בריאות מחוץ לאזור הנוחות

מבוא

גופנו הוא חברנו הטוב ביותר, וחברות צריך לטפח

עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה, וכך, בכל שנה מחדש, מלידה ועד מוות, אני נמצא בתוך גופי. הוא מלווה אותי לכל מקום, שותף מלא לכל דבר ועניין, הוא משרת אותי ואני משרת אותו, בטוב וברע. הוא, הגוף שלי — זה אני. הגוף שלי, והגוף שלך, ושלכן ושלכם, יוצרים את ה"אנחנו", חברה שלמה שמנהלת, בכל שנייה ובכל דקה, לרוב בלא מודע, מערכת יחסים אינטימית, עמוקה ומורכבת עם הגוף שלה. מערכת יחסים זו נמדדת, בסופו של דבר, במידת הבריאות של החברה.

ובכן, כמדען ותיק, וכן כמי שעוקב אחר מחקרים רבים של חבריי המדענים, אני יכול לעדכן אתכם בכך שמספר הלוקים במחלות כרוניות בחברה המערבית, לרבות סוכרת, מחלות לב וכלי דם, השמנה, מחלות בדרכי הנשימה, חלק מסוגי הסרטן, מחלות אוטואימוניות ואפילו דיכאון, נוטה לעלות באופן משמעותי במהלך עשרות השנים האחרונות. זאת למרות העובדה שהחברה המודרנית נמצאת בשיאה מבחינת שפע, התפתחות של המדע, הרפואה והטכנולוגיה ובעיקר מבחינת יצירה של מידע רב ונגיש.

בנוסף לנתוני התחלואה בחברה המודרנית, עובדה מצערת היא שכ־70% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי לא עומדת בהמלצות של ארגוני הבריאות לאורח חיים פעיל ובריא, וזאת למרות הידע הרב והנגיש בתחום. העוסקים בתחום הרפואה וקידום הבריאות מתרשמים לא פעם מכך שגופנו נתפס על ידינו כמעט כמובן מאליו, ורק כאשר הוא "מתקלקל" הוא זוכה לתשומת לב. האדם הממוצע עסוק מאוד בתחומים רבים ומגוונים הקשורים לחייו, לרבות מצבו הכלכלי, החברתי והמקצועי, אך ממעיט במודעות למצבו הגופני והנפשי.

כמה מאיתנו משקיעים, באמת ובתמים ובאופן פעיל ומכוון, באיכות השינה שלנו, במצב הרוח, במשקל הגוף ובמראהו ובביצוע בדיקות סקר תקופתיות? כמה מאיתנו ערים לכמות המזון, שאותו אנו צורכים, ולאיכותו, למידת הפעילות הגופנית היומית שאנו מבצעים, לחדות המחשבה ולמצב הזיכרון שלנו? המחקרים מראים שמעט מאוד מודעים ומתייחסים לכך, ובטח לא באופן מספק. מה קורה, לעומת זאת, כאשר מדובר בדאגה לרכוש כלשהו שבבעלותנו, דוגמת הריהוט בבית, העציצים, המזגן או הרכב הנוצץ שלנו? כמה מאיתנו מזניחים את האחזקה השוטפת והטיפולים הנדרשים ומתעלמים מנורות אזהרה שחפצינו מציגים בפנינו? כנראה מעט מאוד!

יתרה מזאת, מתברר שגם אלה המודעים לאורח חייהם ולבריאותם, מתקשים לשמור על הרגלי חיים בריאים לאורך זמן. זאת לאור העובדה שהמהפכה הטכנולוגית, הפוקדת אותנו בקצב מסחרר במהלך העשורים האחרונים, שינתה את סביבת חיינו בצורה אקספוננציאלית (מעריכית), כלומר — תלולה במיוחד. התוצאה — כמעט כהרף עין, במושגים אבולוציוניים, עברנו מאורח חיים שהתאפיין במחסור לסירוגין ובאי נוחות יחסית (דוגמת מחסור במזון, צורך תדיר בעבודה פיזית וחשיפה לתנאי סביבה משתנים), לחיים של שפע, מותרות ונוחות יתר פיזית, יחד עם מגוון רב מדי של גירויים ומאוויים נפשיים (שרובם לא באמת נחוצים). מצב פרדוקסלי זה קשור מאוד לנטייה לסטרס ממושך ולכן גם לתחלואה כרונית, גופנית ונפשית.

הפרדוקס של החברה המודרנית הוא, אם כן, שדווקא התפתחות ושפע הם שמאיימים על בריאותנו.

