכון וויט לפיתוח תעשייתי חדש בסנט פטרסבורג) ממשיכים לחקור את הנושא, גרסה זו של הספר, שהוגשה לתרגום, עברה תיקונים משמעותיים וכעת היא כוללת גם חלקים המוקדשים להיבטים מעשיים הנוגעים ליישום השקפותיו התיאורטיות של המחבר.

הקדמה למהדורה העברית

קוראים יקרים,

לפניכם המהדורה העברית של הגרסה המתוקנת והמורחבת של המחבר למונוגרפיה Noonomy שראתה אור לראשונה בשנת 2018.

עם פרסומו, הספר עורר עניין בקרב מומחים רבים, ברוסיה ובעולם, ככל הנראה בשל הרלוונטיות של חקר בעיות הטרנספורמציה הגלובלית של החברה האנושית בהן הוא מתמקד. סוגיות אלה נוגעות לציוויליזציה כולה ומשפיעות על כל המדינות, ללא קשר למאפייני התרבות, הכלכלה או הדעות הרווחות בכל אחת מהן.

לראשונה הספר ראה אור ברוסית, ומאז תורגם למספר רב של שפות: אנגלית, ספרדית, קרואטית, פורטוגזית; ובימים אלה, הספר מצוי בשלבים שונים של הוצאה לאור בכמה מדינות נוספות. כיום מספר אוניברסיטאות ברוסיה כבר הטמיעו קורסים אקדמיים בנושא הנואונומיה, המבוססים על הדיונים המועלים בספר זה.

הרעיונות המובאים כאן נדונו נדונו זה מכבר בעשרות ועידות כלכליות מרכזיות ברחבי העולם – מקיימברידג' ועד שנחאי, ממקסיקו סיטי וניו־יורק ועד וינה ואתונה. האגודה העולמית לכלכלה פוליטית (WAPE) העניקה למחבר הספר פרס מיוחד שהוגדר כ"הישג מובהק בכלכלה פוליטית של המאה ה-21".

המחבר והמכון שבראשותו (S.Y. Witte Institute for New Industrial Development, St. Petersburg) מוסיפים להעמיק חקר ולבחון את התחום שבו מתמקד הספר. מסיבה זו, במובנים רבים המהדורה העברית היא בבחינת ספר חדש או מעין גרסה מורחבת באופן משמעותי של המצע התיאורטי שנפרש במהדורה המקורית. יתרה מכך, מהדורה זו כוללת גם כמה היבטים מעשיים ליישום הרעיונות התיאורטיים של המחבר.

סרגיי בודרונוב הוא אחד הכלכלנים הנודעים ביותר ברוסיה, דוקטור לכלכלה, פרופסור ומומחה מטעם האקדמיה הרוסית למדעים. הוא מחברם של למעלה משבע מאות מאמרים מדעיים, הכוללים 32 מונוגרפיות בנושאי מאקרו ומיקרו כלכלה כגון: פיתוח טכנולוגי, לימודי אסטרטגיה כלכלית, טיפוח מגזרים תעשייתיים עתירי ידע, סוגיות באינפורמטיזציה חברתית ועוד. במשך יותר משבע שנים, בודרונוב עמד בראש המוסדות האזרחיים הגדולים ביותר ברוסיה, ביניהם החברה הכלכלית החופשית של רוסיה, שהוא אחד המוסדות האזרחיים הוותיקים בעולם. מאז 2017 הוא משמש נשיא איגוד הכלכלנים הבינלאומי, שבין חבריו נמנים אנשי אקדמיה בכירים ממדינות רבות, בין היתר גם מצרפת, בריטניה, סין, ארצות הברית, יפן, קובה, יוון ועוד.

בנוסף לפעילותו האקדמית, סרגיי בודרונוב הוא יזם המשקיע במיזמים טכנולוגיים, הפועל הן ברוסיה והן בשווקים הבינלאומיים. פעילויותיו העסקיות מסייעות בהבנת הבעיות העולות מתוך מחקריו בתורת הנואונומיה. קישור זה בין התיאוריה לבין הפרקטיקה מרחיב את תורת הנואונומיה אל מעבר לפיתוח תיאורטי מקורי ועדכני וממקם אותה גם ככלי עזר מעשי בבחירת הדרכים לפיתוח כלכלות ברמה הלאומית.

