אלגברה של צילום

משתנים חבויים: עורך דין וקופסה
(תל־אביב, 1977)

הליקופטר ממריא או נוחת בדרך למרסיי
(קאן, 1996)

Was Blind, But Now I See
שֶׁבַח וְהוֹדָיָה, מאמינים מחוץ לכנסייה
(סן־פרנסיסקו, 1975)

ספינת אוויר מפרסמת את חברת הצמיגים Goodyear
(ניו־יורק, 1976)

לא־סלפי: ממתין לצלם בין צמח ״לשון החותנת״ לאשנב צלב
(רמת־השרון, 1985; צילום: אייל און)

צראוס פרואני מפלצתי קורס לצד ״עשב שוטה״; יבלית תלושה
(רמת־השרון, 1984)

על חיכוך חיובי בין מושגים, ועל כישורי ההוראה של הצילום

130 שנים מפרידות בין תצלום טביעת המגף של האסטרונאוט באז אולדרין על אבק הירח (1969), לבין שנת לידתו של הסמיוטיקאי והפילוסוף צ'רלס סנדרס פירס (1839, השנה שבה נרשמה המצאת הצילום). שני התצלומים — אבן המצבה על קברו של פירס (ושל רעייתו השנייה), וטביעת מגפו של אולדרין¹ — הם תוצא של זיקה פיזית לאובייקט שנכח מול עדשת המצלמה.² את הסימן שנוצר במגע פיזי או פוטוכימי עם האובייקט שהוא מסמן, הגדיר פירס כאינדקס. פירס לא עסק בצילום — אך המונחים הסמיוטיים שהציע אומצו על־ידי התיאוריה של הצילום, כמדיום צעיר המבקש לעצמו משמעת מחשבתית.

מצבת קברם של צ'רלס סנדרס וג'ולייט פירס, קיימברידג', מסצ'וסטס
״קל להיות החלטי. צריך פשוט להיות מעורפל במידה מספקת״ (צ'רלס סנדרס פירס).

טביעת מגף על הירח, 20.7.1969
(צילום: באז אולדרין; NASA ©)

״אני יודע שהשמים אינם הגבול, כי יש עקבות על הירח — ואני הוא זה שהשאיר כמה מהן! אז אל תרשו לאף אחד לזלזל בערכן של שאיפות נעלות או לדכא אותן. החלומות שלכם ייקחו אתכם גבוה יותר ורחוק יותר מהגבולות שהוצבו אי־פעם! במקרה שלי זה עבד״ (באז אולדרין).

במונחים אלה (וזו עמדה ארכאית שתנופץ בהמשך), הצילום הוא ייצוג אינדקסלי של האובייקט המצולם, אך בה־בעת הוא גם דומה מאוד למצולם, מה שהופך אותו לאיקון — סימן המבוסס על דמיון לאובייקט, שהוא קטגוריה נוספת במערכת מיון הסימנים שניסח פירס. איקונים ניחנים בכוח מאגי להחליף את האובייקט עצמו, מה שמכשיל את התפיסה האנושית ומהווה את אחד הקשיים בהבנת הצילום. נדבך נוסף במערכת הסימנים של פירס הוא הסמל: סימן הנשען על זיקה שרירותית־הסכמית לאובייקט המיוצג — למשל ינשוף, המסמל חוכמה.³

פירס היה גם מאבות הפרגמטיזם, תורה הגורסת כי האמת תואמת גילויים מדעיים והיא יחסית לזמן, למקום ולמטרת החקירה. שיטה פילוסופית זו הניחה את היסודות להכרה באמיתוֹת משתנות, להערכת המסורות של קהילות שונות, וליחסיות של פלורליזם תרבותי. על רקע זה אבצע כאן קפיצה מסוכנת מתחום הסמיוטיקה אל השימוש במונח ״איקון״ בשפה המדוברת, כסימן מכליל או ״איקון של תרבות״ — עצם או אדם המזוהה על־ידי בני תרבות מסוימת כמייצגהּ. תהליך ההזדהות הוא סובייקטיבי, ו״איקונים״ נשפטים על פי תפיסתם כשליחים אותנטיים של התרבות הנדונה.

