הבית שלנו בוער
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הבית שלנו בוער
הוספה למועדפים

הבית שלנו בוער

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    גרטה תונברג נולדה ב-2003. באחד מימי אוגוסט 2018, היא החליטה לא ללכת לבית הספר, ופתחה בשביתת־שבת למען האקלים מחוץ לבית הפרלמנט השוודי. הפעולה הזאת שלה השיגה את מטרתה ועוררה מודעות עולמית למשבר האקלים, שרבים חושבים שהוא המשבר החמור ביותר שאיתו התמודדה האנושות אי פעם. השביתה שלה הלהיבה מיליוני תלמידים בכל רחבי העולם שהצטרפו למחאתה והקימו תנועה עולמית של פעילים למען עתיד כדור הארץ ויושביו. מאבקה העיקש והבלתי מתפשר בהתחממות העולמית זיכה אותה בפרס הצרפתי היוקרתי "פרס החופש", וכן במועמדות לפרס נובל לשלום.

    לגרטה יש תסמונת אספרגר שאותה היא מחשיבה כמתנה, כיוון שלדבריה, בזכותה היא רואה את משבר האקלים בשחור ולבן, ואין אזורי ביניים אפורים כאשר מדובר בהישרדות.

    הבית שלנו בוער, ספרה הראשון של גרטה בעברית, מקבץ 22 נאומים שנשאה בין השנים 2020-2018 בוועידות ובעצרות בכל רחבי העולם. ספרה השני, 'תמונות משפחה', הוא ממואר משפחתי שכתבה בשיתוף עם אמה, זמרת האופרה מלנה ארנמן, אחותה ביאטה ארנמן ואביה, סוונטה תונברג.

    תקציר

    ״הילדים האלה הבינו משהו שחמק מאיתנו המבוגרים. הדור שלנו כשל במתן מענה ראוי לאתגר הדרמטי של שינוי האקלים. זה מורגש היטב אצל הצעירים. אין פלא שהם זועמים״.
    (אנטוניו גוטרש, מזכ״ל האו״ם, בהודעת תמיכה בשביתת הלימודים של גרטה תונברג)

    "היא נערה רגילה בגיל ההתבגרות שגייסה את האומץ לומר לבעלי הכוח את האמת והפכה לסמל של הדור. במילותיה הנוקבות הצליחה להסביר סכנה מופשטת, וכך הפכה לקול הסוחף ביותר בסוגייה החשובה ביותר שכוכב הלכת שלנו מתמודד איתה."
    (מגזין טיים על בחירת גרטה לאשת השנה 2019)

    "גרטה תונברג איננה מסוגלת לאפשר לעצמה ולנו לעגל פינות ולטשטש את האמת המרה: משבר האקלים הוא סכנה קיומית איומה, ונותר לנו זמן קצר לעשות את השינוי העמוק הדרוש כדי להתמודד איתו. התקווה היחידה שלנו היא זו הכרוכה בפעולה: אם נערה אחת הצליחה ליצור תנועת שינוי כל כך רחבה — תחשבו איזה שינוי יכול להתרחש אם כולנו נתגייס למענו".
    (ד"ר דב חנין, ממובילי המאבק הסביבתי בישראל)

    באוגוסט 2018 פתחה גרטה תונברג, נערה שוודית בת 15 משטוקהולם, בשביתת לימודים למען האקלים מחוץ לבית הפרלמנט השוודי. בבוקר היום השני לשביתה הצטרף אליה מייסון, תלמיד כיתה ח׳, אחר כך התיישבו עוד שתי תלמידות, ועד מהרה גם המורים ושאר התלמידים לא יכלו עוד סתם לעמוד מנגד.
    לגרטה יש תסמונת אספרגר שאותה היא מחשיבה כמתנה, כיוון שלדבריה, בזכותה היא רואה את משבר האקלים בשחור ולבן, ואין אזורי ביניים אפורים כאשר מדובר בהישרדות.

