בוקר חדש עלה על היער. השמש רק החלה לזרוח בשמיים וכבר החלו להגיע אל האגם כל החיות, על מנת לרוות את צימאונן מהלילה הארוך. האגם היה מקום המפגש הקבוע והמרכזי של כולן, שם הן שתו, שחו, רחצו את עצמן, ואף שוחחו ביניהן והחליפו חוויות.
ההיפופוטמים היו תמיד הראשונים להגיע אליו. מיד אחרי שהיו שותים מעט הם היו מכניסים את כל גופם לתוך המים הקרירים, כאשר רק האפים שלהם שהציצו החוצה, הסגירו את העובדה שהם שם.
מיד אחריהם היו צועדים אל האגם הפילים, בכבדות, נעים מצד לצד, עדיין מנומנמים.
"בוקר טוב," היו קוראים אל עשרות האפים הצפים במים.
"בוקר משובח," היו קוראים בחזרה האפים.
האהבה הגדולה של הפילים הייתה לשאוב מים דרך החדקים ואז להשפריץ אותם לכל עבר. הדבר מאוד שעשע אותם.
הזברות והאיילים, אשר היו מגיעים מיד אחרי הפילים, נהנו לעמוד מתחת למזרקת מים מאולתרת זו ולחוש את הטיפות על עורם.
מכל עבר היו מגיחות אז שאר החיות: הג'ירפות, האריות, הלביאות, הדובים, השפנים, הקופים, וכל יתר תושבי היער הקסום. הן היו עומדות ליד שפת האגם, שותות בהנאה מהמים הנקיים וחלקן היה נכנס אליו להתנקות ולשחות.
ליאו, דידו, מיו ופרי היו נוהגים להגיע אל מקווה המים יחדיו, הישר מביתם. בכל בוקר החיות המתינו בשקיקה לבואו של ליאו, על מנת לשמוע ממנו מה יש לעשות, איזו עבודה או משימה מיוחדת ממתינה להן, או כדי להתייעץ אתו בנושאים שונים.
"יהיה לנו יום מעולה," ליאו הכריז היום. "יום של שמחה, של הרפתקה, של חברות."
החיות הריעו לשמע הברכה של מפקדם. הפילים השפריצו מים ביתר שאת, ההיפופוטמים הניעו את נחיריהם בהתלהבות, הג'ירפות עשו ריקוד ניצחון קטן ופרי ריחף מעל ראשי כולן וקרא בקולו הצווחני:"יום של הרפתקה, יום של חברות. יום של הרפתקה, יום של חברות."
לאחר שליאו שטף את פרוותו הזהובה וסידר את בלורית שיערו השופע, הוא התיישב תחתיו והתפנה לחלק הוראות.
"אתמול, בעת הטיול היומי שלי," פתח בדברים, "שוחחתי עם הקרפדות. מסתבר שהשלולית הקטנה שנמצאת ליד בתיהן מלאה בעלים יבשים והן אינן יכולות לקפץ בה כתמיד. מי מכם מתנדב לגשת ולעזור להן להוציא את העלים?"
"אני מתנדב," קרא אחד הארמדילים. "אלך לשם מיד."
"אני גם," קראה אחת הגורילות. "מסכנות הקרפדות, השלולית כל־כך חשובה להן."
"תודה רבה," חייך אליהם ליאו. "בנוסף, אני צריך מתנדב שיעזור לאחד התנינים. מקל קטן נכנס בין שיניו והוא גורם לו לסבל רב. מי מתנדב ללכת אל התנין ולהוציא את המקל מפיו?"
אף שהחיות היססו מעט בתחילה, הרי המשימה לא הייתה כה נעימה לכל הדעות, הן הזדהו מאוד עם התנין האומלל. אף־אחד לא אוהב כאבי שיניים.
"אנחנו מתנדבות," קראו גיריות הדבש האמיצות. "אין שום בעיה, כבר ניגש אליו."
"תודה חברות," אמר ליאו, " אני מעריך את זה מאוד. אני בטוח שגם התנין יודה לכן."
