לכודה באינטימיות

1

סיגל ציפתה לבואו של יניב. בשיחת הטלפון האחרונה ביניהם, תיאמו שיגיע אליה היום לביתהּ. הוא יגיע מוקדם בערב ויאסוף אותה להצגת תיאטרון בתל אביב. היא תכננה שלאחר ההצגה תפתיע אותו בביתהּ ותהנה בחברתו כפי שהיא יודעת ליהנות. עתה עמדה ליד הכורסה הרחבה בסלון ביתה, לבושה ומאופרת וממתינה להגעתו בכל רגע.

הכורסה בסלון הייתה הרהיט העתיק ביותר בביתה. היא חיבבה אותהּ במיוחד, אבל יותר מכול אהבה את הזיכרונות ממנה. עשרות תנוחות והתנסויות שונות ומשונות חוותה עליה. זה החל בימים הנפלאים עם דורון בעלה ונמשך דרך הגברים האחרים בחייה עד להיכרות המחודשת עם תמיר. הערב עמדה מול הכורסה והביטה בהּ כמו בחלום רחוק שהולך ונמוג מעיניה.

מאז שפגשה את תמיר, ניצוץ החיים בער בה שוב. לאחר פטירת בעלהּ שכל כך אהבה, תמיר היה משב רוח מרנין. היה לה סיכוי לזכות באהבה חדשה שאולי תחזיר אותה לימים הטובים מעברהּ, אבל לא כך קרה. רצה הגורל ותמיר נעלם מחייה. הבדידות המשיכה להשתלט עליה ופרט לרויטל, חברת הילדות שלה, לא היו לה למעשה חברות קרובות. היו חברים והיו גם ידידים לא מעטים, אבל הקשר האינטימי היציב ביותר לאחר מות בעלהּ, היה רק עם תמיר. גברים אחרים באו והלכו, אבל בניגוד אליהם, את תמיר אהבה. עכשיו תמיר איננו והריקנות בלעדיו המחישה להּ עד כמה היא זקוקה לאהבה. ידידים בעבודה היו להּ, אבל רובם ככולם היו חברים לעבודה בלבד, ללא קשר אינטימי. היא הביטה בכורסה ובתמונות שעל קירות הסלון. בלטו בחסרונן התמונות והציורים של דורון, ובייחוד תמונות הדיוקן שלו. מייד כשהבינה שתמיר לא אהב אותן, דאגה להסירן מבעוד מועד.

לא מזמן פרשה מעבודתהּ כמורה בבית ספר יסודי. שנים נהנתה מהעבודה, אבל החליטה לפרוש. היא ידעה שנשים בגילה ממשיכות לעבוד עד גיל הפרישה, אבל להּ זה הספיק. החליטה שמכאן והלאה תחייה את חייה ללא סדר יום שינוהל על ידי אחרים. מעתה היא תהיה אדון לעצמה. הפנסיה שמקבלת לאחר מות דורון וקצבת השאירים מהמוסד לביטוח לאומי ענו על צרכיה. בחישוביה כשהוסיפה גם את החסכונות שדורון השאיר לה, ואת מענק הפרישה שלה. לא היה לה ספק שנקטה בצעד הנכון. לא פעם הרהרה בעובדה שלנשים אחרות בגילה יש בוודאי ילדים ואולי גם ילדים מתבגרים. אם לא הייתה מתרחשת אותה תאונת דרכים טרגית שבה בתה היחידה קיפחה את חייה, יכלה גם היא להיות היום אימא לבוגרת תיכון שעומדת לפני גיוס.

היא לא רצתה לבזבז עוד זמן יקר על מלחמה לעוד הכנסה או לעוד שיפור בתנאי מגוריה. אין לה עוד צורך בקידום הקריירה שלה. נחושה הייתה להסתפק במה שיש לה. בהזדמנות רק תחליף את הריהוט הישן בבית וזהו זה. אולי את הכורסה המרופדת לא תחליף, אבל בהחלט תחדש אותה.

