השתיקות של גברת ויק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
השתיקות של גברת ויק
מכר
אלפי
עותקים
השתיקות של גברת ויק
מכר
אלפי
עותקים

השתיקות של גברת ויק

4.5 כוכבים (80 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2548מקורי
ספר מודפס
5968.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2544מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

הדבר הקבוע היחיד בחייו של עורך הדין קלאס תונה, גרוש טרי, הוא "מועדון ימי רביעי", מועדון גברים שבו הוא נוהג להיפגש עם חברים ותיקים, לדבר על החיים ועל ענייני השעה, ובעיקר לשתות. השנה היא 1938, אירופה עדיין שסועה ופצועה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והיטלר מתחזק. חוסר היציבות מורגש גם בהלסינקי, פינלנד, עירו של תונה, ומשפיע עליו ועל שאר חברי המועדון. לכל אחד מהם השקפת עולם שונה, ולראשונה נדמה שהפערים עמוקים מכדי שניתן יהיה לגשר עליהם.

גברת מטילדה ויק השקטה והחרוצה, חובבת הקולנוע, היא מזכירתו של עורך הדין תונה. איש אינו יודע שהיא נושאת סוד בלתי נסבל. עשרים שנה קודם לכן, כשהיתה נערה, עברה במלחמת האזרחים הפינית דברים שהיא מנסה בכל כוחה לשכוח. במשרד היא מציגה חזות מהוגנת כגברת ויק, אך בין קירות ביתה היא מאפשרת לעצמה להיות מטילדה החולמנית, ולעתים היא נשלטת על ידי העלמה מיליה הסוערת, הצד הפרוע באישיותה. ערב אחד ביום רביעי גברת ויק מזהה בין חברי המועדון דמות מוכרת מהעבר שקיוותה שלא תפגוש שוב לעולם. כעת היא מחליטה שלא לספוג בשתיקה את העוול שנעשה לה.

לאורך הספר עולות השאלות – מה קרה לגברת ויק? מדוע היא שותקת? העבר הלא מדובר ממשיך לחלחל להווה והשפעותיו בלתי ניתנות למחיקה, על אף הרצון לשכוח אותו. עלילת הספר כמו מתעתעת בנו עד לסיום המפתיע ועוצר הנשימה, שמשנה הכול. 

"השתיקות של גברת ויק" הוא רומן מותח להפליא, שלוקח אותנו לפרק פחות מוכר בהיסטוריה ומפנה אליו זרקור. הרומן תורגם ל-18 שפות וזיכה את מחברו, צ'ל וסטו, בפרס המועצה הנורדית לספרות לשנת 2014. באחרית הדבר מאת המתרגמת, רות שפירא, מובא ההקשר התרבותי וההיסטורי לעלילה מסמרת השיער.

פרק ראשון

יום רביעי, 16 בנובמבר

כשגברת ויק לא הגיעה לעבודה באותו הבוקר, הוא התעצבן תחילה.

אולי נשאר בו שמץ של רוגז בעקבות נסיעתו הלא־מוצלחת אמש, לקוֹפָּרבֶּק. הוא שמר אז את מחשבותיו לעצמו, כדי לא לפגוע ביָארי, ואחרי כן שכב ער כל הלילה, שקוע בהרהורים, והגיע למשרד כמעט שעתיים לפני הזמן.

הוא היה מותש, פשוט כך. הוא הרגיש שפגישת המועדון המתוכננת להתקיים באותו הערב מעיקה עליו, ושמטלות העבודה הולכות ומצטברות. שלושה לקוחות חדשים בשבועיים, תיק מסובך בבית המשפט, חשבונות שלא שולמו, עניינים פורמליים לא ברורים סביב עזיבתו של רוֹלֶה, מכתבים שצריך להכתיב, להדפיס ולשלוח: בלי גברת ויק הוא לא יֵצא מזה.

הוא הגיע למשרד כבר בשבע וחצי. לעתים רחוקות בלבד הוא היה שם לפני תשע, הוא העדיף תמיד לעבוד עד שעת ערב מאוחרת. אבל הוא ידע שגברת ויק מגיעה בשעה שמונה על הדקה, כל יום, וגם בשבת.

הרוגז לא הרפה ממנו כשישב וחיכה שהיא תופיע, ועדיין כירסם בו בשעה שמונה וחצי, כשעלה בדעתו שאולי מן הראוי שיתקשר לביתה כדי לוודא שהיא לא שברה רגל או חלתה בשפעת ואיבדה את הקול, או שהיא מתעכבת בגלל איזו סיבה אחרת.

בניסיון החיוג הראשון הוא לא היה מרוכז. כשחיכה שתענה, הוא חשב על פגישת המועדון שצפויה להתקיים בערב ועל דברים שעליהם הוא מבקש לשוחח בפרטיות עם החברים האחרים. הוא יבקש מאָרֶליוּס שיפסיק למתוח ביקורת על דעותיו הפוליטיות בנוכחות אמו, אסתר. אבל ראשית כול, עליו לדבר עם לינדֶמָרק על יוֹגי יארי: חייב להיות משהו שהם יכולים לעשות.

כשגברת ויק לא ענתה, הוא הניח שהיא בוודאי בדרכה למשרד. בכל רגע עכשיו הוא צפוי לשמוע צעדים במדרגות ואת רחש המפתח שלה בדלת.

אבל היא לא הגיעה. ואחרי שהתקשר אליה שלוש פעמים בלי לקבל מענה, הוא התחיל לדאוג.