דבר דומה קורה גם לתצלום המוכתר כ״איקוני״: הכל כבר ידוע עליו ואין עוד חובה להביט בו, לספר עליו, לחשוב עליו. זוהי מלכודת דבש. החשיבות שמייחסים לתצלום כזה מכמינה טענה תיאולוגית, כאילו ״אמת״ לפנינו. התצלום כמו נטען באנרגיה שנלקחה מהעולם המצולם, וזו מעניקה לו סמכות לייצג את מושג האמת. התצלום האיקוני הוא הוכחה, אוטוריטה מודפסת על נייר: הנה, הצלוב עצמו נח על הבד של ורוניקה הקדושה,⁴ ברישום הצל שיצרה בתו של בוטאדס,⁵ בציורי המערות.⁶ איקוני הוא התצלום שרואים בו תעודה אינדקסלית, ראָיה הלקוחה מן המציאות.

התואר ״איקוני״ הוא אפוא אחד מגורמי הקושי המאתגרים את מעשה הצילום ואת פרשנותו. השיבוש שבערבול הקטגוריות אינדקס ואיקון, מהווה הזדמנות פואטית. הצילום, כפרדיגמה חדשה, כפר בחלוקה הסמיוטית המקובלת. בעודו נטוע בין האיקוני לאינדקסלי, הצילום ניזון מגלי ההדף של האנרגיה המשתחררת על קו השבר.

האם תצלום איקוני עשוי להכתיב אמביציה בתחום הצילום? האם הוא רעיון מפרה או מחליש? האם הוא כפוי עלינו, באקלים של גודש מידע הדורש צמצום לשפה של איקונים? האם חובה עלינו לזהות את האירוע, את התהליך (הצילום) ואת התוצר (התצלום)? יצוין כבר עכשיו שבניגוד לטיעונו המוּכּר של רולאן בארת,⁷ אני מבקש לזרות אור סובייקטיבי ולהכריז: ״זה לא היה שם״.

הערות

1. יכוח בשאלה אם התצלום הנודע אכן צולם על פני הירח ונותן תוקף של אמת לנחיתת האדם על הירח, או אם נעשה באתר אימונים של נאס״א, נמשך עד שנת 2008, שאז אומתה הנחיתה בסיוע מצלמת הדמיה יפנית ברזולוציה גבוהה — דיגיטלית, למרבה האירוניה — שהופעלה מלוויין וקלטה את עקבות ההמראה שהטביעו על הירח מנועי הגשושית, בדרכה חזרה לכדור הארץ. ראו: www.space.com/moon-landing-hoax-conspiracy-may-grow.html
2. טביעת המגף צולמה במצלמת האסלבלד שוודית — מצלמה אנלוגית איכותית בפורמט בינוני (70 מ״מ), שהיתה בשעתה משאת נפש של כל צלם צעיר והשימוש בה אף הונצח בסרט יצרים (Blow-Up) של אנטוניוני. בעידן הדיגיטלי גברה עליה המצלמה הדנית PhaseOne. אני שומר בסטודיו שלי שלוש מצלמות האסלבלד, ומגלה קושי פסיכולוגי להשתמש בהן.
3. ראו דוד גורביץ ודן ערב, ״סמיוטיקה״, אנציקלופדיה של הרעיונות: תרבות, מחשבה, תקשורת (תל־אביב: בבל, 2012).
4. הקדושה הנוצרית ורוניקה (Vera Icon, או איקון אמיתי) הגישה את מטפחתה לישו בדרכו בוויה דולורוזה, כדי שינגב בה את פניו המיוסרות, ומשהוחזרה לה המטפחת הופיע עליה צלם פניו.
5. קורה, בתו של בוטאדס, התוותה על הקיר את צלליתו של אהובה היוצא לקרב, ואביה יצק את דמות־הצל בחמר.
6. למשל ציורי הידיים במערת אל־קסטִיו שבמחוז קנטבריה, צפון ספרד.
7. ראו רולאן בארת, מחשבות על צילום, תרגם מצרפתית:דוד ניב (ירושלים: כתר, 1988).