ויז'ן 1 - מבט כפול
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ויז'ן 1 - מבט כפול
מכר
מאות
עותקים
ויז'ן 1 - מבט כפול
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

ויז'ן 1 - מבט כפול

3.7 כוכבים (34 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    ניתן לרכישה גם במארז

    תקציר

    לכל דבר יש מחיר, ומחירה של האמת הוא הגבוה מכולם. 
     
    לעדן יש תוכנית מוכנה לחמש השנים הבאות. בעוד שלושה חודשים היא תיפרד לשלום מלוס אנג׳לס ותשוב לעיר הולדתה בצפון־מערב ארצות הברית כדי ללמוד רפואה. שום דבר לא יעמוד בדרכה.
    שום דבר – מלבד הבלתי אפשרי.
     
    פגישה, מקרית לכאורה, עם זרה שנראית בדיוק כמוה משנה את חייה באופן שלא יכלה להעלות בדעתה, הורסת את עולמה המוכר ומנפצת את כל הידוע לה על עברה.
    הדבר הקבוע היחיד בעולמה הקורס הוא ליאם רורק, גבר שיצריו האפלים עוצמתיים לא פחות מהעדינות שהוא מרעיף עליה. אבל ליאם אינו רק אומן ומאסטר בחדר המיטות – הוא גם אומן השקרים.
     
    חשיפת האמת עלולה לגבות מעדן את חייה.
    את משפחתה.
    את אהבתה.
    אך יש דברים שראוי למות למענם.
     
    מבט כפול הוא רומן מתח אפל. לפני שתצאו להרפתקה סוחפת עם ליאם ועדן, הביאו בחשבון שהעלילה תכניס אתכם לעולם הכולל בדס"מ, פעילות עבריינית, החלטות מפוקפקות, אלימות וסקס. 
     
    ״הספר מספק עלילה סבוכה, סקסית, מרגשת, עוצרת נשימה ולגמרי פנטסטית. הרגשנו כאילו עצרנו את הנשימה עד העמוד האחרון!״ TotallyBooked Blog
     
    ״אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי זה זמן רב.״ Between the Bookends
     
    "מבט כפול" של ל.מ. הולרן הוא ללא תחרות הרומן האפל המדהים ביותר שקראתי מעודי (מעודי!!!)״ Spellbound Stories
     
    ״כתיבה חכמה, ראויה, עלילה מותחת וגיבורים נפלאים – עוד ספר נפלא פרי עטה של ל.מ. הולרן.״ BJ’s Book Blog
     
    ״ספר מתח אפל וארוטי שהשאיר אותי בלי אוויר... כל כך ממכר שלא הנחתי אותו מידיי."Beyond the Covers Blog

    פרק ראשון

    הערת המחברת
     
    מבט כפול הוא רומן מתח רומנטי אפל. לפני שאתם שוקעים בסיפורם של עדן וליאם, אני מבקשת שתתייחסו לאזהרת התוכן
    הבאה:
    רומן זה מכיל נושאים שעלולים לפגוע בחלק מהקוראים, ביניהם BDSM , פעילות פלילית, הסכמה מפוקפקת, אלימות, עינויים ותיאורי מין בוטים.
    הספר מתאים לקוראים מעל גיל 18 .
     
     
     
     
    פרק 1
     
     
    עכשיו
     
    ביום הולדתי השמונה־עשר הוריי גילו לי שאני בת מאומצת. זה לא היה חידוש בשבילי; מצאתי את המסמכים ארבע שנים קודם לכן. העמדתי פני המומה במקום להודות שפרצתי את מנעול השידה של אבי. הייתי אומרת שהייתי די משכנעת.
     
    אמרתי להם שזה לא משנה, שלא הייתי יכולה לבקש לעצמי הורים טובים יותר. הוספתי ואמרתי שכן, אני סולחת להם שלא סיפרו לי מוקדם יותר. ושלא, אין לי שום עניין באיתור הוריי הביולוגיים. כל הדברים האלה היו אמת.
     
    אימי חשה הקלה גדולה כל כך שמיד פרצה בבכי, התנפלה עליי על הספה והצמידה אותי לחזהּ השופע כאילו חזרתי להיות בת חמש. הרגע ההוא — כשאני חנוקה מאהבתה ואבי מתבונן בנו בחיוך מרוצה קטן כשעל פניו הבעה רצינית — היה מושלם.
     
    האם אני חושבת שעובדת היותי מאומצת היא שהובילה אותי לרגע זה בזמן?
     
    לא באמת.
     
    אם כי למען האמת, שום דבר מכל מה שקרה לא היה מתאפשר לו הדברים היו מתגלגלים אחרת.
     
    לפעמים אני תוהה איך היו נראים חיי לו אומצתי על־ידי זוג אחר. זוג אוהב פחות, כן פחות, טוב פחות. נניח, אם שהייתה מלמדת אותי להתבייש בגופי, או לחילופין להשתמש בו כדי להשיג את מה שאני רוצה. או אב שהיה מכה אותי, או שתיין או בוגד באימי, או מלמד אותי שאסור לי, שאני לא יכולה, שיש דברים שהם בלתי אפשריים בשבילי, ולא את כל הדברים שאבי לימד אותי בפועל — שבעזרת עבודה קשה, חריצות והכרת תודה שום דבר לא יהיה מחוץ להישג ידי.
     
