סוד הריפוי בתזונה על פי חכמת הדורות

1
פתח דבר

אם הייתי אומרת לכם, שללא תואר ברפואה, בעזרת תזונה פשוטה בלבד, אתם יכולים לרפא בעצמכם מחלות שונות ואפילו מחלות קשות, שלכם או של בני משפחתכם, הייתם חושבים בוודאי שאני מגזימה; הייתם טוענים, ובצדק, שאם אכן מדובר בעניין כה פשוט, כיצד המידע החשוב הזה איננו נחלת הכלל?

על כן בחרתי להביא בפניכם כבר בתחילת הספר סיפור אחד מני רבים, סיפורה של ע"ט*, שהייתה מאושפזת בבית החולים כמועמדת להשתלת כבד מיידית, והיום, 14 שנים לאחר שנמלטה מבית החולים, היא מספרת כיצד בעזרת שינוי אורח החיים, תזונה מקרוביוטית המותאמת למצבה וטיפול בדיקור סיני, לא נזקקה להשתלת כבד והיא חיה חיים מלאים וטובים. סיפור הריפוי שלה הוא מסוג הסיפורים שרבים מאיתנו היו מגדירים "נס", אולם למעשה זהו "נס" שיכול להתרחש אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

* סיפורה המלא של ע"ט במילותיה - בפרק "סיפורי מקרה".

במהלך הספר אביא תיאור מפורט של מטופלים רבים נוספים, ששינו את אורח חייהם ואת תזונתם ונרפאו ממחלות קשות.

קשה להאמין לכך, גם אני חשתי כך במשך שנים רבות, אך אני מבטיחה לכם שבתום קריאת הספר תתחילו גם אתם להאמין בריפוי שמבוסס בעיקר על התאמת התזונה ושינוי באורח החיים.

אני בת 79 ואיני זוכרת יום אחד בחיי מאז שעמדתי על דעתי כילדה קטנה וסקרנית, שבו לא התבוננתי בהתפעלות אינסופית בתופעות הטבע השונות – כל תופעה מבטאת את פלא הבריאה. מאז ועד היום אני מנסה ללמוד ולהבין דרכן את חוקי הבריאה למען הריפוי היעיל ביותר למטופליי. הבנות אלה פתחו בפניי דלת קסמים נסתרת, המאפשרת לי לטפל באינספור מקרים קשים ולמצוא דרך לאזן מצבים אלה וכל זאת, ברוב המקרים, על ידי תזונה בלבד.

אז למען מי שאולי מתקשים להאמין שאפשר לרפא מחלות (ואפילו קשות) בעזרת תזונה, ולא פגשו בי במרפאה או בסדנאות שאני מקיימת, אספר מעט על עצמי.

נולדתי בשנת 1941 לקהילה יהודית בוכרית בעיר אנדיז'אן, במדינה שהיום קרויה אוזבקיסטן, שם חייתי עד עלייתי לארץ בשנת 1976.

מרבית האוכלוסייה באוזבקיסטן היא מוסלמית ומסורתית זה דורי דורות, אך גם המיעוט היהודי שחי שם יכול היה לשמור על המסורת היהודית.

הבית שבו גדלתי ניהל אורח חיים יהודי מסורתי; הסבים שלי ואמי שמרו על מנהגי היהדות והמסורת באדיקות; אבי, לעומת זאת, שמר בקפידה על התרבות הרוסית החילונית וגם על המסורת היהודית. בביתי, בשונה מהרבה בתים אחרים בסביבתי, הייתה הבנה ברורה שכולם, הן הבנים והן הבנות, חייבים ללמוד, ואבי הציב לעצמו מטרה: כל חמשת ילדיו ירכשו השכלה גבוהה.

ואכן, כשהייתי רק בת 23, לאחר שש שנות לימוד באוניברסיטה, הפכתי לרופאה פנימית בבית החולים האוניברסיטאי באנדיז'אן.