בוקר חדש עלה על היער. השמש רק החלה לזרוח בשמיים וכבר החלו להגיע אל האגם כל החיות, על מנת לרוות את צימאונן מהלילה הארוך. האגם היה מקום המפגש הקבוע והמרכזי של כולן, שם הן שתו, שחו, רחצו את עצמן, ואף שוחחו ביניהן והחליפו חוויות.
ההיפופוטמים היו תמיד הראשונים להגיע אליו. מיד אחרי שהיו שותים מעט הם היו מכניסים את כל גופם לתוך המים הקרירים, כאשר רק האפים שלהם שהציצו החוצה, הסגירו את העובדה שהם שם.
מיד אחריהם היו צועדים אל האגם הפילים, בכבדות, נעים מצד לצד, עדיין מנומנמים.
"בוקר טוב," היו קוראים אל עשרות האפים הצפים במים.
"בוקר משובח," היו קוראים בחזרה האפים.
האהבה הגדולה של הפילים הייתה לשאוב מים דרך החדקים ואז להשפריץ אותם לכל עבר. הדבר מאוד שעשע אותם.
הזברות והאיילים, אשר היו מגיעים מיד אחרי הפילים, נהנו לעמוד מתחת למזרקת מים מאולתרת זו ולחוש את הטיפות על עורם.
מכל עבר היו מגיחות אז שאר החיות: הג'ירפות, האריות, הלביאות, הדובים, השפנים, הקופים, וכל יתר תושבי היער הקסום. הן היו עומדות ליד שפת האגם, שותות בהנאה מהמים הנקיים וחלקן היה נכנס אליו להתנקות ולשחות.
ליאו, דידו, מיו ופרי היו נוהגים להגיע אל מקווה המים יחדיו, הישר מביתם. בכל בוקר החיות המתינו בשקיקה לבואו של ליאו, על מנת לשמוע ממנו מה יש לעשות, איזו עבודה או משימה מיוחדת ממתינה להן, או כדי להתייעץ אתו בנושאים שונים.
"יהיה לנו יום מעולה," ליאו הכריז היום. "יום של שמחה, של הרפתקה, של חברות."
החיות הריעו לשמע הברכה של מפקדם. הפילים השפריצו מים ביתר שאת, ההיפופוטמים הניעו את נחיריהם בהתלהבות, הג'ירפות עשו ריקוד ניצחון קטן ופרי ריחף מעל ראשי כולן וקרא בקולו הצווחני:"יום של הרפתקה, יום של חברות. יום של הרפתקה, יום של חברות."
לאחר שליאו שטף את פרוותו הזהובה וסידר את בלורית שיערו השופע, הוא התיישב תחתיו והתפנה לחלק הוראות.
"אתמול, בעת הטיול היומי שלי," פתח בדברים, "שוחחתי עם הקרפדות. מסתבר שהשלולית הקטנה שנמצאת ליד בתיהן מלאה בעלים יבשים והן אינן יכולות לקפץ בה כתמיד. מי מכם מתנדב לגשת ולעזור להן להוציא את העלים?"
"אני מתנדב," קרא אחד הארמדילים. "אלך לשם מיד."
"אני גם," קראה אחת הגורילות. "מסכנות הקרפדות, השלולית כל־כך חשובה להן."
"תודה רבה," חייך אליהם ליאו. "בנוסף, אני צריך מתנדב שיעזור לאחד התנינים. מקל קטן נכנס בין שיניו והוא גורם לו לסבל רב. מי מתנדב ללכת אל התנין ולהוציא את המקל מפיו?"
אף שהחיות היססו מעט בתחילה, הרי המשימה לא הייתה כה נעימה לכל הדעות, הן הזדהו מאוד עם התנין האומלל. אף־אחד לא אוהב כאבי שיניים.
"אנחנו מתנדבות," קראו גיריות הדבש האמיצות. "אין שום בעיה, כבר ניגש אליו."
"תודה חברות," אמר ליאו, " אני מעריך את זה מאוד. אני בטוח שגם התנין יודה לכן."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
