כמה ביאליק יש?

פתח דבר
"במה אבחר ובאיזה ביאליק אדבר?"
 

לרגל יום הולדתו השישים של חיים נחמן ביאליק פרסם חוקר הספרות והבלשן דוד ילין מסה בשם "כמה ביאליק אִיכָּא [יש]!" כשהוא תוהה: "במה אבחר ובאיזה ביאליק אדבר? ישנו ביאליק המשורר, ביאליק הנואם, ביאליק המשוחח סתם, ביאליק המבאר, ביאליק הבלשן, ביאליק המרגיש כל זעזוע של עמו כאותו סיסמוגרף המרגיש כל זעזוע קל שבפני האדמה במרחק אלפי מילים [...] ועוד כמה וכמה ביאליק שהצטברו בהרמוניה נפלאה באיש העילאי האחד".¹ ברוח דומה כתב גם הסופר ש"י עגנון: "אין לכם כל מקצוע שבתורה שביאליק לא עשה בו. כינס את האגדה, ופירש סדר של משניות, וסידר את שירי המשוררים הראשונים, וחקר ודרש ואסף [...] והוסיף על לשוננו אוצר טוב, וחישל את הלשון, ונתן פה לצעקת ישראל בשיריו היקרים שאין כמותם בדורות האחרונים. דיו כל דבר ודבר שעשה ביאליק להנחיל לו עטרת גדולה".²

על מכלול מפעלו של ביאליק, שרק חלק ממאפייניו צוּינו לעיל, לא ניתן לעמוד במסגרת של ספר אחד; ומכאן שחמישים וארבעה המאמרים המכונסים בספרי זה (סְדוּרים בשבעה שערים נושאיים) מסתפקים בניסיון להאיר את דיוקנו רב־הפנים של ביאליק מצדדים אשר לא עמדו בדרך כלל במוקד הספרות המחקרית הענפה שנכתבה על המשורר הלאומי במרוצת הדורות.³

אל חקר ביאליק הגעתי לראשונה לאו דווקא בדרך המלך אלא בעקיפין, בעקבות התחבטויות מקצועיות שליוו אותי בעבודתי כעורך בבית ההוצאה לאור הצבאי "מערכות". באותה עת העסיקו אותי דילמות היסוד של העריכה, כגון מהן אמות המידה לקבלת חומר או לפסילתו? עד כמה רשאי עורך לשנות ולשדרג את נוסח המחבר? וכיוצא בזה.⁴ כחלק מליבון הנושא בחנתי את דרכו של ביאליק בעריכת החלק הספרותי של כתב העת השילוח,⁵ בכלל זאת עריכתו רוויית המתח את יצירותיהם של ברדיצ'בסקי וברנר, וכן את פרי עטם של אליהו מידניק, אז"ר ואחרים. את מחקרַי בתחום זה פרסמתי בשנים 1989-2000 בבמות מדעיות וספרותיות שונות, והם מרוכזים עתה בשער הרביעי של ספר זה, ביאליק וסופרי הדור — נפתולי עריכה ומו"לות.

תפנית בנושאי כתיבתי על ביאליק חלה בינואר 2001. במענה להפצרותיו של יונתן דובוסרסקי (מנהל בית ביאליק בשנים 1984-2000) נטלתי על עצמי באותה עת את האחריות על הארכיון והמחקר בבית ביאליק, ובעקבות כך הרחבתי את מעגל מחקרַי לתחומים שונים ומגוונים הקשורים באישיותו של ביאליק ובמכלול פועלו הענֵף. רוב המאמרים המכונסים כאן הם אפוא פרי עיון בתעודות ובמקורות עלומים מהארכיון שנחשפו לראשונה במסגרת עבודה זו.

