פרק 1
החברה החרדית בישראל
את מקור המושג 'חרדים' נהוג לייחס למסר הנבואי בספר ישעיהו סו, ה: 'שמעו דבר ה' החרדים אל דברו'. קריאת הנביא אל עדת המאמינים להיקבץ ולהתאחד אל מול גל החטאים הפושה בעם הייתה במאה ה־19 לעיקרון אידאולוגי המתמצת את התגובה האורתודוקסית והחרדית למודרנה ביהדות מרכז אירופה ומזרחה.10 על פי גישה זו היהדות, הנאמנה לקיום המצוות בפרשנותן האורתודוקסית, נתונה לאיומן של השפעות המודרניזציה והחילון מפנים ומחוץ, ואיום זה מציב לפניה אתגר: להוסיף ולקיים חיים נאמנים למסורת ההלכתית בסביבה תרבותית חדשה.11 עם אתגר זה מתמודדת החברה החרדית בישראל, שהיא חברת מיעוט העומדת על 14 אחוז מכלל אוכלוסיית היהודים בישראל.12
בפרק זה אשרטט את מאפייני החברה החרדית על ידי הידרשות לשני היבטים מרכזיים. ראשית, אעסוק בפער שבין הרטוריקה החרדית הרשמית, המבקשת לייצר חזות של חברה הומוגנית, ובין ההרכב החברתי והתרבותי ההטרוגני בפועל של חברה זו. שנית, אצביע על שתי גישות עיקריות שמתקיימות בקרב קבוצות חרדיות שונות הנעות בין הרצון לשמור על סגירות והיבדלות תרבותית וחברתית ובין פתיחות לחברות ולתרבויות הסובבות את החברה החרדית.
בין הומוגניות להטרוגניות חרדית
החברה החרדית, על פי הגדרת הקבוצה עצמה,13 היא חברה המקפידה על קיום מלא ככל האפשר של כל פרטי ההלכה והנוטה לאמץ חלופות מחמירות בפסיקה ההלכתית.14 ואולם ממדים אלה של הקפדה דתית הם בהכרח יחסיים בפועל, ומקבלים פרשנות אישית. הדתיות החרדית מבוססת בין השאר על תודעת החולשה של הדור הנוכחי לעומת הדורות הקודמים, חולשה המחייבת סובלנות מסוימת כלפי מי שאינם מקפידים על כל מצוות ההלכה.15
לחברה החרדית יוחסו כמה עמדות אידאולוגיות ותאולוגיות מרכזיות משותפות:16 מחויבות ללימוד תורה כערך מכונן; מחויבות למסורת יהודית מזרח אירופית לפי המתכונת שהתעצבה בתודעתם של החרדים במהלך השנים; מחויבות להלכה האורתודוקסית בפרשנותה הקפדנית והמחמירה; עמדה מסויגת, אם לא שוללת, כלפי המפעל הציוני, התנועה הציונית ומדינת ישראל; עמדה חשדנית כלפי המודרנה ותחושת איום קיומי לנוכח השפעותיה השליליות וההרסניות, לשיטתם, של המודרנה על החברה היהודית; ולבסוף — לבוש מובחן.17 בצד העמדות האידאולוגיות ישנם דפוסי התנהלות עיקריים, ובהם היבדלות מן החברות הסובבות את החברה החרדית בעזרת מערך חינוכי חרדי18 ודפוסי מגורים בערים חרדיות ושאינן חרדיות.19
ואולם מחקרים ממוקדים יותר הבהירו כי העמדות המיוחסות לחברה החרדית אינן משותפות באותה מידה לכלל המגזרים והקבוצות: אתוס חברת הלומדים לא השתרש בחצרות החסידיות;20 המחויבות למסורת היהודית המזרח אירופית אינה מאפיינת חלק נכבד מהחרדים המזרחים;21 והמחויבות להלכה האורתודוקסית בפרשנותה הקפדנית והמחמירה קיימת בעיקר אצל הליטאים.22 מכאן והלאה ביקשה הספרות להבחין בין שתי קבוצות־על מרכזיות, חרדים אשכנזים וחרדים מזרחים, שבכל אחת מהן קיים מגוון של קבוצות־משנה. בצד הגדרות ואידאולוגיות כלליות ומכלילות של החברה החרדית חשוב אפוא להבהיר כי החברה החרדית בישראל אינה עשויה מקשה אחת. יש בה הרבה קבוצות ותת־קבוצות, זרמים ותת־זרמים.
