מארז החברה הגאונה - כרכים 2-4
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז החברה הגאונה - כרכים 2-4

מארז החברה הגאונה - כרכים 2-4

4.7 כוכבים (302 דירוגים)

עוד על הספר

אלנה פרנטה

אֶלֶנָה פֶרַנטֶה (באיטלקית: Elena Ferrante) הוא שם העט של סופרת איטלקייה ידועה, שאיננה מוכנה לחשוף את זהותה או תמונתה בפומבי. הסיפור סביבה מכונה בעיתונות האיטלקית "תעלומת אלנה פרנטה". לפי השערות שונות היא ילידת 1950 בערך, חיה ומלמדת פילולוגיה קלאסית בטורינו. ההערצה הציבורית כלפיה רבה, והעיתון האיטלקי קוֹרִייֶ‏רֶה דֶלָה סֶרָה כתב על פרנטה שהיא "הסופרת האיטלקייה הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה".

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

מארז מיוחד עם שלושת הכרכים האחרונים (מתוך ארבעה) של הרומאן הגדול שכתבה אלנה פרנטה: 'הסיפור של שם־המשפחה החדש', 'הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו', 'הסיפור של הילדה האבודה'.
 
הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
המסע המהפנט בן ארבעת הכרכים, המסעיר את הקוראים בארבעים ארצות – מסע שנפתח ב'החברה הגאונה' – נמשך במלוא עוזו בכרך השני של הרומאנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה, 'הסיפור של שם־המשפחה החדש'.
הספר השני חובק כשבע שנים מחייהן של שתי החבֵרות, לִילה ואלנה, מגיל 16 עד 23, מתחילת 1960 ועד סוף 1966. פרנטה ממשיכה להחיות בו באמינות יוצאת־דופן את כל גלריית הדמויות הרחבה של השכונה, המוכּרת לנו מן הכרך הקודם – למעשה, ב־496 עמודי הספר לא נוספו יותר משבע־שמונה דמויות חדשות – אך התמורות בחיי כולן מדהימות. הספר כה מצליח להנחית שוב ושוב הפתעות מרעישות חדשות, עד ש'הטיימס' הלונדוני כתב על פרנטה שהיא מעין "בלזק הפוגש את 'הסופרנוס' וכותב מחדש את התיאוריה הפמיניסטית".
הקשר הסימביוטי הייחודי בין לִילה לאלנה עוד מעמיק בספר השני, חרף כל התהפוכות. אכן, נמצא בו יותר קנאה בין השתיים, יותר שנאה, וגם תחרות על בקיאות, על כתיבה, ואפילו על לבו של גבר; ילכו ויתרחבו תקופות של נֶתק בין השתיים; ובעוד אלנה נראית כמי שהולכת ובונה את עצמה, נדמית לִילה כמי שדווקא מוחקת את עצמה בהרס עצמי. ואף־על־פי־כן, עדיין כל אחת מן השתיים מממשת את חלומותיה של האחרת, נפרמת ונבנית מתוך מה שהיא לוקחת מחברתה, תוך כדי שהיא חווה את עצמה – במתח ובהיקסמות – לעומת האחרת, לנוכח מבטה המדומיין. הצליל המטורף של מוחה של האחת מהדהד בצליל מוחה של האחרת. בין המעשים הדרמטיים שעושה אלנה אין כמעט אחד שלא נועד להעמיד "מכת נגד" למה שנראה לה שעושה כרגע חברתה. והשורשים העמוקים שנטעה האחת באחרת אפילו בגיל עשר, מצמיחים משהו מרחיק־לכת עכשיו, בגיל 23.
 
הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
'הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו' – השלישי מתוך ארבעת כרכי 'החבֵרה הגאונה' – מלווה את לִילה ואת אֶלֶנה בעיקר בשנים 1968–1976, מגיל 24 שלהן ועד 32. בסוף הכרך השני היתה אֶלֶנה לאחר לימודיה באוניברסיטה בפיזה, ועל סף נישואים לפייטרו. היא פירסמה רומאן, העתיד להפוך לרב-מכר. לִילה, שזנחה את בעלה סטפנו, חיה בפרבר מרוחק של נפולי עם בנה הקטן ועם אנצו סְקאנו, שהיא נטתה לו חיבה עוד מילדותם. היא עובדת בפרך במפעל הנקניקים של ברונו סוקאבו.
 
ספרה המסעיר של פרנטה ממשיך לערבל עולם דמויות סגור. כמעט לא נושרות ממנו דמויות, ורק חדשות מעטות מתווספות. דמויות שכבר חשבנו שנפרדנו מהן לתמיד שבות אל מרכז העלילה, ותפניות לא-צפויות נוחתות עלינו חדשות לבקרים. מי שברחו מנפולי, ומן המנטליות שלה, ומן הדיאלקט ונעימת הדיבור שלה, עתידים לגלות שנפולי אוחזת בהם בחוזקה ולא מרפה, וכי כל העולם הוא בעצם נפולי. ומי שאינם יוצאים כל חייהם מנפולי, ואף חוזרים לשכונה, בכל-זאת עשויים להמריא גבוה ואולי יש להם "יותר סיפור".
 
כך או כך, שתי הגיבורות נפתחות אל עולם שהשתנה עמוקות בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים. זה עולם של מרד הסטודנטים ותהפוכות באוניברסיטאות; של אלימות פוליטית ורציחות מצד הניאו-פשיסטים ולא פחות מצד הקומוניסטים; של זמינותה של הגלולה למניעת היריון; של המחשבים הראשונים המסורבלים (החזון המופלג של לִילה הוא שיהיה מחשב בכל בית); ובעיקר של התפשטות החשיבה הפמיניסטית, שציידת הרעיונות הזריזה והחרוצה אֶלֶנה ממהרת לסגל לעצמה.
 
הקשר בין לִילה לאֶלֶנה בתקופה זו הולך ומצטמצם לחוט-הקול הארוך של הטלפון – השתיים הן זו לזו שתי ישויות מופשטות, שרק קולן מוחשי. לגבי לִילה קיימת אֶלֶנה המדומה, האמורה לחיות גם בשבילה ולממש את חייה האלטרנטיביים. ואילו לגבי אֶלֶנה קיימת לִילה מדומיינת כפולה, התמרור הנערץ של חייה וגם יצור אפל מעורר אימה, חברה שמעוררת תשוקה מתמדת שתיעלם, שתמות.
 
אלה שתי נשים חזקות השולטות כביכול בהתרחשות, מניעות את העלילה – אך לִילה מצליחה בכך מפני שהיא מסגלת לעצמה התנהגות 'גברית', ואֶלֶנה מפני שהיא מיטיבה להשתלט על שפת הגברים והלוגיקה שלהם. כאילו לשתיהן חסר החומר להיות אשה לעצמה, מחוץ לגברים.
 
הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
בכרך זה מגיע לסופו המסע המְמַכֵּר בן 1,800 העמודים של כרכי 'החברה הגאונה', שריגש מיליוני קוראים בארבעים וכמה ארצות. ואף שהסיום כבר סוּפּר לכאורה כמין ספוֹילר בעמודים הראשונים של הכרך הראשון, מצליחה פרנטה לחולל תדהמה גם בשורות האחרונות של הספר, המאיימות להַפֵּך את המבט שלנו על כולו.
 
הסיפורים של לִילה ואלנה, ילידות 1944, נפרשים כאן מאמצע שנות השלושים לחייהן ועד שנות השישים שלהן. אלנה, כעת סופרת בינלאומית מצליחה, שפרצה לעולם הגדול, ולִילה, שכל ימיה לא יצאה מנפולי, אך המריאה גבוה בעיר עצמה, חוזרות שתיהן להתגורר בשכונת ילדותן, והסימביוטיות שלהן שואבת לתוכה גם את הדור השני, את ילדיהן. השכונה, מסתבר, אוחזת בהן בחוזקה ואינה מרפה. כל מה שיש להן, לטוב ולרע, נובע ממנה. עולמן הוא בעצם נפולי, והן־עצמן, וגם הדמויות האחרות, נופלות בלי־הרף מן האיטלקית המחונכת אל הדיאלקט הפראי של השכונה, שפת הכֵּנות הנוסחתית שלהן.
 
שתי עובדות – רעידת־האדמה הנוראה בנפולי (1980), המסלקת לתמיד את אשליית היציבות והמוצקות של העולם, והמפגש המחודש עם הזהות הנזילה של אלפונסו קאראצ'י, גבר־אשה המתחזה ללִילה והופך לקוֹפִּי שלה – עשויות להיות מטפורות למה שקורה בכרך הסיום. הדמויות חורגות בו שוב ושוב מגבולותיהן ועושות את הבלתי־צפוי מהן, אפילו הנבלים מביכים אותנו בחריגה מנַבלותם. את דמותה של לִילה קשה יותר ויותר לִתחום בקווי־מתאר מוגדרים, תחושות נשפכות לתוך מנוגדות להן, והחוויה של היטשטשות הקונטורים נעשית טוטלית, חובקת את עולמו של הספר.
 
ספרי 'החברה הגאונה', המערבלים עולם סגור של דמויות, שסיפוריהן עשויים להימשך ולהתרחב בלי סוף, בעלילה פתוחה, סביב אהבות, בגידות, תככים בין־אישיים, תוך נתינת במה לדמויות המשנה, מגיעים בספר האחרון לפינָלֶה, המגלה עד כמה הכרך הפותח היה מחושב וטמן בחובו את זרעי הכרך הרביעי: שורת פרטים, מסוג הבובות האבודות טינה ונוּ של שתי הילדות אלנה ולִילה, מתהדהדים בסוף הדרך כדי להיות מוארים באור לא־צפוי בַּסגירה. כך, בתפירה עילית, נהפך עמלה של אלנה גרֶקו – שכתבה "חודשים וחודשים וחודשים" את כרכי 'החברה הגאונה' "כדי לשוות לה [ללִילה] צורה שקווי המתאר שלה לא יתמוססו" – לעמל שהספר מטיל ספק בהצלחתו.

