תילחמי עליי 1 - תראי לי את הדרך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תילחמי עליי 1 - תראי לי את הדרך
מכר
אלפי
עותקים
תילחמי עליי 1 - תראי לי את הדרך
מכר
אלפי
עותקים

תילחמי עליי 1 - תראי לי את הדרך

4 כוכבים (129 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2737מקורי
ספר מודפס
4959מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/05/2025

עוד על הספר

  • תרגום: מילי שמידט
  • הוצאה: בוקטיק
  • תאריך הוצאה: מאי 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 441 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 21 דק'

א. ל. ג'קסון

א. ל. ג’קסון היא הסופרת רבת המכר של הניו יורק טיימס ו-USA Today בז’אנר הרומנטיקה המודרנית. היא כותבת סיפורים רגשניים, סקסיים ומלאי לב, על גברים שבדרך כלל אוהבים להיות קצת רעים.
 
קראו את תובילי אותי הביתה, הרומן הסקסי ומחמם הלב השלישי בסדרת תילחמי עליי החדשה, שיצא באביב 2018.
 
אם היא לא כותבת, תמצאו אותה מבלה ליד הבריכה עם משפחתה, שותה קוקטיילים עם החברות, או כמובן, כשהאף שלה קבור באיזה ספר.

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

הרומן הסקסי, המרתק והעצמאי הראשון בסדרת "תילחמי עליי" החדשה של הסופרת רבת המכר של יו-אס-איי טודאיי והניו-יורק טיימס, א. ל. ג'קסון.
 
רקס גאנר. מריר באותה מידה שהוא יפה.
הבעלים של חברת הבנייה הגדולה ביותר בגינגהאם לייקס נפגע פעם אחת יותר מדי.
אשתו, שהשאירה אותו לגדל את הבת שלהם לבד, היא המכה האחרונה שהאב החד-הורי הזה היה יכול לספוג. היחידה שהוא ירשה לה להיכנס אל ליבו היא בתו הקטנה.
 
ריינה דיין. פגיעה באותה מידה שהיא מפתה.
היא ברחה מגינגהאם לייקס כשהייתה בת שבע-עשרה. היא נשבעה לעצמה שהיא לעולם לא תחזור. אולם אז סבתא שלה מתה והשאירה לה כירושה את המזנון שהיא אהבה פעם.
 
כשרקס פוגש בשכנה החדשה שלו הוא יודע שהוא בצרות.
היא מדהימה ומתוקה וכל מה שהוא לא יכול לבטוח בו.
עד שהיא הופכת לדבר האחד שהוא לא יכול להתנגד לו.
נשיקה אחת מעיפה אותם לאקסטזה.
אבל בעיירה הקטנה אירועי העבר מוכרחים להתנגש.
 
כשהוא תפוס ברשת של שקרים, של בגידה ושל חוסר נאמנות, רקס חייב לבחור.
האם הוא יתחבא מאחורי החומות שלו או שיסתכן...

פרק ראשון

פרולוג
 
 
אלבמה
 
לפני אחת־עשרה שנים
 
 
גשם ניתך מהשמיים הכועסים, ומשבי רוח חזקים ייללו בין העצים, שהתנועעו בלילה השחור. בייסורים, רצתי, בטוחה שהלב שלי פועם חזק כמו הרעם שהרעיש בשמי המרומים.
 
נאנקתי, כשהרגל שלי החליקה על האדמה הבוצית והחלקלקה, ומעדתי קדימה, נוחתת בכוח על הידיים ועל הברכיים. זעקתי, לא בטוחה מאיפה הכאב מגיע – מהמוח או מהלב או מהבשר הקרוע שלי.
 
למה שהם יעשו לי את זה?
 
בכיתי אל האדמה, מוכת אבל ובגידה, לפני שהתרוממתי שוב על רגליי, מנסה למצוא חיכוך. היטלטלתי לעבר הבית, שהואר כמו שמש ואור ממש לצד הדרך. אחזתי את מעקה העץ והזזתי את עצמי קדימה, פתחתי לרווחה את הדלת, והתנודדתי פנימה.
 
ייבבתי בצער כשעצרתי כדי להתבונן בחדר. האובדן פגע בי קשה כמו הסופה שהשתוללה בחוץ.
 