הציבור החרדי האשכנזי נחלק בראש ובראשונה לחסידים ולליטאים־מתנגדים. החסידויות השונות מונות יותר ממאה חצרות, ובראשן עומד על פי רוב אדמו"ר. גם במחנה של הליטאים יש זרמים שונים, ובהם ישיבות המוסר. חוקרים אחדים מפרידים את 'העדה החרדית' מהחסידים והליטאים, ורואים בה קבוצה נוספת המזוהה עם מה שמכונה 'היישוב הישן' של ירושלים במאה ה־19. קבוצה זו, שאף היא מורכבת מכמה תת־קבוצות, מתאפיינת בהיבדלות מן הממסד הציוני ובקנאות הדתית.23 הפרדתה של עדה זו מהקבוצות הליטאיות והחסידיות נשענת לרוב על קטגוריית ניתוח מרכזית אחרת — העמדה האידאולוגית־התאולוגית הנוגעת למפעל הציוני בכלל ולמדינת ישראל בפרט, שיש בה הבחנה בסיסית בין קיצונים למתונים. בראש הקיצונים עומדת 'העדה החרדית'. לעומתה המתונים, שהם יותר מ־95 אחוזים מכלל החרדים בישראל, רואים במפעל הציוני גורם בעייתי אך לא פסול לגמרי.24
את הציבור החרדי המזרחי נהוג לחלק על פי שתי אמות מידה עיקריות: האחת נוגעת למרחב הטקסטואלי הדתי ולמקורות ההשראה לקיום אורח חיים דתי יומיומי, הנחלקים למקורות הלכה יהודיים קלסיים ולמקורות מיסטיים־קבליים. השנייה נוגעת להבדלים אתניים־עדתיים בציבור המזרחים, על פי קהילות המוצא שלהם.25 מנחם פרידמן טוען כי מאפייניה של חברת הלומדים החרדית־המזרחית אינם שונים בעיקרם מאלה של חברת הלומדים החרדית־הליטאית, החל בהופעה חיצונית וכלה בהשקפת העולם. עם זאת, החרדים המזרחים מודעים לזהותם המזרחית ולעברם המסורתי הטרום מודרני־חילוני,26 ומחקרו של נסים ליאון מציג את תהליך ההתנתקות שעוברת החרדיות המזרחית ממאפייניה האשכנזיים לטובת פיתוח חרדיות מזרחית המתכתבת עם סביבתה החילונית.27
בקהילה החרדית קיימת גם חלוקה אידאולוגית־פוליטית למפלגות. בנימין בראון, במאמר מ־2007,28 מציג חלוקה בין שלושה זרמים עיקריים: זרם אחד הוא החרדיות הרדיקלית, שמנחם פרידמן מכנה אותה קנאות דתית אופוזיציונית,29 והיא מזוהה עם 'העדה החרדית' בירושלים לקבוצותיה ולפלגיה; זרם אחר הוא החרדיות המרכזית, שנציגתה ההיסטורית היא מפלגת אגודת ישראל, והיום סיעת יהדות התורה; הזרם השלישי הוא החרדיות המתונה לגווניה, שנציגתה המובהקת בעבר הייתה תנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י), ונציגתה הבולטת היום היא תנועת ש"ס, שדרכה שונה לחלוטין מזו של פא"י.30
את חסידות חב"ד, אף על פי שהיא חלק מהחברה החרדית, קשה לשייך לאחד משלושת הזרמים שמציג בראון. מנחם פרידמן רואה בחסידות חב"ד 'משהו אחר'. היא שונה במבנה המוסדי והארגוני שלה, באופי המנהיגות, בזיקתה לחברה המודרנית, ביחסה למדינת ישראל ולשאלות פוליטיות ובפעילותה החברתית־דתית והמשיחית בקרב ציבור יהודי בעולם כולו.31 פרידמן אף טוען כי חב"ד היא גורם מתסיס בחברה החרדית ולכן היא מחייבת התייחסות נפרדת בכל דיון בתחום הזה.32
