מחשבות על הקרפדה המצויה

איבנינג סטראנד, 9 בפברואר 1946
כמה מחשבות על הקרפדה המצויה

לפני הסנונית, לפני הנרקיס, וזמן לא רב אחרי רדת השלג, הקרפדה המצויה מצדיעה לבוא האביב בדרכה שלה, שהיא להגיח מחור באדמה שבה שכבה קבורה מאז הסתיו הקודם, ולזחול מהר ככל יכולתה אל חלקת המים הראויה הקרובה ביותר. משהו — מין רעד בקרקע, ואולי עליית הטמפרטורה בכמה מעלות — מודיע לה שהגיע זמנה להשכים: אף שנראה כי כמה קרפדות ישנות מסביב לשעון ומחמיצות שנה שלמה מפעם לפעם — כך או כך, לא פעם משיתי אותן מתוך האדמה, חיות ובריאות, ככל הנראה, באמצע הקיץ.
בתקופה זו, אחרי צום ממושך, מראה הקרפדה רוחני מאוד, כמראהו של אנגלי־קתולי אדוק לקראת סוף התענית. הליכתה נרפית אך תכליתית, גופה מכווץ, אך עיניה נראות גדולות באופן חריג. כך אפשר לשים לב למה שקל להחמיץ בזמן אחר, שעיני הקרפדה יפות יותר מהעיניים של כל שאר בעלי החיים. הן דומות לזהב, וליתר דיוק, הן דומות לאבנים יקרות למחצה שנצבעו בזהב, שאפשר לראות לפעמים על טבעות חותם ששמן הוא כמדומני צ'ירסובריל.
בימים הראשונים אחרי כניסתה למים הקרפדה מתמקדת בהגדלת כוחה על ידי אכילת חרקים קטנים. עד מהרה היא מתנפחת לממדיה הרגילים, ואז היא נכנסת לשלב של תשוקה מינית מוגברת. כל מה שהיא יודעת, לפחות הקרפד הזכר יודע, שהוא רוצה להקיף משהו בזרועותיו, ואם תציע לו מקל, ואפילו את אצבעך, הוא יאחז בו בעוצמה מפתיעה ורק אחרי זמן רב יבין שאין זו נקבה. לעתים תכופות אפשר להיתקל בגושים חסרי צורה של עשרה או עשרים קרפדות מתגלגלות שוב ושוב בתוך המים, נאחזות זו בזו בלי להבחין במינן. ואולם, אט אט הן מסתדרות בזוגות, כשהזכר יושב על גבה של הנקבה כמצופה. עכשיו אפשר להבחין בין זכרים לנקבות מכיוון שהזכר קטן יותר, כהה יותר ויושב למעלה כשזרועותיו מקיפות את צוואר הנקבה ונצמדות אליו. כעבור יום או יומיים מוטלות שורות ארוכות של שרצים המתפתלים לתוך הקנים והחוצה מהם עד שהם נעלמים. עוברים עוד כמה שבועות, והמים כבר שוקקים חיים בזכות המוני ראשנים זעירים הגדלים במהירות, מנביטים רגליים אחוריות, ואז רגליים קדמיות, ואז משילים את זנבותיהם: ולבסוף, בערך באמצע הקיץ, דור הקרפדות החדש, קטנות מציפורן של אגודל אך מושלמות עד הפרט האחרון, זוחלות אל מחוץ למים ומתחילות את המשחק מהתחלה.

*המשך הפרק בספר המלא*