הסיפוק האישי שלה יבוא באינטימיות הרגשית והאינטימיות הגופנית שתמצא עם תמיר. לצידה תבוא האינטימיות היצירתית שלה ואולי בקרוב תעלה את קורות חייה על הכתב. היא תספר את סיפורה לדורות הבאים. זה מה שיזכרו ממנה, את שיריה ואת ספריה.

סיגל נהגה רבות לחשוב על עברה רב התלאות והבינה שלעולם לא תוכל להיפרד ממנו. העבר דבק בה עד כי הפך לחלק בלתי נפרד מחייה ומנפשה. מבעלה הראשון התגרשה לאחר כשש שנות נישואים ומדורון בעלה השני, התאלמנה לפני כשנתיים. לאחר תקופה קצרה שבה לא מעט גברים חיזרו אחריה, נכנס תמיר לחייה בסערה, אבל הוא גם עזב אותה בסערה. הוא עזב אותה משום שלפתע צץ בחייה יניב, בעלה הראשון, שממנו התגרשה לפני למעלה מחמש עשרה שנים.

בעומדה ליד הכורסה היה נדמה לה שדורון עומד מאחוריה ומקשיב להגיגי ליבה, אבל מהר מאוד דמותו התחלפה בדמותו של תמיר. היה בתמיר משהו שהזכיר לה את דורון. היה בו משהו ייחודי. הוא היה התחליף הטוב ביותר לבעלה שנפטר. הייתה משוכנעת שאיתו תמצא את אושרה שאבד עם לכתו של דורון.

תמיר היה מבוגר ממנה בשנה אחת, גבר מרשים וטוב לב. אבל הערב ציפתה לבואו של יניב, הגבר שבגללו תמיר נטש אותה.

היא סידרה בידה את שׂיערה והסיטה קווצת שיער שהסתירה את עיניה וחשבה שוב על הרגעים הנפלאים שבילתה עם תמיר. אולי תמיר היה באמת הגבר שנועד לה מלכתחילה, עוד לפני שהכירה את בעלה ואת המאהבים שבאו אליה, לאחר מותו. תמיר היה גבר נאה בעיניה ועל אף המגבלה שהייתה לו, מצאה בו עניין והחליטה לחלוק את גורלה בגורלו. הוא שיתף איתה פעולה ובכוחות משותפים הצליחה לגרום לו להתגבר על מגבלתו ולתפקד כגבר. ההצלחה האירה להם פנים, בעיקר לתמיר והיא חשה זאת בכל תנועה ובכל נשימה שלו.

חיוך עלה על שפתיה כשחשבה על כל הכישלונות שעברו בדרך, אבל לבסוף באה ההצלחה. היא הצליחה לחזק בו את ביטחונו העצמי והצליחה לגרום לו שוב ליהנות ממגען של נשים, ממגעה שלה.

לפעמים הרגישה את עצמה מחושלת דיה מול כוחות אופל בלתי מוגדרים שכל הזמן עסקו ברדיפה אחריה, כאילו רצו להשאירה בבדידות ולמרר את חייה. היא לא תיתן לעבר לשלוט בה. היא לא תיכנע. עתה הרגישה שאין עוד טעם לשקוע ברחמים עצמיים.

בהדרגה התחוור לה שמצבה עלול להיות הרבה יותר נואש ללא תמיר. היא החליטה שיותר מכול עליה לפעול ביוזמתה באופן חסר פשרות כדי להביא אליה חזרה את תמיר. אולי יניב יכול להמתין.