לאמי אסנת לא הייתה השכלה פורמלית, אך היא הייתה מרפאה בחסד עליון. כנראה עוד מבטן אמה ספגה אמי ידע נרחב מהסביבה, שאִפשר לה לעזור ולטפל בהצלחה גדולה באנשים רבים שלקו במחלות שונות. היא לא ידעה מה הם ויטמינים, מינרלים או כימיה של דם, אבל היא ריפאה אנשים רבים ממחלות קשות. כל זאת היא עשתה באמצעות תבלינים ומזון ביתי בלבד. בביתנו היה ארון קיר ייעודי לתרופות, כפי שיש היום בכל בית ארון תרופות, אבל בארון התרופות של אמי, על המדף היו מונחים זה לצד זה ריבת פטל-דובדבנים (למקרה של התקררות או חום גבוה), ג'ינג'ר ודבש, ערק וכן ציוד להכנת רטיות. בארון הזה היו גם תערובות של תבלינים מחממים וצמחים שונים למקרים שונים וכל הקהילה נעזרה בה. משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות המה ביתנו זרים, קרובים, שכנים ובני משפחה, שבאו להיוועץ באמא לגבי בעיות בריאות.

גם בנו, חמשת ילדיה, טיפלה באותה שיטה, אבל מעל לכל, אמי דאגה שנקבל אוכל המתאים לגילנו, לעונת השנה ולמצב בריאותנו, וכל יום בישלה לפחות שלוש ארוחות חמות; אז לא היו מקררים בבתים.

לא פעם הייתה אומרת משפטים, כגון: "מי אוכל מזון כזה בקיץ?" או "את האוכל הזה צריך לאכול רק בקיץ!"

האקלים במקומנו היה חם מאוד. במשך שלושה-ארבעה חודשים בשנה שרר חום אימים בלתי נסבל. על אף הלהט הקיצוני, בקיץ הפירות היו מוגשים בצורת לפתן, תמיד היה על שולחננו מרק ירקות עם אורז (מוגש בטמפרטורת החדר), ואם השתמשנו במוצרי חלב, הם הוגשו בצורה חמה, כמו תבשיל אורז עם יוגורט או חלב מבושל עם תה ומלח.

אמא טענה שאוכל לא מבושל גורם קלקולי קיבה ומחלות במערכת העיכול, ובאמת במקום שבו גרנו היו נפתחים בכל קיץ בתי חולים למחלות זיהומיות במערכת העיכול.

במהלך כל שנות לימודיי ועבודתי כרופאה, זכיתי לקבל ציונים גבוהים ובחוות הדעת המקצועיות נכתב עליי שאני רופאה רצינית, מסורה, סקרנית וחקרנית. עם זאת, אף שהייתי גאה בידע הרפואי המערבי שרכשתי בלימודיי באוניברסיטה ובעבודה בבית החולים, בכל פעם שחליתי והייתי זקוקה לריפוי, האדם הראשון שפניתי אליו היה אמי.

מילדותי, דרך נעוריי, כסטודנטית וכרופאה, כרעיה ואם בעצמי לשני ילדים, תמיד נעזרנו וטופלנו בכל מחלה רק על ידי אמי. כך גדלתי, זו הייתה התנהלות יומיומית וטבעית עבורי ואפילו מובנת מאליה ולא נחשבה ליוצאת דופן. מעבר לכך, כאשר טיפלתי בבית החולים במאושפזים שלקו במחלות מורכבות וקשות, פעמים רבות התייעצתי עם אמי על אודותם, וכאשר יישמתי את עצותיה בתוכניות הטיפול, הצלחותיי בריפוי גדלו.

מקרה אחד זכור לי במיוחד: אישה הגיעה למחלקה עקב דלקות חוזרות בדרכי הנשימה. בנוסף, היא סבלה גם מהפרשות מרובות מהנרתיק וכל הטיפולים המערביים שקיבלה במשך שנים אצל רופאי הנשים לא עזרו לה כלל וכלל.

הלכתי לבקש עזרה מאמא, והיא ביקשה לדעת איך נראית הלשון של האישה, מהו צבע גוף הלשון, צבע החיפוי, עובי החיפוי, מה צבע ההפרשות והאם יש להן ריח. אספתי את הנתונים שביקשה, וכך אבחנה אמי את הבעיה: "המטופלת אוכלת מזונות כגון סוכרים, פירות, מוצרי חלב וקמח חיטה, שגורמים לחות. שום טיפול, מערבי או אחר, לא יעזור לה אם היא לא תפסיק לאכול את אותם מאכלים". זה היה נכון!

את המלצות התזונה של אמי העברתי לאותה מטופלת, ולאחר זמן מה היא שבה אליי בדמעות של התרגשות: "שנים אני סובלת מהבעיה הזו, אף גינקולוג לא הצליח לעזור לי וכעת אני מרגישה נפלא".