היא היתה התגלמות הדייקנות. והיא תמיד ביקשה את רשותו כשרצתה להאריך את הפסקת הצהריים או להגיע מאוחר יותר בבוקר.

השעה עדיין לא היתה תשע, אבל הוא החליט לנסוע לרובע טוֹלֶה.1 וכך אכן עשה. הוא לבש את המעיל והכפפות, הוריד את הכובע מהמדף, ירד במדרגות ורץ בקלילות אל תחנת החשמלית.

רק כשישב בקרון החשמלית הוא קלט עד כמה הוא טיפש. המכונית הרי חונה בכיכר קָסֶרנטוֹריֶיט. למה הוא לא עלה עליה ונסע איתה ישר למֶכֶּלינגָטָן? זה היה חוסך לו הרבה זמן.

 

 

1
שמונה חודשים קודם לכן
יום רביעי, 16 במרץ
 

אלה היו שעות בוקר מאוחרות, מהסוג המנומנם, הערפילי והרטוב.

כמו מיתר רפוי, חשבה העלמה מִיליָה. כמו חבל אפור ומלוכלך שמתוח ברישול בין חורף גוֹוע לבין אביב רחוק עדיין.

זמן רב לאחר מכן היא תזכור שחלמה בהקיץ על יציאה מוקדמת הביתה, ושהיתה לה תוכנית ברורה לגבי המשך היום.

 

החלום: לעזוב את המשרד בשעה שלוש, לצעוד לאורך הרחובות הספורים עד אָקָדֶמיסקָה בּוּקהָנדֶלן — מחלקת הספרים הגדולה והמוארת בזוהר מסתורי של חנות הכולבו סטוֹקמָן — ולקנות שם כתב עת, רצוי את הגיליון האחרון של "אֶלוֹקוּבָה־אַייטָה", זה עם כוכב הקולנוע רוֹלף וָאנקָה על השער. ואז לנסות להיכנס לטיפול מניקור אצל גברת טוּאוֹמיסטוֹ מסָלוֹן היופי רוֹמָא, אף על פי שלא הזמינה תור מראש.

היא הרשתה לעצמה לקבל טיפול מניקור ראשון בחייה בקיץ שעבר, ביולי, כשבמשרד הוֹפמָן ולַאוּרֶן נתנו לה חופשה בת שבועיים בשכר מלא. עכשיו כפות ידיה שוב נראו מוזנחות, וציפורניה סדוקות ולא אחידות, בגלל כל אותה עבודת ניירת ותיוק אצל תוּנֶה ובגלל עבודות הניקיון והאחזקה בבית. ולמה לשקר, בעצם? כשהיה לה רע על הנשמה, לעלמה מיליָה, ואיש לא ראה, היא כססה את ציפורניה. זה מה שהפך אותן למכוערות כל כך, ואז גברת ויק המהוגנת נאלצה להתבייש ולהסתיר את הנזקים כמיטב יכולתה.

העלמה מיליה כססה גם את קצות אצבעותיה בשעות הערב המאוחרות, כשהווילונות הוסטו עם בוא הלילה. היא נהגה לשקוע כל כולה בקריאת ספר או במחשבות־מיליָה אופייניות, עד כדי כך שלא שמה לב איך היא מתחילה לנשוך את שכבת העור שבקצות אצבעותיה ולכרסם אותה בשיניה. העור היה ניתק פיסות־פיסות, ועם השנים נעשתה העלמה מיליה מיומנת במלאכה: היא ידעה בדיוק מתי עליה להפסיק לנשוך את שכבת העור הדקיקה — רגע לפני שאצבעה תתחיל לדמם — ולירוק את פיסת העור על הרצפה. ולעתים נחתה הפיסה לידה, על המיטה.

במשך זמן די רב היא נמנעה מהמנהג המגונה הזה שלה. אמנם הציפורניים לא היו אחידות במראן, אבל כפות ידיה נותרו מטופחות ושלמות. בכפות הידיים האלה היא אחזה במגזין הקולנוע וקראה בו, שעה שגברת טוּאוֹמיסטוֹ היתה מטפלת בכל יד לפי הסדר, ולכן לא היה לה שום קושי לעלעל בעיתון ביד שנותרה פנויה. היא בחרה תמיד לקרוא כתבה אחת, אולי את הטור הבינלאומי שעסק ברכילות מהוליווד ומאולפני אוּפָא בברלין. היא סרקה במבטה תצלומי כוכבים נערצים כמו לסלי הווארד וקרי גרנט, ופשוט התמוגגה.

*

בתיק היד שלה היא שמרה גזיר עיתון מצהיב שבו נראו גרנט ורנדולף סקוט לבושים בבגדי ים. גזיר העיתון היה מלפני שלוש שנים, והיא מעולם לא הראתה אותו לאיש. היא התביישה בו. העלמה מיליה היתה בת שלושים ושבע בקירוב, אבל עדיין העריצה באובססיביות שחקנים אמריקאים עם ברילנטין בשיער, שיניים צחורות וגומה קטנה ומושלמת באמצע הסנטר. העלמה מיליה רצתה לכתוב לגרנט ולסקוט ולהווארד ולכוכבים אחרים "I am a very great lover of your art and I should be the luckiest", ולבקש שישלחו לה תצלום חתום של דיוקנם. גם לרוֹלף וָאנקָה היא רצתה לכתוב — "Ich bin eine grosse Verehrerin" — אני מעריצה גדולה שלך. אבל לפי שעה היא לא כתבה לאף אחד.

