מדהים. אף פעם לא נמאס לי לקרוא את הספרים של שרון צוהר. יש בהם כל כך הרבה רגישות ועומק והווי ישראלי שתוך כדי הקריאה יש הרגשה שמכירים את הדמויות.
זה ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא מצד אחד ומצד שני קשה שנגמר!! שרון כותבת מדהים❣️❣️
תענוג, נקשרתי לכל אחד מהחבורה, הסיפורים סוחפים אחד אחד, כיף לקרוא. ממשיכה לבא בתור
הספר מרתק ומקסים מרגש, עצוב ומשמח נהנתי מאוד לקרוא שרון צוהר את סופרת מופלאה!
הספר כמו תמיד מושלם העלילה נבנת לאט עד לנקודת השיא שמשאירה אותך בלי מילים אי אפשר להתגבר על הסדרה הזאת
הספר מעולה! מרתק וסוחף, מלא רגשות, הרפתקאות וכתוב לעילה ולעילה! תודה לכותבת
דואט מושלם! אי אפשר להפסיק לקרוא. מלא אקשן, מתח, דרמה ואהבה. אהבתי מאוד
אני אישית התאהבתי בספר הראשון בין הספרים הכי אהובים עלי אבל אישית פחות התחברתי לספרים הבאים נטשתי באמצע ...
אז גם חלק א וגם ב' מעולים התרגשתי מאוד . אביתר גבר שבגברים. מאוד מרגש הסיפור האהבה שלהם. ובכלל כל החבורה המיוחדת הזאת שמייצגת את ארץ ישראל היפה את האחווה שיש בין לוחמים . חברות ואומץ. שווה קריאה ועכשיו נשאר לקרוא על מעללי אלמוג. ובכלל אין על הספרים של שרון צוהר. כל אחד מהם מיוחד בדרכו שלו ושווה קריאה.
וואו עלילה סוחפת ברמות! הדמויות כל כך עמוקות והעלילה כתובה פשוט מדהים. כל הספרים בסדרה נדירים חד משמעית!
הרבה יותר טוב מהספר הראשון בסדרה (שהיה לא רע בכלל) סלואו ברן מטורף, מלא תשוקה , הזדקקות ואהבה. וואו איך נהנתי!
וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
החלק השני א ב יותר טוב מהספר הראשון שהיה מעולה!! ממליצה בחום:):)
וואו. סיום מדהים לדואט. ספר עמוק ומלא רומנטיקה, אקשן ותובנות. שרון צוהר עשתה את זה שוב ובגדול.
אהבתי את שני הספרים, הכתיבה הקולית, הרומן והמתח גם יחד, השייטת, הארץ ישראליות הטובה הזו של חבר'ה שהם מלח הארץ. תודה לשרון צוהר שספר אחרי ספר גורמת לי לקרוא ולהנות מאוד. יישר כוח 🙏
זה שזה סיפור ישראלי מחבר הרבה יותר . סיפור אהבה מיוחד ועם עקשן טוב
״כשהגלים מתחזקים״ ספר מצוין, אבל התבאסתי על זה שהראל מסופר בגוף שלישי ובגלל זה לקח לי כמעט שנה עד שהמשכתי לקרוא את שאר הסדרה. אז… טעות שלי, אהבתי מאוד את הספר הזה ואת החלק הראשון שלו.
ספר מושלם!! רכשתי ביחד עם הספר הראשון כי ידעתי שלא אצליח להפסיק וזה אכן קרה! נשאבתי לתוך הסיפור של אביתר ורותם ולא יכולתי להניח את הספר לשנייה- סיימתי תוך יומיים בערך! ממליצה בחום על כל הסדרה
במילה אחת- שלמות. אין מילים לתאר כמה זה ספר טובה ובכלל כל הסדרה של שרון צוהר על השייטת. כותבת מבריקה שעושה הכל בדיוק שלא יצא לי לראות בשום ספר! העלילה, הדמויות, הסיפור האישי של כל אחד, הקצב בו הכל התקדם, ההיגיון מאחורי כל פעולה וסיפור האהבה הנוגע של אביתר ורותם- מושלם!!!! הכי מומלץ שיש!
חובה לקרוא!!! זו המלצה חמה לסיפור יפה ומרגש, המשך לספר כשהגלים מתחזקים (שהוא בעצמו ספר חובה) הכתיבה כל כך מעולה שהרגשתי שאני צופה בסרט יותר מאשר קוראת ספר. אני ממתינה לכל ספר שמוציאה שרון צוהר בשקיקה - פשוט סופרת מעולה.
העלילה לא נחה לרגע!!!! סדרת ספרים מטורפת ביותר וגם קצת יותר אמיתית בשבילי כי זה משהו שבאמת קורה כאילו הצבא וזה, הספר מטורף ועלילה לא מפסיקה להפתיע מרגע לרגע!