כולי תקווה כי הקורא הישראלי ימצא עניין ושימוש בספר זה.

פרופ' ר.ש. גרינברג
מנהל מדעי של המכון לכלכלה,
וחבר האקדמיה הרוסית למדעים (RAS)

הקדמה

סדרת המשברים שהתרחשו בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 הוכיחה בבירור שהעולם השתנה. חוסר היציבות המוגבר של מערכות חברתיות, מערבולת פיננסית עולמית וראשיתם של שינויים טקטוניים בכלכלת העולם – אלה מעידים על כך שהציוויליזציה שלנו עומדת על סף מעבר חד לקראת התגבשות חדשה, אותה לא ניתן לתאר כראוי באמצעות מבנים כלכליים ופילוסופיים קונבנציונליים או מודלים חברתיים וכלכליים קיימים.

מהו הכוח העיקרי המניע את השינויים הנוכחיים ולאן מועדות פנינו?

לפני זמן רב התייחס קארל מרקס לחברה של זמנו כאל ״ממלכת ההכרח״ וחלם על ״ממלכת החירות״:

כפי שהפרא צריך להיאבק עם הטבע כדי לספק את מבוקשו... כך גם האדם המתורבת... בכל התצורות החברתיות ותחת כל אופני הייצור האפשריים. עם התפתחותו, תחום הצורך הפיזי מתרחב בעקבות רצונותיו; אך במקביל גוברים גם כוחות הייצור המספקים רצונות אלה.¹

הרצונות האנושיים דוחקים את בני האדם לבצע פעולות מודעות שמטרתן לספק אותם. מאז ומתמיד אנשים מספקים את רצונותיהם באמצעות יצירת מוצרים חומריים שונים, כלומר על־ידי עיסוק בפעולות המכונות ייצור. במידה מסוימת ניתן לראות את ההיסטוריה האנושית כהתפתחות הייצור המונע על־ידי הצורך לספק את הביקוש החברתי ההולך וגדל. מרקס ניסח זאת כ״ההתפתחות של כוחות הייצור״,² כלומר הגדלת יכולות הייצור החומרי של האנושות לצורך סיפוק דרישותיה. יתר על כן, שלב ההתפתחות של כוחות הייצור קובע את המבנה הכלכלי של החברה, את אופן הייצור שלה, התואם לתקופה ההיסטורית.

ההתפתחות הטכנולוגית כיום מקרבת אותנו ל״ממלכת החופש״ של מרקס, שמתורגמת לשיחרור מלרצות ולתלות נמוכה יותר בצורך בהקצאת זמן, משאבים ומאמץ לייצירת מוצרים חומריים. יחד עם זאת, ההתפתחות הטכנולוגית מעלה באופן לוגי את השאלות הבאות: מה קבע בפועל את השינויים במצב הייצור החומרי? איך ולמה הם התרחשו? ואילו מגמות שולטות בפיתוח ייצור החומרים?

חקר הייצור החברתי משיב לשאלות אלה. מחד גיסא, הוא משמש נקודת התכנסות לנושאים מהותיים כמו סוגיית האיזון בין הייצור החומרי לבין מגזר השירותים, המבנה הכלכלי, והמגמות בהתפתחות היסוד החומרי שלו, המתאם בין נטיות תעשייתיות לבין נטיות פוסט־תעשייתיות. מאידך גיסא, הוא מפנה את תשומת הלב לעניינים מעשיים, כולל תיעוש מחודש, חלופות יבוא, החייאה/שילוב של ייצור טכנולוגיה עילית, מדיניות תעשייתית, מדע וחינוך וכדומה.