חרדים מבטאים את ייחודם הדתי־החברתי ואת ההבדלים ביניהם בהופעתם החיצונית. באופן כללי אפשר לזהות את החסידים על פי לבושם הארוך, לעומת הליטאים הלובשים חליפות שחורות קצרות.33 אך בניגוד לסטריאוטיפ המקובל, לא כל החרדים לובשים לבוש מסורתי מזרח־אירופי ולא כולם מגדלים זקן ופאות כמו מרבית החסידים. חוגים חרדיים כמו ליטאים, יוצאי הונגריה הלא־חסידים וגם הספרדים החרדים לובשים בדרך כלל לבוש מערבי מודרני.34 גם רוב הנשים החרדיות נוהגות ללבוש בגדים מודרניים, אך אלה יהיו סולידיים וצנועים, ואישה נשואה תכסה את ראשה או תלבש פאה נוכרית, או צירוף של שניהם.35
החברה החרדית היא אפוא חברה מפוצלת ובעלת גבולות פנימיים רבים החוצצים בין הקהילות המרכיבות אותה, כדברי פרידמן, המכנה מצב זה 'פירוד בתוך אחדות'.36 לטענתו, בחברה החרדית חל תהליך של התערערות הזהות החרדית הכוללת, לטובת עליית הזהות החרדית הפרטיקולרית. לדבריו —
אם בתחילה, הביאו עימן התפתחות אמצעי הקומוניקציה המודרניים, העקירה מהעיירות לערים הגדולות וההגירה למערב, את החלשת הזיקה לזהות המסורתית הפרטיקולרית והתגבשותה של זהות חרדית אקונומית, תוך טשטושם של ההבדלים והמחלוקות ההיסטוריות, הנה דווקא בעולם המערבי הצליחו הקבוצות הפרטיקולריות להתגבש מחדש, להקים לעצמן מוסדות חינוך, ישיבות, כוללים ובתי־חינוך לבנות, שבהם מתעצבת זהות פרטיקולרית חרדית, על חשבון הזהות החרדית האקונומית.37
פרידמן מצביע על ההטרוגניות של חברת הלומדים החרדית, המפולגת למערך של קהילות־ישיבות שהיחסים ביניהן מורכבים ורב־ממדיים. בצד אינטרסים משותפים, ואל מול חרדות דומות, מתקיימת תחרות על המשאבים המצטמצמים והולכים, ומתנהלים מאבקי יוקרה בין קבוצות ומנהיגים על רקע של מסורות שהתקדשו בעבר בקהילות המוצא באירופה המזרחית.38 גם בקרב החסידים, שחייהם מתרכזים סביב חצר מנהיגם האדמו"ר, ישנם ארבעה זרמים מרכזיים הקרויים על שם ערי המוצא שלהם: ויז'ניץ, בעלז, גור וצאנז.39 ועם כל זאת פרידמן מסכם וטוען:
למרות האמור לעיל, החברה החרדית היא עדיין חברה אחת בתודעת חבריה... התודעה ההיסטורית המשותפת, שהצמיחה את החברה החרדית, על רקע משבר החברה המסורתית המזרח־אירופית במחצית המאה הקודמת, ההכרה בערך לימוד התורה והצורך להגן כמעט בכל מחיר על חברת הלומדים, די בהם כדי לקיים, למרות הכל, את הזהות החרדית המשותפת, אל מול החברה הישראלית.40
את התודעה המשותפת מדגיש קפלן במחקרו על דרשות והרצאות מוקלטות. לטענתו, ההתבוננות בחברה החרדית 'מלמטה למעלה' מלמדת על טשטוש ועמימות לא מבוטלים בין קבוצות ותת־קבוצות חרדיות.41 מתח זה שבין פירוד לאחדות מתלווה למתח נוסף שקיים בחברה החרדית, בין הסתגרות מפני העולם החיצוני ובין פתיחות אליו.
