תפילה בפרשה

מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם
מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ 

הנני הענייה ממעש, נרעשת ונפחדת, מפחד יושב תהילות ישראל, להעלות את ביכורי עטי כמנחה לפני כסא כבודך.

ה' אלוקי ואלוקי אבותיי, עומדת אני לפניך בענווה ובהכנעה, בחִיל וברעדה, בעת לידת היצירה החדשה אשר בה זיכיתני לדלות מכל אחת מפרשות התורה את התפילה השבועית הייחודית לה.

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו כי תעלה ותיכּון תפילתי כקטורת לקשור לפניך ה' את פס קולי מנימי נפשי וממיתרי נשמתי. ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, כי א־ל שומע תפילות ותחנונים אתה.

על הכל מודה אני לפניך אבי מלכי, מלך העולם, על שנתת בי את הדעת, את הכוח ואת ההשראה לעשות תפילות מרוח קדושת הפרשות, והרי אנוכי כתולעת ולא כאישה התרה תמיד לחסות בצילך.

אף על פי שאיני ראויה, כי מי אני, לקום להרהיב עוז ולכתוב תפילה מהפרשה לכל שבוע, אלא חיזקוני רבותיי להעלות לפניך את זבד פי, כבת האוהבת אותך אהבת עולם, המתפללת ולומדת, לומדת ומתפללת ויודעת כי ממך הכל וממך אתן לך. אנא ה' יהיו שפתיי ופי פתוחים תמיד להגיד תהילותיך.

ועוד הרי גלוי וידוע מדעת הקדמונים כי: "כל נפש ונפש בישראל יש לה שייכות ודבקות עם התורה בכל סעיפי חלקיה. וכל מה שיתחדש בכל דור ודור הוא בבחינת חלקי התורה אשר קיבלו נפשותם בסיני, וכל מה שחידשו חכמים בכל התורה, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, נאמר למשה בסיני. ולא השכל האנושי, רק השכל האלוקי הוא אשר האדם מוציאו מהכוח אל הפועל".

יהי רצון מלפניך ה' אלוקי כי תפילות ספר זה העולות מדי שבוע בשבוע מפרשות התורה ישפכו אור בעבודת כל לב המחפש מזור ומסילות עד אליך. יהיו נא אלו מכבדות, משבחות ומהללות את שמך, ה' אורי וישעי, ויהיו פילוליי, מאדירות ומודות לך עד בלי די, מלך מלכי המלכים, מלכִּי.

"שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ"
 

ארבעה תנאים לקבלת התפילות העולים מאור החיים הקדוש:

א. יתפלל כעני - "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ".

ב. לבקש ממקור הרחמים - "ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי".

ג. זמן תפילה, כעת רצון - "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ".

ד. תהא התפילה ברורה ומדויקת - "מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת".

אֵל נָא עֲנֵנוּ נָא

הרמב"ם

"יהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו, כל אחד לפי כוחו"

"צריך לחדש בתפילה דבר בכל יום..."

"יום יום אחדש ברכה על מעשי אל ופועלו המחדש בכל יום מעשה בראשית במעוז גודלו..."
הירושלמי מסכת ברכות, פד: 

"רבי אחא בשם רבי יוסי אומר צריך לחדש בתפילה דבר בכל יום...
רבי אליעזר היה מתפלל תפילה חדשה בכל יום.
רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום" 

במדרש תהלים, פז:
אומר רבי יהודה בר סימון בשם רבי מאיר:
"כשם שהבאר נובע מים חדשים בכל שעה כך ישראל אומרים שירה — תפלה בכל שעה".

 
הבעל שם טוב 

בדורותינו עיקר הזדככות הנפש שיוכל האדם לבוא לידי עבודת השם יתברך ואלוקותו על ידי תפילה.
מעת שבא הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל זרח אור התאמצות קדושת התפילה בעולם אל כל מי שרוצה לגשת אל עבודת השם יתברך.
אבל כדי שיוכל האדם לזכות לתפילה זכה, צריך לזה שימוש וקשר לחכמים ויגיעה יומם ולילה בתורה ובמעשים טובים עד שעל ידי זה יכולים לבוא באמת לידע להתפלל ביראה ובאהבה רבה. 