    שביתת האקלים של גרטה מדי יום שישי מול בניין הפרלמנט סחפה מיליוני ילדים ומבוגרים בכל המדינות, וחוללה תנועה אזרחית כלל–עולמית הדורשת ממנהיגי העולם לגלות אחריות ולפעול לתיקון משבר האקלים.
    הבית שלנו בוער מאגד מבחר מהנאומים שנשאה תונברג בין השנים 2018 ו-2020. כשהיא פונה אל חבריה למאבק או לראשי מדינות וידוענים, המסר שלה הוא תמיד אחד: הקשיבו למדענים שאומרים לנו שכוכב הלכת שלנו מתחמם מדי. נקודת האל–חזור קרובה. צריך לפעול עכשיו, כי הבית שלנו בוער.

    הבית שלנו בוער, ספרה הראשון של גרטה בעברית, מקבץ 22 נאומים שנשאה בין השנים 2020-2018 בוועידות ובעצרות בכל רחבי העולם. 

    פרק ראשון

    החיים שלנו בידיכם
    צעדת מחאה למען האקלים
    שטוקהולם, 8 בספטמבר 2018

     

    בקיץ שעבר כתבו חוקר האקלים, המדען יוהאן רוקסטרום ועוד אנשים, שעומדות לפנינו שלוש שנים לכל היותר כדי להפוך על פיו את הגידול בפליטות גז החממה1 אם ברצוננו לעמוד ביעדים שנקבעו בהסכם פריז.2

    למעלה משנה וחודשיים חלפו מאז, ובפרק הזמן הזה אמרו מדענים רבים אחרים אותו דבר, ובכל זאת, דברים רבים ממשיכים להידרדר ואפילו יותר וכמויות גזי החממה שאנחנו פולטים רק הולכות וגדלות. אז ייתכן שהזמן העומד לרשותנו הוא קצר יותר מהשנה ועשרה חודשים האלה שעוד נותרו לנו לפי דברי יוהאן רוקסטרום.

    אילו אנשים היו יודעים זאת, הם לא היו צריכים לשאול למה אני כל כך "מתרגשת משינוי האקלים״.

    אילו אנשים היו יודעים שלדברי המדענים יש לנו סיכוי של 5% לעמוד ביעד של הסכם פריז, ואילו הם היו יודעים איזה תרחיש בלהות צפוי לכולנו אם לא נצליח להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלזיוס לכל היותר,3 הם לא היו צריכים לשאול אותי למה אני לא הולכת לבית הספר ושובתת מלימודים מחוץ לבית הפרלמנט.

    כי אילו כולם היו יודעים כמה חמור המצב וכמה מעט נעשה בפועל, כולם היו באים ויושבים פה בחוץ, יחד איתנו.

    בשוודיה, אנחנו חיים את חיינו כאילו עומדים לרשותנו משאבים של 4.2 כדורי ארץ. טביעת הרגל הפחמנית שלנו4 היא אחת מעשר הגרועות בעולם. פירוש הדבר הוא ששוודיה גוזלת מדי שנה 3.2 שנות משאבים טבעיים מהדורות הבאים. אלה מאיתנו שהם חלק מהדורות הבאים הללו, מעוניינים ששוודיה תפסיק לעשות זאת.

    מיד.

    זה אינו טקסט פוליטי. השבתת הלימודים שלנו אינה קשורה למפלגה כלשהי.

    מפני שלאקלים ולביוספירה לא אכפת ולו לרגע מהפוליטיקה שלנו ומהמילים הריקות שלנו.

    אכפת להם אך ורק ממה שאנחנו עושים.

    זוהי זעקה לעזרה.

    והיא מכוונת אל כל העיתונים שעדיין אינם כותבים ואינם מדווחים על שינויי האקלים, בשעה שיערות שוודיה עולים באש בקיץ, אף שהם אמרו כי סוגיית האקלים היא אכן ״השאלה הבוערת ביותר של תקופתנו״.

    היא מכוונת אל כולכם, אתם שמעולם לא התייחסתם אל המשבר הזה כאל משבר.

    אל כל המשפיענים שמשמיעים את קולם בכל נושא, חוץ מאשר בנושאי האקלים ואיכות הסביבה.

    אל כל המפלגות הפוליטיות שמעמידות פנים שהן מתייחסות לסוגיית האקלים ברצינות.

    אל כל הפוליטיקאים שלועגים לנו ברשתות החברתיות, ואשר נקבו בשמי וביישו אותי ולכן אנשים קוראים לי מפגרת, כלבה וטרוריסטית ובשמות גנאי רבים נוספים.

