עיצוב אסטרטגיה לטרנספורמציה חברתית

תקציר
עיצוב אסטרטגיית הטרנספורמציה החברתית: ידע, טכנולוגיות, נואונומיה

ספר זה הוא תוצר של התנסותם המשותפת הראשונה של החוקרים ולדימיר קווינט וסרגיי בודרונוב, לחבר את המושגים ״אסטרטגיה״ ו״נואונומיה״. לרעיון זה של שילוב הפרספקטיבה שלהם על סוגיות של התפתחות הציוויליזציה הכללית יש פלטפורמה מדעית משותפת, כלומר זיהוי יעדים ארוכי טווח ובחירת כלים כלכליים ואסטרטגיים להשגת יעדים אלו.

פרסום זה משקף את ההערכות וההשקפות של המחברים ביחס למגמות הגלובליות המובילות לשינוי בחברה בעידן המודרני, לסדרי עדיפויות אסטרטגיים ויעדי פיתוח ציבוריים המונעים על ידי מגמות אלו, ולדרכים להשגת אינטרסים לאומיים.

ב״מילה לקורא״ מסבירים המחברים הנחות מתודולוגיות המשמשות בסיס למחקרם המשותף. כך למשל, הגישה הממומשת במושג Noonomy — נואונומיה — מאפשרת להבחין באופקים מרוחקים ביותר של התפתחות ציבורית ותפיסת מעברים משלב פיתוח אחד לאחר. אולם, חזון העתיד אינו בעל ערך בפני עצמו. הוא מקבל משמעות ציבורית כאשר הוא הופך לכלי — לטכנולוגיה המאפשרת שימוש בידע זה. שיטות של עיצוב אסטרטגיה משרתות בדיוק מטרה זו. הן ממירות ידע על העתיד למכשיר לניהול תהליכי פיתוח.

מושג הנואונומיה מתאים באופן מושלם לגישת עיצוב האסטרטגיה, שכן הוא משלב את ראיית הנולד עם אירועים עתידיים סתומים מנקודת המבט של השכל הישר, כמו גם את היכולת להתבונן אל מעבר לגבולות האג'נדה העכשווית. אסטרטגיה לא צריכה להסתמך על vox populi או על אלמנטים עתידיים צפויים למדי. התקדמות אינרציאלית הנשענת על הרחבת תרחישים המיושמים כיום היא בהחלט אפשרית בעיצוב אסטרטגיית פיתוח. אסטרטגיה אמיתית צריכה לקחת אותנו בדרך לא ברורה לעתיד שהוא עדיין לא ידוע.

פרק 1: מגמות התפתחות גלובליות מציגות את עמדת המחברים על יסודות התומכים בחזון של סיכויים אסטרטגיים. כל אסטרטגיה, ללא קשר לטווח אם קצר או ארוך, מסתמכת על עובדות אמיתיות ותהליכים אובייקטיביים הקובעים את התפתחות החברה ותתי המערכות השונות שבה. ההבדל בין גישה אסטרטגית לבין כל גישה אחרת הוא שבניתוחו של מהלך האירועים שנקבע, הגישה האסטרטגית מבחינה בדפוסים העומדים בבסיס השינויים העתידיים. השינויים שבהתפתחות החברתית הם שמכתיבים את היווצרות יעדי האסטרטגיה.

בעתיד, התחרותיות הכלכלית של כל מדינה תיקבע על פי יכולתה להיות חלוצה בפיתוח וביישום של טכנולוגיות גבוהות ובהבטחת איכות ההון האנושי ויישום הפוטנציאל האנושי, וזאת בניגוד לתיעדוף של מיצוי ומכירת משאבי הטבע. מנהיגים כלכליים חדשים יקומו ממעצמות טכנולוגיות. מומחים טוענים שאם מגמות הפיתוח הנוכחיות יימשכו (ועלינו לשקול שתהליכי משבר מאפשרים התאמות מסוימות) בשנים 2025-2020, המצב הטכנולוגי השישי ישמש בסיס להתקדמות של מהפכה מדעית, טכנית, טכנולוגית ותעשייתית חדשה.

