להעביר את כפר סבא לים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

תקציר

אורית‭ ‬מוסלי‭,‬34‭ ‬ מספרת‭ ‬את‭ ‬סיפור‭ ‬חייה‭ ‬דרך‭ ‬העיניים‭ ‬שלה‭. ‬
בספר‭ ‬אירועים‭ ‬ותובנות‭ ‬דרך‭ ‬מושגי‭ ‬חיים‭ ‬שהיא‭ ‬בחרה, ‬ומעסיקים‭ ‬אותה‭ ‬בחיי‭ ‬היום‭ ‬יום. ‬תוכלו‭ ‬למצוא‭ ‬מושגים‭ ‬כמו‭ ‬אומץ‭, ‬התבגרות, ‬פרידה‭ ‬וכדומה. ‬התובנות‭ ‬עלו‭ ‬בעקבות‭ ‬מסע‭ ‬החיים‭ ‬שלה. ‬כל‭ ‬פרק‭ ‬מכניס‭ ‬את‭ ‬הקורא‭ ‬עוד‭ ‬קצת‭ ‬לחיים‭ ‬שלה‭, ‬לחוויה‭ ‬האישית, ‬ואל‭ ‬הדרך‭ ‬הייחודית‭ ‬שלה‭ ‬לראות‭ ‬את‭ ‬הדברים.‬‭ ‬כך‭ ‬גם‭ ‬לחשוב‭ ‬ולהרגיש. ‬כל‭ ‬אדם‭ ‬הוא‭ ‬מיוחד‭. ‬
עם‭ ‬פרסומו‭ ‬של‭ ‬הספר‭ ‬היא‭ ‬מגשימה‭ ‬את‭ ‬החלום‭ ‬שלה‭ ‬האישי‭ ‬להוציא‭ ‬לאור‭ ‬ספר. ‬וכך‭ ‬גם‭ ‬משאירה‭ ‬חותם‭ ‬לדורות‭ ‬הבאים‭.‬

"ובמילותיה ‬‮‬אני‭ ‬מקווה‭ ‬שאצליח‭ ‬לגעת‭ ‬באנשים, ‬שאצליח‭ ‬לספר‭ ‬את‭ ‬הסיפור‭ ‬שלי‭ ‬עם‭ ‬ההתמודדויות‭ ‬של‭ ‬חיי‭ ‬ולהראות‭ ‬שאפשר‭ ‬להצליח‭ ‬למרות‭ ‬הקשיים‭.‬‮"‬

היא‭ ‬משתפת‭ ‬בהתלבטויות‭ ‬בינה‭ ‬לבינה‭ ‬כמו‭ ‬גם‭ ‬עד‭ ‬כמה‭ ‬היא‭ ‬עצמאית, ‬כשאינה‭ ‬מרגישה‭ ‬שהיא‭ ‬אינה‭ ‬שונה‭ ‬מאחרים, ‬וגם‭ ‬כשהיא‭ ‬קצת‭ ‬פחות‭.‬
הספר‭ ‬כתוב‭ ‬בשפה‭ ‬פשוטה‭ ‬וחושף‭ ‬את‭ ‬עולמה‭ ‬המיוחד‭ ‬של‭ ‬אורית‭ ‬מוסלי‭.‬

פרק ראשון

אומץ
 

יש כל מיני סוגים של אומץ - אומץ לעשות משהו מסוכן כמו צניחה חופשית, אומץ לעבור ניתוח, אומץ הנדרש כדי לבצע שינוי, אומץ להתמודד עם פחד. לי, למשל, יש פחד גבהים. כשאני מצליחה לחצות את הגשר, תרתי משמע, אני מרגישה שאני אמיצה. אבל הפעם אני רוצה לספר על האומץ להיות מי שאני בלי לפחד מה יגידו כי תמיד יגידו. תמיד יהיו מי שירימו גבה. האומץ לומר 'זו מי שאני', וככה זה טוב - על כל היתרונות והחסרונות שיש בדבר. אני יודעת שאני לא מושלמת, אבל אני שלמה, כך אמרה לי מדריכה אחת פעם, ואני חייבת לה המון תודה.

כשבחרו לכתוב עליי כתבה בעיתון המקומי, הופתעתי. לא הבנתי למה בחרו דווקא בי לכתבה? מי אני? האם הכתבה היא מכיוון שאני בחורה עם קשיים שמצליחה למרות המגבלות? האם זו סיבה ראויה מבחינתי? אולי הייתי מעדיפה שיעשו עלי כתבה כעל בנאדם רגיל, נורמטיבי? אולי אם לא הייתה לי מגבלה, לא היו בוחרים בי לכתבה?

