שמונה איגרות מהרב צבי יהודה קוק

איגרת ראשונה

ב"ה ס"ט־גלן (רח' לאונהרד 39 II), 29 אייר 75.[268]

שלום![269]

המכתב שלי בעברית – מחודש כסלו! – שכפי שסוף סוף נודע לי, לא הצליח להגיע אליכם, ינסה כעת לעבור תרגום לגרמנית.[270]

שלום.

ההמשך משיחתנו בי"ד בערב; תסלחי[271] על האחור מפני טרדות שונות.

איזוהי ההתיחסות הפנימית והשייכות הישרה שבין היהדות־והיהודים ובין תנועות־הרוח הכלליות של האנושיות העתיקה או החדשה?

מקודם אזכיר עוד את זה:

בשיחתנו הקודמת הוצאתי מפי מִלים: 'הנצריות נתנה מכשולות בסדר ההיסתוריה של מהלך הרוח האנושי והתפתחותו', אז דִברת נגד זה בשבחה של זו הראשונה וברב התועלת שהביאה למצב מושגי הדת, התרבות והמוסר, של האנושיות.[272] ואני שכחתי, בהתרחבות דברינו, לפרש את דברי, כי באמרי 'נתתי מכשולות' וכו' לא נגעתי כלל וכלל בשאלה זו, אם טובתה של הנצריות מרובה או רעתה מרובה, דהיינו מצד ערך־ההיסתוריה המיוחד שלה בדורותינו, שעברו או שיבֹאו, אלא מצד מחשבת־ההיסתוריה הנצחית, הכוללת והמקפת, שהיא נפגעה במכשולות, עכובים ואחורים, בדרכה על־ידי הנצריות; לא בהשפעותיה הגלויות, הפרטיות, אשר הביאה לעולם – לא בזה הכתוב מדבר – אלא ב'טעות ההיסתורית' של התהוותה, יצירתה ובואה לעולם בכלל, – וזה כבר נוגע בענין הדברים שלעתה.[273]

ההסתכלות החודרת, השלמה, המקפת והכוללת,[274] בחיי האדם והעולם והיסתוריתם ובחיי ישראל והיסתוריתו, בכללם ובפרטיהם, מביאה להכיר את הערך העולמי הגדול אשר לישראל, שעיקרו לא בנדיבות־הלב ומעלות־הרוח של אנשים בני ישראל, יהיו חכמים או נביאים או גבורים או מה שיהיו, יהיו מעטים או רבים, ואפילו כִּרְבוֹת כל אישי האומה כולם לרבבותיהם או למיליוניהם,[275] אלא בנשמה הלאומית,[276] 'מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ',[277] 'עַם ד'';[278] וכבר דברנו מזה פעמים אחדות.[279]

זאת אומרת: הברכה שאומות־העולם מתברכות בישראל,[280] השפעת־החיים אשר ממנו למהלך התרבות האנושית, איננה בדרשות או במופתיות־חיים של בני ישראל וגדוליו, ל'הומניות', מוסריות, אידיאליות, קדושה, אלהיות, ולא ב'יהדות' מופשטת, אילוזיונית,[281] משוטטת בכל מְלֹא עולם,[282] אלא ביהדות־ויהודים כאחד שהם בה ואינם בלתה והיא בהם ואינה בלתם, בחיי האומה עצמה בכל שלמות חייה ובכל מצביה השונים, – במציאות האומה עצמה, אשר בה היא התגלות אור־אלהים בעולם ובאדם,[283] או: אשר בה ישנו לה ונִתַּן לה לאנושיות אוצר־אור־אלהים לחייה ולהיסתוריתה; לא השפעה עליונה על החיים ממה ש'מחוץ להם', מתוך איזה חלק מיוחד בהם, לא בהקטנת עֹז החיים, גבורתם, הודם שְׂשׂוֹנם, מפעלותיהם, לשם־שמים,[284] אלא בגִלוי אור־אלהים בתוכם ובעצמם בכל מלואם, שהוא מתַכְּנם על מעמדם הנורמלי והוא מגדיל ומאדיר בהם את כל העז והגבורה, כל ההוד והששון, כל המפעלות, ומעלה את התפתחותם והשתכללותם, – על־ידי הזרמים האיתניים השוטפים ועולים, מתמלאים וחודרים בהם מתוך חיי העם הישראלי עצמם ותוקף־חילו בנבואתו בכהונתו ובחכמתו, במקדשו ובממלכתו, בכל ענפי התרבות והחברתיות, האקונומיה[285] והפוליטיקה, וכל־אשר־לו, ומשפיעים באפן טבעיי מִמֵלָאִיי [von selbst] על הכל. והכל קדש־החיים,[286] אמתת־החיים, כחם ופארם![287]