לסָנטֶרי סוֹיְהטוּ היתה גומה מושלמת בסנטר, בדיוק כמו זאת של קרי גרנט ושל רולף ואנקה. אבל זה לא היה אותו הדבר. סָנטֶרי סוֹיהטוּ לא התגורר בארמון בעיר סרטים מרוחקת ואגדית, אלא בדירה ברובע טוֹלֶה, יחד עם אשתו. אפשר היה להיתקל בו בהלסינקי בכל יום מימות השבוע. אפשר היה לראות אותו נכנס לסניף בנק או אוכל ארוחת ערב בְּקֶמפּ או במונטה קרלו או באחת המסעדות המשובחות בעיר. על מסך הקולנוע גילם סויהטו אקטיביסט אמיץ שנלחם בדיכוי הרוסי בשנת 1902, או קצין קומנדו ישר והגון מחורף 1918, אבל במציאות הוא לא היה מרתק כלל ועיקר.

ואולי כן? ב"אֶלוֹקוּבָה־אַייטָה" פורסם שסנטרי סויהטו הוא שם במה, ושהכוכב מבקש לשמור בסוד את זהותו כדי שיניחו לו לנפשו, כך נכתב. וכאן נכנסה לתמונה הרגזנות האופיינית של העלמה מיליה: זה לא שינה לה כהוא זה אם היתה מגלה ששמו האמיתי של קרי גרנט אינו ארצ'יבלד ליץ' אלא בּרוֹנימיר מָנקוּלוֹבסקי, או שלסלי הווארד נולד בשם יורם קרדשיאן ולא לסלי סטַיינר. אבל פה, בהלסינקי, העלמה מיליה רצתה לדעת מאיפה אנשים באים באמת.2 אם אף אחד לא יודע את שמו האמיתי של סנטרי סויהטו, אז אף אחד גם לא יכול לדעת מה הוא עשה לפני עשרים שנה.3 הוא מן הסתם עדיין היה ילד אז, ממש רך בשנים, אבל מי יודע? אולי למרות הכול הוא שהה באחד מאותם המחנות? אולי הוא שימש נער שליח או ציחצח את מגפי החיילים כדי להרוויח כסף לאוכל? שרר אז בלגן; מחסור ופחד שלטו בכול, אנשים עשו דברים שעליהם לא אמרו מילה בהמשך.

כשהמניקור הסתיים ואחרי שהיא שילמה לגברת טואומיסטו, היא התכוונה ללכת למעדנייה. לאחת מהאקסקלוסיביות, קלימצֶ'בסקי'ס או מָרסטיוֹ'ס. היא תתפנק במשהו טעים: בקופסת שימורי אפרסקים בסירופ סוכר או בגביע עם מבחר סוכריות. ואולי בכמה שוקולדים מסוג דָה־קָאפּוֹ, היא אהבה את נייר העטיפה הצהוב כשמש ואת השוקולד הכהה בתוכו.

אחרי זה היא תחזור הביתה בחשמלית.

ריחות של ברזל חלוד, בגדים רטובים וגופים לא רחוצים במהלך הנסיעה.

היא תערוך קניות בחנות המכולת בקָלוֹניוּסגָטָן. תכין ארוחת ערב, תאכל ותשטוף את הכלים. היא תחכה עד שיתחיל קונצרט הערב ברדיו, תנמיך מעט את עוצמת הקול, תדליק את מנורת הקריאה, תתיישב בכורסה האדומה עם משענות היד הבהירות, תתעטף בשמיכת הצמר ותקרא, כשבמרחק נגיעה ממנה נמצאים השוקולדים או חצאי האפרסקים.

היא תפליג בחלומותיה: לשכונת בּרֶנטווּד ולבוורלי הילס, לווילות בנות עשרים חדרים ומכוניות פאר עם גג נפתח ובריכות שחייה, לעולם של גינות מטופחות עם דקלים ושיחי שיטה ובוגנוויליה, ונהגים במקטורני עבודה שמגיעים עד הקרסול וסוֹכנוֹת בית כושיות דשנות שתמיד מצוידות במענה נוקב אבל מנחם.

אל עולם אחר מעולמה המחוספס, האכזר, האפור.

היא תניח לעצמה להיבלע בתוך הכתבות, ותתנער רק למשמע ההמנון הלאומי. השידורים הסתיימו, חוזרים למציאות. היא תסגור את הרדיו, תכבה את מנורת הקריאה, תשטוף את פניה, תוודא שברז הגז בכיריים סגור. היא פחדה להישרף בבית: פיצוצי גז היו עניין שבשגרה והובילו לשריפות קטלניות. היא בדקה אפוא את הכירה בכל פעם שעמדה לצאת מהבית ובכל ערב לפני ששכבה לישון.

חדר השינה יהיה קריר. דירת שני החדרים הקטנה שלה תמיד קרה ופרוצה לרוח עד אמצע חודש מאי. המיטה תהיה ריקה, כפי שנותרה מאז שהָנֶס עזב אותה, פשוט נמאס לו והוא הלך בלי לומר מילה. היא תפרוש מעל המיטה את שמיכת הצמר, תיכנס אל מתחת לשמיכת הפוך, תשכב על הצד, תקפל את רגליה, תתכרבל בתנוחת עובר, אולי תניח יד על הבטן בין השמיכה לכתונת הלילה כדי להתחמם יותר.

היא תחוש את הבדידות, כן, היא תחוש אותה עד לשד עצמותיה.