סיגל תמיד הגדירה את עצמה כאישה מינית ואף פעם לא היססה לומר זאת בקול ואף להתנהג בהתאם. היא ידעה איך ליהנות מהמין והמין החמיא לה. בזמן הקצר שבילתה עם תמיר השתמשה בכל ניסיונה ובכל חוכמתה כדי לאפשר לו להרגיש בנוח בחברתה ולהחזיר אותו לעולמות אחרים של הנאה וקסם מהמין. איתו הגיעה לאינטימיות רגשית ומייד לאחריה, לאינטימיות גופנית. תמיר היה צנום, בעל מבנה גוף רזה וגבוה, צנוע ורגיש. עיניו החומות שידרו אמינות. גבר מושך שבעבר הרחוק הייתה ביניהם פרשת אהבים קצרה שהסתיימה עם גיוסם לצבא.

"אני באמת לא זוכר איך נפרדנו," אמר לה פעם באחת השיחות כשחידשו את הקשר ביניהם.

"אני חושבת שמעולם לא נפרדנו רשמית. אפשר לומר שנשארנו חברים והחברוּת בינינו תופסת עד היום. לפחות מבחינה חוקית, אם אפשר לקרוא לזה כך," השיבה לו בבת צחוק על פניה. החיוך המפתה שלה, כשהתבטאה כך לפניו, ועיניה התכולות שברקו בעת שדיברה, גרמו לו לרצון נועז לחבק אותה ולהתוודות בפניה שהוא רוצה מאוד לטעום שוב את טעם האהבה איתה.

היא זכרה את הצלקת על אמת ידו ונתקפה בגעגועים. כן, הנהנה לעצמה. שם זה התחיל. הגבר שכל כך אהבה נכנס לחייה כשאינו מתפקד ולא הייתה יכולה להגיע עימו לאינטימיות גופנית, אבל היא עשתה זאת. לאחר שסיפר לה על עברו ועל תהליך שיקומו נרתמה לסייע לו ובזכותה אונו חזר אליו. תמיר תפקד כגבר. בזמן שנפרד ממנה היה בתהליך מואץ של גירושים מאשתו, שזנחה אותו. העתיד איתו נראה מבטיח. אבל היה ברור לה שכל מה שנותר ממנו היה רק הזיכרונות. כנראה הכול כבר לא משמעותי עוד בחייה ובחייו, והכול בגלל יניב, הגרוש שלה.

סיגל נשמה עמוקות ודמיינה את תמיר מחבק אותה מלפנים ובידיו לופת בחוזקה את ישבנה מאחור כפי שנהג באותם רגעים שלפני האינטימיות הגופנית. המחשבה עליו גרמה לה להאצת פעימות ליבה. התגעגעה למגע ידיו. לרגע תקפה אותה תשוקה בלתי נשלטת לרצות אותו. ליבה דפק בחוזקה כשנדמה היה לה שחשה את מגע אברו מתחכך בביטנה ונע לחיבור בין רגליה. הוא לא הבין הרבה במין והייתה צריכה ללמד אותו ולחזק את ביטחונו בסבלנות מרובה. לא היה לה ספק שהוא לא חי טוב עם אשתו ולאחר התאונה שפקדה אותו, אשתו עשתה הכול כדי להיפרד ממנו.

סיגל ידעה שתמיר סמך עליה ונתן בה אמון מלא, אבל היא אכזבה אותו. עכשיו הוא חסר לה ולראשונה בחייה הרגישה בחסרונו של גבר, כפי שהרגישה לאחר פטירתו של בעלה.

אבל סיגל למדה מרויטל להסתדר גם ללא גברים.

"כשאין לך אינטימיות רגשית עם גבר ואין לך אינטימיות גופנית, אז תלכי על אינטימיות עצמית," אמרה לה לא פעם חברתה. המושגים של אינטימיות ושל סוגיה השונים היו שכיחים בסגנון דיבורה, ורויטל חברתה נהגה גם היא להשתמש בהם כמעט בכל שיחה איתה שנסבה על גברים או על מין. מושגים אלה היו התחליף העדין לפועל שסיגל נמנעה מלהשתמש בו.