ספר זה מספק מבט שונה על הרגלי בריאות. לאחר שנים רבות שבהן עסקתי בלימוד ובחקר הפיזיולוגיה של גוף האדם, בהקשרים אינטגרטיביים ומגוונים כמו מאמץ גופני, תזונה, סביבה, מחלות וקידום בריאות, אני מבקש להציג בפניכם, בהרחבה, גישה מרתקת, מוכרת פחות, לקידום בריאות באמצעות מנגנון המכונה "הורמזיס" (Hormesis). גישה זו מצביעה על הצורך הביולוגי, הטמון בהתפתחות האבולוציונית שלנו, לסבול קצת ולצאת מדי פעם מאזור הנוחות, על מנת לשמר ולשפר את בריאותנו. אספר לכם בהרחבה על ממצאים מדעיים, אתן לכם דוגמאות ואפרט תאוריות ומנגנונים פיזיולוגיים המסבירים את הקשר בין חשיפת גופנו לאיומים מסוימים, המפירים במידה את האיזון שבו הגוף מצוי (תופעה המכונה "סטרס"), לבין שיפור החוסן והבריאות. כמו כן אציג בפניכם שיטות נבחרות להגברת החוסן הגופני והנפשי.

הספר מיועד הן לציבור הרחב, החפץ בהבנה מעמיקה יותר של גופו ובהיכרות עם דרכים לשיפור בריאותו, והן לעוסקים במקצועות הרפואה, השיקום, האימון הגופני וקידום הבריאות, החפצים בהעשרת ארגז הכלים הטיפולי שלהם.

חשוב לי להדגיש שחלק מהמחקרים בתחום, שאותם אני סוקר בספר זה, הם חדשים יחסית וכוללים מודלים של בעלי חיים ו/או תאים מבודדים. לכן התחום כולו מחייב המשך מחקר מעמיק. כמו כן אין בספר זה כדי להמליץ על גישה או טיפול רפואי כלשהו, ורצוי, ובוודאי אם יש ספק, להתייעץ תחילה עם הרופא המטפל או עם מומחה בתחום.

פרופ' יובל חלד

וַאֲנִי רָאִיתִי בְּרוֹשׁ שֶׁנִּצַּב בְּתוֹךְ שָׂדֶה מוּל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,

בַּחַמְסִין, בַּקָּרָה,

אֶל מוּל פְּנֵי הַסְּעָרָה.

עַל צִדּוֹ נָטָה הַבְּרוֹשׁ,

לֹא נִשְׁבַּר, אֶת צַמַּרְתּוֹ הִרְכִּין עַד עֵשֶׂב.

וְהִנֵּה, מוּל הַיָּם,

קָם הַבְּרוֹשׁ יָרֹק וָרָם.

הִנֵּה בְּרוֹשׁ לְבַדּוֹ,

מוּל אֵשׁ וּמַיִם,

הִנֵּה בְּרוֹשׁ לְבַדּוֹ

עַד הַשָּׁמַיִם.

בְּרוֹשׁ, לְבַדּוֹ אֵיתָן,

לוּ רַק נִתָּן

וְאֶלְמַד

אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל עֵץ אֶחָד.

הברוש, מילים: אהוד מנור

בריאות - לא (רק) מה שחשבתם

השימוש במושג 'בריאות' נפוץ בהקשרים רבים בחיי היום יום. אנחנו מברכים "היה בריא", שואלים "איך הבריאות?" קוראים בעיתון (או במדיה אחרת) על "מצב הבריאות" ואפילו יש לנו שר בריאות. אך האם המושג בריאות מובן כהלכה? מתברר שלא כל כך. התפיסה הרווחת, הבסיסית והאינטואיטיבית, של המושג בריאות, הינה מצב של היעדר מחלה. עם זאת, בפועל, מדובר בהגדרה רחבה ומורכבת הרבה יותר. עוד בשנת 1946 הגדיר ארגון הבריאות העולמי — WHO (World Health Organization) את הבריאות כ"מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית ולא רק היעדר מחלה", כך שיכול להיות, למשל, שאדם נטול מחלות לגמרי, אך הוא בודד ומשועמם וחש בחוסר משמעות. אלו מצבים שאינם כלולים ב"ספרי המחלות", ולפיכך אף על פי שאותו האדם נחשב לכאורה בריא, הרי שהוא אינו שבע רצון ואולי אפילו סובל.

הגדרה נוספת של המושג בריאות, שעשויה קצת לדייק אותו, הינה "האפשרות להסתגל בהצלחה לדרישות ולאתגרים המשתנים של החיים, הגורמים למידה מסוימת של סטרס, יהיו הם גופניים, נפשיים או חברתיים". הגדרה זו מדגישה את חשיבות אימון וטיפוח החוסן הגופני והנפשי.

בריאות — "האפשרות להסתגל בהצלחה לאתגרים גופניים, נפשיים וחברתיים".

מהו סטרס?