(על פי מאור ושמש, ויחי, ד"ה בן פורת)

 רבי נחמן מברסלב

הנה חדשה נבראת בארץ... שהוא בחינת שעושין מהתורות תפילות... שמכל דברי התורה והמצוות בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה עושין מהם תפילות. 

(לקוטי הלכות, אורח חיים)

  
הרבי מלובביץ' 

בתפילה יש גם את מעלת התורה.
תפילה, "ופי יגיד תהלתך", היא העלאה מלמטה למעלה המגעת עד אין קץ... מעלת התורה היא המשכה מלמעלה למטה.
ועל ידי חיבור תפילה ותורה נעשה שינוי למטה והשינוי נרגש מהאור האלוקי. 

(ויגש, דרשת שבת, תשכ"ה)

  
האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי

האדמו"ר הזקן, בעל התניא, בהגיעו לגיל עשרים החליט לנסוע למקום תורה ועבודת ה'.
"התלבטתי ביני לבין עצמי", מספר אדמו"ר הזקן: "וחשבתי לאן ללכת? ידעתי, שבוילנה יכולים להתלמד וללמוד, ובמעזריטש, ללמוד איך להתפלל.

ללמוד — ידעתי קצת, אך להתפלל — לא ידעתי כמעט כלום... והלכתי למעזריטש ללמוד להתפלל".

וסיכם האדמו"ר הזקן: "השם יתברך הצליחני בהחלטתי ללכת למעזריטש, ובשעה טובה ומוצלחת נעשיתי חסיד מסור לרבי הרב המגיד ממעזריטש וממנו למדתי להתפלל..."

ואני תפילה
פס הקול של מסע חיי

לוחשת בלחש את שפת התפילה מעומקא דליבא לריבון העולם, כי "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי". בעומדי לפניך ה' אלוקי בחִיל וברעדה מוחה עוד דמעה שמחה, לשבחך על הזכות ללמוד וללמד מזה שנים ועל ההארה לעשות מתורות תפילות באמצע החיים. מעת תזרח עליי איילת השחר ב"מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך", מתייצבת אני בלימוד ובשקידה ביסודות התורה, ענפיה ופירותיה, לשוחח עמך בתפילתי המחיה כל עצב ותא בי לדבוק, להבין ולדעת סודות מתורותיך העמוקים מיני ים.

כתיבת קונטרס הוא נס. הוא יצירה חדשה בבריאה. ועבורי הספר הוא כהקרבת קורבן למי שאמר והיה העולם. לימדונו חז"ל, כי שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא - נופח הנשמה, אביו ואימו - יוצרי גופו בלידה. ושלושה שותפים ביצירת חיבור 'תפילה בפרשה', הקדוש ברוך הוא, קבוצת שותפים, שליחים נדירים ללידתו, ואני.

מילדותי אזכור כי גידלוני הוריי, האהובים באדם, בבית מסורתי משכיל ואוהב ספרים מושבע. בוגרת בתי ספר כלליים המצמיחים בו נוער חילוני, וכזו הייתי גם אני. בוקר אחד מְשַׁנֶּה חיים, ואני תלמידת תיכון, בשביעית, מרותקת למיטה חולה בשפעת, תרתי אחר ספר מעניין. לראשונה בחיי כתולעת ספרים הושטתי את ידי אל סידור התפילה. קראתיו בנשימה עצורה מכריכה לכריכה והתאהבתי.

ברגע גורלי זה בחיי התוודעתי אל שפת התפילה, אל שיח פורץ כל חדר בלב, והוא היה לי מפתח הפלאים אשר הנסיק אותי אל עולמות עלומים. טיפסתי במעלות המזמורים ולנפשי העייפה נגלו קומות ואוצרות רוחניים גנוזים ולא היה שובע לסקרנותי. נשביתי. אל תוכי, אל מבצרי, חדרה איוושת השיח הנעלם והמסתורי עם בורא עולם.