בין הסתגרות ושימור המסורת לפתיחות וקבלת המודרנה
המחקרים על החברה החרדית מתרכזים בדרך כלל ביחסים בינה ובין החברה הישראלית. הם נעים בין שלושה נרטיבים מחקריים מרכזיים: נרטיב החילון, תזת הפונדמנטליזם ונרטיב המודרניות.42 שלושת הנרטיבים קשורים ל'פרדיגמת החילון' הרווחת במחקר הסוציולוגי של הדת, פרדיגמה הבוחנת את מהות החילוניות והדתיות בתקופה המודרנית ואת מערכת היחסים המורכבת שבין מודרניות, חילון ודתיות.43
נרטיב החילון מניח את היחלשותה של הדת ואף מנבא אותה, לאור המבנה החברתי המודרני ותהליכי הרציונליזציה של החיים החברתיים. נרטיב זה מציב את הדתיות ואת החילוניות כשני עולמות נפרדים ומנוגדים, הבאים זה בעקבות זה בתהליך דטרמיניסטי המתרחש בעולם המודרני.44
התגברות כוחה של הדת ברחבי העולם אתגרה מחדש את נרטיב החילון. במקומו הוצגה תזת הפונדמנטליזם, הרואה בתהליך התחזקותן של הדתות המונותאיסטיות ובעליית הפונדמנטליזם תגובה של הדת לאיום המודרניות. הפונדמנטליסטים, על פי התזה הזאת, מתנגדים לערכי העולם המודרני ומסתגרים מפני השפעות המודרנה ותרבות הצריכה, ועם זאת הם משתמשים בטכנולוגיה ובצורות ארגון חברתיות מודרניות לצורך המאבק על שימור התרבות המסורתית.45
הרב משה סופר (1762-1839), הידוע בכינויו החת"ם סופר, תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה היהודית האורתודוקסית הפונדמנטליסטית. הוא מייצג מובהק של גישה כללית מתבדלת המטיפה לשימור אורח החיים הדתי המסורתי המבוסס על הקודקס ההלכתי, המחייב את הפרט ואת הציבור. סופר קבע כי 'חדש אסור מן התורה', כלומר המודרני אסור א־פריורי, אלא אם כן יובטח שאין בו כדי להזיק למסורת.46 בכך ביקש לגדור את הדת מפני אלה שביקשו להכניס בה שינויים. המאבק ברפורמה, בהשכלה, במודרניזם ובכל מה שמייצג אותם מוביל להסתגרות ולהגבהת החומות כלפי החברה הסובבת, מתוך כוונה להגן על הקיים ולשמרו.47
בתוך אותן חומות נוצרה בחברה החרדית תפיסת עולם כללית משותפת — תודעת איום קיומי. לטענת קימי קפלן ונורית שטדלר, תודעת האיום הקיומי של האורתודוקסיה ושל היהדות החרדית היא רכיב חשוב בהגדרתן העצמית של רוב הקבוצות האורתודוקסיות והחרדיות, בתודעתן הקולקטיבית, באסטרטגיות שגיבשו ובטקטיקות הפעולה שלהן.48 תודעה זו אינה תקפה באותה מידה בכל הקבוצות והתת־קבוצות המרכיבות את החברה החרדית בישראל, אולם הייתה לה נוכחות רבה ברטוריקה הרשמית של קבוצות חרדיות במאה ה־20 והיא מיושמת גם היום.49
המחקרים שעסקו בהיבדלות החברה החרדית נדרשו להיבדלות ולהסתגרות גאוגרפית, תרבותית, חינוכית, תקשורתית ומוסדית. עמנואל סיון רואה במנטליות של ההתבצרות מפני העולם החילוני 'תרבות מובלעת'.50 בשל הממד המפתה במציאות החיים המודרנית ובאורח החיים החילוני, המאיים על החברה החרדית, מתקיים ניסיון לחזק את גבולותיה של הקבוצה. תרבות מובלעת זו כוללת כמה רבדים, ובהם 'חומת המידות הטובות', המבחינה בין החברה והתרבות הסובבים ובין המובלעת החרדית מבחינה ערכית; יצירת תודעה של 'אנחנו' ו'הם', ובהתאם לכך של טובים לעומת רעים; יצירת מרחבים תחומים של סמלים, ארגון זמן וטריטוריה; בניית תפיסת עולם ייחודית, המטפחת תקוות משיחיות; ויצירת מבנים ברורים של סמכות והיררכיה בתוך אותה 'מובלעת'. בנימין בראון מצביע על אתוס ההיבדלות הנובע מתוך קו רעיוני העומד ביסוד התרבות החרדית והמצביע על מה שמכונה 'ירידת הדורות' או 'התמעטות הדורות'.51 לפי תפיסה זו כל דור נופל מקודמו בחוכמה, ביראת שמיים ובשאר מידות (בניגוד לדוקטרינת הקִדמה המודרנית). על כן יש להתגונן מפני הקִדמה הטכנולוגית, לשלול אידאולוגיות מודרניות ולשמור על התבצרות תרבותית על פי דוקטרינת 'הפרדת הקהילות'.