לפי־זה, כך היתה ראויה פרוגרמת סדר ההיסתוריה של מהלך הרוח האנושי והתפתחותו:[288] החיים הטבעיים, העזיזים והאמיצים, של האנושיות, האלילית הקדמונית, עם תרבותם הכבירה והענפה,[289] ילכו ויתפתחו וישתכללו בכל תנועות מרוצתם בלי כל מפריע,[290] ולעומתם כמו־כן החיים הטבעיים השלמים של העם הישראלי בארצו, בלשונו, בתרבותו, ברוח ד' אלהיו השורה עליו ומחיה את כל הדר אידיאליו ואת כל פנותיו המעשיות, ומתוכם ומעצמותם יופיע ויחדור וימלא כבוד ד' ואור מלכותו ועבודתו בכל הארץ,[291] ובכל הגוים ובכל הממלכות, ואז מוצאים להם כל היעודים הנבואיים, הקוסמופוליטיים והקוסמולוגיים, את מקומם האמתי ואת הויתם הממשית,[292] מתוך עצם פריחת החיים, בכל עצמם ותקפם ורעננותם בחיי קדש של עם חי ואדיר, עם־ד', יתקדשו, יתטהרו, יתרוממו, יתכשרו, החיים, האדם, העולם, יקבלו את נורמליות התעלותם ואמתת ישותם.[293]

אבל מסבות־החיים הרבות, שכולן כאחת נתמזגו וגמרו את התבטאותן בתקופה המאוחרת בהִגַלות החזיון ההיסתורי של הנצריות [שקובעת ומתאפיינת בקשר מסוים לתורה האלוהית למצוות עם ישראל וללאומיות הישראלית],[294] הביאו הפסק במהלך הטבעי של פרוגרמת־ההיסתוריה האלהית הזאת, הפסק, עכוב וריאקציה.[295] בזה נקבעה הדרך של ה'טעות־ההיסתורית',[296] 'הפרוגרמה של אי־ פרוגרמתיות':[297] השפעת רוח ומוסר וקריאה־"בשם"־ד' עולמית־כללית שלא מתוך הפרוגרמה האלהית, שלא מתוך מהלך יצירת החיים הכללי,[298] אלא מתוך מחשבות לבב אנוש ושאיפותיו ודמיונותיו לשם ד',[299] שלפיכך [הנצרות] אינה באה להקיף ולכלול את כל־החיים ולנשאם ולהגבירם ולהצליחם באור ד' וקדש־עֻזם, אלא להשליט עליהם את הרוח והמוסר ולהכניעם ולדכאם מפניהם.[300] ולא חדירה טבעית של האור והזֹהר, הקֹדש והכח, משֶפע רעננות־החיים וטבעיות־הצלחתם החמרית־והרוחנית של העם האלהי, המכוונת ובאה עם התפתחות התרבות האנושית הכללית וכל גבורת־חייה,[301] אלא השפעת רוח ומוסר – על יסוד דברי תורת ישראל ובלא רוח־חייו[302] – על האנושיות הקדמונית, בתוך מצב רוחניותה הפרימיטיבי, השפעה תקיפה שבהכרח־פעולתה כפפה את קומת האדם ושללה ממנו את עז כח־היצירה שלו, את טבעיות אמצו וגבורתו, החמרית והרוחנית.[303],[304] מהלך־המחשבה[305] של השפעת זיוף ענקי זה[306] מחובר הוא עם שלטון נטיות־פרישות איסיות וכל שחרות־רוחו,[307] עם התרחקות תרבות האדם ופסיכולוגיתו מן רעננוּת הטבע שבתוכו ושמסביב לו,[308] עם דלדול מלת האחדות האלהית[309] וגעולי־פֵיטִישיות[310] אשר אתו, עם בטול־הערכים של הלאומיות הישראלית[311] ומצוות ד'[312] – הערכים שהשפעה זו התיצבה נגדם ביחסים ידועים – ולסופו עם שנאת־ישראל בכל נוול־רשעתה ומהלך־המאורעות ההיסתורי שלה, של השפעה זו, מחובר עם אריכות גלותנו.[313]