הספר חורג מהדאגה (לה שותף המחבר) לדחיפות שבצורך בתיעוש מחודש באמצעות טכנולוגיות מתקדמות. הוא מבקר את האידיאולוגיות הפוסט־תעשייתיות ומדגיש את חשיבות פיתוח הייצור. עם זאת, גישתו של המחבר אינה משקפת רק את רעיון החברה התעשייתית החדשה כפי שעולה ממשנתו של ג'ון קנת גלבראית', אלא גם מציגה נרטיב עמוק יותר. כצעד ראשון המחבר מציע את ״שלילת השלילה״ של החברה התעשייתית החדשה שתוארה על־ידי גלבראית' לפני כיובל שנים. צעד זה מאפשר סינרגיה קריטית של הישגים של הטכנולוגיה המודרנית ופתרונות לניהול ייצור, הן על בסיס טכנולוגי חדש והן על יסוד תבניות כלכליות ומוסדיות חדשות. צעד זה כרוך בשלילה דיאלקטית של מגמות פוסט־תעשייתיות, תוך שמירה על ההישגים המרכזיים (כמו הבלטת התפקיד של הגורם האנושי והקצאת תשומת לב להיבטים סביבתיים וחברתיים בתהליך הייצור והגברת עוצמת הידע בו), לצד התמודדות עם החסרונות ועקירתם. יש לדון במעבר הבלתי נמנע של החברה לשלב התפתחותי חדש, כזה שהמחבר מכנה החברה התעשייתית החדשה מהדור השני, או ה-NIS.2‏ (New Industrial Society).

יחד עם זאת, חקר מגמות ההתפתחות החברתית אינו עוצר בנקודה זו. ה-NIS.2 משמש שלב בהתפתחות החברתית המהווה תנאי מוקדם למעבר להתפתחות נואו־סוציאלית המבוססת על שיטות שאינן כלכליות של סיפוק הביקוש – הנואונומיה. מונח זה משמש כותרת לעבודה זו, במטרה להדגיש את עמדת המחבר באשר לסיכויי ההתפתחות האנושית.

הציוויליזציה האנושית מצויה כיום על פרשת דרכים מסוכנת. בפנינו שתי אפשרויות: האחת היא שימוש בלתי מבוקר בטכנולוגיות חדשות תוך מרדף אחר גידול חסר טעם בצריכה, הרס הסביבה ועיוות הטבע האנושי, והשנייה היא מציאת דרך לשלוט בהתפתחות הטכנולוגית, באמצעות יישום האינטלקט האנושי המסתמך על קריטריונים של תרבות הומניטרית.

האפשרות השנייה מבוססת על שתי קביעות: א. נטישת קריטריונים של רציונליות כלכלית המצדיקים כל אינפלציה בהיקפי הייצור כל עוד הדבר מגביר את הרווחיות. ב. מעבר לשימוש בקריטריונים לסיפוק סביר של רצונות ספציפיים. המחבר הציג את המונח ״נאונואונומיה״ במטרה לסמן שיטת ניהול לא כלכלית המבוססת על צימצום הנוכחות האנושית מתהליך הייצור, התמקדות בהתפתחות אישית באמצעות פעילות יצירתית והכפפת ההתפתחות האוטונומית למדי של הטכנוספרה לקריטריונים של תרבות אנושית.

עם הנסיגה מהייצור, שיטת ניהול זו לא תהיה מוסדרת על־ידי יחסי ייצור בינאישיים (מכיוון שהם מיושנים, ככל שבני האדם נסוגים מייצור), אלא על־ידי אינטראקציה בין החברה האנושית לטכנוספרה, שהיא אוטונומית באופן יחסי. ובהתייחס לטכנוספרה, בני אדם מניחים שפעולות של הגדרת היעדים ושליטה לצורך שימוש באפליקציות טכנולוגיות הן תוצאות של קוגניציה. הן בהיבטים הטרמינולוגיים והן בסמנטיים, מושג הנואונומיה מהדהד את רעיון הנואוספרה.

רעיון הנואוספרה הועלה לראשונה על־ידי אדוארד לה רוי (1954-1870), פייר טילהרד דה שרדין (1955-1881) וולדימיר ורנדסקי (1945-1863). הרצאותיו של ורנדסקי בנושא גיאוכימיה, שהועברו בשנים 1923-1922 בסורבון, בהשתתפות אדוארד לה רוי ופייר טילהרד דה שרדין, עוררו את פיתוח הרעיונות האלה. לה רוי הכניס את המונח ״נואוספרה״ – Noosphere – לשיח האקדמי, ובסוף שנות ה-30 טילהרד דה שרדין וורנדסקי סיפקו לו תיאור מפורט.