פרק ראשון

 
1
 
באביב של 1966, נסערת עד מאוד, הפקידה בידי לִילָה קופסת מתכת שהכילה שמונה מחברות. אמרה שכבר אינה יכולה להחזיק אותן בביתה, שהיא חוששת שבעלה יקרא בהן. לקחתי את הקופסה מבלי להעיר דבר, פרט לאיזה רמז אירוני בנוגע לשפע החבל שהידקה סביב. בשלב ההוא, שש שנים לאחר החתונה שלה, היו היחסים בינינו גרועים מאוד, אך נראָה שרק אני חשבתי אותם לכאלה. בפעמים הנדירות שהתראינו היא לא גילתה שום אי־נוחות, רק חיבה, ואף־פעם לא נפלטה לה שום מלה עוינת.
כשביקשה ממני שאשבע כי לא אפתח את הקופסה משום סיבה, נשבעתי. אבל כבר ברכבת התרתי את החבל. הוצאתי את המחברות, והתחלתי לקרוא. זה לא היה יומן, גם אם היו שם דיווחים מפורטים על אירועי חייה החל מסיום בית־הספר היסודי. הדברים העידו יותר על משמעת־עצמית עיקשת בכתיבה. שפע של תיאורים: ענף של עץ, הבריכות, אבן, עלה עם הנימים הלבנים שלו, הסירים של הבית, החלקים השונים של המָקינֶטָה להכנת קפה, מחתת־הגחלים, הפחם והגחלים הכבויות, מפה מפורטת ביותר של החצר, הכביש הראשי, שלד הברזל המחליד שניצב מעבר לבריכות, הגינות הציבוריות והכנסייה, חתך אופייני של הצמחייה שלאורך מסילת־הברזל, הבניינים החדשים, בית ההורים, המכשירים שאביה ואחיה משתמשים בהם לתיקון הנעליים, תנועותיהם בשעת העבודה, ובראש ובראשונה צבעים, הצבעים של כל דבר בשעות שונות של היממה. אבל לא היו בדפים אך־ורק תיאורים. הופיעו שם גם מלים בודדות בדיאלקט או באיטלקית, לפעמים מוקפות בעיגול, בלי שום הערה. ותרגילים בתרגום מלטינית ומיוונית. וקטעים שלמים באנגלית על החנויות של השכונה, על הסחורות, על העגלה העמוסה בפירות וירקות, שאֶנצוֹ סְקָאנוֹ הוליך מדי יום מרחוב לרחוב מושך את החמור ברסן. והמון מחשבות על ספרים שקראה, וסרטים שראתה באולם של הכנסייה. ורבים מן הרעיונות שבהם תמכה בוויכוחים שלה עם פַּסקוּאַלֶה, ובפטפוטים שלי ושלה. כמובן, הרצף היה מקוטע, אך כל דבר שלִילה לכדה בכתיבתה זכה לחשיבות, עד כדי כך שגם בדפים שכתבה בת אחת־עשרה או שתים־עשרה לא נמצאה אפילו שורה אחת שנשמעה ילדותית.
בדרך־כלל היו המשפטים מדויקים ביותר, הפיסוק היה מוקפד מאוד, והכתב היה אלגנטי, כמו שלימדה אותנו המורה אוליבְיירו. אבל לפעמים, כאילו הציף סם את עורקיה, לא עמדה לִילה בסדר שכפתה על עצמה. אז הפך הכל חסר־נשימה, המשפטים לבשו מקצב תזזיתי, וסימני הפיסוק נעלמו. לרוב חזרה עד מהרה להתנהלות הנינוחה, הבהירה. אבל גם היה יכול לקרות שהיתה קוטעת בחדות את הכתיבה וממלאת את שארית הדף בציורים קטנים של עצים מעוקמים, הרים מגובננים ומעלי עשן, פנים זועפות. הוקסמתי הן מן הסדר והן מאי־הסדר, וככל שהוספתי לקרוא כן חשתי מרומה יותר ויותר. כמה תרגול היה מאחורי המכתב ששלחה לי לאיסקְיה לפני שנים: לכן הוא היה כתוב טוב כל־כך. החזרתי הכל לקופסה והבטחתי לעצמי לא להסתקרן שוב.
אך עד מהרה לא עמדתי בכך, המחברות פלטו את עוצמת הפיתוי שלִילה הפיצה סביבה מאז ילדותה. היא עסקה בדייקנות אכזרית בשכונה, במשפחתה, בבני סוֹלארָה, בסטפנו, בכל אדם או חפץ. ומה אומַר על החירות שלקחה לעצמה בנוגע אלי, בנוגע למה שאמרתי, בנוגע למה שחשבתי, בנוגע לאנשים שאהבתי, בנוגע למראה שלי. היא קיבעה רגעים שהיו מכריעים בשבילה מבלי לחשוש מאף־אחד ומשום דבר. הנה מתואר, בבהירות מוחלטת, העונג שחשה כשכתבה בגיל עשר את הסיפור שלה "הפֵיה הכחולה". והנה, בבהירות לא פחותה, הסבל שלה כשהמורה שלנו, אוליבְיירו, לא מצאה לנכון לומר לה ולו מלה אחת על הסיפור ההוא, אלא התעלמה ממנו. הנה הסבל והזעם מפני שהלכתי לחטיבת הביניים מבלי להתעניין בה, מפני שנטשתי אותה. הנה ההתלהבות שבה למדה להיות סנדלרית, והתחרותיות שהביאה אותה לעַצֵב נעליים חדשות, וההנאה מכך שיָצרה את הזוג הראשון יחד עם אחיה רינו. והנה הכאב כשפרננדו אביה אמר שהנעליים לא עשויות היטב. היה הכל בדפים האלה, אך במיוחד השנאה כלפי האחים סוֹלארָה, הנחישות האכזרית שבה דחתה את אהבתו של המבוגר יותר, מרצ'לו, ולעומת זאת, הרגע שבו החליטה להתארס עם סטפנו קאראצ'י העדין, בעל המעדנייה, שמרוב אהבה רצה לקנות את זוג הנעליים הראשון שיָצרה ונשבע לה שינצור אותן לתמיד. אה, הרגע היפה שבו, בת חמש־עשרה, חשה את עצמה גברת קטנה עשירה ואלגנטית, תלויה על זרועו של חתנה, שרק מפני שאהב אותה השקיע הון תועפות במפעל הנעליים של אביה ואחיה, נעלי צ'רולו. ומה גדול היה הסיפוק: הנעליים יצירי דמיונה היו במידה רבה למציאות, בית בשכונה החדשה, חתונה בגיל שש־עשרה. ואיזו מסיבת חתונה מפוארת, כמה מאושרת היתה. ואחר־כך הופיע מרצ'לו סוֹלארָה, יחד עם אחיו מיקֶלֶה, באמצע החגיגה ולרגליו בדיוק הנעליים שבעלה אמר שהן כה יקרות לו. בעלה. עם איזה אדם התחתנה? האם עכשיו, לאחר מעשה, קרע מעליו את הפנים המזויפות וחשף את האמיתיות הנוראות? שאלות, והעובדות של דלותנו בלי כָּחָל וסרק. הקדשתי הרבה לדפים הללו, במשך ימים, במשך שבועות. למדתי אותם עד שזכרתי בעל־פה את הקטעים שמצאו חן בעיני, אלה שריגשו אותי, אלה שהִפנטו אותי, אלה שהשפילו אותי. מאחורי הטבעיות שלהם ודאי היתה איזו תחבולה, אך לא הצלחתי לגלות מהי.
לבסוף, נואשת, יצאתי מביתי באחד הערבים של נובמבר ואתי הקופסה. לא יכולתי להוסיף לחוש את לִילה עלי ובתוכי גם עכשיו, כשמעריכים אותי מאוד, גם עכשיו, כשכבר יש לי חיים מחוץ לנפולי. עצרתי על גשר סוֹלפֶרינוֹ להתבונן באורות המסתננים מבעד לערפל הקפוא. השענתי את הקופסה על המעקה, דחפתי אותה לאט, קצת בכל פעם, עד שנפלה לנהר כאילו זו היתה היא, לִילה באופן אישי, שצנחה מטה, עם המחשבות שלה, המלים, הרשעות שבה החזירה לכולם מכה תחת מכה, האופן שבו קנתה לה חזקה עלי, כמו שעשתה עם כל אדם או דבר או מאורע או יֶדע שנגעו בה ולוּ קלות: הספרים והנעליים, המתיקות והאלימות, החתונה והלילה הראשון, החזרה שלה לשכונה בתפקידה החדש כגברת רָפָאֶלָה קאראצ'י.
 
 
2
 
לא הצלחתי להאמין שסטפנו, האדיב כל־כך, המאוהב כל־כך, נתן במתנה למרצ'לו סוֹלארָה את המזכרת מלִילה הילדה, את עקבות העמל שהשקיעה בנעליים שהמציאה.
לא הוספתי לשים לב לאלפונסו ומָאריזָה, שישבו ליד השולחן ודיברו זה עם זה בעיניים בורקות. כבר לא הבחנתי בצחוק המבוסם של אמי. המוזיקה דהתה ועימה קולו של הזמר, הזוגות הרוקדים, אנטוניו שיצא למרפסת ועמד מאחורי הזגוגית מובס בידי קנאתו ונעץ את מבטו בעיר הסגלגלה, בים. הִקְלישה גם דמותו של נינו, שאך זה עזב את אולם החתונה כאילו היה מלאך־ראשי בלי בשורה. ראיתי עכשיו רק את לִילה, שדיברה בהתרגשות לתוך אוזנו של סטפנו - היא, חיוורת עד מאוד בבגדי הכלה שלה, והוא, ללא חיוך, וכתם לבנבן של אי־נחת ירד ממצחו אל עיניו כמסכת קרנבל על פניו הסמוקות. מה קרה? מה יקרה? החברה שלי משכה אליה בשתי ידיה את זרועו של בעלה. היא הפעילה כוח, ואני, שהכרתי אותה לעומק, חשתי שאילו יכלה, היתה תולשת את הזרוע מגופו וחוצה את האולם בעודה נושאת אותה גבוה מעל ראשה, והדם היה מטפטף על שובל שמלתה, והיתה משתמשת בזרוע הזאת בתור אַלה או לסת־חמור כדי לרסק בה במהלומה מדויקת את פרצופו של מרצ'לו. אה, כן, היא היתה עושה את זה, ולמחשבה על כך פעם לבי בפראות וגרוני ניחַר. ואחר־כך היתה עוקרת את עיניהם של שני הגברים, היתה קורעת את הבשר מעל עצמות פניהם, היתה נושכת אותם. כן, כן, חשתי שאני רוצה בזה, רציתי שזה יקרה. קִצן של האהבה ושל החגיגה הבלתי־נסבלת הזאת, ושום חיבוקים בְּמיטה באָמַלפי. לרסק מיד כל דבר וכל אדם מן השכונה, להחריב אותם, ואני ולִילה נברח ונחיה רחוק מכאן, נרד יחד בהרסנות עליצה בכל מדרגות הדרדור, לבדנו, בערים נעלמות. זו התוצאה שנראתה לי ראויה ליום כזה. אם שום דבר אינו יכול להצילנו, לא כסף, לא גופו של גבר, ואפילו לא לימודים, יש להרוס הכל מיד. הזעם שלה הלך וגדל בחזי, כוח שהיה שלי ולא היה שלי מילא אותי בעונג של איבוד שליטה. רציתי שהכוח הזה יעלה על גדותיו. אבל הבחנתי שאני גם מפוחדת. רק בהמשך הבנתי שאני מצליחה להיות אומללה בנינוחות כי איני מסוגלת לתגובות אלימות, אני חוששת מפניהן, מעדיפה להישאר ללא ניע ולטפח את הטינה. לא כן לִילה. כשעזבה את מקומה היא קמה בהחלטיות כזאת, עד שגרמה טלטלה לשולחן ולסכו"ם ולצלחות המלוכלכות, וכוס התהפכה. ובשעה שסטפנו מיהר מוכנית לסכור את לשון היין שחפזה לעבר שמלתה של גברת סוֹלארָה, יצאה לִילה בצעדים מהירים דרך דלת צדדית, ומשכה אליה את שמלתה בכל פעם שהסתבכה.
התלבטתי אם לרוץ בעקבותיה, לאחוז בידה וללחוש לה, נסתלק, נסתלק מכאן. אך לא זזתי. סטפנו הוא שזז, אחרי רגע של אי־ודאות עבר בין הזוגות הרוקדים והשיג אותה.
הבטתי סביב. כולם הבחינו שמשהו הטריד את הכלה. אבל מרצ'לו המשיך לפטפט עם רינו כעם שותף לפשע, כאילו הנעליים האלה על רגליו הן דבר של־מה־בכך. והשקות הכוס של סוחר המתכות מפירנצה נמשכו וגסותן הלכה וגברה. מי שחשו כאילו הם נמצאים בתחתית ההייררכיה של השולחנות ושל המוזמנים המשיכו להתאמץ להעמיד פנים שהכל בסדר. בסיכומו של דבר, אף־אחד חוץ ממני לא אמר לעצמו שהנישואים שזה עתה נחגגו - ומן־הסתם יימשכו עד מותם של בני־הזוג, שגם ייוולדו להם ילדים רבים, ונכדים רבים עוד יותר, ויהיו להם שמחות וצער, חתונת כסף, חתונת זהב - שהנישואים האלה, בשביל לִילה, לא משנה מה יעשה בעלה כדי שתמחל לו, כבר נגמרו.
 
