חופשה שנתית

התחלה של ספר משוחחת עם משורר
לֹא הָיָה שׁוּם אוֹר, לֹא כָּתֹם וְלֹא צָהֹב וְלֹא אֲוִיר וְלֹא חוֹל וְלֹא אוֹת וְלֹא מִלִּים וְלֹא צִיּוּץ, לֹא שְׁרִיקָה וְלֹא נְשִׁימָה.

אָז מָה כֵּן הָיָה? אֲנִי שׁוֹאֵל. הָיוּ מַיִם, רַק מַיִם, תְּהוֹמוֹת אֵין סוֹפִיִּים, יְקוּם מָלֵא נוֹזְלִים

וְכָךְ הַכֹּל הִתְחִיל בְּעֶצֶם? לֹא, עוֹנָה הַתְחָלָה שֶׁל סֵפֶר

הַכֹּל הִתְחִיל בַּיּוֹם שֶׁמִּישֶׁהוּ הָיָה חַיָּב לָצֵאת מֵהַמַּיִם שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לִנְשֹׁם מֵהַמַּחֲנָק, מֵהַדְּחִיסוּת, מֵהַסְּתִימוּת, לְמָשָׁל אַתָּה.

במצפה
הָיִינוּ שִׁשָּׁה מְשׁוֹרְרִים בְּפֶסְטִיבָל שִׁירָה

בְּמִצְפֶּה, רְעֵבִים, וְלֹא מָצָאנוּ אֵיפֹה לֶאֱכֹל

הָיָה קֹר שֶׁחָדַר לָעֲצָמוֹת

וְהָרָעָב הִתְאָרֵךְ וְהִתְמַשֵּׁךְ,

הִגַּעְנוּ לְבֵית קָפֶה קָטָן, שָׁאַלְנוּ פָּתוּחַ?

אָמְרוּ לָנוּ, לֹא! סָגוּר תָּבוֹאוּ מָחָר

הָרוּחַ הִתְחַזְּקָה, לֹא מִתְחַשֶּׁבֶת, מְבַשֶּׂרֶת

רַע, בֵּינֵינוּ לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא

עַל אַף שֶׁצָּעַדְנוּ אֲרֻכּוֹת בָּרְחוֹב, לֹא מַמָּשׁ הִצְלַחְנוּ לְהִתְחַמֵּם

הַמְּשׁוֹרֵר הַטּוּרְקִי הִתְעַצְבֵּן, הַמְּשׁוֹרֶרֶת מִסְּלוֹבֶנְיָה נִחֲמָה, הִגַּעְנוּ

לְפִּיצֵרִיָּה מְקוֹמִית פִּיצִית קְטַנָּה שָׁאַלְנוּ פָּתוּחַ?

אָמְרוּ לָנוּ, לֹא! סָגוּר תָּבוֹאוּ מָחָר

הַמְּשׁוֹרֶרֶת מִסְּלוֹבֶנְיָה רָצְתָה כָּל כָּךְ פִּיצָה וְגַם אֲנִי,

מַמָּשׁ בָּא לִי פִּיצָה. הַמְּשׁוֹרֵר הַטּוּרְקִי נִרְגַּע מְעַט וְסִפֵּר לָנוּ

עַל פֶסְטִיבַל שִׁירָה בִּדְרוֹם צָרְפַת,

הָיְתָה שָׁם שַׁמְפַּנְיָה, לֹא שָׁאַלְנוּ, הֵבַנּוּ מֵהַסִּפּוּר.

הָרְחוֹב עוֹד לֹא נִגְמַר וּמָצָאנוּ מִסְעָדָה שָׁאַלְנוּ פָּתוּחַ?

אָמְרוּ לָנוּ, לֹא! סָגוּר תָּבוֹאוּ מָחָר

אָמַרְתִּי ״אִנְעַל דִּינַק״ אוּלַי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת קְצָת יוֹתֵר נֶחְמָדִים

יֵשׁ פֹּה מְשׁוֹרְרִים מִכָּל הָעוֹלָם

לָה בּוֹהֵם קְטַנִּים, הֵרַמְנוּ רָאשִׁים מַעְלָה, בְּמִצְפֶּה

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים, אָמְרָה הַמְּשׁוֹרֶרֶת מִמָּקֵדוֹנְיָה

לֹא רָחוֹק מֵהַמִּסְעָדָה מָצָאנוּ

דּוּכַן אֹכֶל עַל גַּלְגַּלִּים לְחַיָּלִים חִנָּם שָׁאַלְנוּ פָּתוּחַ?

אָמְרוּ לָנוּ לֹא, סָגוּר! תָּבוֹאוּ מָחָר

שָׁאַלְתִּי וְאִם נַחְלִיף לְמַדִּים, עָנוּ פָּתוּחַ

יֵשׁ לָנוּ שְׁלוֹשָׁה סוּגִים שֶׁל מְרָקִים

הֶחְלַפְנוּ לְמַדִּים (לֹא בֶּאֱמֶת הֶחְלַפְנוּ לְמַדִּים)

יְעֵלִים מִסְתּוֹבְבִים כָּאן כְּמוֹ חֲתוּלִים, אִבְחֵן הַמְּשׁוֹרֵר הַיְּוָנִי

נַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם נִמְצָא אֹכֶל, הַמְּשׁוֹרֵר הַטּוּרְקִי פָּחוֹת אָהַב אֶת הָרַעְיוֹן,

אֵיפֹה הַמְּאַרְגְּנִים, אֵיפֹה הַמְּפִיקִים, אֲנִי עוֹנֶה לוֹ יְשֵׁנִים

הֶחְלַטְנוּ לַחְזֹר לַמָּלוֹן, הַמְּשׁוֹרֵר מֵאֲמֵרִיקָה אָמַר

מֵאָז שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי גִּלְּתָה אֶת הַקְּרָאק, לֹא הָלַכְתִּי לִישֹׁן רָעֵב.

קו 142
כָּל הַדֶּרֶךְ

הַנֶּפֶשׁ חוֹשֶׂפֶת אֶת עַצְמָהּ לְעַצְמָהּ

נְסִיעוֹת זֶה כְּמוֹ לִקְרֹא עֲתִידוֹת

אַחֲרִית הַיָּמִים מִשְׁתַּקֶּפֶת מֵהַחַלּוֹנוֹת

לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה מִבְּלִי לְהָבִין אֶת הַמַּשְׁמָעוּת

כָּל הַחַיִּים אַתָּה הוֹלֵךְ אֶל הֶעָבָר

כְּדֵי לֹא לִמְעֹד בַּהוֹוֶה

תַּחֲנָה סוֹפִית בַּעֲתִידִים

אֲנִי יוֹרֵד.