אבל היא גם תיהנה.

מכך שלמרות הכול היא הגיעה לאן שהגיעה; רחוק יותר מכפי שמישהו — ובעיקר לא עורך הדין קלאס תוּנֶה או אחד מלקוחותיו המכובדים — יכול היה לדמיין לעצמו, כשהעיף מבט חטוף (כביכול!) בחליפה שלה, הפשוטה אך המחויטת, ובשערה הבוהק ובקרסוליה הדקים שביצבצו מתוך נעלי העקב הגבוהות שלה.

וממחר — גם כשיביטו בכפות ידיה המטופחות אחרי המניקור, בציפורניה המשויפות והמשוחות באדום.

כן, כפות הידיים שזה עתה עברו טיפול ינוחו הלילה על בטנה בשביל להתחמם יותר, והעלמה מיליה תהיה טובה ותשתוק, ומטילדה תירדם מהר וברוגע ותמשיך לחלום על משהו טוב יותר. על משהו עוד יותר טוב ממה שכבר יש לה.

 

 

סקירות וביקורות

פינלנד של "השתיקות של גברת ויק" רחוקה מאוד מהדימוי המוכר שלה רונן טל הארץ 26/04/2023 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
80 דירוגים
57 דירוגים
13 דירוגים
7 דירוגים
1 דירוגים
2 דירוגים
2/7/2024

ספר מעולה, כתיבה מרתקת, מאיר באור מפתיע מדינה שמרחוק נראית לנו שלווה ופסטורלית

1
6/7/2025

ספר מרתק, דרכו למדתי רבות על פינלנד רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ועל מלחמת האזרחים שהותירה חותם על החברה הפינית לשנים רבות. וכמובן, סיפור אנושי ונוגע ללב.

14/12/2024

הספר בנוי כבצל המתקלף לאיטו וחושף עוד ועוד פרטים עד הסוף הצפוי ומפתיע כאחד. למדתי גם פרק לא מוכר בהסטוריה. מרתק.

21/10/2024

עניינה אותי ההיסטוריה הפינית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ומלחמת האזרחים. גם התרבות המעמדית הנוקשה שהקשתה על התקשורת בין האנשים.

24/8/2024

מאד מעניין. עומק היסטורי ודרמה אנושית בנויה היטב

25/7/2024

ספר מרתק ומטלטל. מדובר גם על פרק הסטורי כמעט לא ידוע. מאד מעניין.

7/7/2024

לא ספר קל לקריאה, עמוק מאוד ודיי טרגי

4/7/2024

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/השתיקות-של-גברת-ויק-צל-וסטו/

27/6/2024

ספר מרתק, למרות שקראתי אותו די לאט, כי לפעמים הדברים נאמרים בצורה כל כך מאופקת ומרומזת שלא הייתי בטוחה שהבנתי. דרמה גדולה שמתחוללת בעיקר מתחת לפני השטח ופורצת בעצם רק בדפים האחרונים. מעבר לספרות, יש כאן חתיכת היסטוריה מרתקת שלא מוכרת בכלל, בטח לא בארץ, על פינלנד, הקריעה שלה בין רוסיה לגרמניה, מלחמת האזרחים המעמדית ומחנות הריכוז הנוראים. מאד מומלץ

20/6/2024

מעניין ומפתיע בסופו מספר על תקופה והתרחשות בלתי ידועה

10/2/2024

ספר מרתק ומעורר מחשבה

11/12/2023

מרתק, אהבתי גם את התוספת אחרית דבר שנתן מידע נוסף על ההסטוריה של פינלנד בזמן המלחמה, רצתי לויקיפדיה להשלים חוסרים.

4/12/2023

מאוד מעניין, אשמח לקרוא עוד ספרים של הסופר

26/10/2023

מעולה. תאור מצוין ומעמיק של הדמויות. הסוף מפתיע מאד. העלילה שמה זרקור על פינלנד ומלחמת האזרחים שם - היסטוריה שלא היתה ידועה לי. מחכה לתרגומים של ספריו הנוספים של המחבר

14/9/2023

הספר עוסק במדינה ובתקופה שלא ידועות לקורא הישראלי המצוי. כתוב מצוין ונקרא בנשימה אחת.

31/8/2023

מרתק, מעניין, נחשפתי לפיסת היסטוריה שלא הכרתי. מומלץ

29/8/2023

ספר מרתק . מאוד מעניין הרקע ההיסוטי וגם הסיפור האישי. כתוב בוירטואוזיות.

2/8/2023

ספר מרתק ומצמרר. עבורי חשף סיפור היסטורי חשוב ועלום, בשילוב סיפור אנושי ונוגע. שילוב מרתק של היסטוריה עולמית ויהודית .

25/7/2023

ספר נפלא

18/7/2023

נפלא ומלמד

14/7/2023

מדהים.

13/7/2023

ספר שכתוב מעולה . מעורר מחשבות נוגות אקטואליות בעניין מלחמת אזרחים.

5/7/2023

מרתק עמוק ומלמד

16/6/2023

החכמתי במלחמת האזרחים של פינדלנד, בסך הכל נהנתי.

10/6/2023

מרתק יופי של ספר

6/6/2023

ספר מעולה. ספור דמויות בארץ רחוקה וזרה, ששזורים בתוך ספור הסטורי מוכר רק בחלקו. אך ההסטוריה קשורה גם לסיפור ההסטוריה שלנו, והספור כל כך אנושי, מרתק, חכם, ונוגע ללב. מומלץ במיוחד. לא אתפלא אם יקבל פרס נובל בעתיד.

