האמת היחידה 1 - שקר יפהפה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
האמת היחידה 1 - שקר יפהפה
מכר
מאות
עותקים
האמת היחידה 1 - שקר יפהפה
מכר
מאות
עותקים

האמת היחידה 1 - שקר יפהפה

3.9 כוכבים (39 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2435מקורי
ספר מודפס
68.6 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

  • הוצאה: יהלומים
  • תאריך הוצאה: יוני 2021
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 328 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 28 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

בגיל ההתבגרות עזבתי את בית הוריי, השארתי את השדים בעיר המלאכים ופתחתי פרק חדש בניו יורק, רחוק מהכאב, רחוק מהזיכרונות. היום אני נהנית ממעמד של אושיית רשת מובילה, יש לי את המראה ואת הקשרים הנכונים. אני לא מחכה להזדמנויות, אני חוטפת אותן וזה עובד עבורי מצוין. עכשיו אני חוזרת לביקור קצר בבית ילדותי ונאלצת להתמודד עם המציאות וגרוע מכך – עליי להתמודד עם אדריאן אלמונטה.
האובססיה שלי.
האחד שלי.
האהבה שלי.
אדריאן היה ונשאר קללה יפה. הוא מעולם לא ראה בי יותר מאשר אחותו של חברו הטוב ביותר, אך עתה הוא רואה בי אישה והמשיכה בינינו מתלקחת. לאדריאן יש שדים משלו, כאלה רודפים אותו עד היום. אני יודעת שזאת עומדת להיות טעות קשה ושהקרב אבוד מראש, ובכל זאת מוכנה לשלם את המחיר. 
זה עומד להיות שיעור קשה. תוך זמן קצר הסודות ששמרנו יצאו לאור ושקרים הולכים להיחשף. אם חשבתי שהשיבה הביתה תעניק לי מעט נחמה, טעיתי. נראה שהגרוע מכול עוד לפניי.

שקר יפהפה מאת ליטל משה הוא חלק ראשון בדואט האמת היחידה. זה רומן עכשווי עוצר נשימה, סיפור אהבה מרגש וסבוך בשקרים יפים שעדיף שלא ייחשפו לעולם, ואמת אחת מכוערת שצריכה להיאמר.

פרק ראשון

פרולוג
 

"לורן, תיכנסי הביתה, אבא צריך להגיע," אימא קוראת לי בפעם השלישית.

למה היא לחוצה כל־כך? זה לא מתאים לה. בעודי עושה את דרכי פנימה אני

מבחינה במכונית של אבי החוצה את שערי הכניסה. "קדימה, תיכנסי מייד!" היא מאיצה בי.

"אוף, הפרעת לי באמצע השיזוף, אני לא מבינה – "

  "לא עכשיו," היא קוטעת אותי, אוחזת בעדינות במרפקי ומלווה אותי

פנימה דרך הכניסה האחורית של הבית.

"משהו קרה?" אני מעיזה לשאול.

"אבא ואני נדבר איתך ועם ניקולס בערב, בינתיים תקבלו את אדריאן בסבר

פנים יפות."

אדריאן הוא הבן של פבלו ושל רוז אלמונטה. פבלו הוא חבר ילדות של אבי

ושותף לעסקיו. שניהם נולדו למהגרים ממקסיקו. פבלו פגש את רוז במהלך

טיול בלונדון. לאחר שהתחתנו היא עברה לגור בארצות הברית. לפני שלוש

שנים הם החליטו באופן מפתיע לעזוב ללונדון. "הם הגיעו לחופשה?" אני ממשיכה לנסות לדלות פרטים.

"לא בדיוק." היא מביטה בי בעצב. "אדריאן הגיע לבד. בואי נלך לקבל את

פניו."

עכשיו זה ממש מוזר, למה שיגיע לכאן לבדו? כשאנחנו נכנסות לסלון אבא נעמד לקראתי.

"מי אלמה1, התגעגעתי אלייך."

הוא מחבק אותי תחת זרועו ונושק לראשי. "גם אני, פאפי," אני משיבה בקול חלש. אבי משחרר אותי מאחיזתו ואני מפנה את מבטי כדי להביט ביצירה המושלמת ביותר שראיתי בחיי. הוא גבוה יותר עכשיו ושרירי, ונראה קצת אחרת מהדמות שחקוקה בראשי. אני בת שבע־עשרה והוא מבוגר ממני בחמש שנים, זה אומר שהוא כבר בן עשרים ושתיים.

