ספר מעולה, שקשה להניח מהיד. מרתק ועצוב לפעמים, מותח ומפתיע. אהבתי את הכתיבה בגופים שונים ואת העלילה. אקרא עוד מספריה של הסופרת.
הספר עוסק בהתעללות מינית, לכן הוא מזעזע, אבל, הוא כתוב היטב ולדעתי, כדאי מאד לקרוא אותו
הספר כתוב בצורה טובה אני לא חובב ספרי טיסה, אבל הוא הצליח להחזיק אותי מחובר.
וואו איזה ספר!! מרתק מפתיע כתוב מצוין רכשתי את הגרסה הקולית, יש שם טעויות בין זכר ונקבה שהפריעו לי אבל חוץ מזה היה פשוט מעולה! מומלץ מאוד
אחד מהספרים המותחים והמצמררים שקראתי. כתוב מעולה, עלילה זורמת ודמויות שקל להזדהות עימן. נפלא!
ואוו!! אחד הטובים! עלילה מקורית (אחרי הרבה זמן שלא קראתי ספר מתח עם עלילה טובה), קראתי בתוך יומיים. מאוד מומלץ!
ווואאאאוווו ווואאאאוווו ווואאאאוווו איזה ספר מדהים!!!! עלילה מטורפת !!! מרתקת !!!! אי אפשר להפסיק לקרוא!! מומלץ מאוד
ספר מהמם ומותח! עלילה מרתקת ולא צפויה. כתיבה זורמת. מאוד נהנתי וקראתי אותו תוך יום וחצי.
וואוו איזה ספר....... לא הצלחתי להפסיק לקרוא, כתוב בצורה טובה עם בניית סיפור מעניין ומותח עד השנייה האחרונה.
מעולה מעולה! הדמויות, הלוקיישן, העלילה ובעיקר- המתח והתעלומה
מצויין. מומלץ בחום! נושא לא פשוט אבל כתיבה מופלאה לא מאפשרת להניח את הספר מהיד עד לסופו
ספר מדהים מומלץ מאוד. ספר שלא תרצו להפסיק לקרוא כתוב היטב ליסה יודעת מה היא עושה!
בהתחלה פחות התחברתי אבל עם הזמן נכנסתי לתוכו עמוק. בהתחלה לא ידעתי עם איזו מהדמויות אני אמורה להזדהות, עד עכשיו אני לא בטוחה. עם כולן כנראה.
קשה לתת 5 כוכבים לספר שמדובר בו על התעללות בילדים, אבל בכל זאת הספר כתוב מצוין, לדמויות יש אופי, נוגע ללב, וגם מותח וגם סוף טוב (עם ספין קטן)... הספר מצליח לייצר חוויית קריאה, ללא ספק.
מיוחד. כתוב טוב ותופס . מתח כל כך שונה ולא צפוי. ממליץ!!
ספר מותח, מעניין ואף מפתיע.. שזור יפה בין זכרונות הגיבורים להווה.. אהבתי
ספר מתח צפוי לגמרי, עם זאת נחמד לקריאה ולא ממש מעבר לכך. הספרים האחרים שלה, ואז היא נעלמה, והלילה שבו נעלמו עקבותיה, היו מוצלחים יותר.
אני אוהבת ספרים קוליים, הקריאה הייתה נעימה
ספר מתח כמו שצריך להיות.. כתוב טוב, דמויות מעניינות ועלילה מפותלת קלות.. נחמד מאוד.
מפתיע, מרתק, מפחיד עד כמה שהסיפור יכול היה גם להיות אמיתי, בהתחלה היה קשה להבין מי הדמויות, בהמשך הספר זרם וקראתי אותו, בכל רגע פנוי
קריא ומעניין אבל מבוסס כמעט בדיוק על אותו טריק כמו ספרה הקודם, "ואז היא נעלמה". קוראים מיומנים מנחשים את העלילה באמצע הספר.
פרחים בעליית הגג היה לנגד עיניה. מובן שקשה להעתיק יצירת מופת בדגש על להעתיק, לכן ליבת הסיפור חביבה אבל ה'מסביב' והסוף תפלים. סופרת גדולה היא כבר לא תהייה.
