חבורה של קוסמים [3]

 

חוזרים למִינֵרַל וֵלְס

 

 

פססט!

 

אני כאן!

 

לא, לא מאחורי הרהיט הזה.

 

ממש כאן!

 

לא! לא בחדר האחר.

 

ממש כאן אחר...

 

תתקרבו קצת ותראו. עוד קצת. עוד טיפה...

 

כן! הנה אני.

 

זה אני... ממש בין הדפים של הספר הזה!

 

הדיו הוא הקול שלי, והאותיות האלה הן מסרים שמגיעים מהראש שלי.

 

איזה פלא!

 

והנה אתם! אני כל כך שמח שהצטרפתם אלי לעוד מסע.

 

אתם באמת מצטרפים אלי, נכון?

 

אני מתנצל על החשאיות. אבל ברגע שתתחילו לקרוא את הסיפור השלישי של חבורת הקוסמים — תבינו למה אני מסתתר. אתם מבינים, ההרפתקאות בספר הזה קצת יותר מסוכנות מאשר בספרים הקודמים, ולכן אבקש מכם לשמור על עצמכם לא פחות מילדי החבורה. אני רוצה שתחשבו לפחות פעמיים לפני שתחליטו על מי לסמוך ובמי לתלות את האשמה. ואם תבחנו כל עמוד, אתם עשויים אפילו לגלות רמזים שיעזרו לכם לענות על שאלות שבכלל לא שאלתם.

 

פלאי פלאים!

 

עלי להניח שאתם זוכרים את הפרטים הקשורים למועדון הקוסמים הצעירים האהוב עלינו. חברים בו קַרְטֶר (הנעלם) לוֹק, לֵיילָה (אמנית ההימלטות) וֶרְנוֹן, תִיאוֹ (המרחיף) שְׁטַיין־מָאיֶיר ורידלי (המשנה־צורה) לַרְסֶן... ובל נשכח את אוֹלי ואיזי, התאומים גולדן (המשעשעים).

 

בשני הספרים הקודמים החבורה שלנו הפילה ארגון פשע קרקסי בהנהגת בּי־בּי בּוֹסוֹ האימתני וסיכלה את הניסיון של סנדרה סנטוֹס (מאדאם אֶסְמֵרַלְדָה) ושל הצוות המושחת שלה להשיג פנקס סודי ששייך לדַנְטֶה וֶרנון — בעליה של חנות הקסמים המקומית ואחד האבות של ליילה (אבל את זה ידעתם, כמובן). חבורת הקוסמים גם הצילה קוף וצמד עכברים והופיעה (פעמיים!) באולם המופעים של בית ההארחה גְרַנְד אוֹק, המשקיף אל העיירה הנחמדה מִינֵרַל וֵלְס, שבה הם חיים.

 

נשמע כמו סיפור רקע רציני מאוד, נכון? והוא באמת כזה! אבל אל תדאגו אם אתם מתקשים לזכור את הכול. סיפור ההרפתקה השלישי הזה אמור למלא כל פער שאולי יש לכם בזיכרון.

 

פשוט נפלא!

 

אחרי הקדמה ממושכת כל כך אתם בטח כבר משתוקקים להתחיל לקרוא את הפרק הראשון. אבל לפני שזה יקרה אני חייב לעמוד על כך שנעצור פעם נוספת כדי להסביר...