מהפכה זו חייבת להביא לחדשנות בתחומים הבאים: תוכן התהליכים הטכנולוגיים; מבנה התעשייה ומקומות הייצור; המבנה הפנימי של הייצור ואפיקי שיתוף הפעולה ושילובם עם המדע והחינוך; ויחסים כלכליים ומוסדות המבטיחים התקדמות של סוג חדש לחלוטין של ייצור חומרי. רפורמות צריכות להקיף את כל מרכיבי תהליך הייצור, לרבות ארגונו, בסיסו הטכנולוגי, המוצר, וכמובן, אופי ואיכות העבודה התעשייתית.

האופן הטכנולוגי השישי מאופיין לא רק בהיכרות מעמיקה יותר עם המוצר, אלא גם באינטראקציה של סוגי ידע שונים ובהתאם, סוגי הטכנולוגיות המיושמות בייצור המוצר. חשיבות עליונה מיוחסת לשילוב, התכנסות ותלות הדדית של ננוטכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, טכנולוגיית מידע ומדע קוגניטיבי (NBIC). תופעה זו מכונה בדרך כלל התכנסות NBIC.

פרק 2: מגמות ביעדים ההתפתחותיים ובפרמטרים החברתיים־כלכליים מדגישות, כי כשלעצמן הן מהוות תמורות טכנולוגיות שחשיבותן עבור חזון האסטרטגי פחותה מזו של התוצאות בתחום הייצור. פועל יוצא מכך הוא היווצרותן של שתי מגמות מרכזיות: התרחבות הזדמנויות לסיפוק רצונות אנושיים (כולל הזדמנויות שזמינות בזכות הסינרגיה של טכנולוגיות) וירידה בהסתמכות על בני האדם בייצור החומר המיידי. כדי לעבור לשלבים חדשים בהתקדמות הטכנולוגית, יש צורך בתגבור השליטה בידע חדש ובמציאת דרכים ליישומו הטכנולוגי. דווקא טכנולוגיות עתירות ידע הופכות למתקדמות ביותר.

המשמעות הגוברת של טכנולוגיות המידע אינה מצביעה על ירידה בתפקיד המגדיר של ייצור החומר, אלא מובילה לעלייה מתמשכת בעוצמת הידע של ייצורו. ייצור עתיר ידע מאפשר סיפוק מהיר יותר של רצונות הולכים וגדלים. עלייה ברמת הטכנולוגיות החדשות מאפשרת ירידה בהון, במשאבים ובאנרגיה הנצרכים בתהליך הייצור, דבר העלול ליצור הזדמנות להורדת חלק מהמשאבים על חשבון סיפוק יחידה סטנדרטית של רצונות אנושיים.

לפיכך, מגיע שלב שבו מרכיב הידע הופך גדול בהרבה מהחלק החומרי בסחורות רבות. אנחנו כבר עדים להופעתם של Industry 4.0 ומפעלים חכמים שעובדים בשיתוף פעולה הדוק עם האינטרנט של הדברים, או ליתר דיוק, האינטרנט התעשייתי של הדברים, המאפשר הן אינטראקציה של המכשירים הטכניים האוטונומיים ביניהם והן שליטה אנושית עליהם. כאן ניתן לראות את ראשית הייצור האחר, מבוסס מכונה, תעשייתי — אך בשלב זה ״בלתי מאויש״.

המדינה התעשייתית החדשה (מתוארת על ידי ג'״ק גלבריית') הופכת להיות נחלת העבר. זהו מסע כושל אחרי העתיד הפוסט־תעשייתי. אנו מתבוננים בראשית החברה התעשייתית החדשה של הדור השני (NIS.2), שמחויבת לפתור את הסתירות של העידן הקודם. על הייצור להיות מונע על ידי אינטלקט אנושי בניגוד לרצון להגביר את הצריכה, לצבור יוקרה או הון. אולם, על מנת להשיג זאת, המוח האנושי עצמו חייב להתפתח כדי לשנות את היררכיית הערכים שנקבעה כיום.