 
3
 
העובדות, אז ושם, אִכזבו אותי. ישבתי ליד אלפונסו ומאריזה, מבלי לייחד תשומת־לב לפטפוטיהם. חיכיתי לסימנים של התקוממות, אך שום דבר לא קרה. להיות בתוך ראשה של לִילה היה קשה, כרגיל: לא שמעתי אותה צועקת, לא שמעתי אותה מאיימת. סטפנו חזר כעבור חצי שעה, לבבי מאוד. הוא החליף את בגדיו, הכתם הלבנבן על מצחו וסביב עיניו נעלם. הוא הסתובב בין קרובי־המשפחה והידידים והמתין לבואה של אשתו, וכשזו חזרה לאולם, כבר לא בבגדי כלה, אלא בבגדי נסיעה, חליפה תכולה בגוון פסטלי עם כפתורים בהירים מאוד, וכובע כחול, הוא הצטרף אליה מיד. לִילה חילקה לילדים את השקדים המסוכרים, שאותם דלתה בכף כסף מתוך קערת בדולח, אחר־כך עברה בין השולחנות וחילקה למסובים את הבומבוניירות, תחילה לקרובי משפחתה, אחר־כך לקרובי משפחתו של סטפנו. היא התעלמה מכל משפחת סוֹלארָה ואפילו מאחיה רינו, ששאל אותה בבדל חיוך חרד: את כבר לא אוהבת אותי? היא לא השיבה לו, ונתנה לפּינוּצָ'ה את הבומבוניירה. מבטה היה אבוד ועצמות־הלחיים שלה בלטו יותר מן הרגיל. כשהגיע תורי הושיטה לי פזורת־דעת, אפילו בלי חיוך של היכרות, את הבומבוניירה - שקדים מסוכרים בתוך סלסילת קרמיקה עטופה במלמלה לבנה.
בינתיים החלה משפחת סוֹלארָה להתעצבן בשל חוסר־הנימוס, אבל סטפנו החליק את העניינים בכך שחיבק אותם אחד־אחד בארשת מפייסת ומילמל:
"היא עייפה, סבלנות".
הוא נישק גם את רינו, על לחייו, והגיס העווה את פניו במורת־רוח, שמעתי אותו אומר:
"זו לא עייפות, סְטֶה. זאתי פשוט נולדה עקומה, וחבל לי עליך".
סטפנו השיב רציני:
"דברים עקומים מיישרים".
אחר־כך ראיתי אותו רץ בעקבות אשתו, שכבר הגיעה לדלת, בעוד התזמורת מפיצה צלילים שיכורים, ורבים מצטופפים כדי להיפרד זה מזה לשלום.
שום בקיעים אם־כן, ולא נברח יחד דרך רחובות העולם. דמיינתי את החתן והכלה, יפים, אלגנטיים, נכנסים למכונית בעלת הגג הנפתח. עד מהרה יגיעו לחוף של אָמַלפי, למלון פאר, ואז יתגלגל כל עלבון שותת־דם למורת־רוח שקל למחוק. שום מחשבה שנייה. לִילה ניתקה ממני באופן מוחלט, ולמעשה, המרחק בינינו - כך נראה לי פתאום - גדול מכפי שדימיתי. היא לא אך־ורק התחתנה; היא לא תגביל את עצמה רק לשינה בכל הלילות עם גבר כדי לציית לריטואלים של חיי הנישואים. היה משהו שקודם־לכן לא הבנתי, וברגע זה נראה לי מובן־מאליו. לִילה, שנכנעה לעובדה שסידור עסקי כלשהו ייחתם בין בעלה לבין מרצ'לו - הודתה בכך שבעלה חשוב לה יותר מכל אדם אחר או דבר אחר בעולם. אם כבר נכנעה, אם כבר בלעה את העלבון, הרי שהקשר שלה עם סטפנו אמור להיות חזק באמת. היא אוהבת אותו, היא אוהבת אותו כמו הבחורות שבפוטו־רומאנים. לאורך כל ימי חייה היא תקריב למענו כל אחת ממעלותיה, והוא אפילו לא יבחין בהקרבה הזאת, הוא יהיה מוקף בְּעושר הרגשות שלה, באינטליגנציה שלה, בדמיון שלה, מבלי שיֵדע מה לעשות בכל אלה, הוא רק יקלקל אותם. אני - חשבתי - איני מסוגלת לאהוב מישהו ככה, אפילו לא את נינו, אני יודעת רק לבלות את זמני בחברת הספרים. ולשֶׁבר שנייה ראיתי את עצמי זהה לאותה קערה חבוטה, שאחותי אליזה האכילה בה חתלתול עד שלא נראָה יותר והקערה נותרה ריקה ומאובקת בחדר־המדרגות. זה היה השלב שבו שיכנעתי את עצמי, בתחושת מועקה גדולה, שהרחקתי לכת יותר מדי. עלי לחזור אחורה, אמרתי לעצמי, עלי לנהוג כמו כרמלה, אדה, ג'יליוֹלה, לִילה־עצמה. לקבל את השכונה, לסלק את גבהות־הלב, להחמיר עם היהירות, ולהפסיק להשפיל את מי שאוהב אותי. וכשאלפונסו ומאריזה מיהרו לדרכם כדי להגיע בזמן לפגישה עם נינו, עשיתי איגוף גדול כדי לחמוק מאמי, והצטרפתי לחבר שלי במרפסת.
השמלה שלי היתה קלה מדי, השמש כבר שקעה והתחיל להיות קר. ברגע שראה אותי הצית אנטוניו סיגריה והעמיד פנים שהוא שב להביט בים.
"נלך", אמרתי.
"תלכי לך עם הבן של סאראטורֶה".
"אני רוצה ללכת אתך".
"את שקרנית".
"למה?"
"כי אם הוא היה רוצה אותך, היית עוזבת אותי כאן בלי להגיד לי שלום".
זה היה נכון, אבל הרגיז אותי שאמר זאת באופן ישיר כל־כך, מבלי להיזהר במלותיו. לחשתי:
"אם אתה לא מבין שאני כאן ומסתכנת שבכל רגע אמא שלי עלולה להגיע ולהחטיף לי סטירה באשמתך, כי אז זה אומר שאתה חושב רק על עצמך, ואני לא חשובה לך בכלל".
קולי היה כמעט נקי מדיאלקט והוא הבחין במשפט הארוך, במבנה של 'אם - כי אז', ואיבד את העשתונות. זרק את הסיגריה, לפת את פרק ידי בעוצמה נשלטת פחות ופחות, ואז צעק אלי - בצעקה שנחנקה בגרונו - שהוא נמצא כאן בשבילי, רק בשבילי, ואני הייתי מי שאמרה לו שהוא צריך להיות כל הזמן לידי, בכנסייה וגם בחגיגה, אני, כן, וגם גרמתי לו להישבע, התנשף, תישבע, אמרתְּלי, שלא תשאיר אותי אף־פעם לבד, ואז תפרתי לי חליפה, ואני שקוע עמוק בחובות לגברת סוֹלארָה, ובשביל שלך יהיה נעים, בשביל לעשות כמו שאמרת לי, לא הייתי אפילו רגע עם אמא שלי ועם האחים שלי: ומה קיבלתי בתמורה, התמורה שקיבלתי היתה שהתנהגת אלי כאילו אני זבל, כל הזמן דיברת עם הבן של המשורר והשפלת אותי לעיני כל החברים, גרמת לי להיראות כמו חתיכת חרא, כי בשבילך אני כלום, כי את מלומדת מאוד ואני לא, כי אני לא מבין את הדברים שאת אומרת, וזה נכון, זה נכון מאוד שאני לא מבין, אבל בחיי המדונה הקדושה, לֶנוּ, תסתכלי עלי, תסתכלי לי ישר בפנים: את חושבת שאת יכולה לסובב אותי על האצבע, את חושבת שאני לא מסוגל להגיד שמספיק ודי, אבל את דווקא טועה, את יודעת הכל, אבל את לא יודעת שאם את יוצאת עכשיו יחד אתי מהדלת הזאת, אם עכשיו אני אומר לך שהכל בסדר ואנחנו הולכים מכאן ביחד, ואחר־כך אני מגלה, שבבית־הספר, או במי־יודע־איזה מקומות אחרים, את מתראה עם הטמבל הזה נינו סאראטוֹרֶה, אני יהרוג אותך, לֶנוּ, אני יהרוג אותך, ולכן תחשבי על זה טוב־טוב, תשאירי אותי כאן תיכף עכשיו, אמר נואש, עדיף לך לעזוב אותי עכשיו, ובינתיים הביט בי בעיניים אדומות וגדולות מאוד, והגה את המלים בפה פעור לרווחה, צעק מבלי לצעוק, ונחיריו התרחבו שחורים־משחור, ועל פניו היה סבל כזה, שחשבתי שאולי הוא מזיק לעצמו בִּפְנים, כי המשפטים, אם הם נצעקים כך בתוך הגרון, בחזה, אבל בלי שיתפוצצו באוויר, הם כמו חתיכות ברזל חדות שפוצעות את הריאות ואת הלוע.
היה לי צורך מבולבל באלימות הזאת. הלפיתה של פרק היד, הפחד שיכה אותי, אותו נהר של מלים כאובות שלו, ניחמו אותי בסופו של דבר. נראה לי שלפחות לוֹ אני חשובה מאוד.
"אתה מכאיב לי", מילמלתי.
הוא הרפה אט־אט את אחיזתו, אך נשאר לעמוד ולנעוץ בי את עיניו בפה פעור. העור של פרק ידי הלך ונעשה סגול, העניק לו משקל וסמכות, קשר אותי אליו.
"מה את מחליטה?" שאל אותי.
"אני רוצה להיות אתך", עניתי, אבל בעוגמה.
הוא סגר את פיו, עיניו הוצפו דמעות, הוא הביט לעבר הים כדי שתהיה לו שהות להחזיר אותן פנימה.
כעבור זמן קצר היינו ברחוב. לא חיכינו לפַּסקוּאַלֶה, אנצוֹ, הבחורות, לא אמרנו שלום לאף־אחד. הדבר החשוב ביותר היה שאמי לא תראה אותנו, לכן מיהרנו להסתלק ברגל. כבר החשיך. זמן־מה צעדנו זה לצד זה בלי נגיעה, ואז, בתנועה מהוססת, הניח אנטוניו את זרועו סביב כתפי. הוא רצה שאבין שהוא מצפה שאסלח לו, כאילו הוא האשֵׁם. ומאחר שאהב אותי, החליט להתייחס לשעות שבהן, ממש לנגד עיניו, מפַתָּה ומתפתה, ביליתי עם נינו, כאל זמן של הזיות.
"השארתי לך סימן?" שאל וניסה לאחוז בפרק ידי.
לא השבתי. הוא לפת את כתפי בידו הרחבה, ואני עשיתי תנועה כאילו לא נוח לי, והדבר גרם לו להרפות את אחיזתו. הוא חיכה, אני חיכיתי. וכשניסה שוב לשלוח את אות הכניעה שלו, הנחתי את זרועי סביב מותניו.

