כשגוגל פגשה את ויקיליקס

פרק ראשון: הקדמה

בקיץ 2011, בעיצומה של הדלפת כ-250,000 תמסורות בין מחלקת המדינה האמריקאית לשגרירויות ארה"ב על ידי ויקיליקס, בתקופה שבה התחוללו שינויים מרחיקי לכת במבנה המשטר בתוניס ומצרים, בזמן שמחאות ציבוריות כנגד הסדר החברתי הקיים שטפו מקומות שונים בעולם כגון ספרד, לונדון וישראל, נערך מפגש בין ג›וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס, לבין אריק שמידט, מנכ"ל גוגל, ובני לווייתו (ג›ארד כהן, מנהל גוגל רעיונות, ליסה שילדס, סגנית הנשיא בנושא תקשורת גלובלית במועצה ליחסי חוץ, וסקוט מלקומסון, עורך הספר העידן הדיגיטלי החדש).

פרסום פרוטוקול הדיון ביניהם מאפשר הצצה נדירה לעימות בין השקפות עולם מנוגדות, עימות שמשקף מאבקי כוחות ואמונות שונים המתחוללים בעשרים השנים האחרונות לגבי תפקיד הטכנולוגיה בחברה שלנו, בדרך כלל הרחק מעין הציבור.

ראוי לציין ארבעה מאבקים, השלובים זה בזה:

ראשית, כיצד תראה השליטה במרחב האינטרנט? האם תהיה מוסדרת ונשלטת על ידי מדינות ותאגידים בצורה ריכוזית או בידי המשתמש היחיד וגורמים מקצועיים? המאבק על השאלה האם האינטרנט צריך להתנהל ללא הסדרה מדינתית כבר הוכרע נורמטיבית ופרקטית. האמונה הנאיבית בשנת 1996 בעת הצהרת העצמאות של מרחב הסייבר על ידי ג'ון פרי ברלו כי הרשת יכולה להתקיים בצורה עצמאית תוך התבססות על הסדרה עצמית בלבד, התפוגגה. האינטרנט, כמו כל מרחב אנושי אחר, משמש לפעילות חיובית ושלילית כאחד. מאבק הכוח כיצד יוסדר מרחב האינטרנט בעיצומו: האם אלו יהיו ההמונים שב"חוכמתם" ובקישוריות הישירה שלהם יסדירו בעצמם את ההתנהגות, גורמים מקצועיים וחברה אזרחית שיבנו סטנדרטים ויכתיבו את הצורה שבה אנו נתקשר זה עם זה, או אליטות שונות של כוח כגון המדינה או תאגידים, אשר מעצם שליטתם במשאבים פוליטיים, כלכליים ובפלטפורמות טכנולוגיות מסדירים את ההתנהגות שלנו? בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות ההסדרה באינטרנט: הן המדינתית והן העצמית.

שנית, האם טכנולוגיה בכלל, והאינטרנט בפרט, ניטראלית או פוליטית? טכנוקרטים נוטים לטעון כי בשל העובדה שהטכנולוגיה מבוססת על אלגוריתמים ויד אדם לא מתערבת בהם, ניתן לבנות תהליכים ניטראליים ולא מפלים, שעובדים בעקביות. אולם כל טכנולוגיה מעצם העובדה שתוכננה על ידי אדם הינה פוליטית, מכילה אינטרסים וערכים שעוצבו בדמותם ובצלמם של המפתחים שלה, ומאוחר יותר שונו על ידי המשתמשים שלה.

שלישית, מאבק על כמות המתווכים ודמותם. בעידן המידע, יכולת השליטה בייצור והפצת המידע היא מרכיב כוח משמעותי. השיפורים הטכנולוגיים העצימו את כוחו של המשתמש הבודד הן לייצר והן להפיץ מידע. המשתמשים יכולים לייצר ולהפיץ מידע, אך השליטה האמיתית במידע מתבצעת באמצעות המתווכים. כמויות המידע העצומות המיוצרות בכל רגע, כמו הצורך ביצירה, שיתוף וקריאת תכנים, מחייבים את המשתמש להסתמך על מתווכים. שומרי הסף הללו עוזרים למשתמש בכל פעילות במרחב הרשתות, החל בסינון עודף המידע, וכלה בקישוריות לאחרים או בייצור חדש של תכנים. אנו סומכים על גוגל שימצא עבורנו את מבוקשנו, או על פייסבוק וטוויטר שיראו לנו את הפוסטים שחברינו מעלים. אך פייסבוק לא מראה לנו את כל הפוסטים של חברינו, אלא רק את אלה שהיא בוחרת. זהו מאבק על שליטה בסדר היום של המידע המוזרם ומועבר מאדם לאדם - מהות הכוח - עוד הבט של פוליטיות של המידע, אם תרצו.

