מאמר מערכת
יוצרים הם אינדיבידואלים. כל אחד יוצר בעולמו. יצירה היא חידוש, היא תיאור שקודם לכן לא היה. חלק מן היצירות קרוב יותר אל הקיים, וחלק — רחוק יותר מהקיים; אבל כל יצירה היא "יש מאין" במידה מסוימת.
ככל שיצירות קרובות, כל אחת בפני עצמה, אל מציאות מוכרת, כך יש ביניהן יותר דמיון, בתודעת הקורא אותן. הן "מדברות" זו עם זו בתודעת הקורא אותן, המחברת ביניהן. לא כך הוא לגבי יצירות שעיקרן עתידנות. 'נכון' הוא כתב־עת שנוצר במחשבה על העתיד; הוא נוצר כדי להיות במה לנושאי עתידנות בספרות ובתרבות.
יצירות, שנוצרות מתוך מחשבה על העתיד, מתוך מחשבה עתידנית וחוויה עתידנית, רחוקות זו מזו ושונות זו מזו, יותר מיצירות המבטאות מציאות של עבר ושל הווה. הווה כאילו מוכר, ואנשים רואים היבטים שונים של ההווה דומים זה לזה, יותר מרעיונות ומהחוויות שעניינם העתיד.
אחת המטרות העיקריות של 'נכון', כתב־העת שלנו, שכולנו, כותבים וקוראים, שותפים בו במידה מסוימת — היא ליצור קרבה בין המשתתפים השונים לבין עצמם, בין הקוראים לביננו, ובין הקוראים לבין עצמם.
להשיג זאת, אפשר לערוך ערבים של מפגשים; אבל בזמננו, בעידן התקשורת האינטרנטית המיידית, חשיבותן של במות "ממשיות", של פגישות פנים אל פנים, יורדת. כתב־העת יכול להיות מעין מצב־ביניים בין פגישה אינטרנטית לבין פגישה פיזית. כתב־העת אמנם קיים פיזית, אבל כל אחד יכול לקרוא בו במקומו ובזמנו, ולהגיב, על־ידי משלוח אל במת כתב־העת, כשנוח לו.
לצורך זה, בשני הגיליונות הקודמים, פנינו אל הקוראים־הכותבים. הצענו נושא לדיון — ישראל (העולם) בשנת 2050, בשנת 2100, בשנת 2150 — וביקשנו שישלחו לנו יצירות אוטופיות משלהם בנושאים אלה. את הגיליון פותח מדור בנושא, ובו חלק מן התגובות־היצירות שקיבלנו בנושא.
מתוך כל הנושאים שקיבלנו, ומתוך הסתכלות בתרבות התקשורת העכשווית, נראה מתבלט במיוחד נושא הבינה המלאכותית. נושא זה, מצד אחד נראה כנושא העתידי המעניין ביותר, ומצד שני — יכול לחבר בין אנשים שונים, בעלי יכולות שונות בנושאים שונים ובעלי דעות שונות. העבודה המוצגת בעטיפה של הגיליון הנוכחי היא, כמובן, בנושא.
כאן אנחנו פונים אל הקוראים ומציעים להם להמשיך לשלוח לנו משלהם בנושא הבינה המלאכותית, היבטיו והשלכותיו — בין אם תגובות ליצירות שמתפרסמות כאן, בין אם יצירות חדשות שבהן רעיונות חדשים. ובמקביל, אנחנו פונים אליכם ומבקשים לשמוע מכם רעיונות נוספים כיצד ניתן ליצור שיח בנושא זה של עתידנות במסגרת של 'נכון'.
קראו, הגיבו ותבורכו.
קריאה מהנה,
אורציון ברתנא
2050
מחשבות וסיפורים על העולם שבמרחק נגיעה ומאתנו והלאה
רבקה ויטנברג
מחשבות נוגות על שנת 2050 —
המכונה והשסע החברתי
כשתגיע שנת 2050 אהיה בת 80. עצם המחשבה על כך מעוררת בי עצבות לא מועטה. לא כי חיי יגיעו אז לקיצם, אלא דווקא כי אני חוששת מהכיוון אליו עולמנו ילך ב-27 השנים הקרובות. כבר כעת, המגמות החברתיות והטכנולוגיות הנוכחיות מצביעות על כיוון עגום של מיכון־יתר ושל דריסת הפרט בשם הקמה הממוכנת. עצם המחשבה על הזדקנות בעולם קר ומנוכר, שבו האוטומט מחליף את נפש האדם, שבו לכל בעל־זרוע יש צבא של מכשירים טכניים משלו המפיצים את תורתו — מכניסה בי תוגה גדולה.