הפרדה זו מתחילה במרחב הגאוגרפי. מנחם פרידמן מכנה את ההיבדלות הגאוגרפית 'גטאות חרדיים'52 ורואה בהם תופעה אופיינית לאורבניות המודרנית. רעיון ההפרדה הגאוגרפית מיושם גם בערי פרוור חדשות, כגון ביתר עילית, מודיעין עילית ואלעד,53 בתוך שכונות מגורים חרדיות ובין הקהילות החרדיות.54 בשכונה החרדית הירושלמית סנהדריה, למשל, ההיבדלות מיושמת גם בין זרמים חרדיים שונים ברמת השכונה והבניין היחיד. במחקר נמצא כי בני הקבוצה החרדית בסנהדריה מעדיפים להתגורר בבניינים עם שיעור גבוה של דיירים דומים להם. עוד נמצאה הדרה מרחבית של בני הזרם הספרדי, בעיקר בקרב החסידים.55
מלבד ההיבדלות הגאוגרפית יצרה לעצמה החברה החרדית במשך השנים גם מערכות נבדלות משלה, המיישמות את עקרון ההיבדלות ברוב תחומי החיים המרכזיים כגון חינוך, כלכלה ומשפט. בצד אלה צמחו גם מוסדות של תקשורת חרדית ושל תרבות פנאי חרדית, המעמידים אלטרנטיבה למוסדות אלה בעולם החילוני.56
כמו בנרטיב החילון במחקר, גם נרטיב הפונדמנטליזם מציג את החילוניות ואת הדתיות כשני עולמות מנוגדים, אלא שכאן אין כוונה לומר שאלה עולמות מנותקים.57 מחקריהם של מנחם פרידמן וקימי קפלן מייצגים את נרטיב הפונדמנטליזם וגם את השלב הבא במערכת היחסים שבין החברה החרדית לחברה החילונית ואת ההשלכות של יחסים אלה על החברה החרדית. פרידמן מציג במחקריו את ייחודה של החרדיות ואת יחסי הגומלין שבין דתיות לחילון, יחסים שעיצבו את אופייה של החברה החרדית בישראל.58 הוא מתאר את האידאולוגיה ואת הפרקטיקה של החרדים, המהוות למעשה דתיות חדשה של 'חברת לומדים' שצמחה בתגובה לסביבתה החילונית. הוא מוסיף ומציג את זיקתן העמוקה של קהילות חרדים בישראל אל החברה הישראלית ואת תרומתה של המדינה המודרנית ליצירתה של החברה החרדית.59
קימי קפלן בוחן במחקריו את היחסים שבין החברה החרדית לחברה הסובבת אותה ומציג את מורכבותם של יחסים אלה. לעומת התרבות החרדית הרשמית המעוצבת על ידי מנהיגי הקהילה, תרבות שנחקרה 'מלמעלה', מנקודת מבטם של אותם מנהיגים, ישנה תרבות שנוצרת 'מלמטה', מתוך הציבור החרדי, שקפלן מכנה אותה 'דת חרדית עממית', ובאמצעותה הוא בוחן את השיח החרדי הפנימי.60 דת עממית היא תוצר של הפער בין היצירה הרוחנית של נציגי הדת הממסדית ובין אופני תרגומה בחיי המעשה של מאמיניה. את התנהלותה של התרבות החרדית העממית קפלן בוחן בכמה כלים. הוא מנתח דרשות והרצאות מוקלטות, בוחן את השפעתם של החוזרים בתשובה ואת תופעת יציאתן של נשים חרדיות לעבודה מחוץ לגבולות החברה החרדית. התפתחויות מסוימות בקהילה החרדית הובילו לטענתו לתהליך הדרגתי וסלקטיבי של 'ישראליזציה', עמדה המנוגדת לרטוריקה החרדית הרשמית הקוראת להיבדלות ולהסתגרות.