חוויית התפילה, לי, הקטנה באלפי מנשה, הצליחה לרוממני מכל מציאות, לעטוף אותי בגלימה אוהבת, להעצים את כוחותיי ולהציבני באחת כשליחה נאמנה ביחידת העילית של בורא כל עלמין. ולמרות היותי בת שלישית במשפחה, חשתי כבת בכורה לריבוני, הבוחר בי בכל יום תמיד לחדש עימי את הברית, משל הייתי לה' יתברך, בת יחידה בעולמו.

מי ימלל את גודל ורוחב אושרי, ומי יפלל את עומק שמחתי על שזכיתי להתייצב לצו הקריאה בעולמנו הארצי ולבחור באמת. בצעדיי הראשונים התמדתי להתפלל בהיחבא, ומבלי שחשתי בכך, הלב החליק היישר אל מסלול הדבקות בה'. בעודי מרחפת ברקיע הרביעי עם עצמי ומתבדלת אט אט מסביבתי, בהשגחה פרטית הצטרפה מורה חרדית להוראת התנ"ך בכיתתנו. דמות ראויה להערצה שהיוותה עבורי מודל לחיקוי במידותיה ובהנהגתה התרומית, ובמחיצתה חשתי כמו נוגעת ברקיע השביעי.

מכאן ועד לביקורי בבית הכנסת, הדרך הייתה קצרה, תרתי משמע. סידור התפילה היה לרעי ומלווי. נפשי, נפש נערה בת שבע עשרה, יצאה בתפילה בכל ליבי בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידיי אל ריבוני. במלמולי מילים התוועדתי עם בורא עולם, כל תפילה ותפילה הוסיפה שמחה לנשמתי והרוותה את צימאוני מבאר המים המחיים את הגוף ואת הנשמה מדי יום ומדי שעה. פס הקול האמוני שבתוכי התגבש והתגבר ככל שבגרתי, ועיצב את מסלול חיי בבהירות ובשלמות עד כי זכיתי ונשלחתי להפיץ את העונג והאהבה שבאמונה ובתפילה.

ספר זה העולה על מזבח הדפוס הוא מזמור לתודה לריבון העולמים על כי נפח בעולמי הקט נשמה הנושמת מכוח התפילה להפיצה ולדבק בה באהבה כל נפש חיה.

התפילה כבאר מים חיים, יונקת ממעיינות האבות והאימהות מדורי דורות אשר הם לנו סוללי הדרכים באמונה ב"אל נורא תהילות עושה הנפלאות". התפילה אשר אותה לימדונו לובשת ופושטת גבהים ועומקים, ודווקא במציאות שגרתית ויומיומית בכוחה לרומם לממדים אין סופיים. היא צובעת את חוויות החיים בגוונים נדירים, מאזנת את כוחות הנפש, בונה את אהבת הזולת וממקדת את העיניים אל הטוב המוכן לנו ממרומים.

הכוונה בתפילה מהנדסת את תמונות החיים, מרפאה ומשלחת אדוות מעצימות לחיבור בין כוחות נסתרים הסתורים בנפש. בשינונה בהתמדה לומד האדם להיות שמח בחלקו והיא מקור לדחיית סיפוקים, מגדל אורה מאיר אל אופקים רחוקים, אל המרחב הנועד לכל אדם והמדויק לו משמיים.

מורשת התפילה השתרשה באדם כתפישת עולם לדורות כמקור לחיבור בין שמיים וארץ וליניקת תעצומות עילאיות וגנוזות המחברות בין גוף לנפש, בין העולם הגשמי לעולם הרוחני עוד מקדמת דנא. האדם למד כי תפילה ממלאת את חסרונו ואת הפער בין המצוי לרצוי.

האדם הראשון התעורר למחרת הבריאה וגילה כי היקום רדום "וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח, כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה", והבין כי בפנייה ובבקשה אל בורא העולם יתמלא חסרונו. הוא נשא אליו עיניו והתפלל לגשמים: "...וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ הַגְּשָׁמִים וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת" (רש"י).

