תוכנית גמילה ממסכים לילדים ולמתבגרים

הערת המחבר

כל שמות האנשים בספר זה בדויים, והמקרים אינם מבוססים על חוויותיו או על נסיבות חייו של אדם מסוים. המקרים מבוססים על ניסיונם של אנשים רבים שהיו בטיפולו של המחבר במשך השנים. כל דמיון לאנשים או לאירועים אמיתיים הוא מקרי בהחלט.

ספר זה נועד לספק מידע כללי בלבד ולהדגיש בעיות חשובות. הוא איננו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. על הקוראים לבקש תמיד את עצתו של גורם מקצועי ומוסמך לבעיות התנהגות, שמתאים לנסיבות המיוחדות של ילדיהם.

המחבר והמוציא לאור אינם אחראים לאובדן, לפגיעה או לנזק שייגרם לאדם שהסתמך על מידע או על דעה שנכתבו בספר זה, גם כאשר זה קרה עקב חוסר תשומת לב.

לפני שנתחיל, נעמיד דברים על דיוקם.

אינני מתכוון ולו לרגע שתנתקו לחלוטין את ילדיכם מהמסכים השונים.

אינני מציע להתחיל לחיות בחיק הטבע ללא חשמל וטכנולוגיה. לכל מי שמגחך עכשיו, רעיון זה הועלה לא פעם כפתרון לבעיה על ידי הורים שבאו למשרדי להתייעץ איתי.

ומצד שני, איננו יכולים להרים ידיים ולהיכנע, להניח לילד לנפשו, בתקווה שמוחו הלא מפותח עדיין יעמוד בפני הפיתוי של המסכים.

בנושא זה, חשובה ביותר המילה "איזון". ספר זה מספק אמצעים מוחשיים לאיזון התנהגותם של ילדינו ושל מתבגרינו, וכן אסטרטגיות פשוטות וישימות לעזור להם להיפטר מן הבעיה.

ספר זה מספק אמצעים ממשיים לאזן את ילדיכם ואת בני העשרה שלכם, ואסטרטגיות אמיתיות לנתק אותם מהטכנולוגיה.

מינוח...

אני משתמש לחילופין במונחים "ילדים" ו"מתבגרים". אל תתייחסו להבחנה מדויקת של טווח הגילים. הגישה שלי יכולה לעזור לילדים בכל הגילים, ובמיוחד לכל מי שיש לו בעיות עקב שימוש מופרז בטכנולוגיה. התוכנית שלי תסייע ליצור בסיס איתן, לפני שהדברים מתחילים לצאת משליטה אצל הילדים הצעירים, שעדיין אינם נמצאים על השביל החלקלק והישיר להתמכרות.

אם אתם אנשים מבוגרים שקוראים ספר זה כדי להתגבר על בעיה שלכם בתחום ההתמכרות לטכנולוגיה, ברוכים הבאים. אם אתם קוראים ספר זה כדי לרשום לעצמכם את כל הנקודות שאינכם מסכימים עליהן, חבל על זמנכם. כמבוגרים, אתם חופשיים להחליט את החלטותיכם ולחיות את חייכם כראות עיניכם.

אנחנו הפסיכולוגים אוהבים להשתמש לעיתים במילים מפוצצות שגורמות לנו להיראות ולהישמע חשובים. בספר זה אביא בפניכם דעות הגיוניות ופשוטות שנועדו לעזור לילדיכם להתגבר על בעייתם.

אם במהלך הקריאה תיאלצו לחפש מונח זה או אחר באינטרנט, הרי שנכשלתי בתפקידי.

למה אני מתחייב?

אינני מנסה למכור לכם תרופת פלא. מצפה לכם עבודה קשה.

אם ניסיתם פתרונות אחרים שכשלו, זו נקודת התחלה טובה מאוד.

