התבונה המחדשת

מבוא

משחר ילדותי פיעמו בי שתי אהבות, אהבת התורה ואהבת החכמה. אהבת התורה כללה את אהבת כתבי־הקודש, אותם התחלתי ללמוד עם אבי. בלכתנו בלילות שבת לבית הכנסת, הוא היה מספר לי מפרשת השבוע. זכורני כי באחת השבתות האחרונות שזכיתי להיות עמו ואני בן שש, אמר לי כי אין בפרשה משהו המתאים לילדים בגילי. התעקשתי וביקשתי שיספר לי, והוא סיפר לי על מות שני בני אהרון. הסיפור טלטל את נפשי, הן בעוצמתו והן בהכרה כי אסור לוותר על כל חלק מהתורה גם אם הוא קשה. אהבת התורה כללה את אהבת המשנה והתלמוד, אותם לימד אותי סבי אברהם. הוא סיפר לי כיצד בילדותו בראדום שבפולין, חשק מאוד במסכת מגילה שהיתה לחברו. כדי לרכוש אותה מהחבר, נתן לו אולר שקיבל במתנה ליום הולדתו. עוד סיפר לי, כיצד ישב ולמד עם חברו בקלוייז. יום אחד נעורה בו קושיה, הוא עמל עליה ולא מצא לה פתרון. עלה בליבו לשאול בחור מתמיד, שישב כל היום ליד הסטנדר ולמד. אמר לו חברו: 'עזוב אותו, מרוב שהוא לומד אין לו זמן להבין.' הקושיה העסיקה אותו עוד ועוד, גם בלכתו בשעת ערב מהקלוייז לביתו. בחצות הלילה חלם חלום, השמים נפתחו והתשובה לקושייה נגלתה לו כתובה באותיות של זהב. הקשבתי לסיפורו רב קשב, ומאז בתלמודי אני מצפה לפתיחת השמים.

אהבת החכמה נוצקה בי בראותי את אבא שוקד בשעות הלילה המאוחרות על ספרים, לימים למדתי כי הם ספרי פילוסופיה. אהבת השיחה נעורה בי, בראותי אותו משוחח עם אנשים. ילד הייתי ולא הבנתי את התוכן, אולם הבנתי את רוח השיח הפילוסופי. הבנתי את עומק ההקשבה, את הריכוז המוחלט שלו בדובר אליו. כל אשר למדתי מאז ועד עתה, התכנס לצורת הפילוסופיה שינקתי ממנו.

כשבגרתי התחלתי להרגיש במצוקה. המכנה המשותף לאהבת התורה ולאהבת הפילוסופיה, הוא אהבת החכמה. למרות זאת, שתי החכמות היו זרות ומנוכרות זו לזו. מה לחכמי התלמוד ולעיון הפילוסופי? האם פילוסוף ימצא עניין בתלמוד?

החיפוש אחר החיבור בין שתי החכמות, הביא אותי למשנתו של מורי ורבי הרמן כהן. הוא וההולכים בדרכו, פרנץ רוזנצווייג מרטין בובר הרב סולובייצ'יק ועמנואל לווינס, יצרו קשר בין שתי החכמות. הספר הזה הולך בדרכם, ומעמיד דרכי חיבור חדשות. 'וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ' [יחזקאל ל"ז י"ז].

המבנה האדריכלי של הספר
הספר שלפניכם מציב את בעיית היסוד של הפילוסופיה היהודית, מתאר את גלגוליה. לאחר מכן בונה שיטה פילוסופית על אדני החשיבה הבית־מדרשית, ולבסוף פותר בעזרת השיטה את בעיית היסוד.

חלק ראשון:
ראשית
 

פרק ראשון: הבעיה

התחום
התחום אליו משתייך הספר הזה, הוא הפילוסופיה היהודית. בתחום זה מצויות יצירות המופת, שמקובל לראותן כחלק מהפילוסופיה היהודית. 'אמונות ודעות' של רבי סעדיה גאון, ספר 'הכוזרי' של רבי יהודה הלוי. 'מורה נבוכים' של רבי משה בן מימון, 'אור השם' של רבי חסדאי קרשקש. 'דת התבונה ממקורות היהדות' של הרמן כהן, 'כוכב הגאולה' של פרנץ רוזנצווייג. איש ההלכה ו'איש האמונה' של הרב סולובייצ'יק, מעבודותיו של עמנואל לווינס. אלה הן רק חלק מן היצירות, השייכות לתחום הפילוסופיה היהודית. מהי הפילוסופיה היהודית? מהי מהותה? מה מגדיר אותה? מה הופך אותה לאשר היא?