תכנים של הדת החרדית העממית ושל השיח הפנים־חרדי מופצים באמצעות כלים של תקשורת המונים, ויש גם זיקה בין הדת העממית ובין פרקטיקות של תרבות פנאי כגון השתתפות בקונצרטים של מוזיקה חסידית ושל חזנים, שיטוט בקניונים, טיול ברחבי הארץ וביקור במוזיאון ההגנה, האצ"ל, הלח"י, בית התפוצות, יד ושם, גן החיות התנכ"י והספארי.61 דת עממית זו יוצרת טשטוש ועמימות גם בין קבוצות ותת־קבוצות חרדיות שונות.
תהליך זה של 'ישראליזציה' בקרב הקהילה החרדית נובע לטענת קפלן מהיחשפות לחברה בישראל ומתהליך הדרגתי של השתלבות בה ודיאלוג עימה. תהליך זה מקבל ביטויים רבים מנקודת המבט החרדית, בהם שימוש בשפה העברית המודרנית, הפנמת ערכים תרבותיים, אזרחיים ופוליטיים המייצגים 'ישראליות' בעיני אותם חרדים אשכנזים ואף אימוץ דפוסי צריכה כלכליים ודפוסי תרבות פנאי של החברה הסובבת.62
מחקרים הבוחנים את מגמת היציאה הזהירה מהמובלעת החרדית ואת התחככותם והשתלבותם הפעילה של חרדים בחברה הישראלית תולים את השינוי בהשפעות של צעירים חרדים מארצות המערב שהגיעו ללמוד בישיבות בארץ,63 בהשפעות החוזרים בתשובה64 ובהשתלבות החרדים בפוליטיקה הישראלית.65 השינוי קשור גם במפגש שנוצר עם החברה והתרבות בישראל בזכות יציאתם של גברים ונשים חרדים לשוק העבודה מחוץ לגבולותיה של החברה החרדית,66 ההשתלבות בצבא,67 היציאה למרחבים ציבוריים משותפים כגון קניונים,68 השימוש בשירותי מומחים שאינם חרדים בתחומי רפואה וטיפול,69 והשימוש המתווך של מנהלי אתרים חרדיים במדיה החדשים.70
אחת התמורות המעניינות בחברה החרדית קשורה ביחסה של חברה זו אל הגוף. אף על פי שבתפיסה החרדית המקובלת הגוף הוא כלי לנשמה ולכן אין סיבה לפתח אותו כשהוא לעצמו,71 נמצא כי חלו שינויים גם בתחום זה בקרב צעירים בשולי החברה החרדית, אם בעקבות מפגש עם חילונים ואם בהשפעת חוזרים בתשובה או חרדים שבאו מחו"ל.72 גדעון ארן, הסוקר את אופני ניהול הגוף ומשטרו בעולם החרדי,73 טוען כי הגוף החרדי משתנה בקצב מהיר.74 בצד העיסוק בשליטה בגוף החרדי 'התקני' ובגבולותיו, המגויס בעיקר לצורכי מגננה על חברה החרדית מפני הסביבה החברתית החיצונית, צומחות גם מגמות סותרות לניהול הגוף ולטיפול בו. לטענת ארן, אפשר למצוא טיפוסים גופניים שהחרדים לא ידעו בעבר, כגון הגוף המטופח, הגוף הפעיל, הגוף החסון, הגוף הנאה.75 תמורה זו, מסביר ארן, נובעת מהמודעות לערכים של בריאות ושל פנאי, מהרצון לממש פנטזיות שדוכאו ומתחושת סולידריות עם הסביבה היהודית בארץ, המקבלת בהדרגה הכשר.