כל גירוי פנימי או חיצוני שמגביר בגופנו תגובה ביולוגית, פיזית או נפשית, מכונה סטרס (בעברית — דחק). התהליכים שמתרחשים בגופנו עקב החשיפה לסטרס מכונים 'תגובה לסטרס'. למשל, כאשר הטמפרטורה של גופנו עולה, אחת התגובות העיקריות לסטרס החום תהיה הגברת מנגנון ההזעה, שתפקידו לקרר אותנו. דוגמה נוספת היא שכאשר אנו נבהלים מרעש חזק, תתרחש הפרשה של הורמונים המכונים "הורמוני סטרס" (אדרנלין, קורטיזול) ושרירינו יתכווצו כהכנה להגן על גופנו (כחלק ממנגנון "לחימה או בריחה", Fight or Flight). סוג הגירוי, תזמונו ועוצמתו יכולים לנבוע ממגוון תופעות, החל מהפרעה קלה של שיווי המשקל הביולוגי של גופנו, המכונה "הומאוסטזיס" (דוגמת שינוי מהטווח הנורמלי של טמפרטורת הגוף שלנו או של רמות הסוכר בדם), ועד לגורמים שיש בהם סכנת חיים, למשל כאשר טמפרטורת הגוף שלנו מגיעה לערכים גבוהים מדי או נמוכים מדי.

"מה שלא הורג (או מחליש) מחשל"

"מה שלא הורג מחשל", טען הפילוסוף הגרמני פרידריך וילהלם ניטשה במאה ה־19. גם אם הטענה קצת קיצונית, הרי שביטוי זה מדגיש את העובדה ההולכת ומתבררת כיום למדענים העוסקים בתחום הפיזיולוגיה, שעל פיה בריאות, תפקוד מיטבי, עיכוב הזדקנות ואולי אף הארכת תוחלת חיים, עשויים להשתפר באמצעות חשיפה חוזרת למידה מסוימת של סטרס, המאיים על שיווי המשקל של מערכות גופנו ומביא בכך להפעלת מנגנוני הסתגלות (אדפטציה). מנגנונים אלו, מצידם, מעודדים שיפור של תהליכי הגנה, תיקון ועמידות בתוך תאי גופנו. מנגנון מורכב זה, המכונה "הורמזיס", מתגבר על השפעתו המזיקה של גורם סטרס ומשפר את יכולת ההתמודדות עם מינונים גבוהים של אותו סטרס ולעיתים אף של סוגי סטרס אחרים.

בספר מיכה, פרק ז', מצוטט הנביא מיכה כאומר: "אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי". כלומר — הנופל, שאחר כך קם, עשוי להיות חזק יותר לאחר קומו. לפעמים רק נפילה מאפשרת התרוממות.

"אלוף הוא מי שקם כאשר הוא אינו יכול יותר"

(ג'ק דמפסי, אלוף העולם באגרוף בשנים 1926-1919)

מדע ההורמזיס

בשנת 1887 גילה החוקר הגרמני פרופ' הוגו שולץ מאוניברסיטת גרייפסוואלד שבגרמניה שחשיפה למינון נמוך של רעלים גורמת לתגובה מעוררת, מיטיבה, המגבירה את העמידות של מנגנונים ביולוגיים בגוף. זאת בעוד שמינון גבוה של רעלים גורם לתגובה הפוכה, המחלישה את אותם המנגנונים עד כדי גרימת נזק. חוקר גרמני נוסף, ד"ר רודולף ארנדט, תיאר באותה תקופה ממצאים דומים, שאותם גילה במחקרים בבעלי חיים שקיבלו מינונים שונים של תרופות. על שם שני החוקרים נקבעה הלכת ארנדט־שולץ, שהוחלפה מאוחר יותר במושג הורמזיס (Hormesis), שתרגומו בשפה היוונית הוא לעורר ולהלהיב. מושג מקובל נוסף המתאר את אותה תופעה הינו Eustress, שמשמעותו היא סטרס מועיל, זאת בניגוד ל־Distress או ל־Stress במשמעותו המקובלת, הנחשב למזיק. במדעי הטוקסיקולוגיה (מדעי הרעלים) אימצו את מושג ההורמזיס ויצרו את מה שמכונה עקומת מנה־תגובה (Dose Response), שאומצה אחר כך, כפי שנראה בהמשך, על ידי תחומי מדע אחרים.

עקומת המנה־תגובה (איור מספר 1) כוללת שלושה מצבים. א. מצב של חוסר בגירוי או בסטרס, שאינו מביא לתועלת ועלול אפילו לגרום לנזק, ב. מצב של סטרס מתון שגורם לתגובה מועילה, ג. מצב של סטרס חזק מדי שעלול לגרום לנזק.

*המשך הפרק בספר המלא*