    אל כולכם, אתם שבוחרים להסב את המבט בכל יום, כי אתם כנראה מפחדים מהשינויים הנדרשים למניעת אסון אקלימי יותר מאשר מהאסון האקלימי עצמו.

    השתיקה שלכם היא כמעט הגרועה מכול.

    עתידם של כל הדורות הבאים הללו מונח על כתפיכם.

    אנחנו עדיין ילדים, ולכן איננו יכולים לשנות את מה שאתם עושים, עכשיו כשאתם מבוגרים מספיק בשביל לעשות משהו בנדון.

    אנשים רבים אומרים ששוודיה היא בסך הכול מדינה קטנה, שלא חשוב מה נעשה. אבל אני חושבת שאם ילדים אחדים יכולים להגיע לכותרות בכל העולם פשוט מפני שהם לא הלכו לבית הספר במשך כמה שבועות, אפשר רק לדמיין מה נוכל לעשות יחד, אם רק נרצה.

    כל אדם ואדם משנה.

    ממש כמו שכל פליטת פחמן משנה.

    כל קילוגרם וקילוגרם.

    הכול משנה.

    אז בבקשה, התייחסו אל משבר האקלים במלוא הבהילות שלה הוא ראוי, ותנו לנו עתיד.

    החיים שלנו בידיכם.

     

     

    גרטה תונברג נולדה ב-2003. באחד מימי אוגוסט 2018, היא החליטה לא ללכת לבית הספר, ופתחה בשביתת־שבת למען האקלים מחוץ לבית הפרלמנט השוודי. הפעולה הזאת שלה השיגה את מטרתה ועוררה מודעות עולמית למשבר האקלים, שרבים חושבים שהוא המשבר החמור ביותר שאיתו התמודדה האנושות אי פעם. השביתה שלה הלהיבה מיליוני תלמידים בכל רחבי העולם שהצטרפו למחאתה והקימו תנועה עולמית של פעילים למען עתיד כדור הארץ ויושביו. מאבקה העיקש והבלתי מתפשר בהתחממות העולמית זיכה אותה בפרס הצרפתי היוקרתי "פרס החופש", וכן במועמדות לפרס נובל לשלום.

    לגרטה יש תסמונת אספרגר שאותה היא מחשיבה כמתנה, כיוון שלדבריה, בזכותה היא רואה את משבר האקלים בשחור ולבן, ואין אזורי ביניים אפורים כאשר מדובר בהישרדות.

    הבית שלנו בוער, ספרה הראשון של גרטה בעברית, מקבץ 22 נאומים שנשאה בין השנים 2020-2018 בוועידות ובעצרות בכל רחבי העולם. ספרה השני, 'תמונות משפחה', הוא ממואר משפחתי שכתבה בשיתוף עם אמה, זמרת האופרה מלנה ארנמן, אחותה ביאטה ארנמן ואביה, סוונטה תונברג.

    סקירות וביקורות

    אנחנו האקלים

    בקיץ ‭ 2018‬גרטה תונברג בת ה-‭15‬ הבריזה מבית הספר והתיישבה מחוץ לפרלמנט השוודי, במחאה על אוזלת היד של הממשלה בהתמודדות עם ההתחממות הגלובלית. זה היה רגע לידתה של תנועת מחאה עולמית חדשה. שנה אחר כך, תונברג כבר הובילה ארבעה מיליון איש מ-‭161‬ מדינות, להפגנה הגדולה אי פעם בנושא האקלים. עורכי מגזין טיים שבחרו בה זמן קצר אחר כך ל"אשת השנה", נימקו: "היא הצליחה לקדם שינוי גישה גלובלי, בהפיכת מיליוני חרדות ליליות מעורפלות לכדי תנועה עולמית".

    תונברג חוללה את המפנה בעיקר באמצעות נאומים קצרים ונוקבים שבהם תיארה את המצב האקלימי כהווייתו. הם נישאו בין היתר באו"ם, בכנס הכלכלי בדאבוס, באיחוד ובפרלמנט האירופי וכן בארצות-הברית, במסע שאליו הפליגה בספינה כדי לצמצם ככל האפשר את טביעת הרגל הפחמנית. הצעד הזה עורר גיחוך בקרב לא מעט אנשים, ובמקביל המחיש את הפער התהומי שהצביעה עליו בין ההרגלים והסדרים הקיימים לבין הפעולה החדה שדרושה.