את הספר רכשתי בהקראה המקריאה פשוט הורסת את הספר מתבלבלת בין זכר ונקבה , קטיעות אין סופיות בהקראה , הקראה לא מקצועית וחבל כי הספר סהכ טוב
אולי ההייפ הגדול סביבו גרמו לי לצפות ליותר. לא נפלתי מהרגליים. חביב וזהו.
הספר מאוד קריא ועם רעיון לא רע, אבל הרעיון לא מפותח מספיק טוב. יש חוסר התייחסות מאוד גדול ובולט לרקע, מוטיבציה וסיבה של המצב המתואר, מה שהופך את זה לעוד יותר לא סביר, לא מוסבר ולא אמין. אנשים עשירים לא סתם מזמינים תמהונים לביתם ומוותרים על חייהם וממונם. לקראת הסוף הספר גם נוטה מאוד לבנאליות. ספר טיסה לא רע, אבל לא מעבר לכך.
לא ספרות גדולה, דמויות לא מעניינות במיוחד אבל הסיפור מעניין ומותח וכתוב יפה.
יותר אימה פסיכולוגית מספר מתח. סיפור הבסיס איום ומרתק כאחד, ועלילות המשנה מוסיפות עניין. לא כל הדמויות מפותחות היטב, ה״טוויסטים״ לא מאוד מפתיעים, ונדמה שדוקא כשנעשה מותח ומעניין הסופרת נוטשת את קו העלילה, מטשטשת את הדמויות ומשאירה קצוות פרומים כאילו רק כדי ״לגמור עם זה״. הסיום עשוי היטב, אבל משאיר טעם של אכזבה כי הוא נוגע בדיוק לקו העלילה המעניין שהסופרת זנחה באמצע. ספר שמושך לקרוא עוד פרק ועוד פרק, ומהבחינה הזו הוא עושה את תפקידו, אבל עם תחושת פספוס קשה.
לא מספיק מהודק - קפיצות בין זמנים שונים ודמויות שונות. העלילה מסקרנת אבל גם מטרידה ומעיקה מדי. התקשיתי לקרוא את הספר ללא הפסקות אוורור
כיף לקרוא. סוג של גלולה להפגת מתח, חרדה, כעס. למחרת לא נותרת כל השפעה.
קצת איטי ומבלבל עם שלושה צירי זמן שונים וטוויסטים בעלילה שקצת צפויים מראש. בסך הכל קריאה נחמדה
ספר מאד מותח, קצת פחות לקראת הסוף. כיף להעביר איתו את לילות הקיץ
יכול להיות שהספר טוב. אבל בספר הקולי מי שקוראת את הספר לא קוראת טוב. ניכר שלא קראה את הספר קודם הפאוזות שלה לא תואמות למשפט שהיא קטראת מה שהורס את החוויה. לא מקצועי
מצד אחד רדוד מצד שני צפוי מצד שלישי מנסה לזעזע סתם. לא מומלץ.
מבחינתי ספר מיותר לחלוטין. המעבר בין 3-4 דמויות מאד שעמם אותי.
לא יהיה מדויק לומר, שהילדוּת שלי הייתה נורמלית לפני שהם הגיעו. היא הייתה רחוקה מנורמלית, אבל הרגשתי שהיא נורמלית כי לא הכרתי משהו אחר. רק עכשיו, אחרי עשרות שנים, ברור לי כמה מוזרה היא הייתה.
הייתי כמעט בן אחת־עשרה כשהם הגיעו, ואחותי הייתה בת תשע.
הם גרו איתנו במשך יותר מחמש שנים והפכו את החיים שלנו לאפלים מאוד. אחותי ואני נאלצנו ללמוד לשרוד.
וכשהייתי בן שש־עשרה ואחותי בת ארבע־עשרה, התינוקת הגיעה.
I
1
ליבי מרימה את המכתב משטיח הכניסה. היא הופכת אותו בידיה. הוא נראה רשמי מאוד; מעטפה בצבע שמנת עשויה נייר באיכות גבוהה, ולפי המגע ייתכן שאפילו מרופדת. מופיעה עליה חותמת דואר בזו הלשון: "סְמיתקין ראד ורוֹיל עורכי דין רחוב צ'לסי מנוֹר SW3".