למה שהם יעשו לי את זה? איך הם יכולים להיות אכזריים כל־כך?
 
זה שאב ממני את כל מה שהיה לי, אבל אילצתי את עצמי לזוז, יודעת שאני לא יכולה להישאר. הייתי מוכרחה לעזוב. הייתי מוכרחה להתרחק. חנקתי את הבכי, נאחזתי במעקה והרמתי את עצמי למעלה אל החדר שלי. צנחתי על הרצפה, כשהברכיים שלי מצופות בבוץ ובדם, ומשכתי את המזוודה שמתחת למיטה. קמתי מתנודדת על רגליי וניגשתי אל הארון.
 
כשדמעות מערפלות את הראייה שלי, תלשתי בגדים מהקולבים שלהם ודחפתי אותם למזוודה שהשלכתי על המיטה. תנועותיי נעשו יותר ויותר תזזיתיות עם כל בגד שקרעתי ממקומו. הדחף להימלט רק התחזק כשעברתי אל השידה. עקרתי מתוך מצוקה את המגירות ממסילותיהן והפכתי אותן, שופכת את כל מה שיכול להיכנס לתוך המזוודה.
 
בכל הזמן הזה נאבקתי כדי לרסן את היפחות שעלו לי בגרון. להשקיט אותן. להעמיד פנים שזה לא קרה. להעמיד פנים שאני לא חייבת לעשות את זה.
 
משכתי את הרוכסן באצבעות רועדות.
 
“ריינה, מה קורה?” הקול הישנוני ומלא הדאגה הכה בי מאחור.
 
עינויים הצליפו כמו חבטת שוט. עיניי נסגרו מייד, והמילים רעדו מתוך פי. “אני ממש מצטערת, סבתא, אבל אני חייבת ללכת.”
 
הרצפה חרקה מצעדיה של סבתא שלי. היא שאפה נשימה כשהקיפה אותי, המומה מהופעתי החבולה. “אלוהים הטוב, מה קרה לך?” קולה רעד. “מי פגע בך? תגידי לי, ריינה. מי פגע בך? אני לא אסבול את זה.”
 
נענעתי בראשי במרץ, מחפשת את השקר. “אף אחד. אני פשוט... אני לא יכולה להישאר בעיירה הדפוקה הזאת עוד שנייה יותר. אני הולכת למצוא את אימא.”
 
שנאתי את זה. את איך שהאזכור של אימא שלי גרם לפניה של סבתא שלי להתכווץ ביגון.
 
“מה זאת אומרת?”
 
“זאת אומרת שאני עוזבת.”
 
יד זקנה נשלחה לתפוס בזרועי. “אבל טקס הסיום ממש בחודש הבא. את חייבת לנאום את הנאום שלך. ללכת על הבמה עם הכובע והגלימה שלך. מעולם לא ראיתי מישהי מתרגשת כל־כך ממשהו בכל חיי. עכשיו את פשוט מתכוונת לעזוב? אם את לא יכולה לבטוח בי, את לא יכולה לבטוח באף אחד. ספרי לי מה קרה הלילה. יצאת מכאן שמחה כמו חרגול על גבעול, ועכשיו את לא עושה כלום חוץ מלפחד נורא.”
 
כשדמעות זולגות על לחיי המלוכלכות, אילצתי את עצמי להביט באישה שהייתה הכול עבורי. “את האדם היחיד שאני יכולה לבטוח בו, סבתא. בגלל זה אני חייבת ללכת. בואי נשאיר את זה ככה.”
 
צער חרץ תלמים בפניה הקשישות של סבתא שלי. “ריינה, אני לא אתן לך פשוט לצאת מכאן ככה.”
 
היא הושיטה יד וניגבה דמעה מתחת לעיניי. היא הטתה ברכות את ראשה הצידה, ואותו חיוך עדין שהיה לה כשהיא צפתה בי לפחות מיליון פעם, התגנב לזווית הפה שלה. “שלעולם לא תשכחי, אם את לא צוחקת, את בוכה. עכשיו, איזה מאלה את מעדיפה לעשות?” היא עצרה, ולא הצלחתי לענות לה. “תנגבי את הדמעות האלה, ובואי נחשוב על פתרון. בדיוק כמו שאנחנו עושות תמיד.”
 