האישה סיפרה כי ימים ספורים לאחר שהפסיקה לאכול את המוצרים שביקשתי ממנה להימנע מהם, לא זו בלבד שהכאבים וההפרשות פסקו, אלא גם מצב הנשימה שלה השתפר מאוד.

היום אני יודעת שדלקות חוזרות בדרכי הנשימה נוצרות מהצטברות של לחות בריאות. אותה לחות שהביאה גם להפרשות מרובות מהנרתיק.

לטענת אמי, לכל מזון יש השפעה על הגוף. היא התאימה את התזונה לפי אבחנתה וכך הצליחה לטפל באינספור מצבי חולי.

לבושתי ולדאבוני, ההתנהלות הזו, שבה אני מתייעצת עם אמי והיא פותרת את הבעיות, הייתה כה טבעית ומובנת מאליה, עד כי מעולם לא טרחתי לשאול אותה מדוע היא ממליצה על מאכל זה ולא אחר לבעיה זו או אחרת; על אף סקרנותי שלא ידעה שובע, מעולם לא חקרתי לדעת מה הם מקורות הידע שלה. באופן ילדותי למדי, במשך שנים רבות האמנתי כי אמי יודעת לרפא כי היא אמא וכי כל האמהות יודעות לרפא.

גרוע מכך, על אף שחוויתי על בשרי את עוצמת הריפוי באמצעות תזונה ועל אף שחזרתי והתייעצתי עם אמי שוב ושוב, הייתי גם מעט ספקנית לגבי דרכה ולגבי עוצמת הקשר שבין התזונה ובין בריאותנו הפיזית והמנטלית. המשכתי להתפתח כרופאה מערבית, ביליתי שעות אינספור בקריאה ועיון במחקרים רפואיים, מאמינה ברפואה המערבית בכל לבי, וחלמתי במשך שנים למצוא תרופה שתחזיר לחיים את לנין. כן, לנין, בל נשכח שגדלתי והתחנכתי על ברכי התרבות הרוסית.

התחלתי ללמוד את הדרך שבה טיפלה אמי רק לאחר שכבר לא הייתה בין החיים. ואכן, נזקקתי לשנים ארוכות של לימודים בתחומים רבים כדי להבין את דרכה.

מאז, כבר שנים רבות שאני עוסקת בטיפול במרפאה שלי, משתמשת בכל הידע שרכשתי לאורך הדרך, ובשנים האחרונות אני מעבירה אותו לתלמידות ותלמידים רבים. את הידע הזה אני מבקשת לרכז בספר זה באופן שימושי, מעשי ופשוט: יסודות הפילוסופיה הסינית, שעליהם מבוססות הרפואה הסינית והמקרוביוטיקה ולמעשה משיקות בתפיסותיהן לרפואת הדורות בכל העולם. מובן שאיני זונחת את ניסיוני כרופאה מערבית.

גיליתי במהלך לימודיי, שכל התורות שלמדתי, בהן גם יהדות, משתמשות בשפות ובמושגים שונים, אבל כולן מבוססות על אותם חוקי בריאה.

השילוב בין המתודות האלה עם רפואת הדורות, שאותה ינקתי עם חלב אמי, מאפשר לי להגיע לתוצאות טובות בשיפור ובריפוי מצבים רפואיים קשים ביותר שהרפואה המערבית לא מצאה להם תשובה הולמת. את כל זאת יש בכוונתי להעביר לכם בספר זה. השילוב ביניהן מאפשר לאזן את גוף האדם על ידי סוגים שונים של מזון, צורות עיבוד שונות ושינוי אורח החיים בתיאום מרבי ומדויק לצורכי כל אדם ואדם.

כיצד מטפלים שני רופאים ב-200,000 תושבים?

הרשו לי להגיד לכם כבר עכשיו, אין בספר הזה שום דבר חדש. להפך, אני מבקשת להזכיר דברים שאולי נשכחו או שלא נלמדו מסיבות שונות. אני מבקשת לחזור לעבר, לעתיק, כדי להביא יותר תובנות ויותר ריפוי.

בעבר הלא כל כך רחוק אמהות וסבתות בכל העולם ספגו את הידע הזה והעבירו אותו מדור לדור. הטיפול באמצעות תזונה היה מעשה יומיומי ובגדר נורמה. הביטוי "תרופות סבתא" העיד על ידע, עומק ומהימנות, ולא על בורות או חלילה פרימיטיביות.