טילהרד דה שרדין תפס את הנואוספרה מבחינה איכותנית כמצב חדש בריכוז התודעה שיצרה את הרוחניות הגלובלית, קרי, רשת של חיבורי מחשבות המקיפה את כדור הארץ. הוא האמין שריכוז התודעה בקנה מידה עולמי קשור קשר הדוק להתמזגות הרוחניות הקהילתית האנושית אשר, במהלך התפתחות נוספת, תוביל להופעתה של ״הרוח האחת של כדור הארץ״.³

גישתו של ורנדסקי לרעיון הנואוספרה הייתה קרובה יותר לפרספקטיבה של מדעי הטבע. הוא הדגיש כי הפעילות האנושית הרציונלית הופכת לכוח הטרנספורמטיבי העיקרי, הן עבור הביוספרה והן עבור הקליפה הגיאולוגית של כדור הארץ – הביוגיאוספרה.⁴

מושגים אלה לא משקפים בהכרח תיאוריה מדעית, אלא פרשנות לעובדה הבלתי מעורערת שחיי האדם ותפקוד החברה האנושית – המובחנים ביכולתם לפעול באופן רציונלי – הופכים לגורם מרכזי ומכריע לגבי מצבו והתפתחותו של כדור הארץ (או לפחות פני השטח שלו) ובמקביל, למרכיב הקובע את גורל האנושות כולה.

סוגיית עליונותו של האינטלקט האנושי מקדימה בהכרח את נושא התפתחותו וצרכיו העיקריים של האדם. הדבר מעלה את השאלה מהו הסדר החברתי שיוכל להבטיח יישום סביר של כלי כה עוצמתי כמו האינטלקט האנושי ולוודא כי לא ישמש רק מכשיר יעיל לסיפוק יצרים זואולוגיים שעוותו על־ידי הציוויליזציה המודרנית. רעיון הנואוספרה לא מספק מענה לשאלה זו.

ניתן למצוא את התשובה בתפיסה הקובעת את המעבר לסדר הנואו־סוציאלי. הנואונומיה משמשת רכיב בסיסי בנואו־חברה, מעין ״נומוס״ עולמי (עיקרון, מבנה, סדר...) שיש בו כדי לקבוע את השיטה הלא כלכלית לארגון הפעילות האנושית ולספק רצונות אנושיים, בדגש על צרכים תרבותיים בניגוד לרציונליות הכלכלית.

המונח ״נואונומיה״ הינו שילוב של המילה היוונית ״נוס״ – νους – שפירושה אינטלקט, עם המילה היוונית ״נומוס״ – νομός – שפירושה חוק וסדר.

מכיוון שנואונומיה מוגדרת כדרך לארגון של פעילות יצרנית, יהיה זה נכון להתייחס גם למילה היוונית – "oikos" – οἶκος, שפירושה בית או משק בית. לפי המסורת המדעית המודרנית, מונחים המבוססים על מושג זה משמשים לציון מציאות כלכלית, ואילו הדיון במהות הנואונומיה שואף לנתק את המושג מכל קשר לסדר חברתי כללי.

אין כוונה לשלב באופן מכני את המונחים ״נואוספרה״ ו״כלכלה״, אלא להסתמך על המונח היווני ״נוס״ במשמעות של האינטלקט הנשען על בסיס הקריטריון של האמת הנתפסת כבעלת ערך נצחי.

תפיסת הנואונומיה כשיטה לא כלכלית לארגון הפעילות האנושית תחת הנואו־חברה מונעת מאיתנו לפרש עתיד זה כקפיטליסטי. התיישנות הקריטריונים הכלכליים לפעילות האנושית, כמו גם היחסים הכלכליים, תביא לאבדן הרלוונטיות של יחסי הבעלות ויתר הקטגוריות המשיקות לכלכלה הקפיטליסטית. יחד עם זאת, תורת הנואונומיה תופסת את העתיד באופן שונה מנקודת המבט הסוציאליסטית או הקומוניסטית. קטגוריות כלכליות וקפיטליסטיות לא אמורות לדעוך כתוצאה משינוי חברתי מהפכני וקיפוח רכוש, אלא באמצעות התפתחות הדרגתית והסרת קונפליקטים חברתיים. זו הסיבה שמערכת הבעלות וחלוקת ההכנסות (אשר הולכות ומאבדות ממשמעותן, אם לא נעלמות לגמרי) אינן משמשות כנקודות מפתח של הנואונומיה. במקום זאת, המושג נואונומיה מעניק עדיפות לקריטריונים ניהוליים חדשים המבוססים על צרכים תרבותיים.