רביעית, מאבק הכוחות על פתיחת מידע. מטים ברנרס לי, מאבות האינטרנט, דרך מפתחי קוד פתוח, ועד לכוחות רבים בחברה האזרחית והעסקית העמלים לפתוח ולהנגיש מידע לציבור. יש כאלה שפתיחת מידע הפכה עבורם מאמצעי למטרה. השאלה היכן הקווים האדומים של פתיחת המידע, הפכה קריטית במאבק על עיצוב דמותם של האינטרנט והחברה. מהם האיזונים לשחרור המידע? האם חשיפת מידע רגיש במחיר ביטחוני ראויה רק בגלל עיקרון חופש המידע? האם הדלפה על מעקב ופיקוח מערכתיים אחר אזרחים ומשתמשים מקדשת כל אמצעי? ואם אכן תהיינה מגבלות, מי יקבע את אותן המגבלות? המידע יכול להיות פתוח, אך זרימות המידע שבו לבטח לא שוויוניות.

במאבקי הכוח הללו יש צדדים למאבקים, אולם הסתכלות על מאבקים אלה כמאבקים של טוב נגד רע, אנרכיסט נגד קונפורמיסט, לוחם חופש המידע אל מול תאב השליטה, היא פשטנית ומתעלמת מהמורכבות של מאבקים אלו. גוגל מוצגת כמקדמת מודל של האדם הלבן, הליברלי והחילוני, בעוד ויקיליקס מקדמת גוונים שונים של אפור. אולם בפועל, העמדה האורתודוקסית של ויקיליקס נגד צנזורה בכל מחיר, נועדה לאפשר להם חופש פרסום מלא ככל רצונם ולפי רצונם. אך האם זה יאפשר לנרטיבים אחרים שלא מקובלים עליהם לומר את דברם? סביר להניח שגם הם, בכוחם כמתווכים, יהפכו להיות צנזורה אלטרנטיבית. המורכבות של מאבקי הכוח מתבטאת גם כאשר אסאנג' ושמידט מדברים על ירידה בכמות התיווך הנחוצה ב"עולם החדש". אסאנג› מדבר על הסתמכות על האנשים הרבים כאמצעי לעקוף מתווכים, ושמידט מסתפק באמונה בכוחה של הטכנולוגיה המעצימה כהסבר להגברת כוחו של המשתמש. שניהם מתעלמים מכך שכמות התיווך לא ירדה אלא עלתה. גוגל היום היא מתווכת הפלטפורמות הגדולה ביותר שראתה האנושות - בין העננים שלה, מערכת ההפעלה אנדרואיד, שירות המפות, החיפוש, פלטפורמת יוטיוב, הצ'אט והטלפוניה בהנגאאוט, תמונות בפיקאסה, או ווייז. אך גם ויקיליקס, שרוצה לבנות "מודל עיתונות טוב יותר", היא מתווך בעצמה, בין אם ברצון ובין אם לא. בפרשת התמסורות ממחלקת המדינה לשגרירויות ארה''ב היא בחרה במכוון לשחרר חומרים מסוימים ולהדיר מהמרחב הציבורי אחרים. מי מבטיח לנו שהיא מתווך הוגן? לאיש אין תשובה. לא לאסאנג' ולא לשמידט. 

למרות התייחסותם המנוגדת בנושאים שונים, ג'וליאן אסאנג' ואריק שמידט הם אחים תאומים בהערצתם העיוורת את הטכנולוגיה והאמונה כי הפתרון הטכנולוגי הוא שיציל את החברה מחוליה, מעיוותיה, מהאי שוויון הפושה ברבדים שונים ומרמיסת זכויות שונות. לטכנולוגיה תפקיד חשוב, אך האנשים הם אלו שהופכים אותה למרחב לצמיחה כלכלית או למרחב מסוכן.

3.9.2014

פרופ' קרין נהון

אוניברסיטת וושינגטון והמרכז הבינתחומי בהרצליה