"באינטימיות העצמית יש אהבה עצמית ואין שום סיבה שתמנע מכל אישה להשתמש בה. רק חשוב שזה לא יבוא על חשבון אינטימיות גופנית עם בן הזוג," אמרה לה רויטל.

אבל סיגל התקשתה ליישם את תפיסת עולמה של חברתה. היא לא הרגישה שעליה להראות לעצמה אהבה. היא רצתה אהבה רק עם בן זוג. היא רצתה זוגיות ותמיד העדיפה אותה על כל סוג של אינטימיות עצמית.

"האינטימיות הגופנית היא הטעם לחיים," נהגה סיגל להשיב לחברתה.

"אבל לאינטימיות העצמית יש יתרונות רבים. את זוכרת כמה פעמים רצית את בארי והוא לא היה בהישג יד?"

נכון, חשבה סיגל, אבל היא לא הסכימה עם חברתה. בארי היה המאהב הראשון והיציב ביותר שהיה לה לאחר מותו של דורון.

רויטל נחשפה לגופה מגיל צעיר מאוד וגילתה את צפונות ההנאה על כל גווניה. מבחינת סיגל, חברתה היא האורים והתומים בכל הקשור לאינטימיות העצמית לצד האינטימיות הרגשית והגופנית.

"שלא תביני אותי לא נכון, ההעדפה שלי תמיד עם בן זוג. במקרים יוצאים מן הכלל, יכול להיות גם עם בת זוג. ההנאה העצמית יכולה לבוא כתחליף או כתוספת עם בני זוג," נהגה רויטל להוסיף.

"זה לא בדיוק כך, כי לפעמים אני מרגישה בריקנות לאחר ההנאה מהאינטימיות העצמית," השיבה סיגל.

"אבל את יודעת שאינטימיות גופנית לא תמיד זמינה. היא לא זמינה גם כשאת בזוגיות. לפעמים דורון היה נעדר מהבית, לפעמים סתם לא בא לך עליו ברגע מסוים. ולפעמים הוא יכול להיות טרוד בציורים שלו ולא בא לו. לא צריכים להיות תלויים בו בשביל אינטימיות עצמית. אם בא לך ליהנות מעונג מיני אין סיבה שלא תקבלי אותו. תזכרי שאינטימיות עצמית היא הבסיס לכול! גם לאינטימיות רגשית או לאינטימיות גופנית שבאות אחריה."

סיגל לא התרשמה מדברי חברתה. היא לא זכרה הרבה מקרים כאלה כפי שתיארה רויטל בפניה.

"באינטימיות העצמית את מכירה את גופך טוב יותר ותוכלי בהמשך להדריך טוב יותר את בן הזוג שלך כפי שעשית עם תמיר," הוסיפה רויטל. אבל סיגל לא השתכנעה. כאשר נהגה באינטימיות עצמית, הרגשת הבדידות לא נעלמה ממנה. אומנם הרגיעה איתה וגרמה לה לשינה ערבה אחריה, אבל לא הסירה ממנה את הרצון העז לאינטימיות רגשית ולאינטימיות גופנית עם בן זוג. כשסיפרה לחברתה על יחסיה עם תמיר בראשית המגעים המחודשים ביניהם, רויטל עודדה אותה להמשיך. כשסיפרה לה כיצד הנחתה אותו להשתמש באצבעותיו, היא צחקה.

"את רואה שאין סיבה למה לא להשתמש באינטימיות העצמית. גם האצבעות שלך זמינות עבורך. זו אהבה עצמית. זו האינטימיות העצמית. כך הרי עזרת לתמיר והסברת לו איך לענג אותך טוב יותר."

סיגל ידעה שרויטל עסקה באינטימיות עצמית מאז שהיא זוכרת אותה במוסד החינוכי בקיבוץ. היא אף פעם לא הסתירה ממנה את נטיותיה ואת אהבותיה. וגם בבגרותן שיתפה אותה בחוויותיה. זה התחיל אצלה באינטימיות עצמית ובמהרה נמשך באינטימיות גופנית עם גברים לא מעטים. בהרבה מקרים פסחה על האינטימיות הרגשית.