אדריאן תמיד היה יפה תואר בעיניי. את גובהו, את הלסת המסותתת, את שערו המלא ואת צבע עורו השזוף קיבל בתורשה מאביו, ואת האף הסולד ואת השפתיים המצוירות מאימו. צבע עיניו בגוון אגוז ייחודי, שילוב בין חום וירוק, צבע עיניהם של הוריו. לפני שהם עזבו ללונדון בחורות תמיד כרכרו סביבו וסביב אחי, ניקו. אותי זה הכעיס. "היי," אני מברכת את אדריאן בביישנות. הוא מסתכל עליי לרגע, מהנהן ומסיט ממני את מבטו.

נבוכה ולחוצה, אני מתחילה להתרחק בשקט לכיוון הקומה העליונה כדי

לחפש את אחי הגדול, הוא בטוח יודע משהו. אני רואה אותו עומד בראש

גרם המדרגות ומקשיב למתרחש. "ניקו, ספר לי מה הולך פה," אני מבקשת. מובן שהוא יודע, אני רואה את זה בעיניו.

"עזבי. שההורים יספרו לך. לא מדובר בחדשות טובות."

"נו!" אני מתעקשת.

"פבלו ורוז נרצחו בשבוע שעבר. בגלל זה אבא נסע ללונדון בפתאומיות.

אדריאן יעבור לגור איתנו. זה מה ששמעתי את אימא אומרת בשיחת טלפון."

"נרצחו? מי רצח אותם? למה?" צמרמורת מכה בי בעוצמה.

"אל תשאלי שאלות כי לא תקבלי תשובות."

הוא עוקף אותי ופונה לכיוון חדרו, משאיר אותי מבולבלת וכעוסה. בהמשך היום אני לא יכולה להפסיק לחשוב על אדריאן. איך הוא מרגיש לגבי האובדן? איך הוא מתמודד איתו? אני מסתגרת בחדר שלי ובוכה, כואבת את כאבו.

*


הוריי לא מספרים לי פרטים נוספים על אודות המקרה, הם רק מאשרים שאדריאן יגור איתנו בתקופת הקיץ ואולי אף יותר מכך. בעצם, הוא יישאר איתנו עד שיחליט לעזוב.

ערב אחד, כשאני מאזינה לשיחה שלהם, אני מבינה שפבלו ורוז נורו בביתם.

באותו הזמן אדריאן התחבא בחדר הביטחון, שאליו הכניס אותו אביו.

הבטן שלי מתהפכת למשמע הדברים ואני מחליטה להפסיק לחטט בנושא.

את המשך חופשת הקיץ אני מעבירה בהתחמקות מאדריאן. פרצופו תמיד

עוטה את אותה הבעה רצינית וקשוחה ומדי פעם אני מרגישה את מבטו הבוחן ושונאת את התחושה הנלוות אליו.

 

1. מספרדית: נשמה שלי.

עוד על הספר

  • הוצאה: יהלומים
  • תאריך הוצאה: יוני 2021
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 328 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 28 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
39 דירוגים
20 דירוגים
8 דירוגים
3 דירוגים
4 דירוגים
4 דירוגים
28/11/2022

ספר נדירר מעניין ולא צפוי ממליצה ממש

23/5/2022

לפי הבנתי זה ספר ביקורים של הסופרת ליטל משה ועוד דואט סיפור אהבה ומתח מרתק. ממשיך לספר השני.

20/1/2022

שאפו לסופרת!! אהבתי ממש!!!!

26/11/2021

יאאאאא איזה ספר סוחף מעניין ממשיכה לספר הבא מומלץ

4/9/2021

איך אני אוהבת סופרות ישראליות פשוט גאווה קראתי ביומיים מושלם כמו שאני אוהבת כל הכבוד בהחלט נכנסת לרשימה של הסופרות הטובות שלי שאפו

26/7/2021

ממליצה! כתוב טוב ומעניין.

10/7/2021

ספר משובח, והכל יש בו, ממשיכה לספר שני

8/7/2021

ספר יפה מאוד כתיבה זורמת, שווה

1/7/2021

ספר מותח ממש מחכה להמשך

30/6/2021

ואוו מעלף ממש!! מחכה לחלק השני…

29/6/2021

ספר סוחף. אהבתי מאוד, מחכה להמשך...

28/6/2021

הסתיים במתח מחכה להמשך.....

23/11/2021

ספר טוב. עלילה מעניינת מאוד, ביצוע? סבבה. הכתיבה של הספר כתובה ככה שממש אפשר להבין דברים על החיים האישיים של הסופרת. ממש אהבתי את הספר, ממליצה. אבל לא הכתיבה הכי טובה שקראתי.