מובן שאיני מבטלת את הרפואה המערבית, את הצלחותיה ואת הישגיה המופלאים. עם זאת, לו הבנו את חוקי הבריאה, לא היינו צריכים להשתמש באופן מיידי בכל כך הרבה תרופות שיש להן כל כך הרבה תופעות לוואי בטיפול במחלות פשוטות ונפוצות.

הקִדמה הטכנולוגית והשפעת המדע על התרבות ואורחות החיים הכחידו כמעט לגמרי את ידע הריפוי הקדום, ומה שנותר מאותו עבר עשיר ומעמיק הוא ביטוי הגנאי "תרופות סבתא", המיוחס לטיפולים שלא עברו ניסויים קליניים בהתאם לפרוטוקול המומלץ על ידי הרופאים וחברות התרופות. לא די בזה שמעמד רפואת הדורות הידרדר, אותם גורמים שעודדו את דחיקת רפואת הדורות והשכחתה עושים כיום מאמצים רבים כדי לשכנע אותנו כי ניתן לפתור את כל הבעיות הרפואיות על ידי שימוש בתרופות בלבד. אלה תרופות שרובן הוכחו בניסויים על חיות מעבדה ושמתלוות אליהן תופעות לוואי קשות ומסיבה זו אף יוצאות משימוש לאחר שנים מספר של צבירת ניסיון.

באנדיז'אן שבה נולדתי וגדלתי התגוררו 200 אלף תושבים ורק שני רופאים מערביים עמדו לשירותם. התושבים ריפאו את עצמם על פי ידע קדום שהיה בידיהם, ידע שעבר מדור לדור, ידע שהסביר כי תופעות של חולי מופיעות בהשפעת המצב הרגשי, בהשפעת מזג האוויר או בשל תזונה לא מתאימה. הסבים והסבתות שלי חיו עד מעל גיל 80 (אחת מסבותיי אף הגיעה בבריאות שלמה לגיל 96 ונפטרה לאחר שנדבקה במגיפת השפעת). סביי וסבותיי לא הרבו להשתמש בשירותי הרפואה ולא בתרופות מערביות.

כרופאה מערבית, במשך שנים רבות תהיתי ביני לבין עצמי, כיצד שמרו הדורות הקודמים על בריאותם? מה הם עשו? והתשובה שלי היא: הם הקשיבו לגופם.

הם הבינו מה הוא אומר להם והם ידעו לאזן אותו ללא תרופות. מובן שזה מצריך משמעת פנימית ויכולת לוותר על הרגלים טעימים, אבל הם חיו חיים ארוכים ומתו ללא סבל ממושך.

כולי תקווה כי אמהות ואבות צעירים הנוטים להיות מושפעים מפרסומות ושיווק אגרסיבי של תרופות ומזונות, יגלו דרך הספר שהם יכולים להיות המרפאים של ילדיהם, של עצמם ושל סביבתם.

יש לך ריבת פטל או דובדבנים במזווה?

לפני שנים רבות, כשהייתי רופאה תורנית במד"א ברמלה, קיבלתי קריאה להגיע לאישה צעירה שהתלוננה על הקאות מוקצפות, שלשולים מימיים וכאבי בטן חזקים.

כשהגעתי לביתה עמדה מולי אישה צנומה מאוד, פניה חיוורות-אפורות ועיגולים כהים מסביב לעיניה, בדגש על העין השמאלית. היא סיפרה שהיא מורה בבית ספר יסודי ושהיא חזרה מטיול שנתי שנמשך שלושה ימים.

היא התלוננה שקר לה, וראיתי כשפתחה את פיה ודיברה, שהלשון שלה מלאה במים שזולגים החוצה. זה הספיק לי לגמרי כדי להבין שמדובר במצב של קור שפגע בה. אל דאגה, אתם עוד תבינו למה הכוונה ב"מצב של קור".

כששאלתי אותה מה אכלה במהלך הטיול, היא ענתה שבעיקר סלטים טריים, פירות טריים, גלידות ושתייה קרה.