אמנם בודאי אין שכחה לפני הקב"ה[314] ולא זיוף וטעות לפני כסא כבודו,[315] ומכל הנפילות והמחשכים בעצמם מתגלים תמיד תקומות עזות ואורות חשובים.[316] עקלקלות ההיסתוריה ועִקומי־דרכיה, וכל פרוטות[317] התועלת והסיוע להתקדמות תרבות האדם, זִקוק רוחו והדרכת מוסרו, שהביאו אתן לעולם,[318] בודאי יצטרפו אל החשבון העולמי הגדול, כמו גם כל רכוש[319] הטובות החמריות והרוחניות, אשר תמצאינה לנו מגלותנו. אבל עצת ד' הלא לעולם תעמד[320] ופרוגרמת־ההיסתוריה האלהית לא תתבטל, כמובן, על־ידי עקולי־ הדרכים האנושיים, גם אם רבבות פעמים ככה ירבו ויפרצו, אלא תפסק ותעָכֵּב. בכל אלה ההפסקות והעכבות הלא סוף־דרכה של ההיסתוריה הוא לחזור, כמובן, אל מהלכה היסודי, הטבעי, הפרוגרמתי.[321] בהתפתחות של שנות מאות או אלפים סובב־הולך רוח האדם[322] ומערכת־חייו, הולך ודורש את תפקידו; השפעת כתבי־הקדש, שהוטלה על אומות־העולם בעל־כרחן ושלא בטובתן, נגד טבען וטבע מהלך החיים בכלל,[323] הולכת ומתנדפת ומזדככת בזרמים שונים, מדעיים ועממיים, מדעת ושלא מדעת הן הולכות ומשתחררות משעבוד עוּלה[324] ומקיאות את יניקתן החיצונית ממנה, כדי לעמוד על מעמד טבעיותן האנושית.[325] (דבר זה נאמר בכתבי רבנו – ממה שקראנו יחד מהם יש ב'למהלך האידיאות בישראל' שב'העברי' דברים נוגעים בזה,[326] וגם במאמר אחד של בר־טוביה;[327] על ההשפעות הרוחניות שבעולם מלפני התהוות קביעות הצורה של הנצריות ואחריה, כמו על פרטי התפתחות ההליכות ההיסתוריות של עמי הנצריות, לא אדון כעת מפני הקצור, ורק את התחלת המהלכים החדשים מתקופת התחיה Renaissance, הריפורמציה ותולדותיה השונות הרבות אזכיר בזה,[328] ואת הזרמים האחרונים העממיים התרבותיים, הדתיים והאפיקוריים, 'הנוצרים־ החפשים'[329] ו'החֶברות התאוסופיות',[330] ואת אלה של פרידריך ניטשה ומלחמתו במוסר־העבדים (Sklavenmoral) – שהיא היא באמת עיקר חשיבות אישיותו,[331] של השתלשלות ה'רומנטיקה' מהמאה השמונה־עשרה ועד עתה,[332] ושל טולסטוי,[333] ברגסון[334] ואויקן ביחוד בתור יורשו[335] של פיכטה),[336] ובשוב האדם לשלמות אֹפיו הטבעית האיתנה, עם כל הכשרונות והתיקונים הנוספים לו מתוך כל היסתורית־ההתפתחות הזאת וכל תרבותו החדשה, מתחיל להתכונן סדר־העולם על מכונו הטהור האלהי יחד עם תחיתו השלמה של העם הישראלי,[337] עַם־העולם ההולך ומתעורר בימינו לעינינו בכל ארצות־פזורו ומתנחל – התנחלות עם![338] – בארץ נחלתו הטבעית הקדושה, ארץ ד' אשר נשבע לאבותינו לתת לנו,[339] ואתו כל קניני התרבות האירופית[340] והגלות.[341] ישובנו הישן[342] והחדש והחדש־שבחדש בארץ־ישראל וכל תנועתנו הנוכחית כולה הלא תנועת־התחיה האבולוציונית־הטבעית של האומה הישראלית היא,[343] אשר מתוך התפתחות־המאורעות של היסתורית־גלותה הולכים ומתגלים ומתבלטים בה, בהתקדמות ריאלית, קימת, געגועי־הנשמה[344] וכחות־המפעל לארצה, לתרבותה העצמית, לארצה, לתרבותה העצמית, לרוחה המקורי הקדוש והטהור, וטבעיותה הנורמלית, לשלמות חייה בכל קניניה וסגולותיה מגלוי עז־כחה האלהי, ועם כל הטובות אשר תקבל מצרופי־הגלות הולכת ושבה לימי־עולם ולשנים־קדמוניות[345] שלה, למענה ולמען הכול.[346] לזה אזכיר עוד את ה'זרעונים' 'מעשי יצירה' ו'למלחמת הדעות והאמונות' אשר ב'התרבות הישראלית',[347] ואת 'על הפרק' שם.[348] גם את ההקדמה של 'שבת הארץ'[349] שקראנו ואת 'טללי אורות – השקפה לטעמי המצוות' ב'תחכמוני'.[350]