21/8/2021

עלילה נחמדה נראה כי הספר לא עבר עריכה לשונית- מאכזב ומקלקל את רצף הקריאה.

3/7/2021

אהבתי

30/6/2021

ספר מעולה שווה קריאה

29/6/2021

אהבתי מאוד. הסיפור מעניין ומחובר למציאות, הקשר לישראל , המתח שנבנה בהדרגה, הצידוד בדרך הישר למרות הסיפור של עסקים מפוקפקים לצד הסיפור המרכזי - באמת מעניין ! שווה לקרוא. ממתינה בקוצר רוח לספר ההמשך.

6/7/2021

שפה פשוטה בהתחלה לא האמנתי למילה ובכל זאת רצה לרכוש את ההמשך ממכר

18/9/2022

נורא... אני רוצה לכתוב עוד אבל נראה לי שעדיף שאסתום את פי...רק חבל שגם הסופרת הזו לא עצרה אחרי המילה הראשונה שכתבה..🤐 👎👎👎👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽👎🏽.

29/7/2021

ספר עם מלא פוטנציאל לא ממומש … פחות אהבתי את סגנון הכתיבה של הסופרת תיארה עד לפרט הכי קטן במקום להתרכז בעלילה ובמעשים … עמוד שלם רק לתאר לבוש נו באמת! ספר דיי שטחי ובלי איזה משהו מאחוריו

6/7/2021

דיונים ללא עומק. עלילה רדודה. כתיבה לא קולחת

19/1/2022

כתיבה על כך גרועה.

26/7/2021

מזעזע ממש כתיבה מזעזעת ביותר

6/7/2021

קשה לי לא לפרגן לסופרת ישראלית אבל ממש התאכזבתי מהספר. מאוד רדוד, תיאורים- לא קיימים, מעברים מהירים בין סיטואציות, מחשבות לא עמוקות, עמוס וגדוש בקלישאות. איך לעזאזל כולם מעריצים את לורן כל כך? נגיד שהיא באמת חכמה ופצצה מהממת, כשהאקס שלה פוגש אותה הוא מחבק אותה ואומר לה "הריח שלך זה כל מה שאני צריך בחיים" ??? נו באמת!! מי מדבר ככה? זה הזוי ולא מציאותי. וכשהידיד החדש שהרגע פגשה חייב לדעת אם שכבה עם אדריאן- הלו! למה ככה גס וישר בפנים? הם בקושי מכירים! גם עם הבסטי שלי לא דיברתי על בן זוגי ככה על ההתחלה, תרגיעו. דמות הגבר, שלפני שניה היה מסתורי, חושף את הקלפים שלו במהרה. טיפה יותר מסתוריות, צניעות ותיאורים מורכבים לא יזיקו... אחרי כמה עמודים לורן חושפת שהיא מרגישה רגשות עמוקים כלפי אדריאן, אותו היא בקושי מכירה. דמות חזקה לא מוכרחה להיות ביצ' שכולם נופלים שדודים לרגלייה. העולם לא סובב סביבה ומשעמם לצייר זאת כך. כתיבה, לצערי, סופר שטחית. מרגיש שכבר קראתי את הספר הזה. אותה גברת בשינוי אדרת. ממש מבאס סורי אבל לא יכולה להמליץ...

28/6/2021

אני קונה ספרים של סופרות ישראליות כי לדעתי חשוב לעודד ולקדם אותן רבות מהן נפלאות והיריעה קצרה מלהזכיר. לא כך בספר זה, כל המילים הנכונות נכתבו אבל ביחד הן יוצרות ספר שבו דמויות רדודות ספר שלא מושך לקרוא בו. לא אטרח לקנות את ספר ההמשך.

האמת היחידה 1 - שקר יפהפה ליטל משה

פרולוג
 

"לורן, תיכנסי הביתה, אבא צריך להגיע," אימא קוראת לי בפעם השלישית.

למה היא לחוצה כל־כך? זה לא מתאים לה. בעודי עושה את דרכי פנימה אני

מבחינה במכונית של אבי החוצה את שערי הכניסה. "קדימה, תיכנסי מייד!" היא מאיצה בי.

"אוף, הפרעת לי באמצע השיזוף, אני לא מבינה – "

  "לא עכשיו," היא קוטעת אותי, אוחזת בעדינות במרפקי ומלווה אותי

פנימה דרך הכניסה האחורית של הבית.