היא לוקחת את המכתב למטבח ומניחה אותו על השולחן, ואז ממלאת את הקומקום ומכניסה שקית תה לספל. ליבי די בטוחה שהיא יודעת מה יש במעטפה. בחודש שעבר מלאו לה עשרים וחמש. היא חיכתה למעטפה הזאת, שלא במודע. אבל עכשיו כשהיא כאן, לא בטוח שהיא מסוגלת לפתוח אותה.
היא מרימה את הטלפון ומתקשרת לאמהּ.
"אמא," היא אומרת. "היא הגיעה. המעטפה מהנאמנים."
דממה מעבר לקו. היא מדמיינת את אמה במטבח ביתה שלה, מאות קילומטרים משם, בדֶנייה שבספרד: ארונות צחורים כשלג, אביזרי מטבח בגוונים מתואמים של ירוק־לַיים, דלתות הזזה מזכוכית שמובילות למרפסת קטנה עם נוף רחוק של הים התיכון, הטלפון מוצמד לאוזנה בנרתיק משובץ אבני בדולח — הבְּלינג שלה, כך היא קוראת לו.
"אוה," היא אומרת. "או־קיי. וואו. פתחת אותה?"
"לא. עדיין לא. אני רק רוצה לשתות קודם כוס תה."
"או־קיי," היא חוזרת. ואז אומרת, "שאני אשאר על הקו? כשאת פותחת אותה?"
"כן," אומרת ליבי. "בבקשה."
היא מרגישה קצת קצרת נשימה, כמו שקורה לפעמים כשעליה לקום ולהעביר מצגת מכירות בעבודה, כאילו שתתה קפה חזק. היא מוציאה את שקית התה מהספל ומתיישבת. אצבעותיה מלטפות את פינת המעטפה, והיא שואפת אוויר.
"או־קיי," היא אומרת לאמה, "אני עושה את זה. ברגע זה."
אמה יודעת מה יש במעטפה. בכל אופן, יש לה מושג כלשהו, אם כי מעולם לא אמרו לה רשמית מה מכיל הסכם הנאמנות. יכול להיות, כפי שנהגה לומר תמיד, שהוא מכיל קומקום תה ושטר של עשרה פאונד.
ליבי מכחכחת בגרונה ומחליקה אצבע מתחת לדש המעטפה. היא שולפת גיליון נייר עבה בצבע שמנת וסורקת אותו בזריזות.
לכבוד הגברת ליבי ג'ונס
אנוכי, הנאמן המופקד על הסכם הנאמנות של מרטינה והנרי לַאמבּ, שנחתם ב־12 ביולי 1977, מציע בזאת להעביר לידייך את תוכנו, על פי המתואר בלוח הזמנים המצורף...
היא מניחה מידה את המכתב הנלווה ושולפת את הטפסים המצורפים.
"נו?" אומרת אמה בנשימה עצורה.
"עדיין קוראת," היא עונה.
היא ממשיכה לסרוק. עיניה נתקלות בשם של נכס. צֵ'ייני ווֹק 16, SW3. היא מניחה שזה הנכס שבו גרו הוריה הביולוגיים בעת מותם. היא יודעת שהבית היה בצ'לסי. היא יודעת שהוא היה גדול. היא הניחה שהוא מזמן כבר איננו. שסגרו אותו בקרשים. שמכרו אותו. נשימתה נעתקת מגרונה כשמתחוור לה מה היא קראה.
"הממ," היא אומרת.
"מה?"
"נראה לי ש... לא, זה לא יכול להיות."
"מה!"
"הבית. הם הורישו לי את הבית."
"את הבית בצ'לסי?"
"כן," היא אומרת.
"את כל הבית?"
"נראה לי." יש מכתב נלווה, משהו לגבי זה שאף אחד מהמוטבים האחרים המצוינים בהסכם לא התייצב במועד הדרוש. היא לא מסוגלת לעכל את כל זה.
"אלוהים. כאילו, הוא בטח שווה..."
ליבי נושמת עמוק ונושאת את מבטה לתקרה. "זה לא יכול להיות," היא אומרת. "זאת בטח טעות."