מהלכי התשובה[351] ההיסתורית של היהדות ושל האנושיות – לא 'הרוח' היהודי ו'הרוח' האנושי או האישים היהודיים והאישים האנושיים, אלא הכלליות, המציאות, הטבעיות, החיים שלהם[352] – שהם מכוונים ומחוברים יחד,[353] מסמנים או מביעים[354] לנו את דרך התשובה והתיקון של החיים בכללם, הקוסמוס בכללו.[355] בקשת אנלוגיות בין פרטים, בעובדות של שתי המערכות הראשיות האלה, היא ממין החקירות המדעיות היכולות להגיע גם לפַנַטיות ולקלקלה.[356] אבל עיקר ההתיחסות הפנימית והשייכות הישרה שבין כלליות מהלכיהן,[357] אשר מעשה ד' רבון כל העולמים קורא־הדורות־מראש[358] בהוד צביונו מתגלה לעינינו בהן, הלא ברור וקיים הוא דיו בהשקפת־עולמנו.[359] מכאן הערך האמתי של 'המשפט־הגלוי' [Öffentlich-Rechtlich][360] הציוני,[361] שלא בטל כלל[362] גם אחרי כל התקדמות הצד ה'מעשי' בעבודתנו בארץ ישראל בשנים האחרונות, אלא שאף ההשתערות[363] ה'פוליטית'־הכללית הנוכחית כבר מגלה לנו בו את פניו הריאליות;[364] כן מתאחדות לנו – והלא מאוחדות הן – שאיפות האידיאליות האוניברסלית והממשיות הפוליטית הכללית.[365]

