הגיעה אליי מטופלת לפני שנה. בחורה צעירה. בשיחה המקדימה היא אומרת לי שהיא אמורה להתחתן בעוד כמה חודשים ושהיא לא בטוחה שזאת ההחלטה הנכונה, למרות שהבחור הוא כל מה שהיא תמיד חיפשה. ושהקשר שלהם ממש טוב. תראי, היא מראה לי תמונה, תראי איזה חתיך הוא.
באמת חתיך, אני אומרת לה, כי הוא באמת היה.
ואז אנחנו נכנסות למים, ואני מחברת אותה למצופים ומתחילה להשיט אותה. זה מה שאני עושה בעצם. משיטה את המטופל ותוך כדי גם נוגעת. מעסה. מנסה לשחרר אזורים שאני מרגישה שתפוס בהם כאב, או לחץ.
ואצל זאת, הכול היה מכווץ. במיוחד באזור האגן.
אני תמיד מחפשת את הסיפור של המטופל כשאני במים איתו, שואלת את עצמי מה הגוף שלו רוצה לספר לי. לא תמיד זה מגיע בסשן הראשון, אבל בסופו של דבר זה צף, וזה לא בהכרח קשור למה שהוא הכריז עליו במילים לפני שנכנס למים. קשה לי להסביר איך אני יכולה לזהות סיפור תוך כדי וואטסו. יש כנראה הרבה ניואנסים קטנים, זיכרונות קטנים בתאים שלנו, שמצטברים לתמונה גדולה. ויש גם ערוץ שנפתח פתאום בין שתי נשמות, ועובר בו מידע פנימי. ככה אני מאמינה לפחות.
*המשך העלילה בסיפור המלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