אלנה פרנטה

אֶלֶנָה פֶרַנטֶה (באיטלקית: Elena Ferrante) הוא שם העט של סופרת איטלקייה ידועה, שאיננה מוכנה לחשוף את זהותה או תמונתה בפומבי. הסיפור סביבה מכונה בעיתונות האיטלקית "תעלומת אלנה פרנטה". לפי השערות שונות היא ילידת 1950 בערך, חיה ומלמדת פילולוגיה קלאסית בטורינו. ההערצה הציבורית כלפיה רבה, והעיתון האיטלקי קוֹרִייֶ‏רֶה דֶלָה סֶרָה כתב על פרנטה שהיא "הסופרת האיטלקייה הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה".

עוד על המארז

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
302 דירוגים
238 דירוגים
52 דירוגים
9 דירוגים
3 דירוגים
0 דירוגים
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
24/2/2023

מקסים וקליל והקריאה פשוט זורמת

1
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
19/5/2018

נקרא בנשימה עצורה, ועם זאת כל מילה מקרבת את הקורא לסוף הספר. תענוג אמיתי ונדיר

1
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
3/6/2025

הסיפור נכתב ביד אומן, כיף לצלול לתוכו וקשה לחכות ״עד הפרק הבא״. הקריינות - פחות טובה מהספר הראשון ״חברתי הגאונה״, אבל העלילה המעניינת השאירה את איכות הקריינות במקום משני

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
18/5/2025

סדרה מרתקת וכיפית!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
19/12/2024

לנו

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
17/12/2024

מרתק ואמיתי.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
14/12/2024

מה עוד נשאר לומר? מעניין בצורה משוגעת

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
10/12/2024

זו לא ממש ספרות. אבל סיפור החברות עמוק מאד ואמין במאה אחוז

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
11/11/2024

ריגש מאוד

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
28/8/2024

ספר מרגש

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
11/8/2024

פשוט מרתק - לא יכולתי לעצור לקרוא.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
9/8/2024

מושלם 🥲

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
22/6/2024

גאוני

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
22/3/2024

סדרת הספרים על ארבעת חלקיה נקראת בנשימה עצורה, והיא מרתקת ומרגשת. מהווה תמונה אמינה של תקופה במחצית השנייה של המאה העשרים, שבה היטלטלה איטליה (ואירופה) בין אידיאולוגיות חברתיות קיצוניות ואלימות (פשיזם, סוציאליזם. קומוניזם), ומראה את השפעתן על חיי הדמויות, אלה החזקות ואלה החלשות.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
15/3/2024

ממשיך לרתק, להפתיע ולרגש

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
3/3/2024

ספר ההמשך שממשיך להביא את סיפור החברות המיוחדת של לילה ואלנה. מומלץ.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
24/1/2024

אין מילים! ספר נפלא, סופרת נפלאה! כל הסדרה נפלאה, תענוג צרוף. גם התרגום מעולה. תודה לכולם.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
9/1/2024

ספר מעולה, נהניתי לקרוא את כול הסדרה.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
5/1/2024

פשוט נפלא בכל המובנים.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
23/12/2023

ספר נפלא, כתוב בכשרון יוצא מן הכלל, מרתק!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
10/12/2023

מדהים, לא הצלחתי להפסיק לקרוא עד שסיימתי את כל הסדרה

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
7/10/2023

פשוט חובה

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
7/10/2023

חובה, סופרת מדהימה שמספרת באופן נןוגע ללב

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
7/10/2023

אני כל-כך כל-כך אוהב את הסופרת הזו, והסיפור הנפלא של לילה ואלנה. לא מפסיק לקרוא בנשימה עצורה. היא סופרת מדהימה

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
6/10/2023

סיום נפלא לרומנים הנפולטניים. בהחלט סדרת ספרים שאשמח לקרוא שוב בעתיד.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
29/8/2023

כמו שכתבו כאן בהרבה ביקורות לפני - נפלא. כתיבה רגישה ושובת-לב. המתנתי זמן בין הספר השני והשלישי בסדרה, אבל כעת אני ממשיך מיד לספר הרביעי. הנקודה החלשה כאן היא הסוף הפתוח ; אולי פתוח מדי.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
11/4/2023
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
15/2/2023

נהדר ועולה על "החברה הגאונה". אחרי הפסקה קצרה מהספר הראשון, הרגשתי שאני חוזר למחוזות מוכרים ואהובים. מערכת היחסים בין אלנה ולילה ממשיכה במסעה כרכבת הרים. והכתיבה של פרנטה - מרתקת כמו תמיד.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
24/12/2022

תענוג צרוף

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
11/10/2022

כתיבה מופלאה שובת לב באותנטיות ,בכנות ובעומק הנפשי על רקע של איטליה כפי שהיא באמת לא באידיליה הרומנטית . זרם תודעה נשי בעל יכולת ריפוי. ‘וסיפורים הם דבר כל כך חשוב, אני מאמינה שאנחנו מספרים אותם כדי למצוא את ההגיון בכאוס של חיינו׳.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
5/10/2022

הדמויות הראשיות וסיפוריהן קמים לתחייה במידה כזאת שאפשר כמעט להיכנס לתוך עורן ולהפוך להיות הן.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
24/8/2022

מצויין,כתוב בצרה נפלאה וקולחת ,קשה להפסיק לקרוא.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
23/8/2022

ספר נהדר.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
9/8/2022

מעולה סוחף ומסעיר

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
20/6/2022

מעולה. ארבעה כרכים שיש לבלוע ברצף. לא ניתן להניח מהיד.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
16/6/2022

החלקים ההיסטוריים והפוליטיים מעט מייגעים, אבל הסיפור מהמם, סוחף ומעורר מחשבה

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
5/6/2022

מעולה!!! אפילו טוב יותר מהכרך הראשון

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
14/5/2022

כתוב מרגש מורכב וניפלא מלא בחמלה ןבביקורת על העיר נפולי ועל האנשים שעשו אותה

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
2/4/2022

נפלא ומרגש ובלתי נשכח

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
17/3/2022

מרתק ו רגש

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
21/1/2022

מרתק

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
10/1/2022

קראתי ברצף את ארבעת הספרים בהנאה גדולה. סוחף מרתק וכתוב היטב

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
19/10/2021

חבל שנגמר

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
17/10/2021

עברו הרבה שנים מאז שנשאבתי לסדרת ספרים כמו לזו, ואני בטוחה שאשוב אליה בשלבים שונים בחיים.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
15/10/2021

מרגש. כתיבה גאונית. קשת של רגשות ודרמות מטלטלות

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
14/10/2021

צבעוני ומלא חיים מדכא ומלא בהמון שמות ככה זה

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
13/10/2021

הסופרת הגאונה של החברה הגאונה תענוג לקרוא

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
27/9/2021

מלא צבעים וקולח

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
22/9/2021

נפלא

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
1/9/2021

מעולה!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
21/8/2021

מעולה

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
20/8/2021

.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
19/8/2021

מרתק. קראתי את הספר בבת אחת מבלי להפסיק, ועכשיו רק בא לי להתחיל את הכרך הבא.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
1/8/2021

קראתיו ברצף לתוך מספר לילות. פשוט כתוב נפלא. מרגש

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
26/7/2021
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
12/7/2021

נפלא. כל כך מזדהה, כאשה.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
9/7/2021

עמוק, אך כתוב בקלילות. שם על השולחן את אומללות הנשים ונחיתותן, גם בימינו. זה הספר שהייתי רוצה לכתוב, והנה הוא כבר כתוב.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
18/6/2021

ארבעה כרכים מעלפים. הנאה צרופה של נפולינאטליה יחד עם סיפור חייהן.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
3/6/2021

מעולה. כתוב מצויין, מעניין ומושך להמשיך ולקרא. חווית קריאה

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
9/5/2021

מעולה. כתיבה קולחת ועלילה מרתקת

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
8/5/2021

עצוב שנגמרו לי ארבעת הכרכים, לילה ואלנה הפכו לחברותיי הטובות במשך כמה שבועות וכל שניה פנויה שלי (וגם פחות פנויה) נוצלה לקריאת עוד כמה שורות. כתיבה ייחודית וסיפור שתפס אותי חזק. מומלץ ביותר!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
21/4/2021

עונג צרוף!

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
7/3/2021

חייתי את נפולי, את פירנצה, את העלילה. כרך קסום. אני בדרך לכרך רביעי

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
7/2/2021

ארבעה ספרים סוחפים, מדהימים, אי אפשר להניח את הספר עד סופו... מיוחד ונפלא!