יחד עם זאת, אין מדובר כאן בהשערה או בתחזיות לגבי העתיד, אלא ברצון להעריך, בהקשר גלובלי, את הסיכויים להתפתחות תרבותית ולאיתור המסלול הראוי שיוביל את הציוויליזציה העכשווית, ובכלל זה את רוסיה, לאותו עתיד, במצב חכם, אדיב וחופשי יותר ובכל היבט, ראוי יותר לתווית ״תרבותי״.

העתיד בהגדרתו אינו וודאי או בטוח. הבה נרפה מהמחלוקות הנוגעות ליחס בין היסודות שנקבעו מראש לבין אלה הבלתי ודאיים ונניח כי בעתיד יכולים להתרחש מגוון של תרחישים שונים בכל שלב בהתפתחות ציוויליזציונית (בגבולות הקבועים בחוקי היקום). כך, העתיד תלוי בכולנו. יהיו שיטענו כי הנושא הנדון כאן הוא מרוחק ומעורפל מדי וכי יש להפנות את תשומת הלב לסוגיות אחרות, שהן רלוונטיות, מהותיות ודחופות יותר. בכך אין ספק ואכן, המחבר הקדיש עמודים רבים לעניינים מסוג זה. למרות זאת, בכך שאנו מתמקדים רק בנושאים הדחופים, אנו מסתכנים באובדן הפרספקטיבה האסטרטגית. אנו מתעלמים מהדרך היחידה שיכולה להוביל אותנו אל מחוץ למבוך הבעיות העכשוויות ומסתכנים בכישלון בניית הגשר אל עתיד טוב יותר, מעבר לקניונים העמוקים, למלכודות, לביצות ולנקיקים של ההתקדמות ההיסטורית. אם ברצוננו לחצות את אותו הגשר, הרי שעלינו להתחיל לבנות אותו עוד היום במו ידינו – ללא קשר לכך שהעתיד נראה לנו רחוק ולא בטוח. אם נסרב ליצור את העתיד כעת, אנו מסתכנים בכך שלא נראה אותו כלל או לחלופין, שנגרום לכך שיהיה קשה יותר.

כמאמר הפתגם הידוע: ״מסע של 10,000 מיילים מתחיל בצעד אחד.״ ברוח זו, החלטתי לעשות ניסיון נוסף, והוספתי על מגוון התחייבויותי הקודמות גם את הגשת עבודתי זו לבחינתכם, קוראים יקרים.

החלק הראשון – ״מתודולוגיה״, דן בעקרונות הבסיסיים של שיטת המחקר הנהוגה בספר. תפקיד המפתח של הייצור מהווה עיקרון חיוני, העומד בבסיס הגישה להסבר תהליכי ההתפתחות החברתית. שינוי במבנה הציבורי של הייצור תלוי בשינויים באלמנטים שלו, כגון טכנולוגיות, עבודה, ניהול ייצור ומוצריו. יחד עם זאת, המחבר מדגיש את מקומו המהותי וההולך וגדל של הידע בפיתוח טכנולוגיות ייצור, הנובע משינויים במערכים הטכנולוגיים, בסטרוקטורה של אפיון המוצר המיוצר ובהתפתחות ברמת הרוויה ובמבנה של הרצונות האנושיים.