היא זכרה שביום הולדתה של רויטל, כשמלאו לה שש עשרה, ענדה טבעת יהלום יקרה. היא הייתה מאוהבת בה וביהלום. סיגל אף פעם לא ידעה ממי רויטל קיבלה אותה, אבל ידעה שמאחורי הטבעת עמד גבר זר ואמיד שככל הנראה קיבל תמורה טובה למה שהעניק לה.

יופייה של רויטל היה מהפנט. היא לא הייתה צריכה להשקיע בעצמה, לא בלבוש סקסי, לא באיפור ובכלל לא במראה החיצוני שלה. אם תשקיע בוודאי תיראה לא פחות יפה מכל דוגמנית על.

סיגל למדה ממנה שהאווירה חשובה מאוד בכל אינטימיות רגשית או אינטימיות גופנית ולימים פיתחה אותה בתוספת תאורה מתאימה, מוזיקה נעימה או מראה ענקית בחדר השינה.

זרמים עברו בגופה של סיגל בכל פעם שחשבה על עצותיה של רויטל. היה ברור לה שנדרשת היכרות עמוקה עם כל הנקודות בגופה שיכולות להסעיר את חושיה ולגרום לה לעונג, ועם הזמן למדה להכיר את כל התחושות בכל סוגי המגע השונים.

סיגל למדה להכיר כל נקודה בגופה וידעה לכוון אליה את הגברים שעימם הייתה באינטימיות גופנית. מגע וחיכוכים אינטימיים עם גברים גרמו לה להרגשה עילאית. היא למדה להכיר כל סוג של מגע באיבריה, ובייחוד באיברים המוצנעים. אהבה ליטוף, דגדוג וכל מה שגרם לה לעונג.

עתה בודדה בדירתה השעינה את ידה על מִסעד הכורסה והביטה בו ארוכות. המִסעד איבד מזמן את צבעו המקורי. הצבע נראה מקולף בחלקו ודהוי יותר מכפי שחשבה. אולי בהזדמנות תחשוב על אפשרות לחידוש הצבע והעיקר שמראה העץ הטבעי ישתקף דרכו. היה ברור לה שהכורסה הולכת ודועכת כפי שדורון דעך בימיו האחרונים לאחר מחלתו.

בימים אחרים, לפני גילוי מחלתו, הייתה תוססת ומאושרת שנהנתה מכל יום חדש. שעות על שעות נהגה לבלות עם בעלה על הכורסה, או סתם לשבת עליה ולפטפט עם רויטל בטלפון או בשיחות חולין כשביקרה אצלה.

כמה מעשי אהבה ידעה הכורסה בעבר. אולי זו הסיבה שהיא נשחקה מהר כל כך, הרהרה סיגל. פעם חשבה להחליפה. אפילו תמיר רמז לה שכאשר יעבור לגור איתה, ידאג להחליף אותה יחד עם כל הריהוט הישן שבסלון, אבל זה לא קרה. תמיר נעלם מחייה ועימו פג החלום. בכל פעם כשחשבה על הרעיון, משהו עצר בעדה, בעיקר הזיכרונות הנעימים ממנה. על הכורסה הזו ישבה לראשונה עם דורון כשגיששו והכירו מקרוב זה את גופו של זה. עליה הנחתה אותו בעינוג גופה. לאחרונה ישב עליה תמיר מכווץ ומאובן דקות אחדות לפני שנפרד ממנה בזעם. חיוך מר התפשט על פניה כשזכרה איך יצאה מהמקלחת וצעדה לקראתו ועל גופה שתי מגבות שכיסו את מערומיה. לו יכלה הכורסה לדבר, בוודאי הייתה מוצאת לעצמה שותפה עניינית. הייתה בוודאי מזכירה לה שבעצם תמיר הפתיע אותה בביתה כשבילתה במקלחת יחד עם יניב. האם הייתה זו בגידה מצידה? היא לא ידעה להשיב לעצמה. האינטימיות הגופנית אצלה אף פעם לא התקשרה לאהבה. תמיר לא שאל אותה. ומאז המקרה אף פעם לא שוחחו ביניהם. היא הכינה לעצמה את כל התשובות האפשריות למקרה שייפגשו וידונו במה שקרה. אבל מאז המקרה, לא נפגשו. היא הייתה נחושה לנסות לשכנע אותו שלא הייתה כאן כל בגידה מצידה, אבל מאז לא הזדמן להם לשוחח ונראה שלאחר המקרה תמיר בחר להתעלם ממנה לחלוטין.