    מהנאומים של תונברג, המקובצים ב'הבית שלנו בוער', בהחלט ניכרים השטנה והארס שאיתם התמודדה לאורך התקופה; דומה שהמסרים שלה היו קשים מכדי לעמוד בפיתוי ולא לתקוף את השליח. העניין המרכזי שאליו נטפלו הוא תסמונת האספרגר שלה. אלא שהיא הופכת את הטענה על ראשה ומסבירה מדוע התסמונת דווקא מסייעת לה להביט במצב נכוחה. יותר מזה, היא זו שאחראית לצעדים שנקטה: "אילו הייתי 'נורמלית' וחברותית, הייתי משתלבת לי באיזה ארגון".

    אין חולק שתונברג גיבורה, אבל הקובץ הזה לא עושה טוב - לא לה ולא למאבק. חרף גודלו הצנום, ואף שהמסרים חזקים ואפקטיביים, הספר בלתי צליח כמעט, וזאת מפאת חזרתיות-יתר. שלושת הנאומים הראשונים די זהים, ואילו גם בהמשך פסקאות שלמות חוזרות שוב ושוב. זה מתיש. סינון ועריכה, כמו גם מאמר המציב את הדברים בהקשר אקטואלי (לפחות בגרסה העברית), יכלו אולי להציל את המצב.

    כשלעצמם, הנאומים לא מספיק מעניינים.

    הפספוס מצער פי כמה כשמביאים בחשבון את היקף הדיון העלוב במשבר האקלים בשפה העברית. תונברג שבה וטוענת בנאומיה שהמדיה בכל העולם איננה מתווכת כיאות את סכנות המשבר, ולו רק היינו מודעים לחומרתו כבר היינו מטפלים במה שצריך. אלא שכיום, שנתיים-שלוש אחרי, רובנו כבר מכירים את העובדות הבסיסיות ובכל זאת בוחרים בהסטת המבט ובאורח החיים המוכר. השינוי הנדרש נתפס, בפשטות, כרדיקלי מדי. בנוסף, גם מרגע שנבחר לטפל במשבר בכל הרצינות והאמצעים, "הטיפול" לא יהיה כה פשוט, שכן לכל אופק פעולה אפשרי יש מחיר פחמני משלו. משבר האקלים הוא בראש ובראשונה בעיה חישובית עצומה, ולא לחינם מדענים מקווים שבינה מלאכותית מספיק אינטליגנטית תתייצב באיזשהו שלב לדגל, כדי לסייע בפתרונה.

    ועדיין, אין ספק שהקושי של המשבר "להתייצג" בתקשורת (אין בו נבל מובהק או גורם מאיים שאפשר לראות בעין; השפעותיו מורכבות ומבוזרות בזמן ובמרחב) - הוא חלק ממה שמקשה  לגייס אנשים. אלא שבאופן פרדוקסלי, הייתה זו דווקא העובדה שתונברג תרמה את פרצופה כדי לשמש כפנים של המשבר, שסוף-סוף הזיזה משהו. חבל אפוא שלדמות שיצרה את פריצת הדרך הזאת כמעט שאין ייצוג בספר, זולת שברירי המידע שתונברג מנפקת על עצמה.

    האם הפעולה האקלימית הננקטת כעת מספיקה? ודאי שלא. אבל יש סימנים שהרכבת יצאה סוף-סוף מהתחנה, גם אם באיחור בלתי נסלח. תונברג מצטטת שוב ושוב את המדענים הטוענים שנדרשת בתוך עשור הפחתה לאפס של פליטות הפחמן בעולם המפותח, כדי שיהיה בידנו סיכוי של שני שלישים למנוע התחממות שעולה על מעלה וחצי (ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית), ובתוך כך לצמצם למינימום את הסיכוי לשרשרת של נקודות אל-חזור והיזון חוזר, שבעקבותיהם הטמפרטורה הממוצעת כבר תעלה באופן דרמטי שפירושו הכחדת הציוויליזציה.