תפילת האדם הראשון למטר, לגשם, פתחה שערי שמיים לשעתו, אולם היא לא הציתה את אש התפילה בליבות בני האדם עד לאברהם אבינו. וכך שקע העולם דרגה אחר דרגה עד לחורבנו הזמני במבול. עולם התוהו בו כָּל דְּאַלִּים גָּבַר, הובל בשלטון יורשי הנחש, הן במגדל בבל, בסדום, בדור הפלגה והן בפלגנות כדרך חיים וירד אלי שחת. "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ".

אלפיים שנות תוהו השקיעו את כדור הארץ במצולות ולאחר המבול נברא עולם חדש בלידת נשמת החסד של אברהם אשר החזיר לעולם את מקור חיותו — התפילה: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ".

אברהם אבינו ושרה אימנו, ראשוני המאמינים בבורא אחד בתבל, גילו את כוח התפילה המחבר בין העולמות באמונה תמימה. הם חידשו את הדיאלוג הקבוע עם בורא עולם כדרך חיים, בשיחות רציפות עימו המשנות מציאות.

"תפילות — אבות תיקנום. אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם" ואין עמידה אלא תפילה. יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" ואין שיחה אלא תפילה. יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם" ואין פגיעה אלא תפילה.

בתפילותיהם, אבות אומתנו השיבו לעולם את מקור חיותו, חידשו את השיח המתמיד בין האדם לבוראו ויצרו קביעות בעבודת התפילה המחוברת למעגל היממה, ערב, בוקר וצהריים.

דור הלך ודור בא ועם ישראל ירד מצרימה וגלה עד הולדת משה מושיעם.

"וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב". משה רבנו, סנגורם של ישראל המנהיג הדגול, הוציא את עם ישראל מעבדות לחירות "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". הוריד התורה משמיים ונתנה לישראל. משה לימדנו את סוד הבקשה בתפילותיו, בשירתו ובתחנוניו, בחברו את התפילה הקצרה ביותר להחלמת אחותו מרים "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵ־ל נָא רְפָא נָא לָהּ", ונענה.

לימים, תפילת חנה אשת אלקנה נחקקה בזכות אמונתה ובדבקותה בה'. 19 שנות עקרות ואף לא רגע אחד של ייאוש, לב חנה התמיד לעלוץ בה' ועיצב את נוסח התפילה בסידור. חנה דבקה באין סוף אשר ממנו לבסוף נענתה ונולד בנם שמואל.

בתהילות ובתפילות מי ידמה ומי ישווה לדוד המלך? בצר לו, כצעיר לימים ודחוי בביתו, לא מָשָׁה התפילה מדל שפתיו והתחנן: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ", ונענה: "וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע".

מרועה צאן עם חליל ביד ובפיו תפילות עלה דוד ונגע בפסגות. הוא ראה בהכתרתו למלך על ישראל, והיה שליח להרגיל כל ברייה להודות למלך מלכי המלכים על הכל: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"

סוד קסום רקע המלך דוד בסולם תחנונים ב- 150 שלבי תהילות, הוא ספר תהלים הנצחי. דוד הציב לכל הדורות והדתות את שפת התפילות, את מצבת התקוות, את חיזוק הביטחון למזמר ולאוחז בדפנות הסולם בעל 150 פרקי מעלות, הפורשים כנפיים לכל. דוד הוא כותל הדמעות למשוועים לישועה ולסעד בעת נעילת שער, בקוראו: "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת". כי ה' היה הווה ומהווה, מאזין לקול המתפללים אליו ולכל מקריבי קורבן התודה, העולה והמנחה.

דוד הנער הדחוי, שיבר את בריחי שערי השמיים, כתב והסליל את מסלול חייו בנתיבי התפילה, ומכוחה עלה והתעלה ונגע במרכבת מלך מלכי המלכים. בהודיה ובשמחה קרא: "הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'".

חכמינו זיכרונם לברכה העלו על נס את מעלת התפילה כמזון רוחני לנשמה יתרה לנשאה אל מושב הקדוש ברוך הוא ברום עולם.