5/6/2023

מרתק

23/5/2023

ספר מרתק

20/5/2023

כתוב היטב, מענין ומפתיע. פרק עגום בהסטוריה שלא הכרתי. אחרית דבר נפלאה.

16/5/2023

מעולה, תקופה שלא הייתה מוכרת לי, פינלנד בין שתי מלחמות העולם.. ממליצה בחום

16/5/2023

ספר נהדר, חושף היסטוריה קשה ומדממת בעברה של פינלנד. כחובב ספרות נורדית זה אחד מן הטובים שאתה לא רוצה להניח מהיד, אבל התפתחות העלילה האינטנסבית מחייבת אותך לקום ולחלוט לך תה... תרגום נפלא ואחרית דבר חשובה ביותר להבנת האירועים ההיסטוריים שמשובצים בספר. תודה רבה למתרגמת. ממתין לתרגום יתר ספריו של וסטו. יישר כח!!!

14/5/2023

כתיבה נהדרת. מרתק ומלמד.

14/5/2023

מצוין. פטתח שער לתקופה בלתי מוכרת בהסטוריה של פינלנד. מומלץ לקרוא אחרית דבר בהתחלה כדי שהרקע ההסטורי המפתיע יובן טוב יותר

14/5/2023

יצירת מופת

9/5/2023

מצוין ומשכיל

8/5/2023

ספר מצוין כתוב בחוכמה רבה על פיסת היסטוריה שלא הכרתי. סוף מפתיע! מומלץ בחום

8/5/2023

שונה. לא ''עוד ספר''. אבל הסודות והכוונות הנסתרות כאילו מושעים לשווא. אתה יודע אותם מראש ולא ממש מופתע. עם זאת הספר זורק אותך להוויית חיים אחרת, בלתי מוכרת, ולא חשוב כמה מהרקע ההיסטורי מוכר לך. שם עוד לא היית...

7/5/2023

ספר נהדר. מקווה שיתורגמו עוד ספרים של הסופר

30/4/2023

נהניתי מאד מהספר הנוגע בנקודה רגישה בהיסטוריה הפינית ומתרחש ערב מלחמת העולם השניה. הדמויות מתוארות ברגישות עצומה והספר שומר על מתח בלי לגלוש לסנסציה. עם זאת, ברור שלא כל אחד יהנה מהקריאה שכן לעיתים היא מאתגרת למדי. הספר כולל אחרית דבר מאירת עיניים.

29/4/2023

ספר מעוּלה. פינלנד והלסינקי רחוקות מאיתנוּ, כרחוק מזרח ממערב. אך גם שם היו מלחמות קשות , דומות לשלנו, על עצמאוּת. למי שמתעמק יותר, יש רלבנטיות לשנת 2023 למצב הפוליטי שם בשנת 1938.

10/4/2023

מעניין מרתק דורש הרבה תשומת לה כדי להבין את האירועים שברקע הקפיצות קדימה ואחורה ומאירוע לאירוע מבלבלות אך במהלך הקריאה מתרגלים מומלץ

9/4/2023

ספר מעניין ונוגע ללב. הנושא לא היה מוכר לי ובעקבות הקריאה חיפשתי עוד מידע. עצוב תמיד לקרוא על ניצול חולשת נשים ועל פגיעה מתמשכת. כתיבה טובה ומאירה פינות אפלות.

9/4/2023

ספר מעולה

7/4/2023

ספר 📗 מרתק, נותן זרקור על תקופה חשוכה בתולדות פינלנד. מומלץ ביותר

26/10/2024

דרך סיפורן המרתק של דמויות טראגיות מדומיינות ומאופקות מאיר הספר תקופה אפלה ופחות ידועה בהסטוריה המדממת של פינלנד. הספר מבוסס על אירועים שקרו ועל התקופה האפלה של אירופה (1938) עשרים שנה לאחר מלחמת האזרחים הפינית (1918) והשלכותיה. כתוב בצורה מרתקת. מומלץ!

17/2/2024

רומן קצת מייגע. יש להניח שיעניין יותר את מי שהתרבות/ ההסטוריה השוודית או פינית, קרובים ללבו.

6/7/2023

כדאי היה את הרקע ההיסטורי לכתוב בתחילת הספר ולא בסופו. הדבר היה מוסיף רבות להבנת המתרחש בסיפור.

24/6/2023

אחרי שקראתי כשליש מהספר פניתי ל״אחרית דבר״. אילו לפחות חלקה הראשון של האחרית היתה נכתבת כהקדמה הייתי נהנית יותר מהקריאה, שכן בחלקו הראשון של הספר הייתי אבודה לחלוטין. ספר מעניין, דמויות מורכבות ומתוארות היטב, וסוף לגמרי לא צפוי.

27/5/2023

חווית הקריאה הייתה מוזרה. מושכת ובה העת גם מלחיצה. לא ספר פשוט אבל מעניין

26/5/2023

מרתק, למדתי לא מעט על ההסטוריה של פינלנד כמדינה עצמאית. חבל שאחרית הדבר אינה אפילוג שכן כך היה קל יותר להבין את הספר.