אביתר כספיי מה נעשה איתך? המתח העצום בין רותם לאביתר פשוט מטורף, מושך ומהנה. כלכך נהנתי לקרוא את הספר הזה
ספר מעולה!!!!! הדמויות יפיפיות וכתובות בצורה מושלמת כמו שרק שרון צוהר יודעת. אפילו העלילה שמחוץ לרומנטיקה לא הפסיקה להיות מעניינת לשנייה. מעריצה.
כתוב היטב, עלילה מרתקת ודמויות שכבר מתגעגעת אליהן. ממליצה בחום!
הסדרה של שייטת 13 נכנסת כל כך ללב החיבור לדמויות הוא מטורף ושרון צוהר עושה את זה שוב ובגדול בספר ממכר ובסיפור שאי אפשר לעמוד בפניו
וואו שה היה מדהים הדםר הראשון גם היה טוב אבל זה באמת היה הספר האמיתי בדיאט הרגיש שהספר הראשון היה כזה רק הפרולוג
הסדרה הזו כולה, במילה אחת- ממכרת. זה סיום משגע לסיפור האהבה של אביתר ורותם, כתוב קולח ומותח, כך שממש בלתי אפשרי להניח את הספר מהידיים, אך בלי לאבד את הקסם והרגש של סיפור האהבה שבבסיס כל העלילה. התאהבתי בדמותו של אביתר, והיה כיף גדול לשמוע עוד על חבורת הלוחמים האמיצים וגם על סגירת המעגל לדמותה של מורן בשייטת... ❤️
ספר מהמם! על אף קלישאות הצבא הישראלי.. הסיפור של אביתר ורותם והדמות של אביתר כל כך חזקים שזה מפצה על הכל. סוחף בטירוף! קראתי בנשימה אחת.. ואז קראתי שוב להתענג על הסיפור שוב. הדואט האהוב עלי ביותר!
ספר מקסים ויש בו הכל עצב , מתח סיפור אהבה שנרקם לאט ובקשיים אך יפיפה ♥️ממליצה
כתיבה מעולה, מתח שנבנה ומגיע לשיא בחלק השני. לא עוד דמות גבר שתלטן ועלמה במצוקה, גם הדמות הנשית חזקה ויודעת מה היא רוצה
מרגש ברמות אביתר מתוסבך אבל אלה הגברים שאנחנו הכי אוהבות לתקן לא? פחות אהבתי את כשהגלים מתחזקים אבל הדואט הזה טוב פי כמה מונים. כמו מרבית הסופרות הישראליות גם הספר הזה נמרח והיה אפשר לקצץ לפחות 30 אחוז ממנו והוא גם פחות אירוטי משאר הספרים בז'אנר (אפשר לומר שהוא בגלל לא אירוטי) ועדיין אני ממליצה. ספר טוב וגמעתי אותו בשקיקה
כל כך אוהבת את הכתיבה הקולות ומרגשת של שרון. נהניתי מאוד מהדואט, מהחיבור לדמויות מהספר הדגלים מתחזקים. לעיתים החברתי פעימה, לעיתים שמעתי והתרגשתי. ממליצה בחום
אמאלהההההה איזה ספר אבאלהההההה איזה סופרת לא נחתי עד שסיימתי ספר מעולה מלא בכל כל חובההה
וואו פשוט סוחף כל כך כיף לקרוא ולהתחבר לדמויות.. הקשר הטוב של החבורה ביחד ממש מרגש ובא לך לקרוא עוד מזה! וגם הקשר לצבא שלנו! כיף!
דימיוני ומופרך לחלוטין... אבל אם זה גרם לי לקרוא כל הלילה ללא שינה כנראה שאהבתי מאוד :)
וואווו אחד גדול, אחד הספרים היפים שקראתי, אי אפשר לעצור את הקריאה, הרגשתי מרותקת ונשאבת לתוך הספר, שרון את אלופה!!! מחכה לעוד ספרים שלך.....
וואוווווו איזה ספר סוחף, מרגש, מצחיק, מותח.... מושלם!! קראתי את שלושת הספרים (שהגלים מתחזקים, 5 אצבעות על היעד א ב בשלושה ימים). מומלץ בחום !!!!!
הספר הזה המשך לסיפור של הראל ומורן אבל הפעם מתמקד באביתר ורותם. הספר מתאר סיפור אהבה שפוספס ונהרס. להתמודדות שלהם להיות ביחד. ספר מעניין. סיימתי את שני החלקים תוך יומים. לא יכולתי להוריד את הספר. הסיפור סחף אותי .
איך אני אוהבת את הכתיבה ואת הנושאים שהסופרת הזו כותבת עליהם. מחכה בקוצר רוח לספר הבא שלך.