כשחברה עוברת למצב של חברה תעשייתית חדשה מהדור השני (NIS.2), שינויים ביסוד הטכנולוגי של הייצור יגרמו בהכרח לשינויים במערכת היחסים הכלכליים והמוסדות. תעשייה חדשה קובעת את הצורך בעיצוב מחדש של השוק, של מנגנוני הרגולציה של המדינה, של היזמות הפרטית ושל הפורמטים של הנכסים הציבוריים. הערך הבסיסי של רכישת מוצר יקטן בחדות במסגרת החברה התעשייתית החדשה מהדור השני, המייצרת הזדמנויות חדשות לגמרי לסיפוק הרצונות האנושיים האמיתיים, הזדמנויות שהן למעשה בלתי מוגבלות. אנחנו יכולים לחזות במידת ביטחון רבה למדי, שכלכלת הבעלות המשותפת וזכויות הבעלות המדוללות תשלוט בשלב של החברה התעשייתית החדשה מהדור השני. יחד עם זאת, כוחות טכנולוגיים ידרשו שליטה ישירה ומוחלטת באינטלקט האנושי, אשר בתורה תתקדם לקראת קביעת מגמות התפתחות פוריות — בניגוד לאלה ההרסניות.

בהיעדר הפרדה רציונלית בין רצונות אמיתיים למדומים, כוחות טכנולוגיים מסוגלים לא רק לשנות באופן קריטי מאפיינים אנושיים מסוימים באמצעות הזדמנויות טבעיות והגבלות על צריכה, אלא גם להשחית את הטבע האנושי עצמו. מגמה זו מקדמת סוג צרכן חדש שנבלע בחיפוש נצחי וחסר מצפון אחר מוצרים פיקטיביים. הדבר גורם ללחץ גובר על משאבי כדור הארץ, למרות כל ההזדמנויות לצמצום השקעת המשאבים בייצור. סיכונים כאלה כבר התממשו, וכל אסטרטגיית פיתוח חייבת להציע דרכים להימנע מאיומים הולכים וגדלים על הציוויליזציה.

גישת הנואו קובעת את השבחת העוצמה הטכנולוגית בכוח הידע האנושי הגלום במסורות תרבותיות. אם לא נשלים את הידע המתעצם בתחום הטכנולוגיה בידע אחר המתייחס לרלוונטיות של ההגבלה העצמית הסבירה — יישום גישות ״נואו״ (Noo) לארגון חיינו ובמיוחד הזדמנויות שמציעה הקידמה הטכנולוגית — נגיע לקטסטרופה.

הייצור יחרוג מגבולות הטכנולוגיה וייכנס לתחום ההסתמכות על האינטלקט האנושי, עם זאת, האינטלקט לא יכול להתקיים או להתפתח בהיעדר קשר עם התהליכים החומריים.

הנואונומיה משמשת מרכיב בסיסי בחברת ה״נואו״. ״נומוס״ עולמי (עיקרון, מבנה, סדר וכו') קובע את השיטה הלא כלכלית לארגון הפעילות הכלכלית האנושית ולסיפוק רצונות אנושיים בדגש על ציוויים תרבותיים, בניגוד לרציונליות כלכלית.

הנואונומיה לא מהווה יעד אסטרטגי כשלעצמה. המטרה היא חתירה לסדרי עדיפויות לפיתוח המוטבעים בנואונומיה, במיוחד התפתחות אישית ויצירת הומו־תרבותי — הן כיעד העיקרי של הייצור והן כגורם העיקרי להתקדמותו.

על אסטרטגיית ההתקדמות לקראת הנואונום לקחת בחשבון שדרך זו כוללת יותר משלב אחד. ראשית, היא מגיעה לשלב ביניים המאופיין לא ממש בהיעלמות אלא בהתכווצות של צורות ומוסדות כלכליים המתווכים את סיפוק הצרכים האנושיים. לבסוף בני האדם ייסוגו תהליכי הייצור הישירים ויחדלו מפעילות עבודה ישירה, כאשר במקביל ינטשו את הרציונליות הכלכלית תוך מעבר לנאונומיה.

