רן והקשת בענן

הָיֹה הָיָה פַּעַם יֶלֶד קָטָן, שֶׁכָּל בֹּקֶר הָלַךְ לַגַּן. שְׁמוֹ רַן.

בֹּקֶר אֶחָד חָרְפִּי וְגָשׁוּם הוֹצִיאָה הַגַּנֶּנֶת מִתִּיקָהּ גִּירִים צִבְעוֹנִיִּים וְצִיְּרָה עַל הַלּוּחַ קֶשֶׁת בִּשְׁלַל צְבָעִים סַסְגּוֹנִיִּים: אָדֹם, צָהֹב, יָרֹק, כָּחֹל וְעוֹד...

אַחַר כָּךְ אָמְרָה: "אַתֶּם יוֹדְעִים, יְלָדִים, קוֹרֶה שֶׁלִּפְעָמִים, וְרַק לִפְעָמִים וְרַק אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁבָה וּמוֹפִיעָה מִבֵּין הָעֲנָנִים הָרְטוּבִים, וּבְכֵן, קוֹרֶה שֶׁאֵי־שָׁם מֵעֵבֶר לְקַו הָאֹפֶק מִצְטַיֶּרֶת בַּשָּׁמַיִם קֶשֶׁת עֲנָקִית בְּדוֹמֶה לְזוֹ שֶׁצִּיַּרְתִּי עַל הַלּוּחַ... קוֹרְאִים לָהּ קֶשֶׁת בֶּעָנָן."

"אֵיזֶה יֹפִי," חָשַׁב רַן וְאָמַר בְּלִבּוֹ, "הַלְוַאי שֶׁגַּם אֲנִי אֶרְאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן אֲמִתִּית!"

וְהִנֵּה כְּבָר בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר, לְאַחַר שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ גֵּרְשָׁה אֶת עַנְנֵי הַגֶּשֶׁם וְהֵאִירָה בְּעָצְמָה אֶת הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ, הַגַּנֶּנֶת הוֹצִיאָה אֶת הַיְּלָדִים לֶחָצֵר וְהִצְבִּיעָה אֶל מְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם.

רַן נָשָׂא מַבָּטוֹ...

הַרְחֵק־הַרְחֵק, מֵעֵבֶר לַשַּׁעַר הַקָּטָן שֶׁל הַגַּן וּמֵעֵבֶר לְאַדְמוֹת הַשָּׂדֶה הַמַּקִּיף אֶת הַיִּשּׁוּב וְאַף מִמֶּנּוּ וְהָלְאָה, שָׁם, הַרְחֵק־הַרְחֵק בָּאֹפֶק - הֵיכָן שֶׁהַשָּׁמַיִם נָשְׁקוּ לָאָרֶץ - הִצְטַיְּרָה לָהּ קֶשֶׁת בֶּעָנָן יְפֵיפִיָּה, עֲצוּמָה וּמְהַמֶּמֶת בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ הַמַּרְהִיבִים: אָדֹם, כָּתֹם, צָהֹב, יָרֹק, סָגֹל, כָּחֹל וְעוֹד רַבִּים כָּאֵלֶּה שֶׁאֶת שְׁמָם לֹא יָדַע.

הִנֵּה, כָּךְ הִיא נִרְאֲתָה בְּעֵינֵי רַן:

"קֶשֶׁת בֶּעָנָן!... קֶשֶׁת בֶּעָנָן!" קָרָא רַן בְּשִׂמְחָה, "אֲנִי חַיָּב לָגַעַת בָּהּ..." הוֹסִיף וְאָמַר, פָּתַח אֶת הַשַּׁעַר הַקָּטָן הַפּוֹנֶה אֶל הַשָּׂדֶה הַמַּקִּיף אֶת הַיִּשּׁוּב וְהֵחֵל לִצְעֹד לִקְרָאתָהּ.

"זֶה דֵּי קָרוֹב," הֶעֱרִיךְ רַן, "רַק אַגִּיעַ לָעֵץ הָעוֹמֵד בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה וּכְבָר אֶגַּע בַּקֶּשֶׁת בֶּעָנָן..."

אוּלָם, לֹא כָּךְ הָיָה. רַן הָלַךְ וְהָלַךְ, שָׁקַע לִפְעָמִים בָּאֲדָמָה הַבֻּצִּית, אַךְ הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת. חָלְפָה שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה חָלְפָה וְהוּא עֲדַיִן הָלַךְ.

כְּשֶׁסּוֹף־סוֹף הִגִּיעַ לָעֵץ שֶׁנִּצַּב בִּגְבוּל הַיִּשּׁוּב, הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן כְּמוֹ גַּם קַו הָאֹפֶק - זֶה שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ - עֲדַיִן רְחוֹקִים הָיוּ מִמֶּנּוּ. הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁבֵּינְתַיִם הִגִּיעָה לְשִׂיא מַסְלוּלָהּ, בָּעֲרָה מֵעָל וְיִבְּשָׁה אֶת אַדְמַת הַשָּׂדֶה. נִהְיָה חַם, וְרַן הִתְעַיֵּף...

"אָנוּחַ קְצָת, אַחַר כָּךְ אַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת," אָמַר בֵּינוֹ לְבֵינוֹ, נִשְׁכַּב בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ וְנִרְדַּם.