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
5/2/2021

סוחף ומרתק

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
3/2/2021

בספר הראשון חברות לא ידעתי שיש המשך, איזה כף העה להמשיך ולעקוב אחרי הסיפור בעוד 3 ספרים. מומלץ

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
12/1/2021

מומלץ מאוד

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
1/1/2021

מדהיםםםםם

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
25/12/2020

הספר השלישי מביא תפנית לכאורה בלתי צפויה אבל מתבקשת. נהנתי מאוד.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
6/12/2020

עמוק, סוחף פמיניסטי נוסטלגיה

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
14/11/2020

כל הכרכים מרתקים.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
9/11/2020

אני עצמי צעיר בשנתיים בלבד מהסופרת אלנה פרנטה (שם בדוי), וכיוצא מכך מכיר היטב את הקופה שבה קורה הסיפור. הספר כתוב בצורה מצויינת, מרתק ונקרא בנשימה אחת. ואנחנו, המזדקנים לאיטנו, יודעים להעריך כלמילה שנכתבה. שאפו!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
8/11/2020

מבריק, אנושי, כל מילה במקום. מעורר מחשבות מכל הסוגים.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
5/11/2020

מרגש מאד. לעניות דעתי הצנועה, זהו סיפור אוטוביוגרפי, ולכן הסופרת החליטה שלא לגלות את שמה. אין לי ספק שהיא אכן נפוליטנית מהשכונות. ספר נוגע ללב

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/11/2020

Good

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
27/10/2020

ספר נהדר, כתוב היטב עלילה מהודקת מותח והולם את מקומו כאפילוג לסדרת המופת הזו. הכרך הרביעי בעיני היה מרתק כמו הראשון, השני והשלישי היו קצת איטיים, בשורה התחתונה, מומלץ בחום, אם הגעתם עד לפה לכו על זה.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
26/10/2020

סיפור מרגש, מעניין מעורר מחשבה,קולח, שזור יפה בסיפורה של התקופה

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
26/10/2020

הראשון והרביעי הם הטובים שבארבעה. קראתי פעם שניה, מרותקת כמו בראשונה.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
16/9/2020

קראתי בשקיקה, מדהים כמו כל השניים הראשונים מחכה כבר לקרוא את הרביעי!

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
7/8/2020

נהדר

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
6/8/2020

ספר חובה לכל אישה

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
30/7/2020

לא נופל מהספר הראשון, ספר מדהים ששאב אותי לתוכו. מחכה כבר לקרוא את הספר הבא

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
17/7/2020

בעיניי הספר הטוב ביותר בסדרה

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
12/7/2020

ספר זה ( והטרילוגיה שקודמת לו) מרתק, אך עמוס בפרטים.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
3/7/2020

הטוב ביותר מבין השלושה בסדרת ספרי החברה הגאונה. התבוננות אמיצה במעקשים של החיים בתוך נישואין-של-פשרה.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
29/6/2020

הספרים הכי טובים שקראתי מעולם . כה עצוב שסיימתי וכה חבל שלא הכרתי אותם מוקדם יותר . לא פחות ממדהים . כתוב ברגישות אין קיץ באופן שהדמויות וסיפורן נשארו עימי זמן רב לאחר שסיימתי . אני מודה על כתיבה שכזו המנתקת אותי כקוראה מכל דבר עכשווי ושואבת אותי לתוך עולם זר ושונה שהפך בהדרגה למוכר וקרוב . נשארתי עם געגוע לדמויות

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
28/6/2020

גאוני. סדרת ספרים סוחפת, מעוררת מחשבה, פשוט אדירה.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
26/6/2020

ללא ספק ארבעת החלקים של החברה הגאונה שלי הם מארבעת הספרים הטובים יותר שקראתי והרביעי והאחרון הטוב מכולם. קראתי אותו בהנאה עצומה ובחרדה גדולה שעוד רגע אצטרך להפרד מלילה ולנה וכל הדמויות המרתקות המספרות את עלילת חייהן. תודה על ספר מופת.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
23/6/2020

נהנתי מהקריאה לאורך כל ארבעת הספרים. הדמויות , הכנות של אלנה על הקינאה לאורך כל תקופת חייה . בשפה יפה וקיצבית. תענוג!!!

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
18/6/2020

מדהים ! לא יכולתי להניח וסיימתי בצער את הקריאה

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
11/6/2020

מרגש, מטלטל . לא רציתי להפסיק לקרוא....מיד עוברת לספר ההמשך

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
8/6/2020

וואוו. ספר מעולה שממשיך את העליחה של לנה וליליה, כל אחת בדרכה ובעולמה. מומלץ !!!

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
3/6/2020

גם מהספר השלישי נהניתי מאד. עזבתי הרבה עיסוקים, הזנחתי הרבה מטלות כדי לחזור בשקיקה לסיפור ולארועים של גיבורי הספר. מומלץ...

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/6/2020

משובח

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/6/2020

הכתיבה המיוחדת , תיאור הדמויות, השכונה ,שלמרות שרחוקה ממיני וממה שאני חויתי בחיי, מצליחה לסחוף אותי ולהיות חלק ממנה. משתוקקת כבר להמשיך לספר ההמשך.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/6/2020

אחד הספרים הטובים אי פעם.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
24/5/2020

ספר המשך לחברה הגאונה.. לא פחות מרתק.. לא פחות סוחף את הקורא... מהספר הקודם. נהניתי מכל דף.. העלילה כתובה באופן שלוקח את הקורא ושותל אותו בזמן והמקום אחר שקשה לו להתנתק ולחזור לכאן ועכשיו. אהבתי כל רגע בקריאתו.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
12/5/2020

מרתק!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
29/4/2020

אהבתי מאד

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/4/2020

יופי

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
29/3/2020

אחד הטובים

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
25/3/2020

ספר מעולה עם המון רגישות היה קשה להפסיק לקרוא

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
28/2/2020

הספרים מצויינים. קראתי ברצף את ארבעתם ונשאבתי לעולמן של הלנה גרקו ורפאלה צ'רולו. הספרים מספרים על חברותן רבת השנים של הדמויות הנ"ל- סיפור מעניין ומלא בהפתעות. אני מאוד ממליצה לקרוא.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
26/1/2020

ספר ממכר. לא ניתן להפסיק לקרוא

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
18/1/2020

הספר נקרא בנשימה עצורה, כמו קודמיו. חייה של המספרת נפרשים בשפע פרטים ומחשבות, על רקע החברה האיטלקית וטלטלותיה בשנות השבעים. חברה, פוליטיקה, תרבות ונפש האדם - כולם נרקמים ביד אמן לאריג ססגוני ושובה לב. תובנות דקות על מהלכי הלב ועל האופי האנושי הופכים את הקריאה לעמוקה יותר מסתם מעקב אחרי העלילה, אך גם העלילה עצמה אינה מאכזבת. כמו סרט איטלקי צבעוני, קולני, מוסיקלי ובעיקר אנושי מאד, כך אנחנו נסחפים בזרם הכתיבה של פראנטה. פה ושם ניכרות חריקות קטנות בתרגום, אבל הן לא פוגעות בשטף הקריאה ובהנאה ממנה.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
31/12/2019

מעולה!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
27/12/2019

ספר אחרון בסדרת הספרים של אלנה פוריטה המדהימה. הסיפור, התיאורים הכניסו אותי לשכונת חייה. ממליצה בחום על הרביעיה הזו.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
1/8/2019

סוחף ומרגש, פרנטה ממשיכה בסגנון כתיבתה המרתק, הדמויות ממשיכות את העלילה באמינות ונאמנות, נהנתי, ממליץ.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
15/7/2019

הכרך הזה מאוד נגע לליבי. לא רציתי שיסתיים כי זה האחרון, ויחד עם זאת, היה חייב להסתיים סיפור החיים המרתק, סבוך, עצוב הזה.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
24/6/2019

ספר אחד ויחיד בדורו

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
18/6/2019

עוד כרך מעולה בסדרה המצויינת הזאת, עם תפנית שלא ציפיתי לה. בינתיים שווה להמשיך.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
18/5/2019

אי אפשר להפסיק

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
10/5/2019

מצוין! מרתק, מרגש ומותח. תרגום מעולה.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
30/4/2019

ספר מעולה. תיאורים מפורטים על מערכת יחסים מורכבת ואנושית בין שתי חברות ילדות שגדלות בשכונה חלשה ללא אמצעים רבים.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
25/4/2019

אי אפשר להניח את הספר מהידיים

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
10/4/2019

סידרה סוחפת ומרתקת שמאפשר כמעין הצצה מהחלון לתוך חיים של מישהו אחר.
מרגש, אמיתי וחזק!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
10/4/2019

סידרה סוחפת ומרתקת שמאפשר כמעין הצצה מהחלון לתוך חיים של מישהו אחר.
מרגש, אמיתי וחזק!

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
7/4/2019

סיפור חיים מרגש ומרתק. הסופרת נוגעת בקצוות החשופים של כולנו.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
6/4/2019

מי שקרא עד עכשיו לא יוכל לעצור, סוף הרומן הגדול של החברה הגאונה, מפואר בכל מקרה, אם כי מאכזב מעט, ואולי ככה זה החיים.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
31/3/2019

סדרה מרתקת. מסע אנושי במכונת זמן

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
2/2/2019

חיוות קריאה מאלפת 4ספרים מעולים ומשובחים...

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
25/1/2019

מאלף! לא הפסקתי לקרוא חודש שלם! חוויה יוצאת דופן!!!

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
4/1/2019

ספר מענין מאוד. הן מבחינת הסיפור האישי וכן מבחינה הסטורית , מלחמות הסוציאליסטים הפשיסטים ולהפך.

אנא הספר הבא. אי אפשר להשאיר את הקורא תוהה על היחסים הין ניניו ואלנה. אם שנותנת את ילדיה כדי לממש את אהבתה.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
3/1/2019

ואווו... נסחפתי לתוך עולמן העשיר של לילה ולנו.
ממליצה בחום.
סיפור על חברות בין שתי בחורות יוצאות דופן.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
31/12/2018

ספר גאוני. עלילה מרתקת היוצרת תחושה כי הקורא מכיר אישית את הדמויות אולם בכול זאת הן מצליחות להפתיע וליצור עלילה ריאליסטית. העלילה לכאורה בנויה בתבנית צפויה, לינארית, מתקדמת מנקודת התחלה אל נקודה כלשהי בעתיד, אולם זרימת הזמן אינה שלווה, יש בה תהפוכות ותפניות המשקפות את ההתרחשות הפנימית מלאת הסערות.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
29/12/2018

מעולה!!!! חבל שנגמר.....

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
22/11/2018

ספר מרתק הסטורית סוציולוגית ואנתרופולוגית.מאפשר הצצה לתקופה מהיבטים של מעמד האישה, פוליטיקה, מעמדות וכל זה כספר פרוזה המסופר כיומן אישי. מחכה להמשך.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
7/10/2018

ספר מעולה. קראתי לאט לאט שלא יגמר

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
11/9/2018

תענוג, מאז סדרת הרי פוטר (בכל זאת לפני שנים רבות) לא ציפיתי בכזו התרגשות לספר חדש

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
6/7/2018

😚מעורר מחשבה כתיבה מסקרנת

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
6/7/2018

סדרת הספרים "הרומאנים הנפוליטניים", שזהו הכרך הרביעי והאחרון שבהם,קיבעו את אלנה פרנטה בליבי לנצח - פשוט סדרה נפלאה ולא "רק לנשים" כפי שניסו לומר לי מספר גברים (שאין צורך לןמר שלא קראו את הסדרה...)

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
6/7/2018

האחרון ברביעיה. מכיל חומרים שיכלו לפרנס עוד 2 ספרים לפחות. מלא תעלומות לא פתורות. משאיר טעם של החמצה.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
1/6/2025

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/הסיפור-של-הילדה-האבודה-אלנה-פרנטה/

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
19/11/2024

חיים שלמים בסדרה של 1800 עמודים!