ההון תמיד רודף את הרחבת הייצור ההמוני ואת המכירה וההפצה ההמוניות, דבר שמביא לפיתוח ייצור מתמיד, שיפור טכנולוגיות, התקדמות כוחות הייצור ובו זמנית הגדלת מגוון הרצונות האנושיים. אולם, מכיוון שטבעם של רצונות אלה אין בו כדי להשפיע על נקודת המבט הרציונלית כלכלית, או על התפתחות של רצונות מדומים, כלכלת השוק המודרנית נעזרת בחיזוק הרצונות הסימולטיביים במרדף אחר נפח המכירות, המהווה מרכיב משמעותי על נטל המשאבים ההולך וגובר על הסביבה.

נשאלת השאלה, האם החברה יכולה להגדיר את הגבלת הרצונות האנושיים כאחד מיעדיה האסטרטגיים? או שמא להפך, האם ניתן להגדיר את היעד כהבטחת שביעות הרצון המלאה של החברה?

שתי גישות אלו אינן מהוות אלטרנטיבה במקרה שבו (1) יש הגבלה פנימית מול חיצונית של רצונות, כלומר כאשר בני אדם מפעילים את ההגבלה העצמית של רצונות סימולטיביים; וכן (2) כאשר להגדלה ולהגבלה העצמית המיוחדת לרצונות הסימולטיביים יש סבירות לסיפוק רצונות.

הדבר מתאפשר במהלך מעבר ל-Nooproduction — נואו־ייצור, אשר במידה כזו או אחרת מקדם את התנאים החומריים של האדם ולא של המוצר. פועל יוצא מכך הוא החשיבות העליונה שתוענק לצורך בפיתוח עצמי, בתקשורת ובהכרה ציבורית.

כאשר בני אדם נסוגים מתהליכי ייצור מיידיים הם מתמקדים בהגדרת יעדים והפעילות האנושית נפנית לכיוון פונקציות יצירתיות, בעיקר אלה הקשורות בגילוי וביישום טכנולוגי של ידע חדש. רצונותיהם קשורים להתפתחות אישית ומהווים תנאי לפיתוח פוטנציאל יצירתי.

הכלכלה הרציונלית מאבדת מאמינותה בשל תוצאותיה והשלכותיהן. היא מעוותת את מבנה הרצונות האנושיים על ידי הניסיון לשלבם בגבולות הצרים של סמלי ההון וההצלחה; הקצאת מעמד של רציונליות תוך שימוש במדדים בעלי ערך גבוה יותר המעוצבים על ידי השוק. אולם, השינוי במהות הפעילות האנושית ובאופי סיפוק הרצונות מלווה בשינוי בקריטריונים לרציונליות הצריכה ולפיכך במבנה הרצונות. הקריטריונים של הרציונליות הכלכלית מוחלפים בקריטריונים המעריכים את סבירות הרצונות כפי שנקבעו בתרבות.

לפיכך, הייצור אינו שואף עוד להבטיח את הגדלת היקף הצריכה. מטרתו מתמקדת בשלב זה בהבטחת איכות החיים. המעבר לנואו־ייצור קשור לשינוי דרמטי בהבנת איכות החיים כמושג המכוון להתפתחות אנושית תוך התבססות על האישיות האנושית. מטרה זו אינה שוללת את גיוון הרצונות האנושיים, ואף אינה מוותרת על צריכה או מאמצת אידיאולוגיה סגפנית. להפך, ניתן להשיגה רק על ידי פיתוח האוניברסליות האנושית הן בתחום פעילות הייצור והן בתחום הצריכה. השינוי היחיד נוגע לקריטריונים להערכת העושר האנושי. קריטריונים אלה יוצאים מהרציונליות הכלכלית ומאמצים רציונליות שנקבעת על ידי התרבות.

