בצד השני של השמש

הקדמה

סאלי גריפית הביטה דרך חלון החללית בכדור הארץ המתרחק. היא פלטה אנחה, עצמה את עיניה וניסתה לעשות סדר במחשבות שהתרוצצו בראשה בעודה נזכרת בכל מה שהוביל אותה לכאן.

ערב אחד, שלושה חודשים קודם לכן, כשנותרה לבדה בסיומו של עוד יום עבודה במרכז ההדרכה לאסטרונאוטים וסיימה לארוז את תיקה, נבהלה למראה צללית אדם שעמד במסדרון האפל ופניו אל החדר.

"מי שם?" שאלה.

האדם לא ענה, רק פסע שני צעדים איטיים על תוך החדר, כשראשו מושפל מטה, ויצא מן הצל אל האור. הוא היה לבוש חליפה אפורה עם עניבה, נעל נעליים שחורות וחבש כובש שחור רחב שוליים שהסתיר את פניו. סאלי פתחה את פיה לומר עוד משהו, אך ברגע שהוא הרים את ראשו ופניו נִגלו היא זיהתה את האיש.

"שלום לך," התעשתה והזדקפה, "במה זכיתי לַכָּבוד?"

"שלום גם לך," ענה לה שר ההגנה האמריקאי ונד בראשו, "מה שלומך? הרבה זמן לא נפגשנו."

"אולי שנתיים," היא ענתה בחיוך. "גם אני שמחה לראות אותך, אבל אני מנחשת שיש סיבה לכך שבאת לכאן, מלבד געגועיך..."

"ניגֶשֶת ישר לעניין," צחק שר ההגנה, "כהרגלך. אני חושב שזאת דווקא תכונה חיובית. את צודקת. באתי למסור לך דבר מה."

סאלי הביטה בו במשך כמה שניות. "אני מצטערת, אבל אתה יודע שאין סיכוי."

שר ההגנה הרים את ידו בתנועת עצור: "איך את יכולה לא להסכים בלי לדעת מה באתי לומר?"

"אני יכולה לנחש..."

"מדובר בעניין ביטחוני, כנראה ממדרגה ראשונה. אנחנו צריכים את הטוב ביותר, או במקרה שלנו, אֶת הטובה ביותר. רק תני לי בבקשה לספר לך במה מדובר."

"תודה, אתה מחמיא לי מאוד, אבל אתה יודע שפרשתי. אתה גם יודע כמה ניסו לדבר על ליבי שאחזור, לא רק אתה, כל ראשי המרכז לחקר החלל, שׂרים, ואפילו הנשיא בעצמו הזמין אותי אליו. אני הרבה יותר מאושרת עכשיו. יש לי עבודה קבועה במרכז ההדרכה, אני רואה את בעלי ואת ילדיי בכל יום מימות השבוע, אלה חיי שגרה מבורכים. אני אפילו לא רוצה לשמוע במה מדובר, אני עם ההרפתקאות בחלל סיימתי."

***

בלילה, אחרי שהילדים נרדמו, היא סיפרה על כך לריאן בעלה כשישבו על הספה הנוחה בסלון החמים של ביתם.

"הם לא עוזבים אותך, הא? כבר עברו שנתיים מאז יצאת בפעם האחרונה מגבולות כדור הארץ. נודניקים," נאנח ריאן ונענע את ראשו לשלילה.

"כל כך טוב לי עכשיו," היא ענתה, "אני לא אומרת שהתקופה שבה יצאתי למשימות שונות בחלל הייתה רעה, אבל עכשיו אני במקום אחר."

ריאן קם והלך לכיוון המטבח. "קפה?" שאל.

היו לה אי אלו געגועים לחיי האסטרונאוטיקה, אבל היא ידעה שכמו אצל כל בני האדם, המוח מזכיר לה בעיקר את הרגעים הטובים. היא הזכירה לעצמה איזו מועקה הרגישה לפני כל משימה שיצאה אליה אחרי שהילדים נולדו, כמה התגעגעה אליהם כשהייתה בחלל, געגוע שהעיב על ההתרגשות וההתלהבות שחוותה קודם לכן מהמשימה.

עוד לפני גיל עשרים כבר יצאה לחלל, והייתה לאדם הצעיר ביותר בהיסטוריה שעשה זאת. בגיל עשרים וחמש הייתה לאסטרונאוטית הבכירה ביותר בארצות הברית, למורת רוחם של כמה אסטרונאוטים מבוגרים ומנוסים ממנה, ומאז ביצעה למעלה ממאתיים טיסות לחלל למשימות שונות, כולל כמה נחיתות על הירח.

"אני חייבת להודות שכן מסקרן אותי מה הדבר שהוא רצה לספר לי," אמרה לריאן, כשחזר לסלון עם מגש ועליו קנקן קפה, שתי כוסות וצלוחית עם עוגיות.