עצבות גאתה כמו ישות בפני עצמה בחדר הקטנטן. אובדן. חרטה. כמו ההד של כל נשימת עידוד שסבתא שלי אי פעם לחשה באוזניי. “אני לא יכולה להישאר כאן, סבתא. בבקשה אל תבקשי שאישאר.”
 
סבתא שלי נרתעה מהתחינה הזו. התכופפתי במהירות כדי לנשק את לחיה בנשיקה ממושכת, שואפת את ניחוח הווניל והסוכר הנוכח תמיד, נועצת אותו בזיכרון.
 
משכתי את המזוודה שלי מהמיטה ופניתי אל הדלת.
 
סבתא הושיטה אליי יד מתחננת, קצות אצבעותיה מברישים לי את הזרוע, “ריינה, אל תלכי. בבקשה, אל תעזבי אותי ככה. שום דבר הוא לא כל-כך גרוע עד שאני לא אבין. עד שלא נצליח לתקן.”
 
לא האטתי. לא עניתי.
 
ברחתי.
 
ולא הבטתי לאחור.

א. ל. ג'קסון

א. ל. ג’קסון היא הסופרת רבת המכר של הניו יורק טיימס ו-USA Today בז’אנר הרומנטיקה המודרנית. היא כותבת סיפורים רגשניים, סקסיים ומלאי לב, על גברים שבדרך כלל אוהבים להיות קצת רעים.
 
קראו את תובילי אותי הביתה, הרומן הסקסי ומחמם הלב השלישי בסדרת תילחמי עליי החדשה, שיצא באביב 2018.
 
אם היא לא כותבת, תמצאו אותה מבלה ליד הבריכה עם משפחתה, שותה קוקטיילים עם החברות, או כמובן, כשהאף שלה קבור באיזה ספר.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
129 דירוגים
66 דירוגים
25 דירוגים
20 דירוגים
8 דירוגים
10 דירוגים
23/1/2025

ספר מהמם! אורך מדויק, מעניין, מרגש אהבתי מאוד

18/1/2025

ספר נוגע וסוחף. שווה קריאה

4/11/2024

אחד הטובים שקראתי!!! יש בו הכל, אהבה גדולה, מסירות ונתינה, מתח ואצילות נפש, קראתי אותו ברצף לא יכולתי להניח אותו בצד. ממליצה בחום.

30/10/2024

אהבתי מאוד

9/12/2023

מקסים, מתוק, אהבתי!!!

4/3/2023

נהניתי. ספר מקסים

13/2/2022

מעולה !!!! כתיבה מופלאה ורומנטית

18/11/2021

וואוו איזה ספר, גמעתי אותו בפחות מ-24 שעות, עוברת ישר לבא בתור

29/7/2021

מקסים, מרגש וסוחף

25/7/2021

אני שבויה בקסם של הספר הזה. בכל כולו. לא לפספס אותו.

10/6/2021

פשוט מושלם. אי אפשר להניח מהיד

7/3/2021

ווואו❣

21/12/2020

אהבתי מאוד

6/11/2020

ספר מרגש, אהבה כייפית

2/10/2020

מקסיםםם

22/8/2020

בדרך כלל איני קוראת ספרים מסוג זה..מתוקים חמודים ויפייפים עם גבר מתוק ורגיש ואישה מתוקה.. אני אוהבת גברי אלפא ונשים חזקות חוצפניות שלא בוכות.. אבל הספר הזה גרם לי כמה פעמים לחייך..טוב נו כמעט בכל פעם, הוא מרגש מתוק ומלא מלא רגשות..על עצב שמחה אהבה דאגה פחד.. הכל, הרגשתי את הרגשות ביחד עם הדמויות בכל פרק..וסיימתי את הספר ביום, מהמם ממליצה❤

5/8/2020

ספר מקסים.כל הסדרה טובה

3/8/2020

נהניתי מכל דף סיפור נוגע ללב עם המון רגש וחמלה

14/7/2020

ספר חמוד מקסים לאבי דאבי טיפה מסטיקי כזה מושך יותר מידי את כל ההתלבטויות של הגיבור והגיבורה דיי צפוי היה אפשר לסיים אותו בפחות עמודים

10/7/2020

פשוט ספר מקסים! מרגש! נוגע! כתוב יפה! מקסים!!