פרק 3: הבסיס לעיצוב אסטרטגיית פיתוח לאומי חושף בעיות המתעוררות במהלך המעבר מהיסודות התיאורטיים הכלליים של החזון האסטרטגי לגיבוש ויישום אסטרטגיה ספציפית. גם כאשר השערות כאלה מסתמכות על תיאוריה שמבטיחה פרספקטיבה ארוכת טווח, יהיה קשה לבסס נקודות מבט לאסטרטגיות חדשות, לבחור סדרי עדיפויות ולפתח תרחישים, כאשר על סמך העבר ניתן לבצע רק הערכה חלקית לגבי העתיד, והתהליכים החברתיים העתידיים והסוכנים הכלכליים נותרים במידה רבה בלתי ידועים.

תורת הנואונומיה אינה מהווה מכשיר לחישוב ציר הזמן המדויק להופעת נקודות המפנה בפיתוח והשגת יעדים בהתאמה. לעומת זאת, היא מאפשרת לקבוע את הקשר ההגיוני בין האירועים, וכתוצאה מכך, את התקדמות התנועה לעבר מטרות אלו.

חזון המטרות נובע מהבנה מסוימת של האינטרסים והערכים, הנובעת מתורת הנואונומיה. בראש ובראשונה, מדובר בערכים של התפתחות אישית הנשענים על כל העושר שמציעה התרבות האנושית. תורת הנואונומיה רואה גורמים אלה כמכריעים לשם התקדמות ההתפתחות הציבורית.

למעקב הרציף אחר מגמות במדע ובטכנולוגיה חשיבות עליונה ליישום אסטרטגיה המבוססת על תורת הנואונומיה. כמו כן, למגמות אלו השפעה משמעותית על הסדר הציבורי, הסביבה הטבעית ובני האדם עצמם. התובנה לגבי העתיד, שפותחה במסגרת תורת הנואונומיה, מאפשרת להבחין במגמות פיתוח ארוכות טווח ולקשר אותן לצעדים ספציפיים במדע, בטכנולוגיה, בכלכלה, בניהול, בתרבות ובתחומים רבים אחרים.

התנועה לכיוון הנואונומיה אינה פרויקט אסטרטגי אחד, אלא חזון אסטרטגי הכולל רצף של פרויקטים כאלה, גם אם עדיין לא ניתן לתפוס בפירוט את אלה הממוקמים בטווח הרחוק. על האסטרטגיה להתרחב הרבה מעבר למה שברור לכולנו. האסטרטגיה שואפת להבטיח תנועה יעילה של מוּשאהּ אל עבר מציאות שעדיין לא קיימת ושתתחיל להתגבש בהתאם לאופק שורטט על ידי אותה אסטרטגיה.

זו הגישה שמציעה תורת הנואונומיה. מנקודת המבט של תיאוריה זו, אסטרטגיית הפיתוח של רוסיה צריכה להתבסס על נטישה רדיקלית של המדינה הנוכחית. חשיבה אסטרטגית מבוססת נואונומיה לאורך נתיבים של התפתחות חברתית, ובכלל זה גם בחברה הרוסית, צריכה להקדים את התפיסות המקובלות בכמה עשורים לפחות ולעבור את תוחלת החיים של דור אחד.

תיאוריית הנואונומיה כשלעצמה אינה מספיקה לעיצוב אסטרטגיית פיתוח לאומית הוליסטית של רוסיה בעתיד הנראה לעין. לצורך כך יש להשתמש בתפיסות תיאורטיות כלליות לגבי עקרונות אסטרטגיה ונתיבים באבולוציה של הציוויליזציה האנושית כבסיס לפיתוח קומפלקס שלם של פתרונות אסטרטגיים עם אופקי זמן שונים ודרגות ספציפיות. המשימה, החזון (כולל עקרונות וסדרי עדיפויות המובטחים על ידי יתרונות תחרותיים), והמטרות כשלעצמן (הפרוסות על ציר זמן) יוצרים יחד את רעיון האסטרטגיה. זו משלבת את תהליך הפיתוח, ההטמעה לטווח ארוך, הניטור, ובהמשך גם את חידוד ועדכון האסטרטגיה. יתרה מכך, בעת פיתוח האסטרטגיה, יש צורך להבטיח ולנצל את יחסי הגומלין בין ראיית הנולד והחיזוי לבין עיצוב האסטרטגיה והתכנון לטווח ארוך.