הספרים מההמממים . קראתי ביקורות פחות טובות על הספר ופשוט לא מתקשר למציאות . עלילה מרתקת פתלתלה וממש לא צפויה. הגיבורים כל כך מורכבים אנושיים ומענינים . גם דמויות המשנה מהספרים הקודמים משתלבות ביד אמן בעלילה .כל מי שאהב את ספריה של שרון צוהר הקודמים יהנה גם כאן . ספרים מצויינים . לרוץ לקרוא
מקסיםםם געגוע לישראל ולחברות האמיצה שיש רק בישראל , כייף לקרוא על השייטת ועל כל החיילים האמיצים ועל אהבת המדינה וכמובן סיפור אהבה מושלם ממליצה בחום
חד משמעית הספר הכי טוב שלה! סיפור כובש. התאהבתי באביתר ברמות קשות והסיפור שלהם מדהים! הלואי הלואי שיהיה המשך. מומלץ
הספר הראשון מדהים נהניתי מכל רגע, השני לדעתי עד האמצע לא סוחף, אבל לאחר מכן מתחיל האקשן. הכתיבה מעולה למרות שפחות אהבתי. לא הייתי מוותרת על השני, כי צריך סיום לסיפור, ואין על השייטת 😉
וואווווווו לא הצלחתי להוריד את הידיים מהספר,כתיבה מדהימה סיפור סוחף פשוט סופרת שכל ספר שלה מצליח לגעת בכל חלק וחלק בלב
ספרים מרגשים ומהממים, מותחים עד הרגע האחרון! לא הצלחתי להפסיק לקרוא! ממליצה בחום
וואו. איזה דואט מטורף. עלילה מרתקת וסוחפת. שרון צוהר עשתה זאת שוב. מומלץ בחום
כתיבה נפלאה,מכיל כל רגש אפשרי.אי אפשר לעצור.כאילו הדמויות אמיתיות. רק בפעם הבאה...שמות כמו רותי,דינה,ורד... מי מכיר היום בחורות צעירות בשמות האלה?
הדואט הרעיד את נשמתי גמעתי את הכתיבה שלהם ללא הרף וקראתי עד השעות הקטנות של הלילה . תודה לשרון הכתיבה שלה מהממת משהו לא מהעולם הזה . אני שרופה על הכתיבה שלה 5 כוכבים ממני 💖
חד משמעית אחד ספרים הכי אהובים עלי בכל העולם ,בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא ולחלום . הסופרת מדהימה .הכל חי נראה בספר ואמיתי כזה ,מדהים ,מקסים מושלםםםםםםם אמאלהההה וגכביכביכביאביכביכבי חובה לקרוא!!!
מדהים!!! קראתי את שני החלקים במשימה אחת. היה כייף לפגוש כמה דמויות מ'כשהגלים מתחזקים' סופרת מעולה ומרתקת. מומלץ מאוד
תודה לך שרון על דואט מהמם, הנושא מרתק, כל פרק היה מעניין מקודמו, אוהבת אותך אלופה
לדעתי שרון צוהר היא הסופרת הישראלית הטובה ביותר, לא הבנתי למה יש שני חלקים אבל הסיפור מעולה
למעשה 3.5 כוכבים. ארוך ונמתח. הרבה קטעים חוזרים על עצמם והדמויות מתחבטות שוב ושוב על אותו דבר. לקראת הסוף מתחיל קצת אקשן.
אהבה, מתח, דרמה סיפור ישראלי מצויין אי אפשר להפסיק לקרוא. אני בדרך לספר הבא של שרון צוהר.
לא יודעת...אולי לא היה צורך בשני חלקים? באופן כללי דואט טוב אבל משהו בחלק הזה לא זרם כמו בחלק הראשון בדואט....אוף...כ"כ נהניתי מהחלק הראשון ופה הרגיש שיש כבר יותר מידיי פעולות ומבצעים צבאיים ופחות רומן רומנטי . לצערי, לא יכולה לתת 5 כוכבים כפי שנתתי בחלק הראשון ולמען האמת אם היה 3.5 כוכבים, זה מה שהייתי נותנת... חייבת להגיד שבהתחלה שמחתי לשמוע שיש דואט אבל בזמן הקריאה זה פשוט נמרח...טוב, ככה לומדים.. שנעבור לסיפור של אלמוג? יאללה...😀
הספר הראשון בסדרה היה מוצלח יותר ומותח יותר. החלק הזה די נמרח לי ולכן רק 4 כוכבים (אפילו 3.5)
הספר טוב אני גם באמת מעדיפה גברים ישראלים בספרים מאשר כל המפיונרים רק בשלב מסוים הרגיש טיפה מרוח
אהבתי: ספר יפה, מותח הרבה פעולה, לגמרי מיריבים לאוהבים. לא אהבתי: מריחת תיאורים
ספר נחמד מבית היוצר של שרון צוהר. מי שרוצה סיפור אהבה על זוג מצחיק, רומנטי, זוג לא מושלם, שנלחם על אהבה שלהם, זה הספר. מי שרוצה עוד סיפור ״עלינו״ ״משלנו״ סיפורי גבורה על חיילי צה״ל, מצ׳ואיסטים, רברבנים, יפים, חתיכים, חכמים… זה הספר בשלכם.
