מאה אמהות מאה זיכרונות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מאה אמהות מאה זיכרונות
הוספה למועדפים

מאה אמהות מאה זיכרונות

ספר מודפס
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    ענת הררי היא פסיכולוגית חברתית, מטפלת משפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית. כתבה וערכה את הספרים שלה, "הולדת סבתא", "מאה אמהות, מאה זיכרונות" ו"ילד טוב דיו - להיות הורים למתבגרים", כולם יצאו לאור בהוצאת "בבל". בשגרה, מנחה סדנאות כתיבה וריטריטים, בעלת קליניקה בתל אביב, מלווה כותבות וכותבים וממשיכה לכתוב.

    נושאים

    תקציר

    מאה כותבים וכותבות בגילים בין שבע-עשרה לתשעים ושמונה הסכימו לבחור זיכרון אחד בלבד מאמם ולתארו במילותיהם. הזיכרונות מרכיבים פסיפס מרתק ומרגש של אמהות, על צדדיה השונים, השגרתיים ויוצאי הדופן. מחלקם של הזיכרונות מנשבת רוח של פייסנות, מאחרים רוח של הערצה או סלחנות, ומקצתם עולים בבירור כעס ואכזבה. חלקם כתובים בשפה דיווחית, אחרים סיפוריים יותר. חלקם מפורשים ומשתפים את הקוראים גם בתובנות ובמסקנות, ואחרים ישירים, גולמיים - וכולם אמיתיים. הזיכרונות משקפים לא רק את הסגנון האמהי הפרטי, אלא גם את רוח התקופה, את הנהגים התרבותיים השונים ואירועים מתולדות העולם והארץ.

     

    אחרי שחקרה את הסבתאות על כל היבטיה בספרה הולדת סבתא, יצאה ענת הררי למסע בן שנתיים בעקבות האמהות. קריאת הזיכרונות מעלה שאלות שנותרו פתוחות: איך בוחרים זיכרון אחד בלבד מתוך מאגר הזיכרונות? ולמה דווקא את הזיכרון הזה ולא אחר? ומדוע בחר מי שבחר להציג את אמו הטובה והמיטיבה, או לחלופין, את אמו המכאיבה, הפוצעת? האם הזיכרון נבחר בשל היותו החריג, או משום שהוא משקף את המוכר והידוע? ומעל לכול מרחפת שאלה אחת גדולה: עד כמה אנחנו מכירים את אמא - את האישה שהיא אמנו - על כל מורכבותה, על צדדיה השונים?

    פרק ראשון

    זיכרון מאם שלא הכרתי


    אמא שלי מתה מוקדם מדי בשבילה ומוקדם מדי בשבילי.
    בתהומות מרחף, אולי, זיכרון מריח גופה, ואולי זו רק משאלה.
    מראה פניה הטובים, האוהבים, מרחף לנגד עיני, ואולי זה רק מהתמונות.
    מי יודע מה קולטים תינוקות, מה נשאר, מה מעצב, מה מעציב.
    נשאר רק החיפוש הגדול שנמשך חיים שלמים, לא נרגע, חיפוש בניסיון נואש למצוא לאן נעלם לפתע מגעה, ריחה, מבטה האוהב.
    מפעם לפעם, באה לעין לחלוחית גדולה המתגבשת לכדי דמעה קטנה, וגולשת על פנים עצובים, יגעים, מחפשים תמיד, ועולה השאלה, במה הייתי שונה לו נשארה בחיים.
    משחק ב"נדמה לי".
    ככל שהשנים עוברות, הזיכרונות, כמו הדמעות, נמוגים.
    משהו מעמעם, ואולי מתעמעם, בחיים האלה.
    יוסי, 1951
    חוה, 1911- 1951

    ענת הררי היא פסיכולוגית חברתית, מטפלת משפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית. כתבה וערכה את הספרים שלה, "הולדת סבתא", "מאה אמהות, מאה זיכרונות" ו"ילד טוב דיו - להיות הורים למתבגרים", כולם יצאו לאור בהוצאת "בבל". בשגרה, מנחה סדנאות כתיבה וריטריטים, בעלת קליניקה בתל אביב, מלווה כותבות וכותבים וממשיכה לכתוב.

    עוד על הספר

    נושאים

    מאה אמהות מאה זיכרונות ענת הררי

    זיכרון מאם שלא הכרתי


    אמא שלי מתה מוקדם מדי בשבילה ומוקדם מדי בשבילי.
    בתהומות מרחף, אולי, זיכרון מריח גופה, ואולי זו רק משאלה.
    מראה פניה הטובים, האוהבים, מרחף לנגד עיני, ואולי זה רק מהתמונות.
    מי יודע מה קולטים תינוקות, מה נשאר, מה מעצב, מה מעציב.
    נשאר רק החיפוש הגדול שנמשך חיים שלמים, לא נרגע, חיפוש בניסיון נואש למצוא לאן נעלם לפתע מגעה, ריחה, מבטה האוהב.
    מפעם לפעם, באה לעין לחלוחית גדולה המתגבשת לכדי דמעה קטנה, וגולשת על פנים עצובים, יגעים, מחפשים תמיד, ועולה השאלה, במה הייתי שונה לו נשארה בחיים.
    משחק ב"נדמה לי".
    ככל שהשנים עוברות, הזיכרונות, כמו הדמעות, נמוגים.
    משהו מעמעם, ואולי מתעמעם, בחיים האלה.
    יוסי, 1951
    חוה, 1911- 1951