פרק 4: יעדים אסטרטגיים של פיתוח סוציו־אקונומי מוכיחים כי מטרות הפיתוח — אשר מניחות את הבסיס לפרויקטים אסטרטגיים המקלים על מימוש יעדים אלו — מנוסחות על בסיס משימת פיתוח לאומית וחזון רלוונטי לעתיד. הגדרת המשימה משקפת ערכים, אינטרסים וסדרי עדיפויות לאומיים, ומספקת את הפלטפורמה לגיבוש השגת המטרות האסטרטגיות של החברה. משימת הפיתוח הלאומי של רוסיה אינה נובעת רק מרצונותיהם של אלה המתגוררים בה אלא גם ממגמות מותנות אובייקטיבית העומדות בבסיס הצורך בהגברת איכות החיים וביצירת תנאים לפיתוח הפוטנציאל האנושי.

יעדי אסטרטגיה וזיהוי ציוני דרך לפיתוח לאומי תלויים ישירות בתשובה לשאלה: איך אנחנו רוצים שהמדינה שלנו תיראה ואיזה מעמד נרצה לקבל במערכת הגלובלית?

בשאיפה להפוך למנהיגה עולמית, על רוסיה להציב למטרה את השגת המצב האיכותי החדש של החברה כפי שנחזה על פי תיאוריית הנואונומיה — כלומר, מעבר לחברה התעשייתית מהדור השני. יעד ביניים המהווה תנאי מוקדם להתקרבות להשגת מטרה זו הוא קביעת התיעוש מחדש של רוסיה על הבסיס הטכנולוגי העדכני ביותר.

גל חדש של שינויים טכנולוגיים עומד לפנינו, כפי שניתן לראות במהפכה התעשייתית והטכנולוגית המתחוללת, ומנהיגים חדשים ייווצרו מאלה שיכולים לרכוב על הגל העשירי הזה. חיוני שנפנים כי צמיחה — בין אם בתוצר, ברווח, בצריכה ובתחומים אחרים — היא לא הדבר היחיד וגם לא הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים. הרבה יותר חשוב מהצמיחה הוא הפיתוח.

יישום כל יעד אסטרטגי, מחייב פיתוח של תוכנית עבורו. תוכנית יעד קובעת משימות הקשורות זו בזו כרונולוגית ומבטיחה את גיוס המשאבים הדרושים לצורך יישומה. פתרון המשימות האלו מאפשר להשיג את המטרה שנקבעה. בעוד שמטרה משמשת אסמכתא איכותית למימוש עדיפות אסטרטגית, תוכנית מהווה מרכיב באסטרטגיה בעלת מאפיינים כמותיים מבוססים.

ברוסיה, תוכניות היעד החשובות ביותר בתחומי פיתוח קריטיים מקבלות כיום צורה של פרויקטים לאומיים. יש צורך להמיר פרויקטים לאומיים למרכיבים כפופים לאסטרטגיה הלאומית הנובעים מהגדרת המשימה הלאומית, מטרות האסטרטגיה, סדרי העדיפויות הלאומיים והיקף המשימות הנדרשות לקידום סדרי עדיפויות אלו.

כדי להשיג זאת, הכלכלה הרוסית נדרשת לבצע שינויים מערכתיים מהותיים למדי, לרבות יישום מדיניות תעשייתית פעילה ומעבר לניהול כלכלה המבוסס על אסטרטגיה ארוכת טווח, תוכניות אינדיקטיביות לטווח בינוני ותוכניות הנשענות על תחזיות אקדמיות. הממשלה צריכה להבטיח מעורבות ממלכתית בהשקעה ארוכת טווח במו״פ ובשדרוגים טכנולוגיים, לספק תמיכת מס עקבית ולדאוג להלוואות סבירות ונוחות המיועדות למגזר היצרני במשק ובמיוחד להיי־טק.