    אבל בעוד היעד של מעלה וחצי מסתמן כשאפתני מדי - ודאי כשהוא תחום במסגרת זמן של עשור - יעד של שתי מעלות נמצא בהישג יד; בין היתר בזכות שינויים במדיניות בשנה האחרונה. והגם שישנה את העולם ואת אורח החיים ברוב חלקיו בצורה דרמטית, הוא לא יגרום לאותה תגובת שרשרת נוראית. יתרה מזו, ניתן אף "לפרוס אותו" על פני עשרות שנים. כך, לפחות, טען במאמר שפירסם בתחילת השנה ב"ניו יורק מגזין" העיתונאי והסופר דיוויד וואלאס-וולס - מהאחראים הבולטים לצד תונברג לפופולריזציה של שיח האקלים.

    לקראת סוף הספר מצוטט נאום של תונברג שבו היא מייחלת לנקודת מפנה ש"תתרחש כאשר אנחנו - האנשים - נבין באמת מה אנחנו מסוגלים להשיג יחד". אם להאמין  לוואלאס-וולס, הנקודה הזאת כבר התרחשה; לא מעט בזכותה. כעת נדרש להבין איך ייראו החיים בעולם החדש.

    איתי זיו 7 לילות 02/04/2021 לקריאת הסקירה המלאה > 7 לילות

    עוד על הספר

    סקירות וביקורות

    אנחנו האקלים

    בקיץ ‭ 2018‬גרטה תונברג בת ה-‭15‬ הבריזה מבית הספר והתיישבה מחוץ לפרלמנט השוודי, במחאה על אוזלת היד של הממשלה בהתמודדות עם ההתחממות הגלובלית. זה היה רגע לידתה של תנועת מחאה עולמית חדשה. שנה אחר כך, תונברג כבר הובילה ארבעה מיליון איש מ-‭161‬ מדינות, להפגנה הגדולה אי פעם בנושא האקלים. עורכי מגזין טיים שבחרו בה זמן קצר אחר כך ל"אשת השנה", נימקו: "היא הצליחה לקדם שינוי גישה גלובלי, בהפיכת מיליוני חרדות ליליות מעורפלות לכדי תנועה עולמית".

    תונברג חוללה את המפנה בעיקר באמצעות נאומים קצרים ונוקבים שבהם תיארה את המצב האקלימי כהווייתו. הם נישאו בין היתר באו"ם, בכנס הכלכלי בדאבוס, באיחוד ובפרלמנט האירופי וכן בארצות-הברית, במסע שאליו הפליגה בספינה כדי לצמצם ככל האפשר את טביעת הרגל הפחמנית. הצעד הזה עורר גיחוך בקרב לא מעט אנשים, ובמקביל המחיש את הפער התהומי שהצביעה עליו בין ההרגלים והסדרים הקיימים לבין הפעולה החדה שדרושה.

    מהנאומים של תונברג, המקובצים ב'הבית שלנו בוער', בהחלט ניכרים השטנה והארס שאיתם התמודדה לאורך התקופה; דומה שהמסרים שלה היו קשים מכדי לעמוד בפיתוי ולא לתקוף את השליח. העניין המרכזי שאליו נטפלו הוא תסמונת האספרגר שלה. אלא שהיא הופכת את הטענה על ראשה ומסבירה מדוע התסמונת דווקא מסייעת לה להביט במצב נכוחה. יותר מזה, היא זו שאחראית לצעדים שנקטה: "אילו הייתי 'נורמלית' וחברותית, הייתי משתלבת לי באיזה ארגון".

    אין חולק שתונברג גיבורה, אבל הקובץ הזה לא עושה טוב - לא לה ולא למאבק. חרף גודלו הצנום, ואף שהמסרים חזקים ואפקטיביים, הספר בלתי צליח כמעט, וזאת מפאת חזרתיות-יתר. שלושת הנאומים הראשונים די זהים, ואילו גם בהמשך פסקאות שלמות חוזרות שוב ושוב. זה מתיש. סינון ועריכה, כמו גם מאמר המציב את הדברים בהקשר אקטואלי (לפחות בגרסה העברית), יכלו אולי להציל את המצב.

    כשלעצמם, הנאומים לא מספיק מעניינים.