ריאן צחק והניח את המגש על השולחן. "יצאת כבר כל כך הרבה פעמים לחלל, למשימות שונות ומשונות, למה שעכשיו זה יהיה משהו שונה?" הוא מזג קפה לכוסות והגיש לה אחת.

סאלי נטלה את הכוס לידה. "כי הוא הדגיש שמדובר בעניין ביטחוני ממדרגה ראשונה. ממתי מה שאסטרונאוטים עושים קשור לביטחון? כל המשימות שביצעתי עד כה היו קשורות למחקרים ולניסויים שונים או לעבודות תחזוקה של לוויינים ותחנות חלל."

ריאן לגם מהקפה שבידו וחשב רגע. "אולי מדובר בתיקון של לוויין ריגול חשוב? אולי זה מחקר או ניסוי של איזה נשק גרעיני או משהו שאפשר לבצע רק בחלל?"

"חשבתי על זה," היא ענתה, "אך מדוע הם באים דווקא אליי? הם יודעים שפרשתי, שייפנו לאסטרונאוטים אחרים."

"איזו שאלה! הם רוצים את הטובה ביותר!"

סאלי נטלה לעצמה עוגייה מצלוחית העוגיות. "נניח שזה העניין. קשה לי לחשוב על משימה שהיא כל כך מסובכת שאי אפשר למצוא עוד כמה אסטרונאוטים שיוכלו לבצע אותה מלבדי." היא הכניסה את העוגייה כולה בבת אחת אל פיה. "ממממ! ממש טעים!" אמרה בפה מלא. "הכנת אותן היום?"

***

למחרת, בשעות אחר הצהריים היה ביקור נוסף של שר במרכז ההדרכה לאסטרונאוטים. הפעם היה זה שר החלל של ארצות הברית שהירבה להגיע למרכז על מנת להתעדכן או לעדכן בנתונים שונים, אך הפעם סאלי כבר הבינה שגם הוא בא לנסות לשכנע אותה לחזור לטיסות.

"אני יודע שפרשת, ואני יודע שאין סיכוי, או לפחות שאת חושבת שאין סיכוי שתצאי אפילו עוד פעם אחת..." הוא התחיל לומר כשהסבו ביחידות אל השולחן הארוך בחדר הישיבות.

"אני לא רק חושבת, אני בטוחה," קטעה סאלי את דבריו, אך מיד נבהלה מעצמה והוסיפה, "אני מתנצלת שהפסקתי אותך, זה לא במקום להפריע לשר באמצע דבריו..."

השר חייך. "זה בסדר," ענה, "אני מבין שמטריד אותך שמנסים שוב ושוב לשכנע אותך לחזור לטיסות, אבל על המשימה הזאת אני חייב לספר לך בכל מקרה, גם כי נרצה להתייעץ איתך לגבי אופי ביצועה, וגם מפני שבתור יושבת ראש אגף ההדרכה והאימונים את תהיי המדריכה הראשית של האסטרונאוטים שייבחרו למשימה. למעשה, נשמח לקבל את ההמלצות שלך לגבי האנשים שכדאי לדעתך שייצאו למשימה הזאת."

"במקרה כזה," ענתה סאלי לאיטה, אחרי שחשבה קצת, "אני בהחלט מסכימה לשמוע מהי אותה משימה ביטחונית."

"האמת, אנחנו עדיין לא יודעים אם אומנם זה עניין ביטחוני, זה מה שאנחנו צריכים לבדוק," פתח שר החלל. הוא לקח נשימה עמוקה ואמר, "זה התחיל עם 'גילוי'."

סאלי הקשיבה להסבריו של שר החלל בשפתיים קפוצות ובמבט חודר ורציני. כשסיים אמרה, "אני מבינה שהגודל היוצא דופן של העצם שגיליתם מדאיג במיוחד, אבל אמרת שגם המיקום שלו הוא מוזר. היכן הוא נמצא?"

השר שילב את ידיו, נשען אחורה בכיסאו ונאנח. "בצד השני של השמש."

***

למחרת הודיעה סאלי למרכז החלל שבמשך השבוע הקרוב תיעדר מהמקום. היא הטילה את עבודות ההדרכה שלה על מדריכים אחרים ואחרי שתידרכה אותם במדויק, החלה לבצע את מה שהוטל עליה.