אחלה ספר, מעניין ומקורי והדמויות שובות לב! זה החלק היותר מוצלח של הדואט אבל לגמרי מבינה למה היה צריך את החלק הראשון! נהנתי
מי מאוד אוהבת את הספרים של שרון צוהר. עדיין לא התאכזבתי מאף ספר וגם לא הפעם. אני חושבת 'היה אפשר לקצר אותו לספר אחד. הראשון קצת נמרח אבל השני היה הרבה יותר מעניין. כמובן ממליצה בחום
זה אותו מבנה ורעיון של ״מלאכי עליון״ של מיכל שלו (רומן, שחיתות והווי לוחמים, רק של חיל האוויר) שכתוב טוב ומהודק יותר מהספר הזה, עם עריכה טובה יותר ויחס טוב יותר בין הרומן לסיפורי ״גיבורים״; המארז נחמד וקריא. פער גדול מאוד בין דמות הגיבור הראשי המיוחד לבין דמות הגיבורה, שבכלל לא (חוץ מזה שהיא מושכת אין בה שום דבר מיוחד- מה הוא מצא בה?) חבל ששרון לא בנתה דמות נשית מרשימה יותר, כמו זו שבנתה בסיפור ג׳י איי ג׳יין שלה (כשהגלים מתחזקים)
הספר השני כתוב ממש טוב, אבל הסיפור עצמו פחות טוב. הרגיש לי ארוך מדי ונמרח מדי. ובכל זאת, ממליצה.
מאכזב. כתיבה רזה. ההארכה לדואט מיותרת. העלילה מתמקדת בסיפור מתח שנהיה יותר ויותר מופרך ומשעמם. הדמויות לא מספיק עמוקות. מאכזב מאד גם מבחינת היחסים ביניהם-מכל הבחינות. בתחילת הספר השני נטשתי.
אני חצויה מצד אחד נתן לי כמה ימים מופלאים של אסקפיזם, מצד שני מעט נמתח, מצד שלישי אסקפיזם
דואט חמש אצבעות על היעד היה מעניין, אהבתי את הדמויות, אבל לטעמי היה ארוך מידי. העלילה התפתחה כלכך לאט שבשלב מסוים וויתרתי, וחזרתי כדי לסיים רק כעבור חודש וחצי. בעיני בהחלט היה אפשר לצמצם לספר אחד.
סיימתי את הספר רק בגלל אביתר , דמות מדהימה ומלאה בצבעים. רותם בלתי ברמות אבל שרון לא מאכזבת!♡
סיקרן אותי לקרוא על הסיפור בשל קירבה ליחידה המיוחדת הזו. אוהבת את הספרים של שרון. הספר הזה קצת נמרח והתארך יתר על המידה אבל הצלחתי בסוף לצלוח אותו. חביב. לא יותר מזה.
בכנות, אין על שרון צוהר. כתיבה מצויינת. קראתי את כל הספרים שלה ונהנתי מכולם. בהפציפית זה היה כבד לי מאוד. מי שמחפש עלילה קלילה ונחמדה זו לא הכתובת. העלילה מסתבכת ומסתעפת ועד שהם התנשקו יצא לי הנשמה. כמובן שיש את עינן המוות שמרחף לו בעלילה שגם איתו קשה להתממודד. הדמויות מושלמות ואני מאוהבת קשות. שרון צוהר את אלופה אין מה לומר!!:
בתור אחת שממש ממש אוהבת את הספרים של שרון צוהר, מהדואט הזה מאוד התאכזבתי . הסיפור נמרח ומצאתי את עצמי מגלגלת עיניים הרבה. מרגיש לא אותנטי מספיק בשביל שרון, כאילו הייתה כאן התערבות של סופרת אחרת הרבה פחות טובה ..
הספר הראשון פחות מוצלח בעיקר נמרח. חוזר על עצמו, התפתחות מאוד איטית עם תיאורים לקונים. גם החצי הראשון של הספר השני נמרח כל הספרים הקודמים של שרון היו מצויינים ופלוס וכאן התאכזבתי נראה שפה היעד הראשוני היה לכתוב שני ספרים חבל, מעייף היה שווה להשקיע יותר בפיתוח הדמויות הראשיות. בעיקר ברותם
סיפור טוב אך לא זורם יש הרבה טפל. רצוי לקרוא לפנין את שהגלים מתגברים.
סביר. טרחני. מייגע. סוחף אבל מתיש. מלא מלל על כלום. לדעתי אפשר היה לקצר את הספרים לספר אחד.