בעבודה קוראים לי וונדר וומן, כי אני עושה הרבה דברים: שוחה, משחקת באולינג, רוקדת, מצלמת, רצה, רוכבת על אופניים ומשתדלת להיפגש עם חברים ולהיות אדם טוב לזולת ואכפתי. אני פרפקציוניסטית ורוצה להצליח בכול - גם בעבודה וגם בכל תחום שאני עוסקת בו. זה דורש ממני מאמצים גדולים. הרצון להיות מספר אחת. הפחד הגדול הוא מפני החשיפה. כי הרי מפרסמים גם את הצד הפגיע שלי. האם קיים חשש שישתמשו בזה נגדי? אולי האופן שבו אוצג לא יתקבל כראוי?

מצד אחד אני רוצה שתהיו גאים בי ושותפים להצלחה שלי, אבל מצד שני אני חוששת שתחשבו שאני נחותה מכם. אני מבולבלת, והבלבול אינו נותן מנוח. ההתלבטות גדולה. כנראה, צריך לקבל החלטה על פי כל מקרה לגופו, ואכן כל פעם צד אחר מכריע את הכף.

אז אני אמיצה כי כל יום אני מתגברת על הפחדים שלי וחושפת את עצמי לאחרים עוד ועוד, מכניסה אותם לעולם שלי. היום הפחדים שלי כבר לא משתלטים עליי. לפעמים הם באים לביקור, למשל כשאני צריכה ללכת לבדיקת דם או זקוקה לטיפול אצל רופא שיניים או כשאני חושבת על העתיד ועל הפחד להישאר לבד.

עוד על הספר

להעביר את כפר סבא לים אורית מוסלי

אומץ
 

יש כל מיני סוגים של אומץ - אומץ לעשות משהו מסוכן כמו צניחה חופשית, אומץ לעבור ניתוח, אומץ הנדרש כדי לבצע שינוי, אומץ להתמודד עם פחד. לי, למשל, יש פחד גבהים. כשאני מצליחה לחצות את הגשר, תרתי משמע, אני מרגישה שאני אמיצה. אבל הפעם אני רוצה לספר על האומץ להיות מי שאני בלי לפחד מה יגידו כי תמיד יגידו. תמיד יהיו מי שירימו גבה. האומץ לומר 'זו מי שאני', וככה זה טוב - על כל היתרונות והחסרונות שיש בדבר. אני יודעת שאני לא מושלמת, אבל אני שלמה, כך אמרה לי מדריכה אחת פעם, ואני חייבת לה המון תודה.

כשבחרו לכתוב עליי כתבה בעיתון המקומי, הופתעתי. לא הבנתי למה בחרו דווקא בי לכתבה? מי אני? האם הכתבה היא מכיוון שאני בחורה עם קשיים שמצליחה למרות המגבלות? האם זו סיבה ראויה מבחינתי? אולי הייתי מעדיפה שיעשו עלי כתבה כעל בנאדם רגיל, נורמטיבי? אולי אם לא הייתה לי מגבלה, לא היו בוחרים בי לכתבה?

בעבודה קוראים לי וונדר וומן, כי אני עושה הרבה דברים: שוחה, משחקת באולינג, רוקדת, מצלמת, רצה, רוכבת על אופניים ומשתדלת להיפגש עם חברים ולהיות אדם טוב לזולת ואכפתי. אני פרפקציוניסטית ורוצה להצליח בכול - גם בעבודה וגם בכל תחום שאני עוסקת בו. זה דורש ממני מאמצים גדולים. הרצון להיות מספר אחת. הפחד הגדול הוא מפני החשיפה. כי הרי מפרסמים גם את הצד הפגיע שלי. האם קיים חשש שישתמשו בזה נגדי? אולי האופן שבו אוצג לא יתקבל כראוי?

מצד אחד אני רוצה שתהיו גאים בי ושותפים להצלחה שלי, אבל מצד שני אני חוששת שתחשבו שאני נחותה מכם. אני מבולבלת, והבלבול אינו נותן מנוח. ההתלבטות גדולה. כנראה, צריך לקבל החלטה על פי כל מקרה לגופו, ואכן כל פעם צד אחר מכריע את הכף.

אז אני אמיצה כי כל יום אני מתגברת על הפחדים שלי וחושפת את עצמי לאחרים עוד ועוד, מכניסה אותם לעולם שלי. היום הפחדים שלי כבר לא משתלטים עליי. לפעמים הם באים לביקור, למשל כשאני צריכה ללכת לבדיקת דם או זקוקה לטיפול אצל רופא שיניים או כשאני חושבת על העתיד ועל הפחד להישאר לבד.