23/3/2023

השפעת מלחמת האזרחים הפינית על שתי דמויות משני צידי המתרס. מתאים לחובבי היסטוריה ודיונים פוליטיים

25/3/2025

לא ידעתי על העבר של פינלנד.למדתי מעט.כדאי היה לקרוא רק בשביל זה. לא מעבר

1
31/1/2024

למרות ההקראה הנהדרת של יורם יוספסברג, הספר הייגע. מסופר על השפעת מלחמת האזרחים הפינית על שתי דמויות משני צידי המתרס. מתאים אולי לחובבי היסטוריה ודיונים פוליטיים כתוב עם יותר מידי רמזים וטוב שבסוף הספר יש פרק המסביר את המאורעות ואת הקשרן לספר. בקיצור, לא מתאים לכל אחד...

29/7/2023

יותר מדי רמזים או חצי התרחשות תוך כדי סיפור כדי להגיע לסוף מהדהד מעצבן

13/6/2023

שיעור מעניין על ההיסטוריה של פינלד. הסוף מפתיע.

19/4/2023

ספר מייגע, משעמםםםםם, לא קריא.

1/5/2025

מגיע לי צל״ש שהקשבתי עד הסוף, מאחר שהספר היה מייגע לאורך כל הדרך, עמוס בפרטים וקשה למעקב. למרות שאם מנקים את הכל - העלילה מעניינת.

5/1/2025

בחרתי בספר הקולי. ההקראה גרמה לי לאי שקט, התוכן שעמם אותי ברמות אחרות. גיבוב של שמות ומקומות לועזיים שככל שהשתדלתי להתעלם זה לא עזר כי זה לא נגמר. אכזבה.

סקירות וביקורות

פינלנד של "השתיקות של גברת ויק" רחוקה מאוד מהדימוי המוכר שלה רונן טל הארץ 26/04/2023 לקריאת הסקירה המלאה >
השתיקות של גברת ויק צ'ל וסטו

יום רביעי, 16 בנובמבר

כשגברת ויק לא הגיעה לעבודה באותו הבוקר, הוא התעצבן תחילה.

אולי נשאר בו שמץ של רוגז בעקבות נסיעתו הלא־מוצלחת אמש, לקוֹפָּרבֶּק. הוא שמר אז את מחשבותיו לעצמו, כדי לא לפגוע ביָארי, ואחרי כן שכב ער כל הלילה, שקוע בהרהורים, והגיע למשרד כמעט שעתיים לפני הזמן.

הוא היה מותש, פשוט כך. הוא הרגיש שפגישת המועדון המתוכננת להתקיים באותו הערב מעיקה עליו, ושמטלות העבודה הולכות ומצטברות. שלושה לקוחות חדשים בשבועיים, תיק מסובך בבית המשפט, חשבונות שלא שולמו, עניינים פורמליים לא ברורים סביב עזיבתו של רוֹלֶה, מכתבים שצריך להכתיב, להדפיס ולשלוח: בלי גברת ויק הוא לא יֵצא מזה.

הוא הגיע למשרד כבר בשבע וחצי. לעתים רחוקות בלבד הוא היה שם לפני תשע, הוא העדיף תמיד לעבוד עד שעת ערב מאוחרת. אבל הוא ידע שגברת ויק מגיעה בשעה שמונה על הדקה, כל יום, וגם בשבת.

הרוגז לא הרפה ממנו כשישב וחיכה שהיא תופיע, ועדיין כירסם בו בשעה שמונה וחצי, כשעלה בדעתו שאולי מן הראוי שיתקשר לביתה כדי לוודא שהיא לא שברה רגל או חלתה בשפעת ואיבדה את הקול, או שהיא מתעכבת בגלל איזו סיבה אחרת.

בניסיון החיוג הראשון הוא לא היה מרוכז. כשחיכה שתענה, הוא חשב על פגישת המועדון שצפויה להתקיים בערב ועל דברים שעליהם הוא מבקש לשוחח בפרטיות עם החברים האחרים. הוא יבקש מאָרֶליוּס שיפסיק למתוח ביקורת על דעותיו הפוליטיות בנוכחות אמו, אסתר. אבל ראשית כול, עליו לדבר עם לינדֶמָרק על יוֹגי יארי: חייב להיות משהו שהם יכולים לעשות.

כשגברת ויק לא ענתה, הוא הניח שהיא בוודאי בדרכה למשרד. בכל רגע עכשיו הוא צפוי לשמוע צעדים במדרגות ואת רחש המפתח שלה בדלת.

אבל היא לא הגיעה. ואחרי שהתקשר אליה שלוש פעמים בלי לקבל מענה, הוא התחיל לדאוג.

היא היתה התגלמות הדייקנות. והיא תמיד ביקשה את רשותו כשרצתה להאריך את הפסקת הצהריים או להגיע מאוחר יותר בבוקר.

השעה עדיין לא היתה תשע, אבל הוא החליט לנסוע לרובע טוֹלֶה.1 וכך אכן עשה. הוא לבש את המעיל והכפפות, הוריד את הכובע מהמדף, ירד במדרגות ורץ בקלילות אל תחנת החשמלית.

רק כשישב בקרון החשמלית הוא קלט עד כמה הוא טיפש. המכונית הרי חונה בכיכר קָסֶרנטוֹריֶיט. למה הוא לא עלה עליה ונסע איתה ישר למֶכֶּלינגָטָן? זה היה חוסך לו הרבה זמן.

 

 

1
שמונה חודשים קודם לכן
יום רביעי, 16 במרץ
 

אלה היו שעות בוקר מאוחרות, מהסוג המנומנם, הערפילי והרטוב.