חלק מהתעודות האמורות הוצנעו לאורך שנים, ככל הנראה מחשש שפרסומן עלול לפגום בדמותו של ביאליק. כך, לדוגמה, גנז משה אונגרפלד (מנהל בית ביאליק בשנים 1939-1983) את רשימת העדוּת "התבטלות היתה בי" שחושפת את הרגלו של ביאליק לעשן בסתר בשבת, וזו מובאת כנספח למאמר "השבת של ביאליק 'קומדיה' או נדבך בהתחדשות?" שבשער השלישי. כמו כן נגזרה מעין שתיקה על אודות סכסוך נדיר שהתגלע בין רבניצקי לביאליק, אשר נדון במשפט בפני הרב חיים טשרנוביץ (שהצדיק בפסק דינו את רבניצקי). סטנוגרמת משפט זה מצורפת למאמר "'וכי נמכור נמכרתי לך' — ביאליק ורבניצקי באים במשפט" שבשער הרביעי. ברוח מגמה זו גם לא נחשפה מחברת פרוטוקולים, אשר מעידה על כישלון של ביאליק בהקמת מרכז לשוני, כמתואר במאמר "הוגה וקברן של מרכז תרבותי שלא קם" שבשער החמישי. אך לי ברור שאין בחשיפתן של תעודות אלה ואחרות כדי לפגום בדיוקנו של ביאליק, נהפוך הוא: חולשות, כישלונות, חיבוטי נפש, סתירות פנימיות וגם מחלוקות שבהן היה ביאליק מעורב — כל אלה מציגים את המשורר הלאומי בלא כחל ושרק במלוא מורכבותו האנושית.

בשער הראשון של הספר — קווים לדמותו של יוצר ומנהיג — מרוכזים מאמרים אשר מבררים את המרכיבים האישיים והאוניברסליים בתפיסה הלאומית של ביאליק, חושפים קווי אופי מרכזיים בדיוקנו ומתארים את מעמדו כמנהיג רב השפעה, מעין נשיא הדוֹר שעיני הכול נשואות אליו. כן מתגלים כאן קטעים מצונזרים ממכתביו של ביאליק ומתלבנים, בין היתר, הנושאים הבאים: מאבקו הנפתל של ביאליק לעצמאות כלכלית, פעילותו הענפה בתחום הסוציאלי והמקום שתפסה רעיית המשורר במסכת חייו.

במסגרת השער השני של הספר — פוליטיקה וחברה, חינוך ומדע — מובאות עדויות על ביאליק כמי שניבא את השואה וחזר וקרא להימלט מאירופה לארץ ישראל; נחשפים רחשי לִבו האמיתיים של המשורר כלפי עדות המזרח ופועלו לשימור מורשתם; זיקתו של ביאליק לתנועת הפועלים (בכלל זאת מגעיו עם ברל כצנלסון, דוד בן־גוריון וחיים ארלוזורוב); סגולותיו הכובשות כנואם וכאיש שיח; תרומתו לבנייתה של ספרות הילדים; עבודתו בשדה המחקר ובהנחלת השכלה אקדמית לכול; ומעורבותו העמוקה בעיצוב פניה של עירו, תל אביב.

השער השלישי — גשרים אל מקורות היהדות — דן בדילמות הרוחניות־דתיות שהעסיקו את ביאליק ואת בני דורו, בגישתו הפרשנית אל הכתובים, ביחסו המסויג לחסידות, ובמפעליו הגדולים והסוחפים ספר האגדה ו"עונג שבת". בתוך כך מתבלטת דמותו של ביאליק כמגשר הגדול בין ישן לחדש וכמי שמשנתו הרוחנית תקפה גם היום, כבסיס לבנייתה של תרבות יהודית מתחדשת.

בהמשך לשער הרביעי (הדן, כאמור, בעריכה ומו"לות) מוקדש השער החמישי — שפה, תרגום, ביטוי חזותי — לתיאור מאבקו של ביאליק לטוהר הביטוי, לליבון המחלוקת העקרונית שבינו לבין אליעזר בן־יהודה בנושא החייאת הלשון העברית וחידושה, לפועלו בשדה התרגום, לתפיסתו את היחס שבין המילה הכתובה לאיור המלווה אותה, לתרומתו לעיצוב האסתטי של הספר העברי ולאתגר האמנותי של ציור דיוקנו.

השער השישי — תעלומות, גילויים, קשרים בין־אישיים — חושף שורה של תעודות ועדויות בנושאים שלא התלבנו דיים: שנת הולדתו של ביאליק (מועד שנסתר ממנו עצמו ומזולתו כל הימים), פרק נעלם ממחברות העדוּת של פרעות קישינוב ופשר גניזתו של שיר ביידיש שכתב ביאליק לרגל תום המאה התשע־עשרה. בהמשך השער מוצגים קשריו חוצי הגבולות של ביאליק דרך מגוון הקדשות אישיות שכתבו לו אישים מתחומי עשייה שונים בפתח ספרים שהתכבדו להעניק לו. עִם אלה נמנים (בין היתר) המשורר הנרצח יעקב ישראל דה־האן, וכן יוסף פרחי אשר הקדשתו מעידה בעליל על ביקורו החידתי של ביאליק בדמשק. עוד זוכה להארה — תקופת שהותו של ביאליק בגרמניה. השער נחתם במחרוזת לא מוכרת של מכתבי ביאליק אל עגנון ובאִפיון מערכת היחסים שבין השניים.