כנראה בין היחידות שחושבות כך אבל לא כזה נהניתי הזוגיות שלהם רעילה, כל התרחיש נמצא מומצא לגמרי ואני לא כזה מתחברת לדמויות
ספר יותר טוב מהראשון, זה בטוח. עלילה מעניינת, אם כי לא מאוד אמינה.. הדמויות מעצבנות קצת. לא הצלחתי להתחבר לאביתר. כשהגלים מתחזקים לוקח בפערר
לא התחברתי לספר בשום צורה . אני חושבת שזה בגלל העובדה שהבן אדם שבגללו האהבה של רותם ואביתר הייתה קשה ככ היה בן אדם טוב ולא הרע בסיפור . זה ככ שונה מספרים אחרים , תמיד מציירים את האנשים האלה כאנשים רעים או שבסוף מגלים עליהם דברים רעים ואז כך הרגשת ה״בגידה״ נשכחת והזוג ממשיך . זה שזה לא כך בספר משאיר אצלי א. מועקה ב.אנטי לזוג . הסיבה שהבאתי שתי כוכבים זה העובדה שזה פשוט שעמם אותי בטירוף ומצאתי את עצמי מעבירה עמודים (שזה פעם ראשונה קורה לי) . פעם ראשונה שכתיבה טובה לא עזרה לספר להמריא . בכל מקרה צריך הרבה סבלנות , כי הוא נמרח ועד שקורה משהו הבן אדם צועק הצילו .
דואט חביב, לא יותר מזה. לא הכל אמין, הרבה צפוי, הספרים הראשונים של הסופרת היו טובים יותר
פרק 1
רותם
"ומה אם הם לא יאהבו אותי?" אני שואלת את גיא היושב לצידי במכונית ומחייכת כשהוא מסובב את מבטו לעברי, אבל החיוך הוא מסכה. האמת שאני די לחוצה לקראת המפגש הראשון עם החבר'ה שלו. אנחנו בדרך לבסיס השייטת בעתלית, שם גיא משרת, לטקס ההסמכה של המחזור החדש שסיים מסלול.
"תגידי, את עושה צחוק?" ידו עוזבת את מוט ההילוכים, תופסת בידי ומביאה אותה אל שפתיו לנשיקה קצרה. "הם יעופו עלייך."
גיא ואני יוצאים כבר חצי שנה. אומנם במהלך ששת החודשים האלה היו תקופות שלא התראינו, בין שזה בגלל הנסיעות המרובות שלי במסגרת העבודה ובין שבגלל השירות שלו בצבא, אבל זה לא כאילו לא היו לו הזדמנויות להפגיש ביני לבין החברים הכי טובים שלו, שהם באופן טבעי האנשים שאיתם הוא מבלה הכי הרבה.
בכל פעם שגיא יצא לבילוי עם החבר'ה ולא הזמין אותי להצטרף, הוא נתן לי תירוצים כמו 'זה מפגש גברים בלבד, אף אחת מהחברות לא מוזמנת' ו'ממש ישעמם לך איתנו, אני מבטיח לך. כל מה שאנחנו עושים זה לשתות בירה ולדבר על הצבא'. בהתחלה זה לא הפריע לי, לכן לא הקדשתי לזה מחשבה, אבל מתישהו התחלתי להבין שזה נעשה בכוונה ולא יכולתי שלא להיעלב, ובכל זאת לא אמרתי שום דבר. אולי חיכיתי להזדמנות המתאימה להעלות את הנושא. ההזדמנות הזאת הגיעה כשישבנו יחד בבר לא מזמן.
"נמאס לי מהבלגן אצלי בדירה," אמרתי באותו ערב, לאחר שהוא שאל איך עבר עליי השבוע, "השיפוץ היה אמור להימשך שבועיים, ונראה שהוא בכלל לא עומד להיגמר. והדירה הזאת גם ככה גדולה מדי עבורי. אני חושבת לחפש דירה אחרת."
הבעלים של הדירה, שהוא אבא שלי במקרה, החליט שהוא לא אוהב את הריצוף של המרפסת ואת הקירוי של הבריכה. אני חשבתי שהם בסדר גמור ושאין צורך בשיפוצים, אבל מכיוון שהוא אף פעם לא באמת מקשיב לדעה שלי והדירה לא שלי, לא יכולתי לעשות הרבה. עם זאת, אני גרה בדירה בזכות ולא בחסד ומשלמת שכר דירה די גבוה, ולכן הוא הציע לתת לי להתגורר בינתיים באחת הדירות האחרות שלו. סירבתי כי חשבתי שאסתדר עם הרעש ועם הבלגן למשך שבועיים, אבל העניין רק הלך והתארך. אחרי הבריכה בא המטבח, ואחריו חדר האמבטיה שצמוד לחדר השינה המרכזי. נמאס לי כל הסיפור הזה אז עברתי להתגורר באופן זמני במלון, על חשבונו של אבא שלי, כמובן.
ואז גיא הפיל את השאלה. "אז אולי תעברי לגור איתי?"