28/6/2020

ספר כובש! מושלם מושלם מושלם... כל כך נהניתי

27/6/2020

עלילה זורמת,מרגשת שלא נופלת לקלישאות המוכרות.

20/6/2020

ספר מושלם

17/6/2020

ספר מדהים

15/6/2020

ספר מרתק ומעניין

13/6/2020

וואווווו מושלםםםםםםם באמת שמושלםםםםם.

8/6/2020

ספר מעולה, ממכר. לא יכולתי להפסיק לקרוא.

2/6/2020

ספר מדהים אהבתי 🌺

1/6/2020

ספר מעולה. מצד אחד - עומק, זרימה, רומנטיקה וארוטיקה במיטבה. מצד שני - היו המון עמודים עם תיאורי רגשות אינסופיים ומייגעים מעט. עדיין - מעולה ושווה קריאה, בין הספרים הטובים.

30/5/2020

לגמרי כייפי רומנטי ואופטימי

30/5/2020

ספר מושלם ! שווה לקרוא אותו

23/5/2020

ספר נדירררררר הייתי מרותקת מהעמוד הראשון! פשוט אליפות . כתיבה מדהימה!

22/5/2020

ספר מדהים ומרגש. הסיפור של ריינה ורקס כל כך סוחף ומראה שלפעמים שווה לקחת סיכונים. מומלץ!

19/5/2020

לא יכולתי להפסיק לקרוא!!! מומלץ מאוד

18/5/2020

ספר שחייב לקרוא.

18/5/2020

ספר מקסים ושובה לב

17/5/2020

ספר שכתוב בצורה רהוטה ועשירה ומרתקת

17/5/2020

מקסים ומומלץ

17/5/2020

וואוו וואוו ועוד פעם וואוו איזה ספר יפה עם המון רגשות. ספר שעצר את ליבי תודה להוצאת בוקטיק על הספר הנפלא והיפה. מקבל אצלי 💜💜💜💜💜

17/5/2020

העלילה והגיבורים נאמנים לעצמם. הדמות שלהם בנויה היטב. מומלץ

17/5/2020

מדהים

16/5/2020

מתוק מתוק מתוק! מומלץ מאוד

15/5/2020

הבעיה היחידה בספר היא הדיבור הילדי הלא אמין של נילדה הת הארבע שמדברת מו עולה חדש שובר שיניים, אני לא יודעת עם ההעיה בתרכום או במקור אבל זה ממש הפריע לי

6/2/2025

מעולה. מרגש מאוד. כתוב טוב.

3/1/2023

ארבעת הכוכבים רק בגלל העלילה הנחמדה. לדעתי הסופרת כתבה את המקור באופן לא ברור ומוזר והתרגום הגרוע ביותר רק הוסיף לתחושה הזאת… ומה שהכי מעצבן זאת השפה הקלוקלת של דמות הילדה! ילדה בת 3-4 לא מדברת כך…

19/10/2022

מתוק מאוד אבל בעיני מרוח קצת

30/4/2022

נוגע ללב...זורם...אירוטיקה קלה...הכל טוב ויפה אבל, משהו שממש ממש צרם לי - ילדים הם מקור האושר והריגוש בחיים ובהחלט גם בספרים...הסופרת הזו הצליחה להרוס את היופי שבדמותה של פרנקי הקטנה בדיבור הקלוקל שהדביקה לה...איזה ילד מדבר בצורה כזו?!🤦כן...זה ממש מעצבן... מלבד זו אהבתי ולכל ממשיכה לספר הבא...

27/11/2021

מרגש ומפתיע

1/8/2021

סיפור מקסים, מרגש. הכריכה עושה לו עוול.

29/4/2021

חמוד מאוד

22/10/2020

ספר נחמד וקליל. יש קצת בעיות תחביר מעצבנות. (לא מתכוונת לשפה הילדותית של פרנקי).