כמו מיתר רפוי, חשבה העלמה מִיליָה. כמו חבל אפור ומלוכלך שמתוח ברישול בין חורף גוֹוע לבין אביב רחוק עדיין.

זמן רב לאחר מכן היא תזכור שחלמה בהקיץ על יציאה מוקדמת הביתה, ושהיתה לה תוכנית ברורה לגבי המשך היום.

 

החלום: לעזוב את המשרד בשעה שלוש, לצעוד לאורך הרחובות הספורים עד אָקָדֶמיסקָה בּוּקהָנדֶלן — מחלקת הספרים הגדולה והמוארת בזוהר מסתורי של חנות הכולבו סטוֹקמָן — ולקנות שם כתב עת, רצוי את הגיליון האחרון של "אֶלוֹקוּבָה־אַייטָה", זה עם כוכב הקולנוע רוֹלף וָאנקָה על השער. ואז לנסות להיכנס לטיפול מניקור אצל גברת טוּאוֹמיסטוֹ מסָלוֹן היופי רוֹמָא, אף על פי שלא הזמינה תור מראש.

היא הרשתה לעצמה לקבל טיפול מניקור ראשון בחייה בקיץ שעבר, ביולי, כשבמשרד הוֹפמָן ולַאוּרֶן נתנו לה חופשה בת שבועיים בשכר מלא. עכשיו כפות ידיה שוב נראו מוזנחות, וציפורניה סדוקות ולא אחידות, בגלל כל אותה עבודת ניירת ותיוק אצל תוּנֶה ובגלל עבודות הניקיון והאחזקה בבית. ולמה לשקר, בעצם? כשהיה לה רע על הנשמה, לעלמה מיליָה, ואיש לא ראה, היא כססה את ציפורניה. זה מה שהפך אותן למכוערות כל כך, ואז גברת ויק המהוגנת נאלצה להתבייש ולהסתיר את הנזקים כמיטב יכולתה.

העלמה מיליה כססה גם את קצות אצבעותיה בשעות הערב המאוחרות, כשהווילונות הוסטו עם בוא הלילה. היא נהגה לשקוע כל כולה בקריאת ספר או במחשבות־מיליָה אופייניות, עד כדי כך שלא שמה לב איך היא מתחילה לנשוך את שכבת העור שבקצות אצבעותיה ולכרסם אותה בשיניה. העור היה ניתק פיסות־פיסות, ועם השנים נעשתה העלמה מיליה מיומנת במלאכה: היא ידעה בדיוק מתי עליה להפסיק לנשוך את שכבת העור הדקיקה — רגע לפני שאצבעה תתחיל לדמם — ולירוק את פיסת העור על הרצפה. ולעתים נחתה הפיסה לידה, על המיטה.

במשך זמן די רב היא נמנעה מהמנהג המגונה הזה שלה. אמנם הציפורניים לא היו אחידות במראן, אבל כפות ידיה נותרו מטופחות ושלמות. בכפות הידיים האלה היא אחזה במגזין הקולנוע וקראה בו, שעה שגברת טוּאוֹמיסטוֹ היתה מטפלת בכל יד לפי הסדר, ולכן לא היה לה שום קושי לעלעל בעיתון ביד שנותרה פנויה. היא בחרה תמיד לקרוא כתבה אחת, אולי את הטור הבינלאומי שעסק ברכילות מהוליווד ומאולפני אוּפָא בברלין. היא סרקה במבטה תצלומי כוכבים נערצים כמו לסלי הווארד וקרי גרנט, ופשוט התמוגגה.

*

בתיק היד שלה היא שמרה גזיר עיתון מצהיב שבו נראו גרנט ורנדולף סקוט לבושים בבגדי ים. גזיר העיתון היה מלפני שלוש שנים, והיא מעולם לא הראתה אותו לאיש. היא התביישה בו. העלמה מיליה היתה בת שלושים ושבע בקירוב, אבל עדיין העריצה באובססיביות שחקנים אמריקאים עם ברילנטין בשיער, שיניים צחורות וגומה קטנה ומושלמת באמצע הסנטר. העלמה מיליה רצתה לכתוב לגרנט ולסקוט ולהווארד ולכוכבים אחרים "I am a very great lover of your art and I should be the luckiest", ולבקש שישלחו לה תצלום חתום של דיוקנם. גם לרוֹלף וָאנקָה היא רצתה לכתוב — "Ich bin eine grosse Verehrerin" — אני מעריצה גדולה שלך. אבל לפי שעה היא לא כתבה לאף אחד.

לסָנטֶרי סוֹיְהטוּ היתה גומה מושלמת בסנטר, בדיוק כמו זאת של קרי גרנט ושל רולף ואנקה. אבל זה לא היה אותו הדבר. סָנטֶרי סוֹיהטוּ לא התגורר בארמון בעיר סרטים מרוחקת ואגדית, אלא בדירה ברובע טוֹלֶה, יחד עם אשתו. אפשר היה להיתקל בו בהלסינקי בכל יום מימות השבוע. אפשר היה לראות אותו נכנס לסניף בנק או אוכל ארוחת ערב בְּקֶמפּ או במונטה קרלו או באחת המסעדות המשובחות בעיר. על מסך הקולנוע גילם סויהטו אקטיביסט אמיץ שנלחם בדיכוי הרוסי בשנת 1902, או קצין קומנדו ישר והגון מחורף 1918, אבל במציאות הוא לא היה מרתק כלל ועיקר.