"איתך?" זה תפס אותי בהפתעה גמורה. לא חשבתי בכלל בכיוון.
"למה לא?" הוא הניח את ידו על ידי, שהייתה מונחת על השולחן, והביט בעיניי, "נכון שיחידת הדיור שלי לא מתקרבת אל הפאר של הדירה שלך, אבל יש מיטה וחדר אמבטיה, מה אנחנו צריכים יותר מזה?"
עיניו החומות נצצו באופן שובה לב. התרגשתי מהמחווה, ובכל זאת לא יכולתי שלא להזכיר באותו הרגע את מה שלא הפסיק לנקר לי במוח כבר לפחות חודשיים. "אתה באמת חושב שאנחנו בשלב הזה במערכת היחסים שלנו?"
"למה לא?" החיוך עזב את פניו. "את לא אוהבת אותי?"
"ברור שכן," הודיתי, "אבל... זה צעד רציני, לעבור לגור יחד."
"אנחנו רציניים, לא?" שתקתי. "טוב, לפחות אני רציני כלפייך," הוא הוסיף והשתתק, כנראה חיכה לאיזה אישור ממני לגבי הרצינות שלי כלפיו. זה היה הרגע שבו השחלתי את המשפט שעמד לי על קצה הלשון כבר חודשיים לפחות.
"לא יודעת," הטיתי את הראש וצמצמתי את עיניי, "אולי הייתי חושבת שאנחנו רציניים אם הייתי פוגשת מישהו מהחברים שלך, אבל אחרי כל הזמן הזה שאנחנו יחד עדיין לא פגשתי אף אחד מהם. כשאתה יוצא לבלות איתם, זה תמיד בלעדיי." הוא עפעף כמה פעמים ושריר בלסת שלו נמתח, אבל הוא לא אמר כלום. "זה נראה לך הגיוני שאפילו את אביתר, החבר הכי טוב שלך שעליו אתה לא מפסיק לדבר, עדיין לא פגשתי?"
הוא הרים את כוס הבירה שלו ולגם ממנה, משחרר את ידי מאחיזתו. "סתם כי זה עוד לא יצא," הוא אמר והניח את הכוס על השולחן.
"נו, באמת." עכשיו התעצבנתי קצת. לא ידעתי מה הסיבה האמיתית, אבל זו בוודאי לא הייתה הסיבה. "היו הרבה הזדמנויות. למה אתה מסתיר אותם ממני?"
"רותם, זה ממש לא ככה."
"אתה מתבייש בי?" שאלתי.
"מה?!" הוא נראה מזועזע.
"מתבייש בי," חזרתי. "בכך שאני קצת יותר מבוגרת ממך."
"איזה שטויות," הוא מחה, "מה פתאום! נראה לך שאני מתבייש בך? את האישה הכי יפה בעולם, רותם. אני אוהב אותך. מה הסיפור שלך?"
"אז מה הקטע?" רכנתי לעברו, "ותגיד לי בכנות. בבקשה."
"ברור שבכנות," הוא אמר, אבל עיניו התחמקו מעיניי וראיתי שהסיבה האמיתית תישאר מוסתרת גם הפעם. "כבר אמרתי לך, סתם חשבתי שזה פשוט לא יתאים. כשאנחנו נפגשים יש תמיד דיבורים על הצבא ועל כל מיני שטויות, וחשבתי שזה ממש לא יעניין אותך, זה הכול."
"הבנתי." נשענתי לאחור בכיסא ומצב רוחי הטוב נעלם. מרחוק ראיתי את קרן ואת אופיר נכנסים לבר.
"רותם, בבקשה, אני לא רוצה לריב איתך הערב," הוא אמר בתחינה ועקב בעיניו אחר החברה הכי טובה שלי ובעלה בזמן שעשו את דרכם אל השולחן שלנו.
"הכול בסדר." הנפתי את ידי בביטול. "עזוב, תשכח מזה. לא יודעת למה בכלל העליתי את הנושא."
"אז תעברי לגור איתי?" הוא הביט בי בתקווה.
"לא," הכרזתי.
"אבל – "
"לא עד שאכיר את המשפחה שלך."
"את כבר מכירה את המשפחה שלי!" הוא מחה, "הגזמת! את מכירה את ההורים שלי, את האחים שלי."
"את המשפחה השנייה שלך."
"בהזדמנות הראשונה," הוא הבטיח.
"היי, חמודים!" אמרה קרן בסגנון הנינוח שלה ברגע שהגיעה אלינו, נישקה את גיא על הלחי וחיבקה אותי ואז התיישבה לידי ומייד קראה למלצרית. גיא שקע בשיחה עם אופיר והנושא שעליו דיברנו נזנח, אם כי לא שכחתי את ההבטחה שלו. לא ידעתי אם הוא יעמוד בה וגם לא התכוונתי ללחוץ עליו עוד, אבל שלשום הוא התקשר כדי להזמין אותי להתלוות אליו לטקס ההסמכה ללוחמים החדשים, שיתקיים בבסיס השייטת בעתלית. "אתה רציני?" שאלתי בטלפון, "אתה לוקח אותי לפגוש את כולם?"