13/10/2020

ספר מקסים אבל לא הכי זורם לקריאה, קצת נמשך יותר מדי, הדיבור של הילדה היה גרוע מאוד וזה קצת הפריע בסך הכל הסיפור מקסים, יפה ומרגש אז ממליצה

3/10/2020

כתוב יפה עלילה נחמד

15/7/2020

קליל, כתוב יפה. סוף סגור כל ספר גיבור אחר

6/6/2020

התחיל משעמם, המשיך נחמד מאוד. אמשיך לקרוא את הסידרה

2/6/2020

ספר מרגש ונוגע... משהו בכתיבה או בתיאבון לא זרם כל כך טוב, המלל של הילדה לא מתאים לגילה, היה קצת מוזר משהו כמו מישהו שלא מדבר את השפה

23/5/2020

הסיפור טוב ומרגש אבל התרגום נוראי ומפריע לקריאה. בעיקר של הילדה בת ה 4 שבמקום מעט שיבושי ילדות במילים הכניסו לפיה שפה עילגת של מטפלת זרה.

23/5/2020

ספר מרגש , נוגע ללב מומלץ

19/5/2020

מקסים. מתוק. קליל וכיפי. מחכה כבר לחלק הבא.

3/5/2024

החצי הראשון של הספר פשוט לא הניע... נמרח ונמרח, החצי השני זרם הרבה יותר.. כמויות של תיאורים מיותרים ומחשבות שחוזרות על עצמם מתבאסת שרכשתי את כל הסידרה כי הכתיבה של הסופרת פשוט מעיקה... לפחות העלילה בחלק השני קצת חיפרה על זה.

24/4/2023

התחיל נחמד, אבל מהאמצע התחיל להיות כבר ממש מייגע. דילגתי על עמודים כדי להגיע לסוף.

17/12/2022

הספר יפה אך נמרח מדי.. יותר מדי קשקושים מסביב לעלילה.

6/9/2022

חמוד, קיצ׳י, יותר מידי סקס ופחות מידי עלילה. לקראת האמצע-סוף כזה העלילה נהיית מעניינת לדעתי. לא בטוחה שאמשיך לשאר הסדרה..

1/1/2022

כלכך משעמם...

14/4/2021

לא יותר מחביב. רק בשליש האחרון נהיה ממש מעניין ומושך כמו שספרים כאלה צריכים ויכולים להיות. הכתיבה עם כל סימני השאלה מעצבנת והדיבור של הילדה מוזר..כמו עולה חדשה

29/12/2020

חביב,לא יותר צפוי מדי

24/7/2020

נחמד וזהו. סיפור טוב אבל נמרח.

18/7/2020

לרוב מעניין ונחמד. עם זאת לא ברור אם מדובר בתרגום גרוע או שכך במקור, השפה של פרנקו ילדה בת 3.5 מעצבנת - ילדים לא מדברים כך....

21/6/2020

בסך הכל ספר חביב. עיצבן אותי ממש התרגום הרדוד והשפה הילדותית והלא מותאמת של הילדה. זה היה ממש מעצבן! עם זאת הסיפור יפה ומותח, הדמויות מורכבות, היו קטעים מרגשים מאוד. בסך הכל בסדר

19/5/2020

ככה. מצד אחד ספר עם עלילה, מותח, ומרתק מצד שני ספר פושר, תרגום בינוני, וכתיבה נמרחת. אפשרי.

16/5/2020

ספר שהיה אמור להיות הרבה יותר טוב משהו לא זרם לא נראה אמין הדיבור של הילדה לא אמשיך ליתר הסידרה

16/5/2020

נראה כאילו בחלקים מסוימים עשו גוגל טרנסלייט.. חבל ;/

16/5/2020

זה היה יכול להיות ספר נהדר אילולא הניסוחים הגרועים של התרגום הירוד. (אני רוצה לקוות שזה רק התרגום, ולא היה ככה במקור). נראה כאילו הספר הזה לא עבר שום הגהה. זה גרם לי כל הזמן לצאת מריכוז, ולאבד את רצף הקריאה. הכי גרוע התרגום של הילדה הקטנה. מבאס.

16/5/2020

בסדר כזה לא עפתי לא אמשיך לשאר הספרים בסדרה

3/4/2025

כתיבה ירודה מאוד ותרגום מרושל. לא ברור למה הגיבורים מתאהבים ממבט ראשון. ויש פה גם איזה סיפור מתח שאמור להיות מפתיע אבל צפוי מראש. לא אמשיך לקרוא את הסדרה הזאת.

5/12/2022

מייגע, תיאורים ארוכים במילים נרדפות לאותו הדבר...