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/11/2024

ספר נחמד! מיטיב לתאר את העוני באיטליה של שנות השישים.

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
9/3/2024

ספר מרתק שקשה להניחו בצד

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
14/1/2023

הספר האחרון הכי טוב בסדרה. חייבים את כל הסדרה כדי להבין את הניואנסים והמאפיינים של כל דמות ולשאר הספרים יש קצב שונה למעט הסיפור האחרון שמתקדם מהר יותר ומפתיע יותר. בתכלס אם ראיתם את הסדרה בטלויזיה אפשר לדלג לספר האחרון ולהמשיך משם הסדרה מאוד תואמת לספרים

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
31/7/2021

המשך נהדר לסיפור מתרכז הרבה בחיים של לנו.. יאללה לחלק הבא :)

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
15/6/2021

התכובה הזאת היא לא בפציפית לספר האחרון אלא לכל ארבעת הספרים, אז בגדול הרומנים הנפוליטניים הם סדרה סוחפת, מרתקת וממש הרגשתי איך אני נוגדת בנפולי של שנות ה-50,60 עד שנות ה-90. אבל אין ספק שהסופרת הייתה צריכה לצמצם את זה לשלושה ספרים, ביןהספר השלישי לספר האחרון הרגשתי קצת מריחה וחזרתיות וחבל כי רוב הזמן הייתי מרותקת.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
24/10/2020

קולח וכנה

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
14/3/2020

נחמד מאד שונה קצת מהקודמים אבל בסך הכל מהנה מאד

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
20/2/2020

לא יכולתי להניח עד שסיימתי את כל ארבעת הספרים, מרתק, מעניין, מפתיע. היו כמה קטעים קצת משעממים ונמרחים והסוף קצת אכזב...

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
3/2/2020

תצלום רנטגן אינטליגנטי של רגשות סוערים. ספר ש"נגמר לפתע" ומשאיר טעם עז של "עוד".

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
2/8/2019

מקסים, נהנתי מאוד, אם כי הראשון טוב יותר לטעמי.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
24/5/2019

זה לא חוכמה. ברגע שמסיימים לקרוא את הספר הראשון חייבים לקרוא גם את השאר.
בספר הרביעי יש הרבה עלילה וזה כיף גדול כי הספרים השני והשלישי היו משמימים.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
17/5/2019

הספר השלישי גם הוא מקיים את אותו קסם לא ברור שסוחף לקרוא עד הסוף ברצף. ועם זאת יש בו ובתרגום מספר פגמים.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
13/1/2019

רומן מעולה. המחברת מצליחה לבנות עלילה מרתקת ונזהרת לא לגלוש להוויה בנוסח טלנובלה. החיבור בין האירועים הפוליטיים והחברתיים לבין קורות חיי הדמויות יוצר עומק. אחת מן השאלות המרכזיות שהסדרה עוסקת בהן היא: מה משפיע על עיצוב האדם וחייו- הסביבה בה הוא גדל או המטען הגנטי שלו? שאלה נוספת שהיא פועל יוצא של הראשונה, האם האדם יכול לקבוע את גורלו או שהוא מתנהל ביד המקרה בלבד.

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
8/12/2018

נהניתי מכל רגע . ומכל הסידרה

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
19/9/2018

מקסים

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
19/9/2018

מקסים

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
6/7/2018

נהנתי לקרוא את המשך הסיפור אבל הרגיש לי לפעמים שהספר איטי ונמתח כמו מסטיק
כאילו הסופרת היתה צריכה למלות בכוח 300 עמודים, דילגתי....
מהספרים הראשונים נהנתי מאוד

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
31/5/2025

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/הסיפור-של-מי-שברחו-ושל-מי-שנשארו-אלנה-פ/

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
31/5/2025

לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/הסיפור-של-שם-המשפחה-החדש-אלנה-פרנטה/

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
8/11/2024

מרתק

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
7/5/2022

הרבה יותר טוב מהספר הראשון...זורם יותר..אמשיך לקרוא גם את הספר הבא...כנראה שבכל זאת יש משהו שמושך אותי...🤷

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
19/3/2022

בסדר, בקושי. קורים דברים, כן, רק חבל שהכל שטוח, עומק של שלולית. בוודאי הרבה הרבה פחות טוב מהמצופה, וממש לא מצדיק את המהומה.

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
14/5/2019

נכון שהיא כותבת יפה אבל אני לא רואה בספר הזה (השלשי) יצירה גאונית.
הספר הראשון יפהפה. הספר השני והשלישי נמתחים בפרטים מיותרים שלא מוסיפים לעלילה. את העלילה אפשר לכתוב בעמוד אחד. הסיבה לקריאה של הספרים השני, השלישי והרביעי היא שהסופרת עוצרת את הסיפור בסוף פתוח לגמרי ומכיון שהקורא כבר מושקע בעלילה הוא רוצה לדעת מה קרה. טריק זול בעיני.
אני שייכת לאסכולה שחושבת שספר צריך להיות כמו סרט - לעניין. את האוירה אפשר לספוג בחצי מהדפים בספר

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
16/6/2025
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
3/6/2025
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
19/5/2025
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
14/5/2025
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
10/5/2025

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
6/5/2025
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
11/4/2025
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
23/3/2025
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
22/3/2025
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
22/3/2025
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
22/3/2025
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
12/3/2025
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
1/3/2025
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
8/2/2025
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/2/2025
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
26/11/2024
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
9/10/2024
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
24/8/2024
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
30/7/2024

שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
28/7/2024
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
23/7/2024
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
9/7/2024
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
17/6/2024
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
7/6/2024
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
7/5/2024
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
27/4/2024
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
18/9/2023
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
6/9/2023
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
5/8/2023
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
31/7/2023
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
27/7/2023
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
18/7/2023

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
1/6/2023
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
21/4/2023
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
12/2/2023
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
16/1/2023
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
16/11/2022
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
12/10/2022
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
18/8/2022
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
9/7/2022
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
6/7/2022
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
28/6/2022
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
14/5/2022
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/5/2022
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
11/4/2022
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
28/3/2022
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
26/3/2022
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
16/3/2022
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
19/9/2021
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
4/9/2021
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
24/7/2021
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
1/7/2021
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
26/5/2021
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
26/5/2021
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
18/4/2021
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
10/2/2021
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
9/11/2020
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
6/11/2020
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
24/10/2020
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
18/10/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
4/10/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
20/9/2020
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
14/9/2020
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
6/9/2020
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
25/8/2020
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
7/8/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
2/8/2020
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
2/8/2020
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
2/8/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
27/7/2020
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
10/7/2020
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
19/6/2020
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
12/4/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
10/4/2020

שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
25/3/2020
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
2/3/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
10/2/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
27/1/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
19/1/2020
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
25/12/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
1/12/2019
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
22/11/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
2/11/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
26/10/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
1/10/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
25/9/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
21/9/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
13/9/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
6/9/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
5/9/2019
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
22/8/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
17/8/2019
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
16/8/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
15/8/2019
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
6/8/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
23/7/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
9/7/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
4/7/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
19/6/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
18/6/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
28/5/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
23/5/2019
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
15/5/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
14/5/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
11/5/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
9/5/2019

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
23/4/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
21/4/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
13/4/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
8/4/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
13/3/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
1/3/2019
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
16/2/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
9/2/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
8/2/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
7/2/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
29/1/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
26/1/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
22/1/2019
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
21/1/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
18/1/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
17/1/2019
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
13/1/2019
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
28/12/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
18/12/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
17/11/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
13/11/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
2/11/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
1/11/2018
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
23/10/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
23/10/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
19/10/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
14/9/2018
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
30/8/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
28/8/2018
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
21/8/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
24/7/2018
שם הספר: הסיפור של הילדה האבודה - החברה הגאונה: כרך רביעי
23/7/2018

שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
16/7/2018
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
16/7/2018
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
16/7/2018
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
6/7/2018
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
6/7/2018
שם הספר: הסיפור של שם המשפחה החדש - החברה הגאונה: כרך שני
5/7/2018
שם הספר: הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו - החברה הגאונה: כרך שלישי
20/11/2017
מארז החברה הגאונה - כרכים 2-4 אלנה פרנטה
 