פרק 5: סדרי עדיפויות להשגת מודרניזציה בכלכלה הרוסית מבססים את הצורך במודרניזציה טכנולוגית מואצת בה כפלטפורמה לתיעוש מחודש שיספק חומר לשיפור איכות החיים. ההתקדמות הטכנולוגית יצרה פער בין מבנה המשק, שכבר התיישן, לבין הזדמנויות טכנולוגיות חדשות. שלב המעבר לפרדיגמת פיתוח חדשה כבר החל, ומודלים ושיטות ישנות להתגברות על תופעות משבר איבדו את הרלוונטיות שלהם. המודל הנוכחי של הכלכלה הקפיטליסטית העולמית מאט את התמורות המהפכניות האיכותיות בבסיס הטכנולוגי, ובכך יוצר חלון הזדמנויות לרוסיה.

המטרה העיקרית של תיעוש מחדש כמדיניות כלכלית קובעת כי רוסיה תחזיר את תפקידה ומקומה של התעשייה כמרכיב ליבה בכלכלה הלאומית. במהלך בנייתה המחודשת היא תבטיח פיתוח מועדף של ייצור חומרי ושל המגזר היצרני של הכלכלה על בסיס חדש — מצב טכנולוגי מתקדם תחת מודרניזציה לאומית.

יש להדגיש כי במקום לפתח תחרות באופן כללי, המודרניזציה הכלכלית מחייבת יצירת תנאים שבהם יזמים רוסים יצטרכו להשתמש במודרניזציה טכנולוגית ככלי התחרות העיקרי. לכן על הטכנולוגיות החדשות להיווצר ללא הרף. זה לא אפשרי אלא אם כן נשחזר אינטראקציה יעילה בין ייצור, מדע וחינוך, הנשענים הן על התנסויות סובייטיות מהעבר והן על חוויות בינלאומיות מההווה.

יוזמת הטכנולוגיה הלאומית של רוסיה (NTI) כמכשיר של מודרניזציה, מתמקדת בפיתוח ויישום של טכנולוגיות שיש בהן פוטנציאל מדעי וכלכלי עבור רוסיה. אלא שחשוב לא פחות לקבוע את פוטנציאל הייצוא עבור ייצור היי־טק מבטיח. חיוני שהחידושים יצוצו לא מעצמם, אלא כתגובה לביקוש הקיים ושהם יסייעו לספק את צורכי הלקוחות.

התעשייה הרוסית נשלטת על ידי המצבים הטכנולוגיים הרביעי והחמישי, כך שרמת הפיתוח הטכנולוגית הנוכחית שלנו מצריכה לפחות מדיניות תעשייתית אקטיבית ותכנון אסטרטגי המותאם לכלכלת השוק. לא ניתן ליישם אסטרטגיה בהיעדר תוכניות ותוכניות ספציפיות. תוכנית אסטרטגית היא מרכיב קריטי ומכשיר מנהלי עיקרי ליישום האסטרטגיה. אי אפשר לדמיין חברה עתידית, חברה אינטלקטואלית, נואו־חברה, ללא מוסד תכנוני כמכשיר ליבה בסיסי של המינהל הציבורי.

הניסיון הלאומי שלנו מוכיח כי ביטול תכנון אסטרטגי, שהוא מהמכשירים העיקריים של המינהל הציבורי, מניב פיתוח שנשלט על ידי אינרציה וחוסר אפשרות להתגבר על התלות בנתיב. זה בתורו מעכב את תיקון חוסר האיזון המבני העמוק, מוביל להצטברות של סיכונים מערכתיים ושולל את האפשרות להשיג יעדים שאפתניים כלשהם.