22/2/2021

ארוך, מייגע ומלא קלישאות. אפשר היה לכתוב את אותו סיפור בפחות ממחצית העמודים

21/10/2020

ככה. כתיבה ילדותית בשפה דלה סיפור רדוד עם דמויות רדודות. לוותר

8/8/2020

לא מוצלח. תרגום איום, לא רק הדיבור של הילדה. מטאפורות גרועות- אני מאמינה שגם באנגלית הן חלשות. הרבה הרהורים אובר- דרמטיים של הגיבורים. קראתי בדילוגים ובתסכול.

9/7/2020

משעמם ולא זורם

19/6/2020

התרגום פשוט נוראי, כמעט גוגל טרנסלייט, הורס לגמרי את הקריאה.

30/5/2022

זוועה! לא שווה את זמן הקריאה.

6/7/2021

לא קראתי

6/5/2021

ממש לא ממליצה . לא זורם .

11/7/2020

ספר סתמי, הדמויות רדודות, לא היה שום עומק בעלילה. מאכזב מאוד.

19/6/2020

לא אהבתי דמויות רדודות כתיבה ילדותית ללא עומק והתרגום נוראי הפריע לי גם שהילדה בת.הארבע בסיפור מדברת בצורה עילגת ומטופשת (במקום מצב בו יש מעט שיבושי מילים כפי שקיים אצל ילדים) לא אקרא את ספרי ההמשך בסידרה

15/6/2020

גרוע מתחילתו ועד סופו. מצטערת שקניתי.

18/5/2020

גרוע ברמות התרגום מזעזע !!!!! מי שתרגם לא יודע לתרגם!!!!!

16/5/2020

היה לי קשה לסיים את הספר כתיבה לא רציפה שגרמה לי לאיבוד ריכוז עלילה קיטשית ולא נוגעת לא מומלץ

16/5/2020

לא משהו, כל כך קיטשי שדילגתי על המון עמודים רק בשביל לסיים אותו

תילחמי עליי 1 - תראי לי את הדרך א. ל. ג'קסון
פרולוג
 
 
אלבמה
 
לפני אחת־עשרה שנים
 
 
גשם ניתך מהשמיים הכועסים, ומשבי רוח חזקים ייללו בין העצים, שהתנועעו בלילה השחור. בייסורים, רצתי, בטוחה שהלב שלי פועם חזק כמו הרעם שהרעיש בשמי המרומים.
 
נאנקתי, כשהרגל שלי החליקה על האדמה הבוצית והחלקלקה, ומעדתי קדימה, נוחתת בכוח על הידיים ועל הברכיים. זעקתי, לא בטוחה מאיפה הכאב מגיע – מהמוח או מהלב או מהבשר הקרוע שלי.
 
למה שהם יעשו לי את זה?
 
בכיתי אל האדמה, מוכת אבל ובגידה, לפני שהתרוממתי שוב על רגליי, מנסה למצוא חיכוך. היטלטלתי לעבר הבית, שהואר כמו שמש ואור ממש לצד הדרך. אחזתי את מעקה העץ והזזתי את עצמי קדימה, פתחתי לרווחה את הדלת, והתנודדתי פנימה.
 
ייבבתי בצער כשעצרתי כדי להתבונן בחדר. האובדן פגע בי קשה כמו הסופה שהשתוללה בחוץ.
 
למה שהם יעשו לי את זה? איך הם יכולים להיות אכזריים כל־כך?
 
זה שאב ממני את כל מה שהיה לי, אבל אילצתי את עצמי לזוז, יודעת שאני לא יכולה להישאר. הייתי מוכרחה לעזוב. הייתי מוכרחה להתרחק. חנקתי את הבכי, נאחזתי במעקה והרמתי את עצמי למעלה אל החדר שלי. צנחתי על הרצפה, כשהברכיים שלי מצופות בבוץ ובדם, ומשכתי את המזוודה שמתחת למיטה. קמתי מתנודדת על רגליי וניגשתי אל הארון.
 
כשדמעות מערפלות את הראייה שלי, תלשתי בגדים מהקולבים שלהם ודחפתי אותם למזוודה שהשלכתי על המיטה. תנועותיי נעשו יותר ויותר תזזיתיות עם כל בגד שקרעתי ממקומו. הדחף להימלט רק התחזק כשעברתי אל השידה. עקרתי מתוך מצוקה את המגירות ממסילותיהן והפכתי אותן, שופכת את כל מה שיכול להיכנס לתוך המזוודה.
 
