טל של סיפורים

פיצוח פראי

פרא. זה היה שמו של הסוס הצעיר ומלא האון שדהר באזור הפורה והקר, שם, בשטחים הטבעיים שבצפון אמריקה.

הוא דהר לו בחופש, בין עצים, על כרי עשב, לבדו היה ואיש וחיה לא ידעו מאין בא…

צעיר ושובב דוהר לו לבד. לעתים נצפה עומד על גבעה ירוקה ולועס עם כל צד של פיו ולחייו, או מנער ראשו, ושערו נפרע לצדדים כדי שיעופו ממנו כל הפרעושים.

באחד הבקרים, עוד הוא לועס כמה עשבים בקולי קולות, שמע נפץ פיצוחים, כמו תיפוף עצבני וקצבי. הקולות בקעו מכיוון העצים ופרא הלך לראות מה העניינים.

הוא התקרב לאחד העצים ולפתע חש פגיעה מאחורי אוזנו. צהלת כאב בקעה מגרונו ומבטו הכועס פנה אל העץ שלידו.

סנאי שם ישב ופיצח אגוזים, מתעלם מפרא שסבל כאבים.

פרא רצה לשפשף את המקום הכואב, הוא ניסה להרים את הרגל כדי להגיע לאוזן, אך המרחק ביניהן היה גדול מדי.

תוך ניסיונותיו הוא בעט, בטעות, בכל מה שבטווח, בשיח שממול, בעץ השכן, בדבורה שעברה וחילקה דואר לסביבה. היא הסתחררה נורא ובאחד הסיבובים נחתה על ישבנו של פרא ו… עקצה.

פרא צווח וקפץ ברתיעה. ראשו פגע בענף עליו ישב הסנאי. עם כל אגוזיו התפזר הסנאי על העשב הרך. הוא החל לצעוק על פרא שעדיין צווח.

"תראה כמה בלגן אתה עושה! יצור מגודל שכמוך. אולי תלך למקום פתוח שבו לא תתקל במישהו?! או שגם שם דרכת על הרגל של השפן?"

פרא נעלב נורא. לא די שסבל כאבים, עתה ספג גם עלבונות. הוא הביט בסנאי שאסף את אגוזיו.

"מעניין?" שאל הסנאי, "אף פעם לא ראית מישהו אוסף בלגן שאתה עשית?" הסנאי היה כל כך עסוק באגוזיו, שאפילו לא הביט בסוס.

פרא החליט לענות ל"מיסטר לא נחמד בכלל - רגזני ודי אנטיפת".

"אתה כועס הרבה בשביל יצור קטן. איפה אתה מחביא את מלאי הכעסים שלך, באגוזים או על העצים?"

הסנאי הרים עיניו ולטש אל פרא מבט מזלזל, אחר אסף את האגוז האחרון וטיפס בחזרה אל העץ.

פרא החליט לא להרפות. הוא הביט בסנאי שהתמקם מחדש על הענף והחל שוב במלאכת הפיצוח. מכיוון שגובהו אפשר לו להגיע עד לענף, הוא התקרב אליו. הסנאי התעלם ממנו. גרגיר אבק חדר לנחיריו של פרא ודגדג את אפו. הוא נשף בחזקה אל עבר הסנאי שעף מהעוצמה ונחת על העשב – שוב.

הסנאי קם על רגליו המום וכועס. שערותיו עמדו זקורות כאילו שם ג'ל או קיבל פן לא מוצלח.

הוא עמד לפתוח את פיו בשאגות לעבר פרא, אך פרא התפוצץ מצחוק למראה הסנאי הפנקיסט עם חצי תסרוקת ג'ל וחצי פרווה מכוסה בעשבים. פרא כל כך צחק וכל רגע הצביע בפרסתו על הסנאי עד שכמעט נחנק.

הסנאי הבין שמשהו במראהו גורם לצחוק ההיסטרי של היצור המגושם שמולו. הוא ניגש לעץ השכן, הוציא מאחוריו מראה ומסרק, והחל לסדר את עצמו.

פרא החל להירגע מהצחוק המשחרר ושאל: "איך קוראים לך?"

הסנאי סרק בקפידה את פרוותו ושקל אם להתייחס. אחר החליט לענות: "אם אענה לך, אתה מבטיח להסתלק ולא לחזור?"

-"לא."

-"אז למה שאענה לך?"

-"אתה לא חייב לענות לי ואני יכול להסתובב היכן שארצה."

-"הבעיה היא שבכל פעם שאתה מסתובב, משהו קורה, משהו נופל ונזק נגרם."

-"לא. רק כשמישהו, סנאי למשל, זורק עלי חתיכה של קליפת אגוז ופוגע בי, מאחורי האוזן."

הסנאי קפא מתנועתו כמי שנתפס בקלקלתו, אחר הישיר מבט אל פרא: "ידעת שזה אני ולא תקפת אותי, למה?"

-"אני לא אוהב לריב, וחוץ מזה חטפת ממני מספיק גם בלי שהתכוונתי."

השניים צחקו והסנאי הושיט ידו: "אני 'אוסף'. איך קוראים לך?"

-"'אוסף' או יוסף?" שאל פרא.

-"אוסף, פגעתי מאחורי האוזן שלך, לא בתוכה. אני אוסף דברים, בעיקר אגוזים."

פרא הושיט פרסתו ללחוץ את ידו של אוסף, אך בטעות השפריץ בוץ על פניו של אוסף.

-"יש משהו שאתה עושה בלי לגרום נזק???!!" התפרץ אוסף תוך שהוא מנגב את פרצופו עם ידיים מלאות בוץ שניגב מבטנו. "הבוקר התקלחתי ותראה איך אני נראה!!"

-"אני מצטער…" התחיל פרא להתנצל, אך דבריו נקטעו בגלל רעש מוזר ששמעו השניים.

הם התקדמו לכיוון מקור הרעש ומצאו נערה צעירה שרועה על גדת הנהר מחוסרת הכרה.

-"אולי נשפוך עליה מים?" הציע פרא.

-"בשביל מה?" אמר אוסף, "אתה יכול פשוט להתעטש עליה או לזרוק עליה בוץ. כל מה שאתה צריך לעשות זה להתקרב אליה ולתת לה יד לשלום!"

-"זה לא מצחיק."

-"אני לא צחקתי! הנה, תריח את העלים הללו." אוסף הגיש לאפו של פרא ענף עם עלים ריחנים ומחוספסים.

התגובה לא איחרה לבוא. בעוד אוסף תופס מחסה ואוחז בעץ, פרא התעטש כמו טרומבון צרוד בקולי קולות וישר לכיוונו של אוסף.

-"למה שוב עלי??!! היא זאת שהתעלפה!"

*המשך הפרק בספר המלא*