ספר זה ילווה אתכם במסע בעל שלושה שלבים:

1 אסביר את ספרות המחקר בתחום זה באופן שלא ירדים אתכם.
אינני מתכוון לצלול עמוק מדי. את הרעיונות ואת העצות בספר זה שאבתי מאינספור שיחות עם הורים ומהמשוב המיידי שקיבלתי. הרצאות רבות שאני מעביר להורים בבתי הספר, מתחילות בשעה 18:00 או 19:00, השעות שבהן ההורים עייפים מעבודתם, ומתחילים לנמנם בזמן שאני מדבר. במשך שנים שכללתי את הנוסחה שקבעה את כמות המחקרים ואת סוג המחקרים שאני מצטט, כדי להבטיח שההורים יוכלו להתמודד עימם ולהפיק מהם תועלת. אני חושב שהגעתי לנקודה שבה הורים כבר אינם מנמנמים בהרצאות שלי. המחקר הוא רוע שאי אפשר בלעדיו, אולם אני חייב לומר לכם שאם אינכם מוכנים לקרוא חלק זה או מדלגים עליו, הסיכוי שלכם להצליח ליישם את האסטרטגיות היישומיות, איננו רב.

2 אתייחס לשאלה הבוערת: מתי ההורים צריכים להיכנס לפאניקה?
במילים אחרות, אפרט את סימני האזהרה המצביעים על כך שילדכם או המתבגר שלכם נמצא בשביל החלקלק המוביל להתמכרות לאינטרנט ולמסכים, ובאיזה מקום בשביל הזה הוא נמצא. כך תוכלו לקבוע עד כמה תחמירו ביישום האמצעים שאני מציע כאן.

3 נדבר תמיד בכנות
אם קראתם ספרים אחרים או האזנתם לראיונות עם מומחים, הם מציעים על פי רוב לערוך תוכנית או חוזה ביניכם לבין הילד כדי לעודד איזון בריא בשימוש במסכים. ניסיוני לימד אותי שחוזים אלה אינם מפורטים דיים. כמה מהספרים בתחום מסתפקים בכמה עמודים בלבד בנושא.

האם זה אמור לעזור? לא.

אני ניהלתי בקליניקה שלי אינספור משאים ומתנים על תוכניות רבות לגמילה מטכנולוגיה.

יש כמה מרכיבי ליבה שמהווים את הבסיס לכל תוכנית טובה לגמילה. אני מכנה אותם "צעדי התנתקות מהאינטרנט". צעדים אלה ילוו בשורה של משתנים, גורמים, עקומות למידה והצעות לפתרון בעיות שתצטרכו ליישם.

בעזרת ספר זה אני מספק לכם מדריך מקיף ויישומי לתוכנית להתנתקות מהאינטרנט ולגמילה ממסכים.

הסיפור שלי

אינני סופר במקצועי, והאמת היא שאפילו לא קיבלתי ציון גבוה בבחינת הבגרות באנגלית.

אינני משתייך לאקדמיה. אני אומנם מכיר היטב את המחקר בתחום עיסוקי, אך אינני מתיימר להיות מומחה לכל דקויות הנוירופסיכולוגיה והניתוח הסטטיסטי, שתופסים מקום של כבוד במחקרים המתפרסמים בכתבי העת המקצועיים.

אני פסיכולוג קליני. פסיכולוג שעוזר לילדים, למתבגרים ולבני משפחותיהם להתמודד עם המציאות של ההפרעה — התמכרות לגיימינג.

כתבתי ספר זה משום שאני מרגיש שיש לי מה להציע להורים.

יש ספרים מצוינים נוספים בנושא זה. כמה מהם מתמקדים בנתונים סטטיסטיים ומצטטים בפירוט רב מחקרים מורכבים ועתירי פרטים. אחרים מתמקדים בגילים הצעירים ומדלגים על שנות ההתבגרות הבעייתיות. אני מעריך ומכבד דעות אלה באופן כללי, אולם אני סבור שאין די ספרים שעוסקים בנקודת המבט של הפסיכולוג — של האדם שמטפל יום יום בקליניקה שלו בילדים ובבני נוער.

גדלתי באזור המערבי של סידני בסוף שנות השמונים, תחילת שנות התשעים. התוודעתי לאינטרנט ולמשחקי מחשב באמצעות המודם שהיה מחובר לקווי הטלפון, כשהעולם היה זמין ובלתי מוגבל עבורי, כל עוד אחי הגדול לא תפס את קו הטלפון לפניי.