יוצא לנו מכל דברים אלה,[366] לנו החיים בדור הזה, בשנים האלה: אם לכל לב יהודי ער ונאמן גדולה היא הרגשת־החובה, בכל אחד לפי ערכו ולפי מדת האפשרות, להתישב בעצמו בארץ ישראל ולהשתתף בזה בהשתתפות האמתית הממשית בעבודת תחית העם והארץ,[367] אם בהתעסקו שם במדה קטנה או גדולה בתָכוּף [direkt][368] בענינינו החברתיים, הישוביים, התרבותיים, עניני הקדש או החול, שגם הם קדש, או גם בחייו הפרטיים, חיי אבר מאברי הגוף הלאומי הישראלי השוכן בארצו[369] [זכורה לטובה בזה ההחלטה הידועה של יום הצירים הציוני בפוזנא[370]], על אחת כמה וכמה תגדל ותִכָּפֵל הרגשת־החובה הזאת לאלה הלבבות, שלהם מחוברים יסודות של מחשבה והכרה בערכי הלאומיות הישראלית ועבודותיה המעשיות. אם לא רק בישראל, מיוחד לישראל, על כל פנים הלא בו הוא המצב היותר טבעיי, שבֵּרור מחשבה והכרה ובסוס השקפת־העולם הם המקַימים באמת את הערכים הלאומיים, את הרגשות־הלב הלאומיות ואת עבודותיה המעשיות והתקדמותן.[371] ואין־צריך־לאמר, כי במקום שההכרה הישראלית מתבכרת והשקפת־העולם הישראלית מתפתחת, לא תחלש כלל על ידי הפגיעה אשר נפגע המצב האקונומי הארצישראלי מרעש השעות הנוראות הללו,[372] זאת ההרגשה הקדושה האישיית־הפרטיית, אלא תתחזק ותתרומם עם התקרבות האופקים [Gesichtskreise] הפוליטיים הרחוקים גם על פני השטח המעשיי. שם בארצנו הננו ממשיכים את סדר־היסתוריתנו ומחדשים את נעורינו, בה אנחנו מכוננים את חיי־עמנו, ובצבוריותנו ההוית המתרכזת בתוכה הולכים ומקבלים כל כחותינו, כל נכסינו, הרוחניים והחמריים, הקדשיים והחוליים, אשר מכל זמני גלותנו ומכל מקומותיה, את ערכם הכללי הקדוש, – ערך עם ישראל.[373] שמה עלינו להתלקט, להתקבץ, להתאגד בכל יכלתנו. את כל רכוש, 'של ערך לאומי וצבורי ביחוד',[374] שיש לנו, עלינו להביא שמה כפי האפשר, להכניס לתוך בית־חיינו. כל איש יהודי הנוסף שם, כל כח יהודי, איזה שיהיה, הבא שם, הנוסף שם, פועל הוא פעולה ממשית לבנין בית ישראל ומקבל הוא באמת[375] גם את ערכו האישיי, את טבעיותו העצמית ואת תעודת חייו ותכנם.[376] וביחוד בתקופת־תחיתנו זו, אשר ערכי תרבותנו הלאומית הם עיקר ויסוד לה, צריך כל כשרון, כל כח טוב, אשר יש לנו ואשר עומד להתפתח ולהשתלם, להקבע שם במקומנו הטבעיי ואך שם ימצא באמת את חייו ואת רעננותו, את התפתחותו והשתלמותו, אך שם באוירא דארץ ישראל[377] ובעבודת ארץ ישראל, באוירנו הטהור אשר על פני שָׁמֵינו היפים ואדמתנו היקרה ובחזיון־החיים הנאדר הממשי ועבודת־הקדש של תחית עמנו וערי אלהינו.[378] מכל ארצות הגלות השונות ילכו כשרונותינו וכחותינו הטובים ושמה בארצנו יתחברו ויכוננו בפעולתם הטובה המשותפת והמסודרת, את מכון יסודות התחיה התרבותיים של העם הישראלי בארצו הקדושה, ובמעלות החיים הקדושות של עמם תגדל אישיותם, יתחזקו יתרוממו כשרונותיהם, יתפתחו וישתלמו ויתעלו. ולא רק ערכם הלאומי והאישיי יוציאו אותם מהגלות אל הארץ – גם ערכם הצבורי והחברתיי; כל הצֹרך והערך שיש להם בחוץ־לארץ, כל התועלת אשר יביאו ליהדות הגלותית, ליהדות של חוץ־לארץ, שהם יושבים בתוכה ושהיא צריכה כל כך להם ולפעולתם, גם הם הלא לא יוכלו לעכב אותם מהערך הגדול של ארץ ישראל, ארץ הקדש והתחיה. עָזְבוּ את חוץ־לארץ ואת יהודֶיהָ, את עניניהם ועבודותיהם הגשמיים והרוחניים שם, את חוג מכיריהם והשפעותיהם שם, ולא פנו אל כל החשיבות והנחיצות הגדולה שהיתה לפעולת רוחם במקומות־מושבותיהם ואל כל הבקשות והתחנונים שרצו לעכבם מפני זה, וילכו בעֹז־נפשם ארצה ישראל,[379] – ר' יהודה הלוי, לפני כל מחשבה של ישוב צבורי בארץ ישראל, להשלמת תאות קדושת אישיותו הרוממה – אישיות האומה הישראלית; הרמב"ן, שמצא יהודים אחדים בכל הארץ החרבה והשוממה, ויסד אז את ישובנו הקדום בארצנו;[380] וכן בזמננו זה גם רבנו,[381] שבא בראשית ההתגלמות התקיפה של ישובנו הנוכחי ועבודת־תחיתנו, ואת רוח־קדש־התחיה הישראלית הוא משפיע ומפיח בהליכות חיינו שם.[382] אלה הם דוגמא ומופת לכל כשרון וכל כח טוב שלנו, בעקבותיהם של אלה ילכו ולארץ ישראל יבאו בלי פנות אל חשיבות ערכם ועבודתם בחוץ־לארץ. כל מחשבותינו ודאגותינו צריכות להיות מכוונות עתה לארץ ישראל ואין לנו להפנות אותן לחוץ־לארץ, כשנכונן במיטב כחותינו את חיינו הבריאים בארצנו, אך אז תוכל להצליח באמת גם היהדות שבחוץ לארץ לפי ערכה בעזרת אור החיים אשר יופיע לה משם, ועובדים נאמנים אשר יקומו לה מתוכה ומעצמה.[383] – הלב היהודי הבריא ועל גבו ההכרה הישראלית השלמה, במהלך החיים העולמיים האנושיים והישראליים ובמאורעות האחרונים, ידעו עתה עוד יותר מקודם את ערך השעה ההיסתורית הגדולה, של הדורות האלה והשנים והימים האלה, שבחיי העולם הכללי וישראל עם־העולם, עם ד', וימלאו את חובתם לעצמם ולעמם – בארצם.

בסוף דברי אעיר: לעומת יתרון הדיבור שמאפשר ביאור מדויק יותר של התוכן, יש לחומר כתוב יתרון של דייקנות עם ניסוח מעמיק ומאתגר.[384]

ניסיתי לדבוק בנאמנות בטקסט המקורי בעברית.[385]

בברכות שלום וטובה ארצישראליות,[386] לנו ולעמנו ולארצנו ולכל.