1
 
באביב של 1966, נסערת עד מאוד, הפקידה בידי לִילָה קופסת מתכת שהכילה שמונה מחברות. אמרה שכבר אינה יכולה להחזיק אותן בביתה, שהיא חוששת שבעלה יקרא בהן. לקחתי את הקופסה מבלי להעיר דבר, פרט לאיזה רמז אירוני בנוגע לשפע החבל שהידקה סביב. בשלב ההוא, שש שנים לאחר החתונה שלה, היו היחסים בינינו גרועים מאוד, אך נראָה שרק אני חשבתי אותם לכאלה. בפעמים הנדירות שהתראינו היא לא גילתה שום אי־נוחות, רק חיבה, ואף־פעם לא נפלטה לה שום מלה עוינת.
כשביקשה ממני שאשבע כי לא אפתח את הקופסה משום סיבה, נשבעתי. אבל כבר ברכבת התרתי את החבל. הוצאתי את המחברות, והתחלתי לקרוא. זה לא היה יומן, גם אם היו שם דיווחים מפורטים על אירועי חייה החל מסיום בית־הספר היסודי. הדברים העידו יותר על משמעת־עצמית עיקשת בכתיבה. שפע של תיאורים: ענף של עץ, הבריכות, אבן, עלה עם הנימים הלבנים שלו, הסירים של הבית, החלקים השונים של המָקינֶטָה להכנת קפה, מחתת־הגחלים, הפחם והגחלים הכבויות, מפה מפורטת ביותר של החצר, הכביש הראשי, שלד הברזל המחליד שניצב מעבר לבריכות, הגינות הציבוריות והכנסייה, חתך אופייני של הצמחייה שלאורך מסילת־הברזל, הבניינים החדשים, בית ההורים, המכשירים שאביה ואחיה משתמשים בהם לתיקון הנעליים, תנועותיהם בשעת העבודה, ובראש ובראשונה צבעים, הצבעים של כל דבר בשעות שונות של היממה. אבל לא היו בדפים אך־ורק תיאורים. הופיעו שם גם מלים בודדות בדיאלקט או באיטלקית, לפעמים מוקפות בעיגול, בלי שום הערה. ותרגילים בתרגום מלטינית ומיוונית. וקטעים שלמים באנגלית על החנויות של השכונה, על הסחורות, על העגלה העמוסה בפירות וירקות, שאֶנצוֹ סְקָאנוֹ הוליך מדי יום מרחוב לרחוב מושך את החמור ברסן. והמון מחשבות על ספרים שקראה, וסרטים שראתה באולם של הכנסייה. ורבים מן הרעיונות שבהם תמכה בוויכוחים שלה עם פַּסקוּאַלֶה, ובפטפוטים שלי ושלה. כמובן, הרצף היה מקוטע, אך כל דבר שלִילה לכדה בכתיבתה זכה לחשיבות, עד כדי כך שגם בדפים שכתבה בת אחת־עשרה או שתים־עשרה לא נמצאה אפילו שורה אחת שנשמעה ילדותית.
בדרך־כלל היו המשפטים מדויקים ביותר, הפיסוק היה מוקפד מאוד, והכתב היה אלגנטי, כמו שלימדה אותנו המורה אוליבְיירו. אבל לפעמים, כאילו הציף סם את עורקיה, לא עמדה לִילה בסדר שכפתה על עצמה. אז הפך הכל חסר־נשימה, המשפטים לבשו מקצב תזזיתי, וסימני הפיסוק נעלמו. לרוב חזרה עד מהרה להתנהלות הנינוחה, הבהירה. אבל גם היה יכול לקרות שהיתה קוטעת בחדות את הכתיבה וממלאת את שארית הדף בציורים קטנים של עצים מעוקמים, הרים מגובננים ומעלי עשן, פנים זועפות. הוקסמתי הן מן הסדר והן מאי־הסדר, וככל שהוספתי לקרוא כן חשתי מרומה יותר ויותר. כמה תרגול היה מאחורי המכתב ששלחה לי לאיסקְיה לפני שנים: לכן הוא היה כתוב טוב כל־כך. החזרתי הכל לקופסה והבטחתי לעצמי לא להסתקרן שוב.
אך עד מהרה לא עמדתי בכך, המחברות פלטו את עוצמת הפיתוי שלִילה הפיצה סביבה מאז ילדותה. היא עסקה בדייקנות אכזרית בשכונה, במשפחתה, בבני סוֹלארָה, בסטפנו, בכל אדם או חפץ. ומה אומַר על החירות שלקחה לעצמה בנוגע אלי, בנוגע למה שאמרתי, בנוגע למה שחשבתי, בנוגע לאנשים שאהבתי, בנוגע למראה שלי. היא קיבעה רגעים שהיו מכריעים בשבילה מבלי לחשוש מאף־אחד ומשום דבר. הנה מתואר, בבהירות מוחלטת, העונג שחשה כשכתבה בגיל עשר את הסיפור שלה "הפֵיה הכחולה". והנה, בבהירות לא פחותה, הסבל שלה כשהמורה שלנו, אוליבְיירו, לא מצאה לנכון לומר לה ולו מלה אחת על הסיפור ההוא, אלא התעלמה ממנו. הנה הסבל והזעם מפני שהלכתי לחטיבת הביניים מבלי להתעניין בה, מפני שנטשתי אותה. הנה ההתלהבות שבה למדה להיות סנדלרית, והתחרותיות שהביאה אותה לעַצֵב נעליים חדשות, וההנאה מכך שיָצרה את הזוג הראשון יחד עם אחיה רינו. והנה הכאב כשפרננדו אביה אמר שהנעליים לא עשויות היטב. היה הכל בדפים האלה, אך במיוחד השנאה כלפי האחים סוֹלארָה, הנחישות האכזרית שבה דחתה את אהבתו של המבוגר יותר, מרצ'לו, ולעומת זאת, הרגע שבו החליטה להתארס עם סטפנו קאראצ'י העדין, בעל המעדנייה, שמרוב אהבה רצה לקנות את זוג הנעליים הראשון שיָצרה ונשבע לה שינצור אותן לתמיד. אה, הרגע היפה שבו, בת חמש־עשרה, חשה את עצמה גברת קטנה עשירה ואלגנטית, תלויה על זרועו של חתנה, שרק מפני שאהב אותה השקיע הון תועפות במפעל הנעליים של אביה ואחיה, נעלי צ'רולו. ומה גדול היה הסיפוק: הנעליים יצירי דמיונה היו במידה רבה למציאות, בית בשכונה החדשה, חתונה בגיל שש־עשרה. ואיזו מסיבת חתונה מפוארת, כמה מאושרת היתה. ואחר־כך הופיע מרצ'לו סוֹלארָה, יחד עם אחיו מיקֶלֶה, באמצע החגיגה ולרגליו בדיוק הנעליים שבעלה אמר שהן כה יקרות לו. בעלה. עם איזה אדם התחתנה? האם עכשיו, לאחר מעשה, קרע מעליו את הפנים המזויפות וחשף את האמיתיות הנוראות? שאלות, והעובדות של דלותנו בלי כָּחָל וסרק. הקדשתי הרבה לדפים הללו, במשך ימים, במשך שבועות. למדתי אותם עד שזכרתי בעל־פה את הקטעים שמצאו חן בעיני, אלה שריגשו אותי, אלה שהִפנטו אותי, אלה שהשפילו אותי. מאחורי הטבעיות שלהם ודאי היתה איזו תחבולה, אך לא הצלחתי לגלות מהי.
לבסוף, נואשת, יצאתי מביתי באחד הערבים של נובמבר ואתי הקופסה. לא יכולתי להוסיף לחוש את לִילה עלי ובתוכי גם עכשיו, כשמעריכים אותי מאוד, גם עכשיו, כשכבר יש לי חיים מחוץ לנפולי. עצרתי על גשר סוֹלפֶרינוֹ להתבונן באורות המסתננים מבעד לערפל הקפוא. השענתי את הקופסה על המעקה, דחפתי אותה לאט, קצת בכל פעם, עד שנפלה לנהר כאילו זו היתה היא, לִילה באופן אישי, שצנחה מטה, עם המחשבות שלה, המלים, הרשעות שבה החזירה לכולם מכה תחת מכה, האופן שבו קנתה לה חזקה עלי, כמו שעשתה עם כל אדם או דבר או מאורע או יֶדע שנגעו בה ולוּ קלות: הספרים והנעליים, המתיקות והאלימות, החתונה והלילה הראשון, החזרה שלה לשכונה בתפקידה החדש כגברת רָפָאֶלָה קאראצ'י.
 
 
2
 
לא הצלחתי להאמין שסטפנו, האדיב כל־כך, המאוהב כל־כך, נתן במתנה למרצ'לו סוֹלארָה את המזכרת מלִילה הילדה, את עקבות העמל שהשקיעה בנעליים שהמציאה.
לא הוספתי לשים לב לאלפונסו ומָאריזָה, שישבו ליד השולחן ודיברו זה עם זה בעיניים בורקות. כבר לא הבחנתי בצחוק המבוסם של אמי. המוזיקה דהתה ועימה קולו של הזמר, הזוגות הרוקדים, אנטוניו שיצא למרפסת ועמד מאחורי הזגוגית מובס בידי קנאתו ונעץ את מבטו בעיר הסגלגלה, בים. הִקְלישה גם דמותו של נינו, שאך זה עזב את אולם החתונה כאילו היה מלאך־ראשי בלי בשורה. ראיתי עכשיו רק את לִילה, שדיברה בהתרגשות לתוך אוזנו של סטפנו - היא, חיוורת עד מאוד בבגדי הכלה שלה, והוא, ללא חיוך, וכתם לבנבן של אי־נחת ירד ממצחו אל עיניו כמסכת קרנבל על פניו הסמוקות. מה קרה? מה יקרה? החברה שלי משכה אליה בשתי ידיה את זרועו של בעלה. היא הפעילה כוח, ואני, שהכרתי אותה לעומק, חשתי שאילו יכלה, היתה תולשת את הזרוע מגופו וחוצה את האולם בעודה נושאת אותה גבוה מעל ראשה, והדם היה מטפטף על שובל שמלתה, והיתה משתמשת בזרוע הזאת בתור אַלה או לסת־חמור כדי לרסק בה במהלומה מדויקת את פרצופו של מרצ'לו. אה, כן, היא היתה עושה את זה, ולמחשבה על כך פעם לבי בפראות וגרוני ניחַר. ואחר־כך היתה עוקרת את עיניהם של שני הגברים, היתה קורעת את הבשר מעל עצמות פניהם, היתה נושכת אותם. כן, כן, חשתי שאני רוצה בזה, רציתי שזה יקרה. קִצן של האהבה ושל החגיגה הבלתי־נסבלת הזאת, ושום חיבוקים בְּמיטה באָמַלפי. לרסק מיד כל דבר וכל אדם מן השכונה, להחריב אותם, ואני ולִילה נברח ונחיה רחוק מכאן, נרד יחד בהרסנות עליצה בכל מדרגות הדרדור, לבדנו, בערים נעלמות. זו התוצאה שנראתה לי ראויה ליום כזה. אם שום דבר אינו יכול להצילנו, לא כסף, לא גופו של גבר, ואפילו לא לימודים, יש להרוס הכל מיד. הזעם שלה הלך וגדל בחזי, כוח שהיה שלי ולא היה שלי מילא אותי בעונג של איבוד שליטה. רציתי שהכוח הזה יעלה על גדותיו. אבל הבחנתי שאני גם מפוחדת. רק בהמשך הבנתי שאני מצליחה להיות אומללה בנינוחות כי איני מסוגלת לתגובות אלימות, אני חוששת מפניהן, מעדיפה להישאר ללא ניע ולטפח את הטינה. לא כן לִילה. כשעזבה את מקומה היא קמה בהחלטיות כזאת, עד שגרמה טלטלה לשולחן ולסכו"ם ולצלחות המלוכלכות, וכוס התהפכה. ובשעה שסטפנו מיהר מוכנית לסכור את לשון היין שחפזה לעבר שמלתה של גברת סוֹלארָה, יצאה לִילה בצעדים מהירים דרך דלת צדדית, ומשכה אליה את שמלתה בכל פעם שהסתבכה.
התלבטתי אם לרוץ בעקבותיה, לאחוז בידה וללחוש לה, נסתלק, נסתלק מכאן. אך לא זזתי. סטפנו הוא שזז, אחרי רגע של אי־ודאות עבר בין הזוגות הרוקדים והשיג אותה.
הבטתי סביב. כולם הבחינו שמשהו הטריד את הכלה. אבל מרצ'לו המשיך לפטפט עם רינו כעם שותף לפשע, כאילו הנעליים האלה על רגליו הן דבר של־מה־בכך. והשקות הכוס של סוחר המתכות מפירנצה נמשכו וגסותן הלכה וגברה. מי שחשו כאילו הם נמצאים בתחתית ההייררכיה של השולחנות ושל המוזמנים המשיכו להתאמץ להעמיד פנים שהכל בסדר. בסיכומו של דבר, אף־אחד חוץ ממני לא אמר לעצמו שהנישואים שזה עתה נחגגו - ומן־הסתם יימשכו עד מותם של בני־הזוג, שגם ייוולדו להם ילדים רבים, ונכדים רבים עוד יותר, ויהיו להם שמחות וצער, חתונת כסף, חתונת זהב - שהנישואים האלה, בשביל לִילה, לא משנה מה יעשה בעלה כדי שתמחל לו, כבר נגמרו.
 