כשהייתי ילדה, ניבאו לי עתיד שבו האוטומציה מחליפה את האדם במלאכות הקשות, ומותירו אותו לפתח את רוחו. מאפשרת לו לעסוק ביצירה אומנותית, בספרות, בשירה, במדע. והנה, הגיעה שנת 2023, והמכונות כותבות שירה מתה ומציירות איורים חסרי נשמה. ומה עושים בני האדם? עובדים בפרך. הרובוטים לא החליפו אותנו בתעשייה, בניקיון, בבניה, בטבחות. שם נותרנו אנו, בני האנוש, בעמל כפינו. דווקא בנושאי הרוח אנו מוחלפים יותר ויותר בידי המכונה. כמשוררת לעת מצוא, נושא זה מדיר שינה מעיני. האם היצירה האנושית עוד תמשיך לשגשג בעשורים הבאים? או שמא צפוי לנו עתיד של רידוד שבלוני, אפילו של השירה, בשם מהפכת הבינה המלאכותית?
ובינתיים, העשור האחרון מנבא אף הוא עתיד קודר. הופעתו של הטרול — של אותה מפלצת־רשת בתשלום שכל מהותה הכפשה ועירור מחלוקת למען שולחיה — פותחת פתח מטריד במיוחד למכונה במאבקה ברוח האדם. כבר כיום קיים הבוט — הטרול האוטומטי — ועם השתכללות התבונה המלאכותית, הוא יצמח ויתפתח, יהפוך למתוחכם יותר ולקשה בהרבה לזיהוי. בידי רודנים, היכולת לאסוף מידע ולנתח אותו באמצעות כלים אוטומטיים חדשניים כבר מדירה שינה מעיני. בשילוב עם בינה מלאכותית מתקדמת, האיום הטוטליטרי הנצחי יחריף אף הוא: שילוב של ריגול ממוכן תמידי אחרי האזרחים עם הפצת דעות מורעלות בידי מכשירים טכנולוגיים לטובת השלטון ומי שהוא חפץ ביקרו.
כל האמור לעיל בא על רקע השסע החברתי החד בישראל של ימינו. הקיטוב הפוליטי החריף, בין דתיים לחילונים, בין שמאל לימין, בין קבוצות עדתיות ואתניות שונות — צפוי להחמיר ולצמוח לאור האוטומציה הרבה של המשטר ושל המשטרה. בינות מלאכותיות וטרולים ממוכנים יכולים כבר כיום להנהיג את ההמון הזועם ולקבוע בעבורו מטרות. לסמן שעירים לעזאזל, לקבוע מדיניות, לשמש כיד ימינם של עריצים. הדיקטטור באשר הוא דיקטטור, שבעבר הסתמך על מלחכי־פנכה, חנפנים, ותועמלנים מטעם, כיום — ועוד יותר מכך בעתיד — יכול להעצים ולהגביר את תפקידו המזיק בהיסטוריה של העולם.
אם לא ניקח צעד או שניים אחורה, נמצא את עצמנו בסיוט מבחיל במיוחד, שבו לא זו בלבד שהמכונה תגזול מאיתנו את עולם הרוח ותותיר אותנו עובדים בפרך, אלא גם שכל רודן לעת מצוא יוכל להשתמש בכלים טכנולוגיים אלו בכדי לרמוס את הנתינים ולשטוף את מוחם לטובת ביצור שלטונו. ה"פנאופטיקון" הידוע מתגשם כבר כיום, בעולם רדוף המעקב הממשלתי, המצלמות ברחובות, ואיכון הטלפונים הניידים בידי השירות החשאי. אך הוא יחריף עוד, כשמי שירגל אחרי האזרחים לא יהיה, חלילה, שוטר־חרש זה או אחר, שיכול להתעייף או לחוש חרטה, אלא מכונה נטולת נשמה, שכל תכליתה לרגל ולדכא.