היה לי ברור שאני צריכה "לחמם" אותה, אבל לא על ידי תנור ומזגן, אלא בעזרת מזון מחמם פשוט שיש בבית. ביקשתי לדעת אם יש בביתה ריבת פטל או דובדבנים, כי שני סוגי הריבות האלה טובים לחימום הגוף והקיבה1; ידעתי כי במצב זה החום הוא שיעצור את הבחילות, ההקאות המימיות והשלשולים.

משלא נמצאה בביתה אף לא אחת משתי הריבות, שאלתי אותה אם יש במקרר שלה עוף. עוף לא היה לה, אבל היו לה קוביות של מרק עוף2. המסתי את קוביות המרק במים רותחים, בישלתי מעט אורז לבן והגשתי לה לשתות את המרק עם האורז בתוכו.

1. אגב, ריבת דובדבנים או ריבת פטל טובות גם במקרה של חום שנגרם מהתקררות. במקרה הזה הריבה גם מחממת וגם גורמת לגוף להזיע וכך החום יורד. בשני המקרים, כפי שאתם רואים, מקור המחלה הוא קור.

2. איני דוגלת בשימוש באבקת מרק או במרק עוף תעשייתי בחיי היומיום ולעולם איני ממליצה עליהם, אך הייתי זקוקה לטעם המלוח ולחימום. באותו הרגע, אלו היו האמצעים שעמדו לרשותי.

כשסיימה לאכול הדרכתי אותה להמשיך לאכול אורז. הנחתי על הבטן שלה קומפרס עם מעט ערק שמצאתי בביתה ואחרי 20 דקות בדיוק היא חשה הטבה משמעותית, ללא כאבים והקאות.

מובן שעמדו לרשותי גם פתרונות אחרים: יכולתי לרשום לה תרופות לעצירת הקאות ושלשולים או לשלוח אותה למיון. היא הייתה מבריאה גם על ידי נטילת התרופות, אך זה היה נמשך יותר זמן. בנוסף, נחסכו ממנה תופעות הלוואי של כל תרופה ובעיקר – היא לא הייתה לומדת ממה נגרמה לה המחלה וכיצד למנוע אותה בעתיד. בעצם, השתמשתי בניסיונה של אמא ובמרשמים שלה.

באוזבקיסטן, לפני 55 שנה, בבית החולים שבו עבדתי, כל רופא שקיבל מטופל חדש היה חייב לשים תווית על מיטת המטופל ועליה הנחיות התנהגות (לדוגמה: יכול לקום, אינו יכול לקום, חייב טיפול עד המיטה וכו') ובנוסף – להתאים לו "שולחן אכילה".

במטבח של בית החולים היה התפריט למטופל נקבע על ידי הרופא המטפל ולא על ידי תזונאית; ואפילו אחראית המטבח הייתה רופאה. במטבח הוכנו 13 תפריטים שונים, כל תפריט מיועד למצב בריאותי אחר. למשל: שולחן מספר 1 התאים לאנשים לאחר ניתוח, שם האוכל היה מוגש טחון. כל רופא תורן, וגם אני בתור רופאה תורנית במחלקה פנימית, היינו חייבים לטעום כל מנה ומנה כדי לאשר תפריט מתאים לכל מטופל. כל פנימאי בבית החולים היה חייב לדעת את הרכב המזון והטעמים המתאימים לכל מחלה.

למטופלים שלי רשמתי מרשמים מצמחי מרפא והרוקח של בית החולים היה מכין אותם על פי הנחייתי או הנחיות של רופאים אחרים. מעט מאוד תרופות מערביות "מוכנות" היו שם בשימוש.

נזכרתי ב-13 התפריטים השונים ההם, כאשר אבי היה מאושפז בבית חולים בארץ עקב התקף לב. אבי שהה בטיפול נמרץ קרדיאלי ושם קיבל לחם לבן ודייסת סולת בבוקר, אטריות, אורז לבן ובשר בצהריים ובערב לחם אחיד, אשל, זיתים וגבינה לבנה.

אבי היה חולה סוכרת במשך יותר מ-30 שנה ומאוזן בעזרת זריקות אינסולין (50-40 יחידות ביממה). במשך שנים רבות הוא לא נגע במזון מהסוג שקיבל בבית החולים, ואחרי שאכל את הארוחות הללו עלו ערכי הסוכר בדמו מאוד והוא קיבל אינסולין בכמויות גדולות (100-80 יחידות ביממה) שמאוד לא הטיבו עמו.