ואולי כן? ב"אֶלוֹקוּבָה־אַייטָה" פורסם שסנטרי סויהטו הוא שם במה, ושהכוכב מבקש לשמור בסוד את זהותו כדי שיניחו לו לנפשו, כך נכתב. וכאן נכנסה לתמונה הרגזנות האופיינית של העלמה מיליה: זה לא שינה לה כהוא זה אם היתה מגלה ששמו האמיתי של קרי גרנט אינו ארצ'יבלד ליץ' אלא בּרוֹנימיר מָנקוּלוֹבסקי, או שלסלי הווארד נולד בשם יורם קרדשיאן ולא לסלי סטַיינר. אבל פה, בהלסינקי, העלמה מיליה רצתה לדעת מאיפה אנשים באים באמת.2 אם אף אחד לא יודע את שמו האמיתי של סנטרי סויהטו, אז אף אחד גם לא יכול לדעת מה הוא עשה לפני עשרים שנה.3 הוא מן הסתם עדיין היה ילד אז, ממש רך בשנים, אבל מי יודע? אולי למרות הכול הוא שהה באחד מאותם המחנות? אולי הוא שימש נער שליח או ציחצח את מגפי החיילים כדי להרוויח כסף לאוכל? שרר אז בלגן; מחסור ופחד שלטו בכול, אנשים עשו דברים שעליהם לא אמרו מילה בהמשך.

כשהמניקור הסתיים ואחרי שהיא שילמה לגברת טואומיסטו, היא התכוונה ללכת למעדנייה. לאחת מהאקסקלוסיביות, קלימצֶ'בסקי'ס או מָרסטיוֹ'ס. היא תתפנק במשהו טעים: בקופסת שימורי אפרסקים בסירופ סוכר או בגביע עם מבחר סוכריות. ואולי בכמה שוקולדים מסוג דָה־קָאפּוֹ, היא אהבה את נייר העטיפה הצהוב כשמש ואת השוקולד הכהה בתוכו.

אחרי זה היא תחזור הביתה בחשמלית.

ריחות של ברזל חלוד, בגדים רטובים וגופים לא רחוצים במהלך הנסיעה.

היא תערוך קניות בחנות המכולת בקָלוֹניוּסגָטָן. תכין ארוחת ערב, תאכל ותשטוף את הכלים. היא תחכה עד שיתחיל קונצרט הערב ברדיו, תנמיך מעט את עוצמת הקול, תדליק את מנורת הקריאה, תתיישב בכורסה האדומה עם משענות היד הבהירות, תתעטף בשמיכת הצמר ותקרא, כשבמרחק נגיעה ממנה נמצאים השוקולדים או חצאי האפרסקים.

היא תפליג בחלומותיה: לשכונת בּרֶנטווּד ולבוורלי הילס, לווילות בנות עשרים חדרים ומכוניות פאר עם גג נפתח ובריכות שחייה, לעולם של גינות מטופחות עם דקלים ושיחי שיטה ובוגנוויליה, ונהגים במקטורני עבודה שמגיעים עד הקרסול וסוֹכנוֹת בית כושיות דשנות שתמיד מצוידות במענה נוקב אבל מנחם.

אל עולם אחר מעולמה המחוספס, האכזר, האפור.

היא תניח לעצמה להיבלע בתוך הכתבות, ותתנער רק למשמע ההמנון הלאומי. השידורים הסתיימו, חוזרים למציאות. היא תסגור את הרדיו, תכבה את מנורת הקריאה, תשטוף את פניה, תוודא שברז הגז בכיריים סגור. היא פחדה להישרף בבית: פיצוצי גז היו עניין שבשגרה והובילו לשריפות קטלניות. היא בדקה אפוא את הכירה בכל פעם שעמדה לצאת מהבית ובכל ערב לפני ששכבה לישון.

חדר השינה יהיה קריר. דירת שני החדרים הקטנה שלה תמיד קרה ופרוצה לרוח עד אמצע חודש מאי. המיטה תהיה ריקה, כפי שנותרה מאז שהָנֶס עזב אותה, פשוט נמאס לו והוא הלך בלי לומר מילה. היא תפרוש מעל המיטה את שמיכת הצמר, תיכנס אל מתחת לשמיכת הפוך, תשכב על הצד, תקפל את רגליה, תתכרבל בתנוחת עובר, אולי תניח יד על הבטן בין השמיכה לכתונת הלילה כדי להתחמם יותר.

היא תחוש את הבדידות, כן, היא תחוש אותה עד לשד עצמותיה.

אבל היא גם תיהנה.

מכך שלמרות הכול היא הגיעה לאן שהגיעה; רחוק יותר מכפי שמישהו — ובעיקר לא עורך הדין קלאס תוּנֶה או אחד מלקוחותיו המכובדים — יכול היה לדמיין לעצמו, כשהעיף מבט חטוף (כביכול!) בחליפה שלה, הפשוטה אך המחויטת, ובשערה הבוהק ובקרסוליה הדקים שביצבצו מתוך נעלי העקב הגבוהות שלה.

וממחר — גם כשיביטו בכפות ידיה המטופחות אחרי המניקור, בציפורניה המשויפות והמשוחות באדום.

כן, כפות הידיים שזה עתה עברו טיפול ינוחו הלילה על בטנה בשביל להתחמם יותר, והעלמה מיליה תהיה טובה ותשתוק, ומטילדה תירדם מהר וברוגע ותמשיך לחלום על משהו טוב יותר. על משהו עוד יותר טוב ממה שכבר יש לה.