סיפורים

אבי

אבי היה איש גבוה. גבו תמיד נטה מעט לפנים, ותווי פניו כמו חוצבו מחריץ גבינה. את פרנסתו מצא אבי בהליכה ברחובות העיר ובעשיית חשבונות. הוא עבר מעסק קטן אחד לאחר, כשהוא רושם חובות והכנסות אלו בצד אלו בפנקס משובץ. הוא לא סלד מבני אדם אבל נדמה שהוא נרתע מצבעים וריחות של העולם האמיתי.

כילד אהבתי כלבים. אבל אבי סירב לאפשר למשהו כל כך חי כמו כלב אמיתי להיכנס לבית. אבל ליום ההולדת שלי הוא קנה לי ספר על גידול ואילוף כלבים.

מן ההבעה שבפניו של אבי למדתי שהוא לא הטיל ספק בכך שהספר יענה על כל צרכיי. כדי לא לפגוע ברגשותיו העמדתי פנים שאכן כך הוא.

בהיעדרו של כלב אמיתי, נהגתי לשכב על המיטה, להתבונן בספר עד שידעתי בעל פה כל מין ותת מין של כלב על פני כדור הארץ. וכן, רכשתי מומחיות בסודות האילוף. ארבע תמונות של כלב בוקסר הופיעו בספר. בתמונה הראשונה, הכלב נטה קדימה כמי שעומד לתקוף, כשפיו פעור. התמונה כונתה 'כלב תוקפן ואמיץ'. בתמונה השנייה, הכלב עמד בשקט, אבל פיו היה פעור, זה היה 'כלב תוקפן אבל לא אמיץ'. בתמונה השלישית שוב נטה הכלב קדימה אבל פיו היה סגור. 'כלב אמיץ אבל לא תוקפן'. ברביעית, הוא עמד במקומו, ראשו נפול, 'כלב שאינו אמיץ ואינו תוקפן'. במשך שעות ארוכות, בהיתי בכלבים שבספר ולבסוף בחרתי את השלישי מביניהם לעצמי. בדמיונותיי לקחתי אותו, לשוטט אתי בשדות שמחוץ לעיר.

אבי הקפיד להימנע ממעורבות בכל אירוע שהיה בו רמז של אסון או שערורייה. פעם, כאשר הייתי בבית לבדי, נתקפתי בחשק לצחצח את שיניי. הלכתי לברז שבחדר האמבטיה אבל מים לא יצאו ממנו. הלכתי למטבח וסובבתי את הברז שמעל הכיור, וגם משם לא יצאו מים. שכחתי אודות צחצוח השיניים, ויצאתי החוצה. כאשר חזרתי מצאתי את אמי, עומדת במים עד לקרסוליה, כשכל שטיחי הבית צפים סביבה כמו סירות מפרש. בלי לומר מילה, היא הצביעה על שטיח ושנינו שקענו בעבודה עד שהזיעה נטפה מאתנו אל תוך המים. היינו עדיין רחוקים מלסיים את העבודה כשאבי חזר הביתה מעבודתו. הוא העיף מבט מדלת הכניסה, מלמל, ״אני חושב ששכחתי משהו״, הפנה לנו את גבו, והלך. אחרי שעתיים בערך, הוא חזר, התיישב בכיסאו ואכל בדממה את ארוחת הערב. ומעולם לא הזכיר את השיטפון.