החולשה שלי? אי.סי.קיו (ICQ) — המסנג'ר המקורי של הרשתות החברתיות באותם ימים, וכמובן שעות של משחקים כמו "אלכס קיד" של מערכת "סגה". כמתבגר, שיחקתי שעות רבות במחשב הביתי במשחקים "דוּם", "מריו קארט ו"גולדן איי 007" על נינטנדו 64 יחד עם קבוצת חברים, כשאנו מקובצים סביב מסך הטלוויזיה המפוצל לארבעה שחקנים, כשבין לבין רכבנו על אופניים והרסנו את הבריכה המשפחתית.

עשרים שנה חלפו, ורוב ההורים יודעים לומר שהדברים השתנו ללא הכר. לא רק שאיננו זקוקים עוד לקו טלפון כדי להתחבר לאינטרנט, אלא שמשחקי הווידאו והמחשב הפכו למתוחכמים יותר. ובזכות הגישה החופשית לאינטרנט, ילדים ומתבגרים רבים מתחברים לעולם חברתי, שהוא לא תמיד חיובי, מבלי שיצטרכו לצאת אפילו מן החדר.

כפסיכולוג גבר, מופנים אליי לטיפול יותר בנים מבנות, אין זה משהו שתכננתי... אני מניח, שהורים סבורים שבניהם יתקשרו ביתר קלות עם גבר. אינני חושב שזה בהכרח נכון, אך זה מה שקורה בקליניקה שלי.

אני עצמי ממלא לא מעט תפקידים: פסיכולוג, בעל עסק, חבר, בן זוג, מבצע עבודות בית שונות לא תמיד בהצלחה, והתפקיד הקשה והמאתגר מכול — הורה.

'זה אתה'
לפני עשר שנים השתתפתי בישיבת צוות בבית חולים ציבורי בסידני, שבה דנו בהפנייתו של נער שבילה את רוב זמנו בגיימינג ברשת. אני זוכר שהוא היה מתחבר לסימולטור וירטואלי של הארי פוטר, שבו כל מְשַחק בחר דמות מהספרים ומהסרטים המצליחים. הנער הסביר לי שהוא בחר לעצמו תפקיד חינוכי חשוב ביותר בהוגווארת': אנשים מכל העולם השתתפו בשיעורים שלו ושיחקו את הסיפור באותו בית ספר וירטואלי לקוסמים.

עולמו הווירטואלי השתלט עליו לחלוטין. הוא סירב ללכת לבית הספר, ניתק מגע עם חבריו, ובריאותו הנפשית הידרדרה בצורה מסוכנת.

הדיון בישיבת הצוות עסק בשאלה, מי מאיתנו יטפל בנער. עמית ותיק ממני בהרבה הביט בי ואמר: "בראד, זה אתה."

הסתכלתי עליו ועניתי, "מה זאת אומרת, 'זה אני'? אני לא יודע כלום על התמכרויות לגיימינג."

עמיתי השיב לי בכעס, "אתה משחק משחקי וידאו, נכון? אז אתה יודע יותר מכל אחד מאיתנו. זה אתה! אתה תטפל בו."

וכך התחלתי.

לא ידעתי אז שמילים אלה יכינו אותי למגיפה שתוביל אותי לקליניקה ייעודית ב"נורת'שור קידספייס", המיועדת לילדים ולמתבגרים שמכורים לאינטרנט ולמסכים.

קו החזית

אפשר לומר בוודאות שתחום ההתמכרות לאינטרנט מתפתח במהירות. איננו יכולים כיום

אפילו להסכים על מונח אוניברסלי, וקביעת אמות מידה אבחוניות קשה עוד יותר.

האם אנחנו מדברים על:

שימוש בעייתי?
התמכרות לאינטרנט?
התמכרות למסכים?
התמכרות לגיימינג?
או כל גרסה אחרת שנבחר?

שעה שרבים מעמיתיי עובדים כדי לתרום לתחום המחקר של הבעיה, אני מגדיר את עצמי כמי שנמצא בקו החזית.

אני מטפל בילדים ובמשפחות שחייהם נהרסים על ידי הטכנולוגיה. אני מודאג פחות מההגדרות המילוליות של הבעיה, ומעוניין יותר לעזור להורים ולמשפחות הללו להשיב לעצמם את ילדיהם.