על הכורסה נהג דורון לעסות את גופה מכף רגל ועד ראש, אבל זה היה מזמן. היה לה נעים להיזכר ועם הזיכרונות באו גם געגועים והוסיפו על עצבותה.

על הכורסה השתעשעה עם רויטל עד השעות הקטנות של הלילה כשהן מספרות זו לזו על חוויותיהן והרפתקאותיהן עם גברים. לא פעם עלה נושא האינטימיות על סוגיו השונים ושתיהן התמוגגו יחד. סיגל אהבה להאזין לחברתה ומדי פעם ביקשה שתחדד בפניה פרטים נוספים ורויטל כדרכה עשתה זאת ברצון ובדקדקנות יתרה עד כי גרמה לה להרגשת רטיבות בין רגליה.

סיגל הביטה שוב בנייד שלה. חששה שמא החמיצה הודעה מיניב או צלצול טלפון, אבל לשווא. הטלפון נראה תקין ואין בו כל אות מיניב.

בזמן שמבטה ננעץ בכורסה שוב עלו בראשה זיכרונות מהעבר. לרגע היה נדמה לה שדורון התרומם ממנה וניגש אליה. חיוך פרוס על פניו. בידיו החזיק שתי כריות. אולי לתעלול מין חדש. שלא כמו תמיר, איש יצירה היה דורון, ולא תמיד השאיר מקום לדמיונה. כשהרגישה את ידיו מתירות את הכתפיות מעל גופה, שקעה בזיכרונות הנעימים מהעבר.

כשנהג לצייר אותה, בעודה שוכבת עירומה כביום היוולדה, על הכורסה הרחבה, לא פעם הייתה מניחה את ידה האחת על מסעד הכורסה ואת ידה השנייה הייתה מושיטה אל בין רגליה. כשדורון היה מחזיר אותה לתנוחה שביקש, הייתה מתגרה בו.

"קשה לי לשכב על הגב מבלי לזוז."

"תניחי יד אחת על הטבור," היה מבקש ממנה כדי שתתמיד בתנוחה הרצויה לו.

"לא יכולה." היא ידעה שלא פעם הייתה עושה זאת במתכוון כדי להקניט אותו, או כפי שלמדה מרויטל, כדי לגרות אותו. והוא היה עושה כל מאמץ כדי להגיע איתה להסכמה.

"אסיים את הקטע הזה ואז תוכלי לנוח," נהג לומר לה. אבל היא בשלה. ידה הייתה מחליקה על בטנה ונעה למפגש בין רגליה. ידה לא חדלה לשוטט בין רגליה והמכחול בידו של דורון רעד עם תנועותיה.

כשפלטת הצבעים בידיו היה ניגש אליה, מנשק את שפתיה ולפעמים נכנע והיה ממשיך באינטימיות שבה התחילה. במקרים כאלה היא אף פעם לא הפסיקה אותו. והוא ידע שלא היה טעם להתנגד לה.