החלק השני – ״הרצת הנואו־תעשייה״ (Nooproduction: Run-Up), מעריך את הצעדים הראשונים המתרחשים כבר עתה לקראת היווצרות הנואו־תעשייה. מנקודת המבט הטכנולוגית, החברה שלנו היא עדיין חברה תעשייתית. חברה פוסט־תעשייתית עדיין לא קמה, אם כי מושגים המתייחסים למצב של פוסט־תעשייה כבר הוטבעו ואף השפיעו על מדיניות כלכלית ובכך העניקו לגיטימציה לפירוק התעשייה. לכן ההתקדמות הטכנולוגית תפסה את מקומה של ההתקדמות התעשייתית, והמהפכה הטכנולוגית החדשה, המבוססת על המעבר לשלב הטכנולוגי השישי, תכלול גם מהפכה תעשייתית. המדינה התעשייתית החדשה שתיאר ג. ק. גלבראית' תיכנע לחברה תעשייתית חדשה מהדור השני (NIS.2). חברה זו מאופיינת בסוג חדש של ייצור מוצרים עתירי ידע.

החלק השלישי – ״נואו־תעשייה: טכנולוגיות חדשות כאתגר לאנושות ולחברה״, שוקל את הסיכונים הכרוכים בפיתוח לא מבוקר של טכנולוגיות חדשות. טכנולוגיות אלה מרחיבות את ההזדמנויות לסיפוק הרצונות האנושיים, בעוד שצמיחת הייצור מגבירה גם את הלחץ הסביבתי. למרות שטכנולוגיות חדשות מפחיתות את עלויות החומר הכרוכות בייצור, תופעות כמו התרחבות לא סבירה והולכת וגוברת של ביקושים המונעים על־ידי חתירה להתרחבות השוק, מובילות לצריכה של כמויות משאבי טבע גדולות יותר ויותר. אנו עדים להופעה של סכנות הנובעות מהטכנולוגיה החדשה, הנוגעות לאפשרות להתערב בטבע האנושי ולאובדן השליטה בכיווני התפתחות הטכנוספרה. בני אדם מורחקים באחת מהייצור, דבר שמעלה לדיון את סוגיית מציאת תעסוקה לאותם אנשים שהיו מועסקים במקצועות המצויים בשלב של ״שקיעה״. פתרון כל הסוגיות הללו מותנה בכך שהמעבר של יעדי הייצור יתבצע בשליטת האינטלקט האנושי. העברה כזו תאפשר נטישה של הצריכה המדומה, תביא גם לירידה במתח הסביבתי ולביטול הסיכונים הקשורים להתערבות הבלתי מבוקרת בטבע האדם. הנטייה לייצור בהתפתחות אישית ובפוטנציאל היצירתי תאפשר הפיכת פעילויות של יצירה, מדע ותרבות למגזרי תעסוקה עיקריים.

החלק הרביעי – ״לקראת נואונומיה״, מוקדש לנושאים הקשורים לתופעת היפרדותם של בני האדם מהטבע, שאינה תוצאה של עימות בין האנושות לבין הטבע, אלא של הסרת הצד הזואולוגי של בני האדם. אנשים תבוניים באמת מנהלים יחסים עם הטבע המבוססים על שליטה רציונלית. באמצעות הנסיגה המיידית מהייצור, בני האדם יצרו הפרדה גם בינם לבין הטכנוספרה וכך הם חדלים להיות חלק ממנה או תוספת לה. הדבר שם קץ לאבולוציה הספונטנית של הטכנוספרה, והתפתחותה מונעת לכיוון המועדף על־ידי האנושות. אך על מנת להשיג תוצאה זו, עלינו לעבור מהרציונליות הכלכלית המכוונת להגדלת היקף הייצור והמכירות לעבר רציונליות חדשה המבוססת על פיתוח הידע האנושי. צימצום הנוכחות האנושית בתהליך הייצור והיעלמות היחסים הכלכליים מספקים את הבסיס הדרוש לכך. מעתה, הידע והנורמות התרבותיות של החברה האנושית חייבים להסדיר את פעולות הייצור. כאן נכנסת לתמונה הנואונומיה, שכן היא מהווה דרך לא כלכלית לוויסות פעילויות הייצור של טכנוספרה אוטונומית על־ידי הובלת התפתחותה בהתאם לצורכי הפיתוח האישי.

מסקנות – שיטות הטרנספורמציה מהסדר החברתי הנוכחי לנואונומיה חייבות להיות מותאמות לנטייה הטבעית של בני האדם המאפיינת את המעבר מעקרונות זואולוגיים לערכים אנושיים באמת, כאשר ליבתן חייבת להיות קונסטרוקטיבית ולא הרסנית.