נוֹתַרְתִּי
כְּאַרְכֻּבִּית הַגַּלְגַּל.
קוֹצָנִית מִתְרַבֵּית בְּפִזּוּרָהּ
עִם שִׁיּוּף הָרוּחַ,
גִּלְגּוּלָהּ לְבַדָּהּ.
בַּסּוֹף
תִּתְרַסֵּק וְתֵעָלֵם, וּבְלִיָּתָהּ
תְּהֵא גַּם לֵדָתָהּ.
מַעְגַּל חַיִּים,
אָדָם, דָּם, אֲדָמָה.
בְּלִיַּת חַיִּים,
גִּלְגּוּל קָבוּעַ מֵרֹאשׁ,
פּוֹסְט מוֹרְטֶם,
לֵדָה.
וְשׁוּב אַתְּ עוֹלָה
לְגַרְעִין כּוּר לִבִּי.
מַחְשְׁבוֹתַי סוֹפְנוֹת אוֹתָךְ,
מַמְטִירוֹת עָלַיִךְ פִּצְפּוּצִים שֶׁל אַהֲבָה.
אַתְּ אֵינֵךְ,
תְּרִיסִים נִסְגָּרִים, מִכְתָּבִים נִשְׁלָחִים,
הַתָּא הַקּוֹלִי שֶׁלָּךְ מְצַפְצֵף שֶׁאֵין מָקוֹם לְהוֹדָעוֹת.
הָאַהֲבָה הַשְּׂרוּטָה
שֶׁמֻּטַּת כְּנָפָהּ סוֹכֶכֶת עָלַיִךְ
נִכְלָמָה,
וַאֲנִי הַיּוֹם כְּבָר אֵינֶנִּי.
כָּתַבְתִּי לָךְ בִּתִּי
שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי יוֹתֵר,
כָּתַבְתִּי לָךְ בִּתִּי
שֶׁלֹּא הָיִיתִי אַחֵר.
אַבָּא בָּנָה לוֹ בַּיִת
וְהָיָה מְשַׁיֵּט עַל פְּנֵי יַמִּים. אוֹהֵב לְלֹא מְצָרִים
גַּם אֶת אִמָּא לְלֹא הַשֵּׁד הָרַע בִּפְנִים.
כָּתַבְתִּי לָךְ בִּתִּי,
כֹּה מָתְקָה לְשׁוֹנִי כְּשֶׁכָּתַבְתִּי בִּתִּי.
וּפָחַדְתִּי פַּחַד נוֹרָא וְיַלְדוּתִי
שֶׁלֹּא תִּהְיִי יוֹתֵר יַלְדָּה שֶׁלִּי
לֹא הָיִיתִי יֶלֶד שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא,
הָיִיתִי יֶלֶד שֶׁל טֶבַע שֶׁהָיוּ לוֹ גְּבוּלוֹת.
אַתְּ בֶּטַח שׁוֹאֶלֶת עַכְשָׁו אֶת אַבָּא
אֵיךְ הוּא יָרַד לִמְצוּלוֹת?