בזמן שצייר אותה לבש את הסינר על בגדיו. היה זה סינר קנבס איכותי שסיגל קנתה לו. תוך זמן קצר היה הסינר מכוסה כולו בכל צבעי הקשת מפלטת הצבעים שלו. ככל שנזהר לא ללכלך אותו, הסינר הלך וספג את שלל הצבעים שבהם השתמש.

בכל פעם כשדורון לבוש בסינר הקנבס, עמד מאחורי כן הציור השולחני והיה שקוע בעבודתו, הייתה סיגל משלבת שוב ושוב את רגליה או מכופפת את ברכיה והוא היה נאלץ להפסיק בשקידתו. אף פעם לא הצליח לעמוד בפיתוייה, וסיגל נהנתה מכל המצבים ובייחוד מפישוק ברכיה לפניו. הו, כמה שאהבה את דורון.

סיגל, אישה יפה, עיניה תכולות, ושיערה האדמוני גולש על כתפיה. גובהה מטר שישים וחמישה ס"מ. מינית מאוד, חטובה ובעלת גוף אתלטי כיאה לרקדנית לשעבר. בעוד חודשיים ימלאו לה ארבעים ושתיים שנים. רגישה, משוררת, שהוציאה לאור ארבעה ספרי שירה. לפני דורון הייתה נשואה ליניב. אישה פתוחה, גלויה וכמהה לזוגיות, ועתה לאחר מות בעלה, מחזר יניב אחריה בטירוף.

בזמנה החופשי פעילה במספר קבוצות בפייסבוק ובעיקר מפרסמת בהן שירים פרי עטה. עדיין אוהבת לרקוד, אם כי לא עשתה זאת מאז שדורון חלה והלך לעולמו. בעבר השתתפה בלהקת מחול בתנועה הקיבוצית והרצון לרקוד נשאר לזרום בדמה. בלהקת המחול השתתפה במופעים רבים שרובם ככולם התקיימו בקיבוצים באזור מגוריה.

היא הביטה מחלון המטבח אל הכביש הראשי. שעת ערב מוקדמת. הכביש נראה כמעט ריק לחלוטין. מקומות חנייה רבים פנויים. אם עכשיו יגיע יניב, יסתדר היטב בחנייה הצמודה לבית, חשבה, אבל יניב לא הגיע.

לעיתים חשה ברגשי אשמה בגלל יחסה בעבר ליניב. יחסה אליו היה עוין ורגשות האשמה המשיכו ללוות אותה. רק במהלך חיזוריו החוזרים גילתה בו אישיות שונה מזו שהכירה בעבר.

הזמן חלף ביעף. הייתה כבר שעת ערב מאוחרת. סיגל נשאה ראשה אל החלון והביטה שוב ברחוב ובמגרש החנייה הצמוד לבניין המגורים שלה. היא גרה בדירה מרווחת בקומה השנייה, בבניין בן ארבע קומות. הדירה עדיין מרוהטת באותם פריטי הריהוט שקנתה יחד עם דורון. פרט לריכוז תמונותיו וציוריו של דורון והסרתם מעל לקירות, לא עשתה שום שינוי בתכולת הדירה.

אולי קרה משהו ליניב, או אולי בגלל שיחתם האחרונה, שינה את דעתו והחליט לנתק את הקשר איתה. מחשבות טורדניות עלו בראשה.

השעה הייתה מאוחרת. בניגוד להרגלה, צלצלה אליו. היא הופתעה כאשר לא היה מענה ממנו. מחשבות שונות התערבלו בראשה. מה קרה לו? איפה המשפט המפורסם שלו 'אני מת לראות אותך', משפט שמזמן לא שמעה ממנו. דווקא בערב זה היא עצמה מתה לראות אותו.

היא כל כך התכוננה למפגש איתו ואפילו דמיינה כיצד תבלה איתו את הערב ואת הלילה. חשבה על כל פרט למן הרגע שבו ייכנסו למיטה ועד לרגע שבו יפלו שניהם שדודים ומותשים לאחר פעילות סוערת של אינטימיות גופנית.