"לכי לדבר עם עורכי הדין," אומרת אמה. "תתקשרי אליהם. תקבעי פגישה. תוודאי שלא מדובר בטעות."
"ומה אם זאת לא טעות? מה אם זה נכון?"
"אם כך, חמודה שלי," אומרת אמה — וליבי שומעת אותה מחייכת ממרחק של מאות קילומטרים, "את עומדת להיות אישה עשירה מאוד."
ליבי מסיימת את השיחה ובוהה ברחבי המטבח שלה. לפני חמש דקות זה היה המטבח היחיד שיכלה להרשות לעצמה, בדירה היחידה שיכלה להרשות לעצמה, כאן ברחוב השקט הזה, עם הבתים הטוריים הקטנים באזור נידח בסנט אַלבַּנס. היא זוכרת את הדירות והבתים שראתה במהלך חיפושיה באינטרנט, היא זוכרת איך נשימתה נעתקה כשנתקלה במָקום המושלם; מרפסת שמשית, מטבח עם פינת אוכל, חמש דקות הליכה מהתחנה, חלונות עופרת עתיקים, צליל קלוש של פעמוני קתדרלה מעבר למדשאה. ואז ראתה את המחיר ונתקפה מבוכה על שבכלל עלה בדעתה, שמקום כזה יכול להיות שלה.
בסופו של דבר היא התפשרה על הכול כדי למצוא דירה קרוב למקום העבודה שלה ולא רחוק מדי מתחנת הרכבת. לא הייתה לה שום תחושת בטן ברגע שחצתה את המפתן; ליבה לא אמר לה דבר בשעה שסוכן הנדל"ן הראה לה את הדירה. אבל היא הפכה אותה לבית שאפשר להתגאות בו, בררה בקפידה את המוצרים הכי טובים שאפשר למצוא בטי־קֵיי־מקס — ועכשיו הדירה שלה, דירה שהוסבה באופן גרוע לדירת חדר מגושמת, מסיבה לה הנאה. היא קנתה אותה, היא קישטה אותה. הדירה שייכת לה.
אבל כעת מסתבר שהיא הבעלים של בית ברחוב היוקרתי ביותר בצ'לסי, ופתאום הדירה שלה נראית כמו בדיחה גרועה, כמו כל שאר הדברים שנראו לה חשובים לפני חמש דקות — העלאת השכר השנתי שלה לאחרונה ב־1,500 פאונד, סוף־שבוע הרווקות בברצלונה שייערך בחודש הבא ונדרשו לה חודשים לחסוך בשבילו, צללית העיניים של מַאק שהרשתה לעצמה לקנות בסוף השבוע האחרון כפינוק לכבוד ההעלאה בשכר — התענוג הקליל שבהפרת התקציב החודשי הנוקשה שלה עבור רגע אחד מבריק ומבושם בניחוח מתוק בהָאוּס אוף פרֵייזֶר, תחושת השקית הקלילה כנוצה של מאק מתנדנדת בידה, צמרמורת ההתרגשות כשהכניסה את הדיסקית השחורה הקטנה לתיק האיפור שלה, הידיעה שצללית העיניים הזו שייכת לה, שאולי אפילו תשתמש בה בברצלונה, ואולי אפילו תלבש את השמלה שאמה קנתה לה לחג המולד, השמלה מפרֶנץ' קוֹנֶקשֶן עם רצועות התחרה שהשתוקקה לה זה מכבר. לפני חמש דקות הנאות החיים שלה היו קטנות, צפויות, נחשקות, מושגות בעמל רב ובזכות חיסכון ממושך, פינוקים קטנים חסרי חשיבות שלא השפיעו כלל על התמונה הגדולה אבל העניקו לחייה החדגוניים די זוהר, כך שהיה שווה לה לקום מהמיטה בכל בוקר וללכת לעבודה שהיא מחבבת אבל לא באמת אוהבת.
ועכשיו יש בבעלותה בית בצ'לסי, וכל הפרופורציות של חייה התנפצו לרסיסים.
היא מחליקה את המכתב בחזרה למעטפה היוקרתית וגומרת את התה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