בעולם כזה לא יהיה עוד מקום לתקווה, לרוח, לאומנות, או לחירות. כמו שג'ורג' אורוול אמר, פני העתיד הם כפני מגף הרומס את פני האדם, שוב, ושוב, ושוב. רק שמגף זה, בעולמנו, לא יהיו מגפו של קלגס בשר ודם, אלא של סוכנו הממוכן והאוטומטי של רודן. אולי אף רודן נטול־פנים, מנגנון ביורוקרטי שליבו מת וכל מטרתו שימור קיומו הנצחי. בעולם העתידי של שנת 2050, ספק אם יהיה עוד מקום למשאלות לב, לתקווה מהותית, לאהבה, או לאנושיות. עולם מדכא להזדקן בו.
עמוס חיימוביץ
סוף עולם, סיפור לילדים קטנים
(נכתב 1976, עודכן 2023)
פרחים
פרחים מתנתקים מעציצים ודורשים: "פרידום"!
לא מבחינים בין יום ללילה.
עציצים לוכדים אותם באלימות: "פרידום יש רק בווסדטוק".
בשמיים ציפורים נעות כטורפות מטורפות, רעש הירושימה.
פרחים מביטים לשמיים בעיניים דאוגות:
פרח א: "חשוך לי, קר לי, איחרתי את תקופת יצור העלים, זרעיי מתו ואבקיקי חסרי כנפיים";
פרח ב: "אבדתי את חוש ההבחנה לאורך יום, אור שמש, מימד החושך אינני מצליח לאמוד את הזמן.
פרח א: "גם הציפורים כמונו" וחוזר לצפות בשליחות קטלנית 2.
כך נמשך התהליך מספר ימים, מספר ציפורים נפלו באופק מרוחק ופרחים קרסו בעציצים או אדמה לנוח או למות. הבינה המלכותית לא התערבה בעצת הבינה המלאכותית.
ההצלה
בפינת הרחבה מידי יום ביומו ניצב פרח ערום מעלים, חולני ומנודה וערך חישובים בעזרת שורשיו. בזמנים כתיקנם לא שמו לב לדעותיו והעדיפו לכלאו בעציצים צרים, אחרון להשקיה.
"מצאתי מצאתי" זעק הפרח המדען: "הבה נזמין שעונים שוויצרים".
קריאות התדהמה התחלפו בצהלות וכולם מיהרו לעציצים, ציפורים לכלובים ומלכודות ומיהרו כדי להגיע לעיר. כך נפתרה בעיית השעון הביולוגי שאבד להם.
מוסר השכל בגרוש
ברגע שציפורים ופרחים יקנו שעון שוויצרי (לא חייב רולקס, עדכנה בינה מלאכותית) לשם הבחנה בין יום ללילה, יהיה סוף העולם שהכרנו.
סוף טוב
ברוכה הבאה בינה מלאכותית.
בינה מלאכותית, חכי, הכול יסתדר (נכתב 1979 עודכן 2023)
האם לפיתת סרטן או עשן רכבות זהב.
האם תאוות רכושנות, הרס משפחה.
האם אכילה אין סופית שמכלה את מזון העולם ותמריץ את הרעבים לבקע כרסים למצוא מזון.
האם התפוצצות אוכלוסייה חסרת חלב יניקה, או שמא מלחמה תצמצמם את כדור הארץ כפי שטוענים חסידיה.
האם מרוץ מטורף שיסתיים עם טיפת דלק אחרונה שם.
האם שליחי דת אלוהים יגרמו לאובדננו או אלוהים מקורי עייף שחושב אושוויץ.
אין ספק, לא נזדקק יותר לצלבי קרס שייתלו על מגיני דוד בחסות הסהר.
אחרי שפרחים יימצאו רק בעציצים ומפלים בתחנות אנרגיה, חיות יעמדו בתור לתאי גזים, יתכן שיישארו קאובויים אך לא אינדיאנים, וללא אינדיאנים לא ייתכנו קאובויים.
אין ספק, הזמן פועל לטובת אדם המחר שייאבק בדינוזאורים נבונים ויבנה אלוהים חדש.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