השער השביעי והאחרון — חלומות, אובדן, מורשה — נפתח בהצבעה על מבחר תוכניות שהתווה ביאליק אך לא זכה להגשימן, ואשר מומשו בחלקן לאחר מותו על ידי גופים ואישים שראו בכך מעין מימוש צוואתו הבלתי כתובה. בתחושת היתמות הכבדה שהשרה מותו של ביאליק על מקורביו ועל כלל ישראל, בלווייתו הכפולה ונחלת הקבר שבחר, בהיעשותו של המשורר הלאומי למותג מבוקש העובר לסוחר — בכל אלה עוסקים המאמרים הבאים. אך לא כל שימוש בביאליק ובשמו עולה יפה, ולצורך הדגמה מוצגות בהמשך היתָּלוּת מפוקפקת בשיר "נד־נד" כאסמכתה למאבק בהדתה, וכן מהדורה מחודשת של אחת מאגדות ביאליק לילדים, המבקשת לקרב את ביאליק לנמעניו הצעירים אך מרחקת אותם משפתו המקורית ומדרכו בכתיבה לילדים. כאפילוג לשער זה ולספר כולו משמש מאמר המובאות התמציתי בשם ביאליק "עשרת הדיברות לסופר".

שלושה נספחים לספר: הראשון שבהם, החושן — תריסר פנים של מחולל תרבות, מציג לקורא באופן מרוכז ומוחשי את מוקדי הפעילות הרב־תחומית שבהם עסק ביאליק. ניתן לומר שזהו בעצם הדי־אן־איי של ביאליק, או כל כולו על רגל אחת. הנספח השני, חיים נחמן ביאליק — פרקי ביוגרפיה, מגיש לקורא את תולדות חייו ופועלו של המשורר הלאומי במעוף הציפור. החושן ולוח האירועים המקוצר הינם פריטים מתוך תצוגת הקבע של מוזיאון בית ביאליק,⁶ אשר בכתיבתהּ ובעריכתהּ ביקשתי להמחיש בפני באי בית ביאליק בתמציתיות את מה שאני חותר להציג ביתר העמקה בפני קוראי ספרי זה: ביאליק רב־צדדי שכמותו לא הכרנו, נקי מדימויים כוזבים ומואר מחדש על יסוד חשיפה וניתוח של תעודות ארכיוניות מאוצרות בית ביאליק וממקורות נוספים.

מבחר המאמרים המכונסים בזה נכתבו לאורך כשלושים שנה, ולא מעט נשענים עליהם ומצטטים מתוכם (בין במפורש ובין ב"משיכה בסתר"), ובנספח השלישי — ציונים ביבליוגרפיים — פירטתי את המקום והמועד של פרסומם הראשוני. את רוב המאמרים עדכנתי, שכללתי והעשרתי בתוספות, וחלק מהם אף בניתי מחדש תוך הרחבת יריעתם פי שניים ויותר. על כמה נושאים כתבתי פעמיים (בעיתויים ובהקשרים שונים), ובספר גיבשתי כל צמד מאמרים לאחד. כדי להימנע מסטיות ומחזרות (להבדיל מאלה המתבקשות בשל זיקתן ליותר מאשר נושא אחד), לא כללתי בספר זה עוד מאמרים דומים שחיברתי, או כאלה שבהם אני אמנם נוגע בביאליק אך לא מייחד לו את עיקר עיוני.⁷

כמה וכמה ממאמרַי התעוררתי לכתוב בעקבות שאילתות שהופנו אלי; וכל אימת שמצאתי שיש בבירור הנושא הנדון עניין לכלל הציבור, הרחבתי את המענה שלי לשואל ופרסמתי אותו כמאמר גלוי לזיכוי הרבים. מי ייתן שעל דרך התהייה, הבחינה וההפריה ההדדית — יעורר כמה ביאליק יש את הקוראים לשוב ולהפוך בדיוקנו של יוצר ומנהיג בעל שאר רוח זה ולגלות בו עוד פנים חדשות.