הרמב"ם פסק כי התפילה נוסכת ביטחון נפשי בכל פילול. השפה הברורה עולה ונשמעת במרומים, מצמיחה את האני לגבהים חדשים ומחדשת באדם את הכוחות הנפשיים, היא מעניקה חוסן, זהות, בריאות, עוצמה ושמחה.

לימדונו רבותינו את חשיבות התפילה, לא זו בלבד שהתפילה מקיימת את צורך האדם אלא שעל ידי תפילה יתקיים העולם.

שמעון הצדיק במסכת אבות אמר: "עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים". ומהי אותה "העבודה"?

משיבה מסכת תענית כי: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם - איזו היא עבודה שהיא בלב? הוי אומר זו תפילה".

אין העולם יכול להתקיים ללא תפילה.

שלוש התפילות ביום של העם היהודי מנשימות בכוח הקביעות וההתמדה את הבריאה. בכל ברכה ובכל פעולה הן מטעינות את גלגלי הבריאה ברוחניות ומשרות אורות עלינו, על עם ישראל ועל העולם.

סוד התפילה מקיים את תכלית העולם ומלואו, וכוונת התפילה מחברת את הדבקים בה' לזכות בנצחיות הנשמה: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". הדרך להידבק בה' ובנצח ישראל היא התפילה "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". היא שיח נשמתי טהור רווי געגוע עמוק אל ה' אשר הוא שורשה ומקור חייה.

העמידה לפני ה' מחוללת עילוי אדיר של רצון, התרוממות בשיעור הקומה, הזדככות המידות והתעדנות אישיות האדם. לתפילה שלל גוונים ושלל משעולים להתעלות למרומים, היא לעת רצון, לתקווה לחוסים בצילה, להודאה ולהודיה למלך מלכי המלכים.

אחרית דבר וראשיתו, בראשית ברא הקב"ה עולם מופלא ועם זאת חסר, בכוונת מכוון. היעדר האור בשעות הדמדומים מביא את נפש האדם להתעלות אל כוחות מחודשים להיחלץ ולהמריא מאין מוצא. האינסטינקט, החושי הטבעי, נוסק אל־על מעל הרציונל, מתפלל מעומקא דליבא לבורא עולמו, אל יוצר האור המקורי: "כִּי הוּא לְבַדּו מָרוֹם וְקָדושׁ. פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת. עוֹשֶׂה חֲדָשׁות. בַּעַל מִלְחָמות. זוֹרֵעַ צְדָקוֹת. מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. נוֹרָא תְהִלּוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית".

לנגד עיניו של המתפלל בסידור נפתחים דפים, משפטים ואותיות פורחות באוויר המעלות מעלה, שלב אחר שלב את נשמת המתפלל להמריא אל השחקים על כנפי תיבות התפילה הנספגת בדמעות הכובשות את שני לוחות הלב. הבקשות נהפכות לדמעות שמחה, המרחפות ומרקדות בקול תודה על מימוש כמיהתן והגשמת חלומותיהן להגיע עד כיסא הכבוד, אל אדון הכל בורא עולם, שהרי שערי דמעות, ככתוב בגמרא, לא ננעלו לעולם ודמעות הלב בוקעות את כל הרקיעים ופותחות את כל השערים. התפילות עולות ויורדות ומעלות את הבקשות כבסולם יעקב, המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה.

פס קול תפילותינו אלפיים שנות גלות לא נדם, ולא ידום לעולם. הלימוד היומי המתמיד והקשר הרציף בתפילות מחדשים את ברית הנצח בין הבורא לאדם ולאנושות בכללותה, במחשבה, בדבור ובמעשה לדבוק בניצוצות אורות פרנסו של עולם, הוא בוראו.

יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו, שומע תפילת כל פה, כי לא יכלו תפילותינו לעולם. וזכות תפילת השבוע העולה מתפילה בפרשה תהיה כמנחה לחדש נתיב אורה ושערי רצונך ייפתחו לרווחה לקבל פילולי עמך באהבה.

"בָּרוּךְ אֱלֹקִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי".