פְּסַנְתֵּר
הָיֹה הָיָה אַרְנָב קָטָן, שֶׁלֹּא יָדַע לָנוּחַ,
לְכָל שָׁעָה מִשָּׁעוֹת הַיּוֹם הָיָה לוֹ מַצָּב־רוּחַ.
וּכְשֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ,
הָיָה לוֹ סוֹד קָטָן שֶׁהוּא יָדַע לְהַעֲרִיךְ.
אִם תֵּשְׁבוּ בְּשֶׁקֶט וְתַקְשִׁיבוּ עוֹד וְעוֹד,
תּוּכְלוּ בְּעַצְמְכֶם אוּלַי לִשְׁמֹעַ אֶת הַסּוֹד.
הַסּוֹד שֶׁל הָאַרְנָב חָבוּי אֶצְלוֹ בַּחֶדֶר,
הִקְשִׁיבוּ וְתוּכְלוּ אוּלַי לִשְׁמֹעַ צְלִיל אוֹ תֶּדֶר,
וּמַנְגִּינָה וְעוֹד אַחַת, כָּזֹאת וְגַם אַחֶרֶת,
עַכְשָׁו אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁזּוֹ תִּזְמֹרֶת מְזַמֶּרֶת.
שָׁם כְּלֵי־הַנְּגִינָה מְסֻדָּרִים אֶחָד אֶחָד,
וְכָל אֶחָד מַתְאִים לְמַצַּב־רוּחַ מְיֻחָד.
לְמָשָׁל...
בַּבֹּקֶר כְּשֶׁבִּכְלָל לֹא מִתְחַשֵּׁק לְהִתְעוֹרֵר,
הוּא קָם וּמְנַגֵּן לוֹ מַנְגִּינָה עַל הַפְּסַנְתֵּר.
מַכֶּה עַל הַקְּלִידִים הַלְּבָנִים וְהַשְּׁחוֹרִים
יוֹשֵׁב וּמְנַגֵּן עַד שֶׁכֻּלָּם מִתְעוֹרְרִים.