תכנון אסטרטגי נשען על בניית חזון עתידי שאינו מבוסס רק על המתאם שבין הרצונות לבין המשאבים הנדרשים להשגתם, אלא נובע מיעדים אסטרטגיים וסדרי עדיפויות ציבוריים. כדי לקבוע יעדים וסדרי עדיפויות כאלה, תהליך התכנון האסטרטגי נשען על מומחיות מדעית רחבה ועל מעורבות נציגי דעת קהל ואינטרסים עסקיים. אלה צפויים לקחת חלק הן בפיתוח האסטרטגיה והן בתכנון פרויקטים ותוכניות עוקבות.

בהערכת המצב המצטבר, עלינו להודות שלרוסיה עדיין חסרה אסטרטגיה לאומית כללית. טרם יצרנו אסטרטגיה כזו ותוכניות אסטרטגיות בעקבותיהן.

פרק 6: עיצוב אסטרטגיה ברמה הלאומית, האזורית והמגזרית עושה שימוש בדוגמאות ספציפיות כדי להראות את היווצרותם של מרכיבים כאלה של אסטרטגיית פיתוח לאומית כמו גם של אסטרטגיות פיתוח אזוריות ומגזריות.

אסטרטגיה לפיתוח אזורי מצריכה מציאת פתרונות עבור סוגיות שנויות במחלוקת למדי. היעדים האסטרטגיים של הפיתוח האזורי צריכים להיות מתואמים עם היעדים שנקבעו ברמה הלאומית. יחד עם זאת, ההבדל בנסיבות האזוריות מחייב גישות שונות באופן דרמטי לקביעת אסטרטגיות פיתוח אזוריות.

אסטרטגיות אזוריות שמאומצות כיום ברוסיה, כמו גם תוכניות ותוכניות פיתוח אזוריות בעקבותיהן, נבנו בדרך כלל לא כמערכת, אלא כרשימה פשוטה של אמצעים המכוונים לפתרון בעיות מסוימות שנראו חשובות בנקודת זמן מסוימת. הכישלון בהתחשבות בהיבטים טריטוריאליים ורב מימדיים של אסטרטגיות פיתוח אזוריות משקף את חוסר האיזון הגובר בפיתוח המרחב. ניתוח ניסיונות בפיתוח, אפילו בחינת מסמכי התכנון האזורי האסטרטגי המוצלחים ביותר של סנט פטרסבורג וטרימורסקי, מצביע על כך שיש מגוון רחב של סוגיות שטרם נפתרו במלואן.

אסטרטגיה ברמה האזורית נקבעת הן על ידי ראייה כללית של נקודות מבט אסטרטגיות והן מטרות פיתוח כפי שהוגדרו בהקשר של רדיפה אחר תיעוש כלכלי מחדש וחזון תרומתם של מגזרים ספציפיים לפתרון משימה זו.

בהינתן התוויה למהנדסי אסטרטגיות פיתוח מגזריות ואזוריות, גופים ממשלתיים שונים לא הצליחו להבטיח שילוב אמיתי של תוכניות ותוכניות אסטרטגיות כאלה, החל מרמת המתודולוגיה ועד לפיתוחן. מצב כזה נובע בהכרח מהיעדר אסטרטגיית פיתוח בוגרת של רוסיה. הדבר מוביל לחוסר בקריטריונים כמותיים ואיכותיים המנוסחים בבירור, אשר סוכנויות ממשלתיות אמורות לבצע מעקב רציף אחריהם כדי לבדוק את יישום האסטרטגיות האלה.

ניתוח של אסטרטגיות פיתוח מגזריות לתעשיות המזון, התיירות והמכונות מצביע על כך שיש להן סיכויים אסטרטגיים ואף חושף את החסרונות שבגיבוש פרויקטים אסטרטגיים.

במסקנתם, המחברים מדגישים כי ביקשו לא רק להציג מונחים מושגיים בתורת האסטרטגיה והנואונומיה, אלא גם להזמין כלכלנים, סוציולוגים, מומחי תרבות ואף פילוסופים לשים לב להיבט חדש במחקר מבטיח הקשור בפעילות האנושית והיצירתית של בני האדם וסביבתם הטבעית.