"משהו קרה?" אני מעיזה לשאול.

"אבא ואני נדבר איתך ועם ניקולס בערב, בינתיים תקבלו את אדריאן בסבר

פנים יפות."

אדריאן הוא הבן של פבלו ושל רוז אלמונטה. פבלו הוא חבר ילדות של אבי

ושותף לעסקיו. שניהם נולדו למהגרים ממקסיקו. פבלו פגש את רוז במהלך

טיול בלונדון. לאחר שהתחתנו היא עברה לגור בארצות הברית. לפני שלוש

שנים הם החליטו באופן מפתיע לעזוב ללונדון. "הם הגיעו לחופשה?" אני ממשיכה לנסות לדלות פרטים.

"לא בדיוק." היא מביטה בי בעצב. "אדריאן הגיע לבד. בואי נלך לקבל את

פניו."

עכשיו זה ממש מוזר, למה שיגיע לכאן לבדו? כשאנחנו נכנסות לסלון אבא נעמד לקראתי.

"מי אלמה1, התגעגעתי אלייך."

הוא מחבק אותי תחת זרועו ונושק לראשי. "גם אני, פאפי," אני משיבה בקול חלש. אבי משחרר אותי מאחיזתו ואני מפנה את מבטי כדי להביט ביצירה המושלמת ביותר שראיתי בחיי. הוא גבוה יותר עכשיו ושרירי, ונראה קצת אחרת מהדמות שחקוקה בראשי. אני בת שבע־עשרה והוא מבוגר ממני בחמש שנים, זה אומר שהוא כבר בן עשרים ושתיים.

אדריאן תמיד היה יפה תואר בעיניי. את גובהו, את הלסת המסותתת, את שערו המלא ואת צבע עורו השזוף קיבל בתורשה מאביו, ואת האף הסולד ואת השפתיים המצוירות מאימו. צבע עיניו בגוון אגוז ייחודי, שילוב בין חום וירוק, צבע עיניהם של הוריו. לפני שהם עזבו ללונדון בחורות תמיד כרכרו סביבו וסביב אחי, ניקו. אותי זה הכעיס. "היי," אני מברכת את אדריאן בביישנות. הוא מסתכל עליי לרגע, מהנהן ומסיט ממני את מבטו.

נבוכה ולחוצה, אני מתחילה להתרחק בשקט לכיוון הקומה העליונה כדי

לחפש את אחי הגדול, הוא בטוח יודע משהו. אני רואה אותו עומד בראש

גרם המדרגות ומקשיב למתרחש. "ניקו, ספר לי מה הולך פה," אני מבקשת. מובן שהוא יודע, אני רואה את זה בעיניו.

"עזבי. שההורים יספרו לך. לא מדובר בחדשות טובות."

"נו!" אני מתעקשת.

"פבלו ורוז נרצחו בשבוע שעבר. בגלל זה אבא נסע ללונדון בפתאומיות.

אדריאן יעבור לגור איתנו. זה מה ששמעתי את אימא אומרת בשיחת טלפון."

"נרצחו? מי רצח אותם? למה?" צמרמורת מכה בי בעוצמה.

"אל תשאלי שאלות כי לא תקבלי תשובות."

הוא עוקף אותי ופונה לכיוון חדרו, משאיר אותי מבולבלת וכעוסה. בהמשך היום אני לא יכולה להפסיק לחשוב על אדריאן. איך הוא מרגיש לגבי האובדן? איך הוא מתמודד איתו? אני מסתגרת בחדר שלי ובוכה, כואבת את כאבו.

*


הוריי לא מספרים לי פרטים נוספים על אודות המקרה, הם רק מאשרים שאדריאן יגור איתנו בתקופת הקיץ ואולי אף יותר מכך. בעצם, הוא יישאר איתנו עד שיחליט לעזוב.

ערב אחד, כשאני מאזינה לשיחה שלהם, אני מבינה שפבלו ורוז נורו בביתם.

באותו הזמן אדריאן התחבא בחדר הביטחון, שאליו הכניס אותו אביו.

הבטן שלי מתהפכת למשמע הדברים ואני מחליטה להפסיק לחטט בנושא.

את המשך חופשת הקיץ אני מעבירה בהתחמקות מאדריאן. פרצופו תמיד

עוטה את אותה הבעה רצינית וקשוחה ומדי פעם אני מרגישה את מבטו הבוחן ושונאת את התחושה הנלוות אליו.

 

1. מספרדית: נשמה שלי.