    הפספוס מצער פי כמה כשמביאים בחשבון את היקף הדיון העלוב במשבר האקלים בשפה העברית. תונברג שבה וטוענת בנאומיה שהמדיה בכל העולם איננה מתווכת כיאות את סכנות המשבר, ולו רק היינו מודעים לחומרתו כבר היינו מטפלים במה שצריך. אלא שכיום, שנתיים-שלוש אחרי, רובנו כבר מכירים את העובדות הבסיסיות ובכל זאת בוחרים בהסטת המבט ובאורח החיים המוכר. השינוי הנדרש נתפס, בפשטות, כרדיקלי מדי. בנוסף, גם מרגע שנבחר לטפל במשבר בכל הרצינות והאמצעים, "הטיפול" לא יהיה כה פשוט, שכן לכל אופק פעולה אפשרי יש מחיר פחמני משלו. משבר האקלים הוא בראש ובראשונה בעיה חישובית עצומה, ולא לחינם מדענים מקווים שבינה מלאכותית מספיק אינטליגנטית תתייצב באיזשהו שלב לדגל, כדי לסייע בפתרונה.

    ועדיין, אין ספק שהקושי של המשבר "להתייצג" בתקשורת (אין בו נבל מובהק או גורם מאיים שאפשר לראות בעין; השפעותיו מורכבות ומבוזרות בזמן ובמרחב) - הוא חלק ממה שמקשה  לגייס אנשים. אלא שבאופן פרדוקסלי, הייתה זו דווקא העובדה שתונברג תרמה את פרצופה כדי לשמש כפנים של המשבר, שסוף-סוף הזיזה משהו. חבל אפוא שלדמות שיצרה את פריצת הדרך הזאת כמעט שאין ייצוג בספר, זולת שברירי המידע שתונברג מנפקת על עצמה.

    האם הפעולה האקלימית הננקטת כעת מספיקה? ודאי שלא. אבל יש סימנים שהרכבת יצאה סוף-סוף מהתחנה, גם אם באיחור בלתי נסלח. תונברג מצטטת שוב ושוב את המדענים הטוענים שנדרשת בתוך עשור הפחתה לאפס של פליטות הפחמן בעולם המפותח, כדי שיהיה בידנו סיכוי של שני שלישים למנוע התחממות שעולה על מעלה וחצי (ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית), ובתוך כך לצמצם למינימום את הסיכוי לשרשרת של נקודות אל-חזור והיזון חוזר, שבעקבותיהם הטמפרטורה הממוצעת כבר תעלה באופן דרמטי שפירושו הכחדת הציוויליזציה.

    אבל בעוד היעד של מעלה וחצי מסתמן כשאפתני מדי - ודאי כשהוא תחום במסגרת זמן של עשור - יעד של שתי מעלות נמצא בהישג יד; בין היתר בזכות שינויים במדיניות בשנה האחרונה. והגם שישנה את העולם ואת אורח החיים ברוב חלקיו בצורה דרמטית, הוא לא יגרום לאותה תגובת שרשרת נוראית. יתרה מזו, ניתן אף "לפרוס אותו" על פני עשרות שנים. כך, לפחות, טען במאמר שפירסם בתחילת השנה ב"ניו יורק מגזין" העיתונאי והסופר דיוויד וואלאס-וולס - מהאחראים הבולטים לצד תונברג לפופולריזציה של שיח האקלים.

    לקראת סוף הספר מצוטט נאום של תונברג שבו היא מייחלת לנקודת מפנה ש"תתרחש כאשר אנחנו - האנשים - נבין באמת מה אנחנו מסוגלים להשיג יחד". אם להאמין  לוואלאס-וולס, הנקודה הזאת כבר התרחשה; לא מעט בזכותה. כעת נדרש להבין איך ייראו החיים בעולם החדש.

    איתי זיו 7 לילות 02/04/2021 לקריאת הסקירה המלאה > 7 לילות
    הבית שלנו בוער גרטה תונברג

    החיים שלנו בידיכם
    צעדת מחאה למען האקלים
    שטוקהולם, 8 בספטמבר 2018

     

    בקיץ שעבר כתבו חוקר האקלים, המדען יוהאן רוקסטרום ועוד אנשים, שעומדות לפנינו שלוש שנים לכל היותר כדי להפוך על פיו את הגידול בפליטות גז החממה1 אם ברצוננו לעמוד ביעדים שנקבעו בהסכם פריז.2

    למעלה משנה וחודשיים חלפו מאז, ובפרק הזמן הזה אמרו מדענים רבים אחרים אותו דבר, ובכל זאת, דברים רבים ממשיכים להידרדר ואפילו יותר וכמויות גזי החממה שאנחנו פולטים רק הולכות וגדלות. אז ייתכן שהזמן העומד לרשותנו הוא קצר יותר מהשנה ועשרה חודשים האלה שעוד נותרו לנו לפי דברי יוהאן רוקסטרום.