נזכרתי בתפריט מס' 9 מבית החולים באוזבקיסטן, שהיה מיועד לחולים סוכרתיים, שלא כלל מאכלים מקמח לבן (לחם, אטריות, סולת) ואורז. התחלתי להביא לאבי מזון מהבית, וכך התאזנו רמות הסוכר בדמו (וכמובן ירדה גם כמות האינסולין שנטל ביממה).

כרופאה מערבית נכשלתי בטיפול בעצמי

בשנת 1969 הייתי כבר שלוש שנים רופאה, נשואה למיכאל שעבד כרוקח ואמא לבני הבכור אלכס, כשלפתע חליתי בדלקת פרקים חריפה. הייתי רופאה בבית החולים האוניברסיטאי, אבל באופן טבעי פניתי אל אמי לעזרה. טופלתי בבית הוריי על ידי אמא באמצעות תזונה וצמחים מרפאים במשך חמישה ימים ולילות. בתום הטיפול חזרתי לביתי בריאה לחלוטין ושמחה בחלקי. עוד באותו לילה מחקתי מקורותיי את דלקת הפרקים החריפה שלקיתי בה.

שבע שנים אחר כך עלינו לישראל אני ומיכאל, הוריי, אמו של מיכאל, אחיי ואחותי עם בני זוגם ובני משפחתם. בישראל המשכתי בלימודי הרפואה המערבית, עבדתי כרופאת משפחה במסגרת קופת החולים הכללית, והייתי במשך 17 שנים יועצת לחולים מרותקים לבית, עד יציאתי לפנסיה.

כאשר אמי כבר לא הייתה בין החיים חליתי בדלקת פרקים בפעם השנייה.

לא זכרתי את הטיפול שאמי העניקה לי כשחליתי בפעם הראשונה, וכרופאה מערבית התחלתי בטיפול תרופתי אנטי דלקתי ממשפחת ה-NSAIDs. התרופות גרמו לי דימום קיבתי ומצב הפרקים רק הלך והחמיר.

התייעצתי עם מומחים שונים בנושא וכפי שנהוג הייתי אמורה לקבל סטרואידים וכדורי זהב לטיפול בדלקת*. לא הסכמתי לקבל את הטיפול בסטרואידים כי ידעתי שהם עלולים לגרום לי תופעות לוואי קשות. מצבי היה בכי רע. הייתי מוגבלת מאוד בתנועה, ירדתי מאוד במשקל עקב כאבי בטן והייתי במצוקה נפשית ופיזית קשה. אבל כמו תמיד, אמא התייצבה שוב לעזרתי. חברתה הטובה של אמי, שהזדעזעה לראותי והבינה למצוקתי, כפתה עליי לפגוש מטפל אשר כיהן כיו"ר תנועת הצמחונים והטבעונים בישראל, מר דוד נחום.

דוד נחום נתן לי הנחיות תזונתיות, ובאופן מדהים, בתוך זמן קצר, מצב הפרקים הלך והשתפר.

* זה היה הטיפול המומלץ באותה תקופה.

בעקבות זאת ולאור זיכרונותיי מאמי, התעוררה בי סקרנות לדעת עוד על אודות ריפוי בתזונה וצמחי מרפא, ובעצתו של נחום התחלתי ללמוד רפואה צמחונית וריפוי בתזונה בגישה צמחונית.

באחד השיעורים תפסה את מבטי פרסומת לסדנה אינטנסיבית בירושלים בנושא תזונה מקרוביוטית. עשרה ימים, 12 שעות לימוד ביום עם רופא מערבי מספרד בשם חורחה. שוב, התעוררה בי סקרנות והחלטתי להירשם. יכולתי לחוש את ההתרגשות העצומה לקראת הסדנה והדברים החדשים שאלמד שם. ואכן, זו הייתה חוויה מרתקת שכללה הרצאות תיאורטיות, תרגול שיאצו ושיעורי בישול. אבל יותר מכך, רק בשיעורי המקרוביוטיקה הבנתי עד כמה המקרוביוטיקה מדברת בשפה שאמי דיברה בביתנו ביחס לאוכל מחמם, אוכל מקרר, אוכל מניע, אוכל מייבש, אוכל מלחלח. הרגשתי שאני חוזרת הביתה, לבית אמי, עם הטעמים, הריחות, ובעיקר – השפה האנרגטית. רעיונות כמו יין ויאנג או חמשת היסודות (גם אם לא ממש הבנתי אותם בשלב זה) נראו לי נכונים בהרגשה והיה לי ברור שתזונה היא המפתח לשינוי ולריפוי.