הוא צחק. "אבל יש לזה שני תנאים. אחד, שכמו שהבטחת תעברי לגור איתי, והתנאי השני הוא שתבואי איתי לחתונה בעוד עשרה ימים."
"מי מתחתן בשבוע הבא, תזכיר לי?" אני שואלת את גיא עכשיו, כששנינו יושבים במכונית, נזכרת בשיחה שלנו.
"זוג חברים שלי. קוראים להם הראל ומורן," הוא אומר ומחייך, "לא סיפרתי לך עליהם עדיין. הראל הוא קודקוד די רציני ביחידה, ומורן היא הבחורה הראשונה שנכנסה למסלול של השייטת. הראל היה המפקד שלה בהדרכה."
"כן, קראתי עליה בעיתונים!" אני מתלהבת, "והיא פרשה לא מזמן. בתור אישה ממש הצטערתי בשבילה. קיוויתי שהיא תסיים את המסלול."
"אני לא יודע בדיוק למה היא פרשה," גיא אומר, "אבל כולם ביחידה מדברים על זה שאם היא הייתה רוצה ללכת על זה עד הסוף, היא הייתה מצליחה. ברק, אחי, היה איתה במסלול. הוא היה מאוהב בה."
"ברצינות?" אני מחייכת.
"וואו, לגמרי. הוא לא הפסיק לדבר עליה. האמת שבמשך תקופה חשבתי ש..."
"חשבת שמה?" אני שואלת כשהוא משתתק.
"את הרי יודעת שברק חתם ויתור אחרי כמה חודשים במסלול. ממש התאכזבתי מזה. הייתי בטוח שהוא ילך עד הסוף. בכל אופן, במשך תקופה הייתי בטוח שהראל, שהיה המדריך שלו, עשה הכול כדי לגרום לו לעזוב רק מפני שהוא היה מאוהב במורן. היה בינינו פיצוץ די רציני."
"אבל אני מניחה שהשלמתם, אם הוא הזמין אותך לחתונה שלו, לא?" אני שואלת.
"כן, השלמנו לא מזמן," הוא מספר בגילוי לב נדיר, "הייתה לנו שיחה מלב אל לב באחד התרגילים והוא סיפר לי בדיוק למה לדעתו ברק הלך לחתום ויתור. הוא אמר שגם ככה לדעתו ברק לא התאים ליחידה, ואחרי שהקשבתי לכל מה שהיה לו לספר לי, נאלצתי להסכים איתו."
"אתה יודע שזה הכי הרבה שסיפרת לי על החברים שלך בכל התקופה שאנחנו מכירים?"
הוא מהנהן ומביט בי לרגע לפני שהוא מחזיר את מבטו אל הכביש. "זה לא שהתביישתי בך או משהו בסגנון, רותם. זה ממש לא הכיוון. פשוט..." הוא ממצמץ ומביט בי שוב לשנייה לפני שהוא קורע את עיניו מעיניי ומחזיר אותן אל הכביש, "יש פשוט דברים שאסור לי לדבר עליהם, את יודעת. אסור לי לדבר על היחידה, על הפעולות, על כל הדברים הנלווים אליהן, ו... יש דברים שלא הייתי רוצה לדבר עליהם גם אם הייתי יכול."
"אף פעם לא הכרחתי אותך לדבר על הדברים האלה או על החברים שלך," אני אומרת, "רק רציתי להכיר אותם, מפני שלהכיר אותם זה להכיר אותך, וכשאתה מסתיר אותם ממני, אתה מסתיר ממני חלק גדול ממי שאתה."
"את לא מבינה אותי כמו שצריך," הוא אומר ומטלטל את ראשו, "אני כנראה מסביר את עצמי לא נכון. זה לא שרציתי להסתיר אותך מהם, או אותם ממך, זה לא הקטע. הקטע הוא... שאת שלי, את מבינה את זה?" הוא תופס בידי ומניח אותה על ירכו. "את העולם הקטן שלי שמחוץ לצבא, מחוץ לכל הבלגן הזה, רחוק מהמחבלים, מהתרגילים, מהפשיטות. את החברה שלי, שאליה אני יכול לבוא כשאני יוצא מהבסיס ולהשאיר את כל העולם הזה מחוץ לדלת. אני צריך את ההפרדה הזאת כדי לנקות את הראש, כדי להזכיר לעצמי שיש גם עולם אחר שם בחוץ, עולם שבו אנשים רגילים חיים, כאלה שהולכים לעבודה ולאוניברסיטה ולמועדונים בערבי שישי, כאלה שנוסעים לחו"ל ומטיילים וחוזרים ואין להם שום מושג מכל הדברים שאנחנו עושים על בסיס יום־יומי כדי לאפשר להם להמשיך לחיות בשקט את החיים שלהם. לפעמים אני מקנא בשקט הזה שיש להם. לפעמים גם אני רוצה חלק מהשקט הזה, ואת... את היית עבורי שקט, את מבינה?"