    אילו אנשים היו יודעים זאת, הם לא היו צריכים לשאול למה אני כל כך "מתרגשת משינוי האקלים״.

    אילו אנשים היו יודעים שלדברי המדענים יש לנו סיכוי של 5% לעמוד ביעד של הסכם פריז, ואילו הם היו יודעים איזה תרחיש בלהות צפוי לכולנו אם לא נצליח להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלזיוס לכל היותר,3 הם לא היו צריכים לשאול אותי למה אני לא הולכת לבית הספר ושובתת מלימודים מחוץ לבית הפרלמנט.

    כי אילו כולם היו יודעים כמה חמור המצב וכמה מעט נעשה בפועל, כולם היו באים ויושבים פה בחוץ, יחד איתנו.

    בשוודיה, אנחנו חיים את חיינו כאילו עומדים לרשותנו משאבים של 4.2 כדורי ארץ. טביעת הרגל הפחמנית שלנו4 היא אחת מעשר הגרועות בעולם. פירוש הדבר הוא ששוודיה גוזלת מדי שנה 3.2 שנות משאבים טבעיים מהדורות הבאים. אלה מאיתנו שהם חלק מהדורות הבאים הללו, מעוניינים ששוודיה תפסיק לעשות זאת.

    מיד.

    זה אינו טקסט פוליטי. השבתת הלימודים שלנו אינה קשורה למפלגה כלשהי.

    מפני שלאקלים ולביוספירה לא אכפת ולו לרגע מהפוליטיקה שלנו ומהמילים הריקות שלנו.

    אכפת להם אך ורק ממה שאנחנו עושים.

    זוהי זעקה לעזרה.

    והיא מכוונת אל כל העיתונים שעדיין אינם כותבים ואינם מדווחים על שינויי האקלים, בשעה שיערות שוודיה עולים באש בקיץ, אף שהם אמרו כי סוגיית האקלים היא אכן ״השאלה הבוערת ביותר של תקופתנו״.

    היא מכוונת אל כולכם, אתם שמעולם לא התייחסתם אל המשבר הזה כאל משבר.

    אל כל המשפיענים שמשמיעים את קולם בכל נושא, חוץ מאשר בנושאי האקלים ואיכות הסביבה.

    אל כל המפלגות הפוליטיות שמעמידות פנים שהן מתייחסות לסוגיית האקלים ברצינות.

    אל כל הפוליטיקאים שלועגים לנו ברשתות החברתיות, ואשר נקבו בשמי וביישו אותי ולכן אנשים קוראים לי מפגרת, כלבה וטרוריסטית ובשמות גנאי רבים נוספים.

    אל כולכם, אתם שבוחרים להסב את המבט בכל יום, כי אתם כנראה מפחדים מהשינויים הנדרשים למניעת אסון אקלימי יותר מאשר מהאסון האקלימי עצמו.

    השתיקה שלכם היא כמעט הגרועה מכול.

    עתידם של כל הדורות הבאים הללו מונח על כתפיכם.

    אנחנו עדיין ילדים, ולכן איננו יכולים לשנות את מה שאתם עושים, עכשיו כשאתם מבוגרים מספיק בשביל לעשות משהו בנדון.

    אנשים רבים אומרים ששוודיה היא בסך הכול מדינה קטנה, שלא חשוב מה נעשה. אבל אני חושבת שאם ילדים אחדים יכולים להגיע לכותרות בכל העולם פשוט מפני שהם לא הלכו לבית הספר במשך כמה שבועות, אפשר רק לדמיין מה נוכל לעשות יחד, אם רק נרצה.

    כל אדם ואדם משנה.

    ממש כמו שכל פליטת פחמן משנה.

    כל קילוגרם וקילוגרם.

    הכול משנה.

    אז בבקשה, התייחסו אל משבר האקלים במלוא הבהילות שלה הוא ראוי, ותנו לנו עתיד.

    החיים שלנו בידיכם.