מאז, כבר יותר מ-35 שנים שאיני נוגעת בתרופות או במשככי כאבים לשום מטרה. חזרתי ללימודים. התחלתי להעמיק ולחקור, רכשתי ספרים ככל שיכולתי להשיג ולמדתי מכל מקור אפשרי.

בתקופה שבה למדתי מקרוביוטיקה עדיין עבדתי כרופאה ב"יחידה להמשך טיפול ומעקב". למטופלים שם היו מחלות שריתקו אותם לבית, לפעמים למיטה, ולא יכלו להגיע למסגרת טיפולית. הטיפול על ידי היחידה היה מעין בית חולים נייד. חברתי לצוות שכלל אחות, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק ועובדת סוציאלית.

טיפלנו בחולי לב סופניים, חולי כליות, חולי סרטן סופניים, חולים במחלות שרירים ניווניות, חולי ריאות ועוד – מדי יום פגשנו מקרים מגוונים והטיפול בכל אחד מהם היה שונה.

אהבתי את העבודה ביחידה ואת הקשר עם החולים בבתיהם, אבל התלהבותי מהרעיון המקרוביוטי הייתה אינסופית. השתמשתי בידע שזכרתי מאמא וכן בזה שרכשתי בקורס למדריכי מקרוביוטיקה בטיפול בחולים.

היום, לאחר שנים רבות של העמקה והתנסות, אני יודעת שהיה ברשותי ידע בסיסי ביותר: בכל החולים טיפלתי באופן דומה למדי, כולם קיבלו הנחיות תזונה שכללו אורז מלא, קטנית אזוקי מבושלת עם אצות ים קומבו, ירקות מבושלים וקצת טחינה גולמית מהולה במים, בתוספת מעט שזיף יפני כבוש בשם אומבושי. אלו מרכיביה של צלחת מקרוביוטית קלאסית כמעט לכל מטרה. התוצאות היו מפתיעות: מצבם של מטופלים עם אי-ספיקת לב קשה, חולים במחלות ריאות כרוניות, חולי סוכרת במצבים קשים ואפילו חולי סרטן – השתפר מאוד.

התפעלתי מהתוצאות אך לא הצלחתי להבין איך בעצם זה עובד.

במשך שנים מספר ניסיתי לפענח בכוחות עצמי ומתוך הספרות הרבה שהייתה כבר ברשותי כיצד פועל המזון בשיטה המקרוביוטית, ללא הצלחה מרובה.

כאשר נפתח בית הספר לרפואה סינית מדיסין, הלכתי ללמוד בתקווה להבין טוב יותר את הכתוב בספרים המקרוביוטיים, מפני שהשיטה המקרוביוטית מבוססת על הפילוסופיה הסינית.

למדתי רפואה סינית (Traditional Chinese Medicine), אבל גם אחרי ארבע שנות לימוד עדיין לא הבנתי איך עובדת התזונה בשיטה המקרוביוטית. המשכתי לטפל בתזונה והצלחתי לשפר את מצבם של כמעט כל המטופלים שלי. בהמשך לימודיי נחשפתי לפילוסופיה ולאסטרולוגיה סינית עתיקה, ספרים סיניים מקוריים החלו לצאת לאור בתרגום לאנגלית (למשל ה-Huang Di Nei Jing*), ורק אז התחלתי להבין את שפתה של הספרות המקרוביוטית.

* "ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" – טקסט עתיק יומין שהוא הבסיס ללימודי פילוסופיה ורפואה סינית. הטקסט מחולק לשני ספרים: SU WEN ו-LING SHU.

שנים רבות לאחר מותה של אמי, כשאני כבר עמוק בתוך הרפואה ה"אלטרנטיבית", התחלתי להכיר ביכולות הריפוי יוצאות הדופן של אמי, אשר לא נבעו מלימודים או משינון של טקסט, אלא מתוך הבנה מעמיקה של התהליכים המתרחשים בטבע, שאותם יישמה בריפוי שלנו – ילדיה, נכדיה, אחיה, אחיותיה, הדודים, השכנים וכל המשפחה הקרובה והרחוקה.