יוחאי חקק טוען כי עיצוב גוף הצעיר החרדי מושפע מהמפגש עם 'האחר' שלו, הגוף החילוני. כך צומחים להם, למרות הסתייגותם הנחרצת של הרבנים, ענפי ספורט שונים שנעשים בהדרגה מקובלים יותר ומספר העוסקים בהם מקרב תלמידי הישיבות גדל עם השנים. מכוני כושר נפתחים בריכוזים חרדיים ומשחקי כדור היו לשגרה אף שהם נחשבים לביטול תורה. אפילו אומנויות לחימה חדרו לתרבות הפנאי החרדית. כל אלה מרחיקים את הצעיר החרדי עוד יותר ממודל הגבר המבליג, הנמנע והסביל, שהוא המודל החרדי האידיאלי, ומסייעים בטיפוח מודל של צעירים אסרטיביים.76
תהליך זה של חתירה תחת מודלים חרדיים רשמיים בניסיון להגמישם, להרחיבם ולעצבם מחדש מודגש בספר שערכו עמנואל סיון וקימי קפלן.77 המאמרים בספר משרטטים דיוקן מורכב של חברה בעלת גבולות פנימיים וחיצוניים דינמיים, שנוצרות בתוכם זהויות קיבוציות חדשות. חברה זו, טוענים סיון וקפלן, מאמצת דפוסים וערכים מחברת השפע הפתוחה שבצידה היא חיה, אגב שמירה על ייחודה ומבלי להיבלע בתוך החברה הפתוחה. זו תופעה של השתלבות ללא טמיעה.78 מחקרים אחרים בתחום מצביעים על תהליך של מעבר מהישרדות להתבססות והתחזקות בקרב פלגים אחדים בחברה החרדית.79 התבססות זו מביאה עימה ביטחון עצמי ורצון להגביר נוכחות ופעילות בחברה בישראל.
רוב המחקרים העוסקים בעולם החרדי בוחנים את התרבות החרדית הליטאית האשכנזית, אך יש גם חוקרים העוסקים בתרבות חרדית מזרחית־ספרדית, כמו נסים ליאון ותמר אלאור.80 בהמשך לתהליך 'הישראליזציה' שמציג קפלן ביחס לתרבות החרדית האשכנזית, ליאון טוען כי התרבות החרדית המזרחית מתעצבת ומושפעת מרעיונות ההחזרה בתשובה וזיכוי הרבים.81 הוא מצביע על מעבר לחרדיות 'מתחככת' בסביבתה, חרדיות 'רכה', המפתחת ומעמיקה את האחריות החרדית כלפי 'האחר' החילוני בחברה היהודית בישראל.82 חרדיות זו מקהה את פוטנציאל הקרע בין הקהילות ויוצרת מציאות דתית שנעה בין שיתוף ואחדות ובין התרחקות ועימות.83
תמר אלאור בוחנת את התרבות החרדית המזרחית בהקשר המגדרי הנשי.84 אלאור מראה כיצד קבוצות של נשים חרדיות וחוזרות בתשובה ספרדיות־מזרחיות, בעזרת מפגשי נשים מעצימים ומשחררים, מייצרות מרחב שבו הן יכולות להתנהג על פי דפוסים חילוניים בצד העיסוק בלימודי קודש וההיחשפות לפדגוגיה החרדית. נשים אלה שרות, משתתפות בחוגים להתעמלות, לפיסול, לאמנות וללימודי נגינה ויוצאות לטיולים למקומות שבעבר נחשבו מחוץ לתחום. יש גם קורסים המכשירים נשים לעבודות שלא היו מקובלות בקהילה החרדית, כגון שירות לקוחות, הנהלת חשבונות והכרת המחשב.85 אלאור מגיעה למסקנה שהנשים הספרדיות־המזרחיות מתחנכות להיות חרדיות אבל ישראליותן צובעת את החרדיות בגוונים אחרים כשהן משחקות עם המודל האידיאלי של האישה החרדית האשכנזית ומעצבות אותו מחדש.86
בצד 'נרטיב החילון' ו'הנרטיב הפונדמנטליסטי' נוספו תפיסות חרדיות אחרות ביחס לדתיות ולחילון בתקופה המודרנית, תפיסות שגודמן ובילו מכנים אותן 'נרטיב המודרניות'.87 נרטיב זה מציב סימני שאלה סביב מושג המודרניות ובוחן מחדש את מאפייניו. המודרניות על פי גישה זו אינה כשלעצמה חילונית או דתית, והדת אינה רק תגובת־נגד לחילון, אלא היא נוצרת מתוך תנאי החיים המודרניים והלאומיים המשותפים לחילונים ולדתיים כאחד. מכאן שהלאומיות והמודרניות מייצרות סוגים שונים של דתיות ושל חילון מתוך עצם המבנים החברתיים וצורות הקיום המודרניות, או במילים אחרות, המודרניות משמשת הֶקשר שמתרחשים בו תהליכי שינוי בעולם הדתי והחילוני כאחד.88