במשך שבוע בחנה את צילומי הלוויין, השוותה אותם עם צילומים אחרים, ביצעה חישובים ובדקה נתונים. אחר כך כתבה את שורת ההמלצות שלה לנשיא ארצות הברית:

כבוד הנשיא,

לאחר שעיינתי היטב בצילומי הלוויין וערכתי בדיקות, מדויקות ככל שניתן, אלה הן מסקנותיי:

1. אני נוטה להסכים עם דעתם של שר ההגנה ושר החלל, שיש לשלוח חללית מאוישת לבדיקת העצם הבלתי מזוהה שנראה בחלל. אך לפני כן הייתי ממליצה לשלוח אליו חללית לא מאוישת ולבצע כמה בדיקות ראשוניות.
2. המסקנה העולה מהתצפיות שנעשו עד כה היא שהעצם הוא גדול, כנראה חללית גדולה, אך על פי החישובים שלי ועל פי הצילומים הוא הרבה יותר גדול מחללית, גדול פי כמה וכמה מהחללית הגדולה ביותר שנבנתה אי-פעם. על כן, לדעתי זאת איננה חללית! (יש לי השערה מה הדבר הזה יכול להיות, אך אזדקק לעוד צילומים ובדיקות על מנת לבסס אותה, כי זאת השערה מטורפת לגמרי).
3. אם אף מַעצָמה לא הודיעה דבר, יש בהחלט לנקוט בכל אמצעי הזהירות ולשלוח צוות שיבדוק את העניין מהר ככל האפשר. היות שהעצם נמצא בצידה השני של השמש, לפחות כרגע, ואין זה משנה אם מדובר בחללית ענקית או במשהו אחר, ההמלצה שלי היא לא להתעכב.
4. בנוגע לבחירת האסטרונאוטים. אני ממליצה על צוות של שלושה אסטרונאוטים בלבד. הסיכון הוא גדול ואין שום צורך לסכן אנשים רבים מדי. בשלב מסוים, בזמן שמקיפים את השמש, לא יהיה להם קשר עם כדור הארץ גם אם ניעזר בכל הלוויינים שברשותנו למטרות מִמְסר.
5. האסטרונאוט הראשון שאני ממליצה עליו הוא ג'ון טורק, האסטרונאוט הבכיר ביותר כיום. כידוע לך, הוא פיקד על כל המשימות החשובות והמסובכות ביותר בחלל בשנתיים האחרונות, מאז פרשתי מטיסות, ובהצלחה מרובה. אין זה סוד שרוב האסטרונאוטים במרכז לא מחבבים אותו במיוחד, בעיקר בגלל אישיותו ובשל יחסי האנוש הבעייתיים שלו, אך מבחינה מקצועית הוא מעולה. עם זאת, אינני ממליצה שיפקד על החללית. במהלך המשימה הזאת ייתכן שמפקד החללית ייאלץ לקבל החלטות הרות גורל לא רק בנוגע לעצמו ובנוגע לצוות שלו, אלא אולי גם החלטות שעשויות להשפיע בעתיד על הביטחון של ארצות הברית או אפילו של העולם כולו. ג'ון, כידוע לך, לא סתם יצא לו מוניטין של אדם נמהר, השש אלֵי קרב. לכן אני ממליצה על ג'ון טורק כסגן מפקד החללית.
6. איש הצוות השני שאני ממליצה עליו הוא יורי מילר. הוא אסטרונאוט מקצוען ומנוסה מאוד ובעל חשיבה מקורית ביותר. יכולת האילתור שלו היא מעולה, הוא ממושמע ויודע לשמור על קור רוח גם במצבי לחץ קיצוניים והוא יסתדר מצוין עם כולם, גם עם ג'ון טורק. לא שמעתי עד כה שמישהו התלונן עליו, נהפוך הוא. לפיכך, מכל הבחינות, אפשר לסמוך עליו לחלוטין.
7. לגבי מפקד החללית. יש כמה אסטרונאוטים נהדרים, אך לצערי אין אפילו אחד או אחת שהייתי יכולה להמליץ עליהם, שאפשר לסמוך עליהם בכל מאת האחוזים, ולמשימה כזאת יש צורך במפקד או מפקדת שאפשר לסמוך עליהם במאתיים אחוזים. על כן – ואני כותבת את הדברים האלה בלב כבד ולאחר מחשבה מעמיקה: אם אתם חושבים שאני הטובה ביותר והמתאימה ביותר לפקד על החללית, יהי כן. אני נותנת בזאת את הסכמתי לקחת עליי את הפיקוד.

בכבוד רב,

סאלי גריפית

יו"ר אגף ההדרכה

***

ארבעה חודשים מאוחר יותר, לאחר שהמשימה הושלמה, שלחה סאלי את מכתב הסיכום שלה לנשיא:

כבוד הנשיא,

המשימה הסתיימה.

התחקירים של יורי מילר, של ג'ון טורק ושלי נעשו בעל פה, והסרטונים נשלחו אליך.

לניל היה קשה עם התחקיר, לכן הוא התבקש לסכם בכתב, במילים שלו, את כל מה שעבר עליו.

להלן הדו"ח שכתב.

בכבוד רב,

סאלי גריפית

יו"ר אגף ההדרכה