יניב חזר במפתיע לחייה והיה בשל לזוגיות. הצרה הייתה שהוא חזר אליה לאחר שהיחסים בינה לבין תמיר העמיקו ולשניהם היו כוונות טובות להמשיך בהם. היא סמכה על תמיר ונתנה בו אמון. אפילו נתנה לו את המפתח לדירתה ובכך אולי טעתה. אולי היה זה צעד מוקדם מדי, אבל ידעה שאת הנעשה אין להשיב.

יניב סיפר לה שהוא רוצה להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם. היא סירבה להצעותיו ובכל פעם שהעלה את הנושא הזכירה לו שהיא הגיעה לגיל ארבעים ושתיים ותשובתה הייתה נחרצת, "לא רוצה עוד ילדים אחרי מה שקרה עם יקירה."

השיחה האחרונה איתו הייתה הקשה ביותר ובה אמרה לו בנחרצות שאם ימשיך לדבר על ילדים, תשקול לנתק את הקשר איתו. במהלך השיחה הרגישה שהוא לא נראה במיטבו ומשהו הציק לו. אבל לאחר דין ודברים סיכמו יחד שהיום יגיע אליה, עם כרטיסים להצגת תיאטרון בתל אביב ולאחריה יסיימו אחת ולתמיד את הוויכוח ביניהם. סיגל הבינה שבכוונתו להתפייס איתה, אבל כאשר לא הגיע שבו ועלו בראשה כל הנימוקים שהעלתה בפניו. נראה שהוא חזר בו מכוונתו להתפייס ואולי חזר להתנהגותו הקודמת שאפיינה אותו בזמן נישואיהם.

על היריון לא רצתה אפילו לחשוב. הזיכרונות המרים מהלידה של יקירה בתה רק העיקו עליה. יום מותה, באותה תאונת דרכים מזעזעת ליד ביתה, נחקק בליבה ומעולם לא רצתה לראות את עצמה שוב בהיריון.

בשיחה האחרונה עם יניב הסבירה לו את עמדתה ועד כמה אינה מסוגלת בגילה לחשוב על ילדים. היא מלאת חן וחיים ורוצה לבלוע לקרבה את כל מה שגורם לה הנאה. לא רוצה ילדים.

יניב נראה טרוד ומדי פעם העיר לה שכואב לו הראש מהשיחה שנמשכה ללא תכלית. הוא התעקש שהוא בשל לזוגיות ועל אף מה שקרה בעבר עם יקירה, הוא רוצה להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם. כשנואש מלשכנע אותה העלה את הרעיון לאימוץ ילד, אבל גם על זה סיגל לא הייתה מוכנה לשמוע.

במהלך השיחה החזיק את ראשו בידיו וחזר על כאב הראש שהציק לו. לסיגל היה נדמה שלקח ללב את התנגדותה וכאב הראש לא היה אלא סימפטום של עייפות מהוויכוח ביניהם.

כשניסתה לדבר על ליבו ולהסביר לו בעדינות עד כמה אינה מסוגלת נפשית להתמודד עכשיו עם ילד, היה נדמה לה שנתקף בסחרחורת קלה. אבל עמדתו התרככה כששמע אותה, או אולי רק ביקש זמן נוסף כדי לחשוב על כל הרעיון. בכל מקרה נועדו להיפגש הערב, ליהנות מההצגה ואחת ולתמיד לסיים את המחלוקת ביניהם.

לאט לאט הבינה שיניב לא יגיע אליה הערב ואולי לא יגיע בזמן הקרוב. אין טעם להמשיך ולהמתין לבואו. מאוכזבת מעצמה החליטה להחליף בגדים, להסיר מעליה את האיפור ולהיכנס למיטה. אולי תנסה את האינטימיות העצמית ולאחריה תצלצל לרויטל ותבקש לפגוש אותה בדחיפות. הפעם היא חייבת את עצתה.