אני מהנהנת. עכשיו אני מבינה, ואני מצטערת על זה שלחצתי עליו לוותר על משהו שהוא כזה מהותי עבורו. "עכשיו אני מתחרטת על זה שביקשתי לפגוש אותם."
הוא מחייך ומניד בראשו. "לא, אל תתחרטי. צדקת לגמרי, וגם אני חושב שהגיע הזמן שתפגשי אותם. האמת שהייתי צריך לעשות את זה כבר מזמן, אבל משכתי את זה כמה שיותר, פשוט כי נהניתי לשמור אותך לעצמי."
"אז את מי עוד אני הולכת לפגוש שם?" אני מחייכת, לוחצת את ידו.
"כולם יהיו שם," הוא מחייך בתגובה, "כל החיילים המסיימים את המסלול ובני המשפחות שלהם, כמובן, אבל גם הסדירים של היחידה ואלה שבקבע ובני המשפחות שלהם, וגם הרבה מאוד מהמילואימניקים כי זו הזדמנות לפגוש את כל החבר'ה. חוץ ממורן והראל את תפגשי גם את איתן ואת אשתו, הם התחתנו רק לפני כמה חודשים. מורן והראל הכירו בחתונה שלהם. את תכירי גם את אלמוג, שמנהל עם איתן חברה לאבטחת אישים בחו"ל. אלמוג יוצא כבר כמה חודשים עם אחותו של איתן, ואני לא צריך לומר לך כמה בלגן זה עשה בהתחלה." הוא צוחק וגורם לי לחייך. "את תפגשי גם את מנחם ואת בן־בן, גם הם חברים טובים שלי, ומובן שתפגשי גם את אביתר. אני הכי מחכה שתפגשי את אביתר כי סיפרתי לו עלייך כל־כך הרבה. אביתר היה המדריך שלי במסלול ואחר כך החונך שלי ויש בינינו קשר אחר, קשר מיוחד. הוא מפקד הצוות שלי ועברנו הרבה מאוד יחד. הוא אחד האנשים שאני הכי מעריך בעולם הזה, והחבר הכי טוב שלי."
"אז איתו אתה מבלה בכל פעם שאתה יוצא ולא מזמין אותי?" אני עוקצת.
"לא אעשה את זה שוב," הוא מבטיח, "וכן, אנחנו מבלים הרבה יחד, לפעמים רק שנינו וברוב הפעמים כל החבורה."
"תגיד לי, החברים שלך לא התפלאו על זה שעד עכשיו לא ערכת היכרות ביניהם לבין החברה שלך? או שאין להם בכלל מושג שיש לך חברה?"
"אל תגזימי, הם יודעים שיש לי חברה," הוא אומר ומושך את ידי לנשיקה, "אבל הם לא התפלאו שלא הבאתי אותך לאחד המפגשים, וגם לא שאלו שאלות. אני חושב שהם הבינו את הקטע."
אנחנו עוברים את פסי הרכבת ונוסעים אחרי טור של מכוניות לעבר הכניסה לבסיס. אנשים חונים בצד הדרך או בחניית העפר, אבל גיא נוסע עד לשער ומראה לאחד החיילים את התעודה שלו. השער נפתח והוא נכנס עם המכונית לתוך הבסיס. הוא חונה לא רחוק מהשער, יוצא מהמכונית ומחכה לי שאצא ממנה, חיוך ענקי על פניו.
"את יודעת משהו?" הוא ניגש אליי ולוקח את ידי, פוסע לצידי לאורך שביל עפר המסומן בשתי שורות של אבנים לבנות ומוביל אל רחבת המסדרים, "אני ממש מתרגש."
הבסיס הומה אדם ועל רחבת המסדרים מתקבצים חיילים נרגשים. הטריבונות הולכות ומתמלאות אנשים ומוזיקה נשמעת ברקע מבעד לרמקולים. אני סוקרת בעיניי את הקהל.
"הנה, אני רואה את החבר'ה שם," אומר גיא ומושך אותי אחריו, "אני רואה את אביתר עומד שם, בקצה השורה. כספי!"
כספי?
אביתר כספי?
הלב שלי מאבד פעימה ועיניי מתרוצצות על הקהל שמולנו בזמן שגיא מושך אותי אחריו, ואז אני רואה אותו עומד שם, במדים של חיל הים ועם דרגות קצונה על הכתפיים, והעיניים המדהימות האלה שלו, העיניים האפורות האלה שאין לאף אחד מלבדו, מביטות היישר לתוך עיניי.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