 
3
 
העובדות, אז ושם, אִכזבו אותי. ישבתי ליד אלפונסו ומאריזה, מבלי לייחד תשומת־לב לפטפוטיהם. חיכיתי לסימנים של התקוממות, אך שום דבר לא קרה. להיות בתוך ראשה של לִילה היה קשה, כרגיל: לא שמעתי אותה צועקת, לא שמעתי אותה מאיימת. סטפנו חזר כעבור חצי שעה, לבבי מאוד. הוא החליף את בגדיו, הכתם הלבנבן על מצחו וסביב עיניו נעלם. הוא הסתובב בין קרובי־המשפחה והידידים והמתין לבואה של אשתו, וכשזו חזרה לאולם, כבר לא בבגדי כלה, אלא בבגדי נסיעה, חליפה תכולה בגוון פסטלי עם כפתורים בהירים מאוד, וכובע כחול, הוא הצטרף אליה מיד. לִילה חילקה לילדים את השקדים המסוכרים, שאותם דלתה בכף כסף מתוך קערת בדולח, אחר־כך עברה בין השולחנות וחילקה למסובים את הבומבוניירות, תחילה לקרובי משפחתה, אחר־כך לקרובי משפחתו של סטפנו. היא התעלמה מכל משפחת סוֹלארָה ואפילו מאחיה רינו, ששאל אותה בבדל חיוך חרד: את כבר לא אוהבת אותי? היא לא השיבה לו, ונתנה לפּינוּצָ'ה את הבומבוניירה. מבטה היה אבוד ועצמות־הלחיים שלה בלטו יותר מן הרגיל. כשהגיע תורי הושיטה לי פזורת־דעת, אפילו בלי חיוך של היכרות, את הבומבוניירה - שקדים מסוכרים בתוך סלסילת קרמיקה עטופה במלמלה לבנה.
בינתיים החלה משפחת סוֹלארָה להתעצבן בשל חוסר־הנימוס, אבל סטפנו החליק את העניינים בכך שחיבק אותם אחד־אחד בארשת מפייסת ומילמל:
"היא עייפה, סבלנות".
הוא נישק גם את רינו, על לחייו, והגיס העווה את פניו במורת־רוח, שמעתי אותו אומר:
"זו לא עייפות, סְטֶה. זאתי פשוט נולדה עקומה, וחבל לי עליך".
סטפנו השיב רציני:
"דברים עקומים מיישרים".
אחר־כך ראיתי אותו רץ בעקבות אשתו, שכבר הגיעה לדלת, בעוד התזמורת מפיצה צלילים שיכורים, ורבים מצטופפים כדי להיפרד זה מזה לשלום.
שום בקיעים אם־כן, ולא נברח יחד דרך רחובות העולם. דמיינתי את החתן והכלה, יפים, אלגנטיים, נכנסים למכונית בעלת הגג הנפתח. עד מהרה יגיעו לחוף של אָמַלפי, למלון פאר, ואז יתגלגל כל עלבון שותת־דם למורת־רוח שקל למחוק. שום מחשבה שנייה. לִילה ניתקה ממני באופן מוחלט, ולמעשה, המרחק בינינו - כך נראה לי פתאום - גדול מכפי שדימיתי. היא לא אך־ורק התחתנה; היא לא תגביל את עצמה רק לשינה בכל הלילות עם גבר כדי לציית לריטואלים של חיי הנישואים. היה משהו שקודם־לכן לא הבנתי, וברגע זה נראה לי מובן־מאליו. לִילה, שנכנעה לעובדה שסידור עסקי כלשהו ייחתם בין בעלה לבין מרצ'לו - הודתה בכך שבעלה חשוב לה יותר מכל אדם אחר או דבר אחר בעולם. אם כבר נכנעה, אם כבר בלעה את העלבון, הרי שהקשר שלה עם סטפנו אמור להיות חזק באמת. היא אוהבת אותו, היא אוהבת אותו כמו הבחורות שבפוטו־רומאנים. לאורך כל ימי חייה היא תקריב למענו כל אחת ממעלותיה, והוא אפילו לא יבחין בהקרבה הזאת, הוא יהיה מוקף בְּעושר הרגשות שלה, באינטליגנציה שלה, בדמיון שלה, מבלי שיֵדע מה לעשות בכל אלה, הוא רק יקלקל אותם. אני - חשבתי - איני מסוגלת לאהוב מישהו ככה, אפילו לא את נינו, אני יודעת רק לבלות את זמני בחברת הספרים. ולשֶׁבר שנייה ראיתי את עצמי זהה לאותה קערה חבוטה, שאחותי אליזה האכילה בה חתלתול עד שלא נראָה יותר והקערה נותרה ריקה ומאובקת בחדר־המדרגות. זה היה השלב שבו שיכנעתי את עצמי, בתחושת מועקה גדולה, שהרחקתי לכת יותר מדי. עלי לחזור אחורה, אמרתי לעצמי, עלי לנהוג כמו כרמלה, אדה, ג'יליוֹלה, לִילה־עצמה. לקבל את השכונה, לסלק את גבהות־הלב, להחמיר עם היהירות, ולהפסיק להשפיל את מי שאוהב אותי. וכשאלפונסו ומאריזה מיהרו לדרכם כדי להגיע בזמן לפגישה עם נינו, עשיתי איגוף גדול כדי לחמוק מאמי, והצטרפתי לחבר שלי במרפסת.
השמלה שלי היתה קלה מדי, השמש כבר שקעה והתחיל להיות קר. ברגע שראה אותי הצית אנטוניו סיגריה והעמיד פנים שהוא שב להביט בים.
"נלך", אמרתי.
"תלכי לך עם הבן של סאראטורֶה".
"אני רוצה ללכת אתך".
"את שקרנית".
"למה?"
"כי אם הוא היה רוצה אותך, היית עוזבת אותי כאן בלי להגיד לי שלום".
זה היה נכון, אבל הרגיז אותי שאמר זאת באופן ישיר כל־כך, מבלי להיזהר במלותיו. לחשתי:
"אם אתה לא מבין שאני כאן ומסתכנת שבכל רגע אמא שלי עלולה להגיע ולהחטיף לי סטירה באשמתך, כי אז זה אומר שאתה חושב רק על עצמך, ואני לא חשובה לך בכלל".
קולי היה כמעט נקי מדיאלקט והוא הבחין במשפט הארוך, במבנה של 'אם - כי אז', ואיבד את העשתונות. זרק את הסיגריה, לפת את פרק ידי בעוצמה נשלטת פחות ופחות, ואז צעק אלי - בצעקה שנחנקה בגרונו - שהוא נמצא כאן בשבילי, רק בשבילי, ואני הייתי מי שאמרה לו שהוא צריך להיות כל הזמן לידי, בכנסייה וגם בחגיגה, אני, כן, וגם גרמתי לו להישבע, התנשף, תישבע, אמרתְּלי, שלא תשאיר אותי אף־פעם לבד, ואז תפרתי לי חליפה, ואני שקוע עמוק בחובות לגברת סוֹלארָה, ובשביל שלך יהיה נעים, בשביל לעשות כמו שאמרת לי, לא הייתי אפילו רגע עם אמא שלי ועם האחים שלי: ומה קיבלתי בתמורה, התמורה שקיבלתי היתה שהתנהגת אלי כאילו אני זבל, כל הזמן דיברת עם הבן של המשורר והשפלת אותי לעיני כל החברים, גרמת לי להיראות כמו חתיכת חרא, כי בשבילך אני כלום, כי את מלומדת מאוד ואני לא, כי אני לא מבין את הדברים שאת אומרת, וזה נכון, זה נכון מאוד שאני לא מבין, אבל בחיי המדונה הקדושה, לֶנוּ, תסתכלי עלי, תסתכלי לי ישר בפנים: את חושבת שאת יכולה לסובב אותי על האצבע, את חושבת שאני לא מסוגל להגיד שמספיק ודי, אבל את דווקא טועה, את יודעת הכל, אבל את לא יודעת שאם את יוצאת עכשיו יחד אתי מהדלת הזאת, אם עכשיו אני אומר לך שהכל בסדר ואנחנו הולכים מכאן ביחד, ואחר־כך אני מגלה, שבבית־הספר, או במי־יודע־איזה מקומות אחרים, את מתראה עם הטמבל הזה נינו סאראטוֹרֶה, אני יהרוג אותך, לֶנוּ, אני יהרוג אותך, ולכן תחשבי על זה טוב־טוב, תשאירי אותי כאן תיכף עכשיו, אמר נואש, עדיף לך לעזוב אותי עכשיו, ובינתיים הביט בי בעיניים אדומות וגדולות מאוד, והגה את המלים בפה פעור לרווחה, צעק מבלי לצעוק, ונחיריו התרחבו שחורים־משחור, ועל פניו היה סבל כזה, שחשבתי שאולי הוא מזיק לעצמו בִּפְנים, כי המשפטים, אם הם נצעקים כך בתוך הגרון, בחזה, אבל בלי שיתפוצצו באוויר, הם כמו חתיכות ברזל חדות שפוצעות את הריאות ואת הלוע.
היה לי צורך מבולבל באלימות הזאת. הלפיתה של פרק היד, הפחד שיכה אותי, אותו נהר של מלים כאובות שלו, ניחמו אותי בסופו של דבר. נראה לי שלפחות לוֹ אני חשובה מאוד.
"אתה מכאיב לי", מילמלתי.
הוא הרפה אט־אט את אחיזתו, אך נשאר לעמוד ולנעוץ בי את עיניו בפה פעור. העור של פרק ידי הלך ונעשה סגול, העניק לו משקל וסמכות, קשר אותי אליו.
"מה את מחליטה?" שאל אותי.
"אני רוצה להיות אתך", עניתי, אבל בעוגמה.
הוא סגר את פיו, עיניו הוצפו דמעות, הוא הביט לעבר הים כדי שתהיה לו שהות להחזיר אותן פנימה.
כעבור זמן קצר היינו ברחוב. לא חיכינו לפַּסקוּאַלֶה, אנצוֹ, הבחורות, לא אמרנו שלום לאף־אחד. הדבר החשוב ביותר היה שאמי לא תראה אותנו, לכן מיהרנו להסתלק ברגל. כבר החשיך. זמן־מה צעדנו זה לצד זה בלי נגיעה, ואז, בתנועה מהוססת, הניח אנטוניו את זרועו סביב כתפי. הוא רצה שאבין שהוא מצפה שאסלח לו, כאילו הוא האשֵׁם. ומאחר שאהב אותי, החליט להתייחס לשעות שבהן, ממש לנגד עיניו, מפַתָּה ומתפתה, ביליתי עם נינו, כאל זמן של הזיות.
"השארתי לך סימן?" שאל וניסה לאחוז בפרק ידי.
לא השבתי. הוא לפת את כתפי בידו הרחבה, ואני עשיתי תנועה כאילו לא נוח לי, והדבר גרם לו להרפות את אחיזתו. הוא חיכה, אני חיכיתי. וכשניסה שוב לשלוח את אות הכניעה שלו, הנחתי את זרועי סביב מותניו.

המלצות נוספות

עוד ספרים של אלנה פרנטה