את הגישה הזאת מציג טלאל אסד בבחינה אנתרופולוגית של החילוניות.89 לטענתו, הדת אינה תופעה כמו־סטטית שערעורה הוביל לעליית החילוניות, אלא מושג משתנה, והשינויים הדיסקורסיביים והדקדוקיים שחלו במושג קשורים בקשר הדוק לצמיחת החילוניות ולמופעיה. לפי תפיסתו של אסד, העולם אינו נחלק למודרני וללא־מודרני על פי מאפיינים בינריים של ממש, אלא הוא נחלק לתרבויות חופפות ומקוטעות, לסובייקטים בני כלאיים ולמצבים חברתיים המתפוגגים ונוצרים ללא הרף.90 בהתאם לכך, החילוני והדתי אינם מייצגים קטגוריות קשיחות אלא ישויות המוגדרות זו מתוך זו בשדות שיח נזילים שהפרויקטים המודרניים מסייעים לעיצובם.91
במחקרה של איילה פדר, היוצא מתוך גישת הנרטיב המודרני, מוצגים שימושים והתאמות של רעיונות, ערכים ושפה מודרניים בקרב נשים חסידיות בברוקלין, ארצות הברית.92 פדר מוצאת כי הנשים החסידיות מייצרות דרך חיים שהיא מכנה אותה 'מודרניות אלטרנטיבית דתית'.93 הנשים לטענתה חיות במסגרת חיים מודרנית, אך הן משנות את משמעותה של המודרניות. הן אינן רוצות שיכנו אותן 'מודרניות', אבל הן מבקשות להשתמש בכלים של המודרנה במגע בין נשות הקהילה ועם אחרים.94 הנשים החסידיות מגייסות שפה מודרנית, רעיונות מודרניים וכלים מודרניים בעיצוב אורחות החיים הדתיים הלא־ליברליים המאפיינים את קהילתן. לטענת פדר, בניו יורק ניתן להן ליהנות מהחופש להיות שונות ולעסוק בטיפוח עצמי ובהשתנות עצמית כדי לשכלל את האמונה היהודית הדתית שלהן. הן מדברות באנגלית־חסידית, שהיא ערבוב של יידיש ואנגלית, המסמנת את חסידותן ואת מיקומן; הן משלבות ומתאימות פרקטיקות ושיח מודרני בשיח דתי וכך יוצרות נרטיב אלטרנטיבי — בין המודרני לחסידי; האמהות מחנכות את בנותיהן לחיים דתיים־מסורתיים בעזרת מודלים פסיכולוגיים של התפתחות וחינוך מודרניים; הן מעודדות אוטונומיה אישית ומגייסות אותה לטובת מילוי האחריות הקהילתית שלהן; הן קוראות ספרות בדיונית ומשחקות משחקים כמו אלה של החילונים, אבל עם מסרים דתיים. כלומר הן מבטלות את הניגודים בין חילוניות לדתיות ובין מודרניות למסורתיות ויוצרות במקומם נרטיב מוסרי־נשי שבו האמהות החסידיות מלמדות את בנותיהן לשלב בין הדתי לחילוני, בין החומרי לרוחני, בן גוף לנפש, ולראות בשילוב זה מנוף לסיפוק אישי אמיתי בצד קידום הגאולה ואף בסיס לתגמול בעולם הבא. בהשתתפותן הסלקטיבית של הנשים החסידות בעולם החילוני־המודרני הן מגשרות אפוא על הפערים בין המודרני למסורתי ומתווכות בין העולם הדתי לזה החילוני, תוך כדי הגנה ושמירה על המשכיות העולם הדתי.95 בעשייתן זו הן מסמנות קו שונה של התפתחות, המרוחק מנרטיב ההתפתחות המודרנית של העולם החילוני.96
פרקטיקות תרבותיות דומות לאלה שנמצאו בקרב הנשים החסידיות בברוקלין, המייצגות את השתלבות המודרניות במסורת הדתית, מצויות גם בקרב קבוצות חרדיות בישראל, וזו תהיה טענתי בהקשר של הקולנוע החרדי. כנקודת מוצא להבנת ההקשר הזה נבחן את אחת הזירות שבהן תהליך זה בא לידי ביטוי, את זירת תקשורת ההמונים, ואת אופן השימוש של חרדים בזירה זו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