השדה
בכדי לעמוד על מהותה של הפילוסופיה היהודית, נקדים ונשאל: מהו השדה אליו שייכת הפילוסופיה היהודית? האם היא פילוסופיה? או שהיא חלק מהיהדות? אם היא פילוסופיה כמו פילוסופיה גרמנית או פילוסופיה אנגלית, הרי שיש בה עניין לפילוסופים. היא אמורה לחדש לפילוסופים, דברים שאינם בנמצא בחלקים אחרים של הפילוסופיה. אם היא חלק מהיהדות, הרי שאין בה עניין לפילוסופים. נמעני חידושיה, הם המתעניינים ביהדות.

היו שטענו כי הפילוסופיה היהודית אינה שייכת לשדה הפילוסופיה. אין לה ייחוד בשדה זה. למי שיש עניין בפילוסופיה אין עניין בה, היא שייכת לשדה היהדות. היו שראו בה אסופת תגובות יהודיות לפילוסופיה, או פרשנות פילוסופית ליהדות.

הספר הזה שייך לענף הרואה בפילוסופיה היהודית חלק מהיהדות, שיש בו חידוש ותוספת ביחס לחלקים אחרים של היהדות. בה בעת חלק מהפילוסופיה, שיש בו תרומה סגולית פילוסופיה הכללית.

ההגדרה
מהי ההגדרה של הפילוסופיה היהודית?

הגדרות רבות ניתנו לה, בחירתי הינה בהגדרה הבאה: הפילוסופיה היהודית, היא הפגישה בין הפילוסופיה ובין היהדות. מכאן, שראשית עלי להגדיר מהי פילוסופיה, מהי יהדות ומהי פגישה.

הפילוסופיה
הפילוסופיה, הינה התחום המבנה את העולם בעזרת מושגים. מושגים הן מילים המעובדות באופן שיטתי. התחום נחלק לשלושה תחומי משנה: ה'לוגיקה', שהמושג המכונן שלה הוא 'האמת'; ה'אתיקה', שהמושג המכונן שלה הוא 'הטוב', וה'אסתטיקה', שהמושג המכונן שלה הוא 'היפה'. מבין שלושת המושגים הללו המושג המרכזי הוא אמת.

אמת
הגדרת מושג האמת היא התאמה, התאמה בין המשפט ובין המציאות. המשפט 'עכשיו יום', נבחן בהתאמתו למציאות. ביום הוא משפט אמיתי, בלילה הוא משפט שקרי. הנחת היסוד של המושג היא שניתן לדעת מהי המציאות, ומכאן שניתן לבדוק את התאמת המשפט אליה. הפילוסופיה היא אהבת החכמה החותרת אל 'האמת'.

יהדות
היהדות היא מכלול חייו ויצירתו של העם, המגדיר עצמו כיהודי. היא כוללת את תורתו, ואת יצירתו.

פגישה
מושג הפגישה יסודו במגע פיזי, בין שני עצמים או שני בני־אדם. הפגישה יכולה להיות פגישה רכה, שני העצמים נוגעים זה בזה בעדינות. היא יכולה להתרחש ללא מגע, שני בני־אדם הרואים זה את זה. הפגישה יכולה להיות פגישה קשה, שני העצמים מתנגשים ביניהם. לעיתים, העצמים נמעכים או נשברים. פגישה קשה בין שני בני־אדם, יכולה להיות מריבה פיזית או מלחמת דעות.

הבעיה
הפילוסופיה היהודית מורכבת משני רכיבים, הפילוסופיה ו היהדות. כל אחד מן הרכיבים הללו חותר אל האמת ונושא את האמת.

מה עושים כאשר יש סתירה בין שני הרכיבים? מה יהא עם הפילוסופיה תורה שעכשיו לילה, והתורה תורה שעכשיו יום? מה יהא אם הפילוסופיה תורה שהעולם קדמון ללא ראשית ובריאה, והתורה תורה שהעולם נברא?

אלה הם מקרי קצה. ישנם תחומים רחבים בהם הבעיה אינה מתעוררת, ובכל זאת הקצה מעמיד למבחן את המערכת. כאן נאלץ הפילוסוף היהודי להכריע הכרעת זהות, מי משני ענפי הדעת המכוננים את עולמו גובר? האם הוא פילוסוף העוסק ביהדות, או יהודי העוסק בפילוסופיה? מהו העיקר עליו אין הוא מוכן לוותר? מהו הגורם המלווה את חייו, אך בשעת מבחן יישמט וייעלם? האם עליו להתאים את הפילוסופיה ליהדות, או שמפעלו הוא התאמת היהדות לפילוסופיה?

זאת בעיית היסוד של הפילוסופיה היהודית, בגלגוליה היא מלווה את התחום מאז היווצרו ועד עתה.