בכל הזמן הזה נאבקתי כדי לרסן את היפחות שעלו לי בגרון. להשקיט אותן. להעמיד פנים שזה לא קרה. להעמיד פנים שאני לא חייבת לעשות את זה.
 
משכתי את הרוכסן באצבעות רועדות.
 
“ריינה, מה קורה?” הקול הישנוני ומלא הדאגה הכה בי מאחור.
 
עינויים הצליפו כמו חבטת שוט. עיניי נסגרו מייד, והמילים רעדו מתוך פי. “אני ממש מצטערת, סבתא, אבל אני חייבת ללכת.”
 
הרצפה חרקה מצעדיה של סבתא שלי. היא שאפה נשימה כשהקיפה אותי, המומה מהופעתי החבולה. “אלוהים הטוב, מה קרה לך?” קולה רעד. “מי פגע בך? תגידי לי, ריינה. מי פגע בך? אני לא אסבול את זה.”
 
נענעתי בראשי במרץ, מחפשת את השקר. “אף אחד. אני פשוט... אני לא יכולה להישאר בעיירה הדפוקה הזאת עוד שנייה יותר. אני הולכת למצוא את אימא.”
 
שנאתי את זה. את איך שהאזכור של אימא שלי גרם לפניה של סבתא שלי להתכווץ ביגון.
 
“מה זאת אומרת?”
 
“זאת אומרת שאני עוזבת.”
 
יד זקנה נשלחה לתפוס בזרועי. “אבל טקס הסיום ממש בחודש הבא. את חייבת לנאום את הנאום שלך. ללכת על הבמה עם הכובע והגלימה שלך. מעולם לא ראיתי מישהי מתרגשת כל־כך ממשהו בכל חיי. עכשיו את פשוט מתכוונת לעזוב? אם את לא יכולה לבטוח בי, את לא יכולה לבטוח באף אחד. ספרי לי מה קרה הלילה. יצאת מכאן שמחה כמו חרגול על גבעול, ועכשיו את לא עושה כלום חוץ מלפחד נורא.”
 
כשדמעות זולגות על לחיי המלוכלכות, אילצתי את עצמי להביט באישה שהייתה הכול עבורי. “את האדם היחיד שאני יכולה לבטוח בו, סבתא. בגלל זה אני חייבת ללכת. בואי נשאיר את זה ככה.”
 
צער חרץ תלמים בפניה הקשישות של סבתא שלי. “ריינה, אני לא אתן לך פשוט לצאת מכאן ככה.”
 
היא הושיטה יד וניגבה דמעה מתחת לעיניי. היא הטתה ברכות את ראשה הצידה, ואותו חיוך עדין שהיה לה כשהיא צפתה בי לפחות מיליון פעם, התגנב לזווית הפה שלה. “שלעולם לא תשכחי, אם את לא צוחקת, את בוכה. עכשיו, איזה מאלה את מעדיפה לעשות?” היא עצרה, ולא הצלחתי לענות לה. “תנגבי את הדמעות האלה, ובואי נחשוב על פתרון. בדיוק כמו שאנחנו עושות תמיד.”
 
עצבות גאתה כמו ישות בפני עצמה בחדר הקטנטן. אובדן. חרטה. כמו ההד של כל נשימת עידוד שסבתא שלי אי פעם לחשה באוזניי. “אני לא יכולה להישאר כאן, סבתא. בבקשה אל תבקשי שאישאר.”
 
סבתא שלי נרתעה מהתחינה הזו. התכופפתי במהירות כדי לנשק את לחיה בנשיקה ממושכת, שואפת את ניחוח הווניל והסוכר הנוכח תמיד, נועצת אותו בזיכרון.
 
משכתי את המזוודה שלי מהמיטה ופניתי אל הדלת.
 
סבתא הושיטה אליי יד מתחננת, קצות אצבעותיה מברישים לי את הזרוע, “ריינה, אל תלכי. בבקשה, אל תעזבי אותי ככה. שום דבר הוא לא כל-כך גרוע עד שאני לא אבין. עד שלא נצליח לתקן.”
 
לא האטתי. לא עניתי.
 
ברחתי.
 
ולא הבטתי לאחור.

המלצות נוספות