    שום דבר.
     
    כאן, בחשכה, בניסיון להתעלם מהכאב, אני נזכרת
    לעיתים קרובות ביום ההוא עם הוריי על הספה. הרגע שבו חיי שינו את מסלולם לנצח. אני זוכרת כיצד השיער על עורפי סמר כשהרוח נשבה מבעד לחלון הקרוב. את ריח בושם הלבנדר של אימי. את החספוס של בד כריות הספה על עורי החשוף.
     
    אני זוכרת איך זה היה להיות בת שמונה־עשרה, נטולת מורא ועם בטן מלאה חלומות. התחושה הממלאת של אפשרויות בלתי מוגבלות. הרעב לעבודה והישגים.
     
    הייתי צריכה להקשיב לאזהרותיהם.
     
    כשאימי הפסיקה לבכות באותו יום, סיפרתי להם על התוכניות שרקמתי. לא הייתה לי שום כוונה להישאר בעיירה שכוחת האל שלנו באורגון, שם אבי היה חשמלאי ואימי מורה בבית ספר יסודי. לא הייתה לי שום כוונה ללמוד באוניברסיטה ציבורית, על אף ששתי אוניברסיטאות כאלה הציעו לי תמריצים מפתים.
     
    בדיוק כמו שהם לימדו אותי, יצאתי לבקש את מה שרציתי. עבדתי קשה והשגתי את מה שרציתי. בגאווה לא מוסתרת, סיפרתי להם שאלך ללמוד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס בעזרת הלוואות סטודנטים ומלגות חלקיות. הצעד הראשון והגדול ביותר בדרכי לבית הספר לרפואה.
     
    בטעות חשבתי שהשתיקה שלהם נובעת משמחה, ושהפחד בעיניהם ומילות האזהרה שלהם נובעים מחששות הוריים רגילים.
     
    אחרי הכול, מה כבר ידעתי?
     
    מה היו הסיכויים?
     
    בעולם שיש בו מיליארדי אנשים, ובעיר שחיים בה מיליונים, ההסתברות שאמצא את אלכסיס שארפ שאפה לאפס.
     
    ובכל זאת, מצאנו זו את זו.
     
    אלכסיס אמרה שזה הגורל — שהמזל הפגיש בינינו. ואני האמנתי לה, למרות סגידתי הגדולה למדע ולהיגיון. אני עדיין מאמינה. זה נורא פשוט, אין הסבר אחר.
     
    המפגש איתה היה קסום להפליא.
     
    ומבחינתי, תחילתו של הקץ.

    עוד על הספר

    ניתן לרכישה גם במארז

    ויז'ן 1 - מבט כפול ל.מ. הולרן
    הערת המחברת
     
    מבט כפול הוא רומן מתח רומנטי אפל. לפני שאתם שוקעים בסיפורם של עדן וליאם, אני מבקשת שתתייחסו לאזהרת התוכן
    הבאה:
    רומן זה מכיל נושאים שעלולים לפגוע בחלק מהקוראים, ביניהם BDSM , פעילות פלילית, הסכמה מפוקפקת, אלימות, עינויים ותיאורי מין בוטים.
    הספר מתאים לקוראים מעל גיל 18 .
     
     
     
     
    פרק 1
     
     
    עכשיו
     
    ביום הולדתי השמונה־עשר הוריי גילו לי שאני בת מאומצת. זה לא היה חידוש בשבילי; מצאתי את המסמכים ארבע שנים קודם לכן. העמדתי פני המומה במקום להודות שפרצתי את מנעול השידה של אבי. הייתי אומרת שהייתי די משכנעת.
     
    אמרתי להם שזה לא משנה, שלא הייתי יכולה לבקש לעצמי הורים טובים יותר. הוספתי ואמרתי שכן, אני סולחת להם שלא סיפרו לי מוקדם יותר. ושלא, אין לי שום עניין באיתור הוריי הביולוגיים. כל הדברים האלה היו אמת.
     
    אימי חשה הקלה גדולה כל כך שמיד פרצה בבכי, התנפלה עליי על הספה והצמידה אותי לחזהּ השופע כאילו חזרתי להיות בת חמש. הרגע ההוא — כשאני חנוקה מאהבתה ואבי מתבונן בנו בחיוך מרוצה קטן כשעל פניו הבעה רצינית — היה מושלם.
     
    האם אני חושבת שעובדת היותי מאומצת היא שהובילה אותי לרגע זה בזמן?
     
    לא באמת.
     
    אם כי למען האמת, שום דבר מכל מה שקרה לא היה מתאפשר לו הדברים היו מתגלגלים אחרת.
     
    לפעמים אני תוהה איך היו נראים חיי לו אומצתי על־ידי זוג אחר. זוג אוהב פחות, כן פחות, טוב פחות. נניח, אם שהייתה מלמדת אותי להתבייש בגופי, או לחילופין להשתמש בו כדי להשיג את מה שאני רוצה. או אב שהיה מכה אותי, או שתיין או בוגד באימי, או מלמד אותי שאסור לי, שאני לא יכולה, שיש דברים שהם בלתי אפשריים בשבילי, ולא את כל הדברים שאבי לימד אותי בפועל — שבעזרת עבודה קשה, חריצות והכרת תודה שום דבר לא יהיה מחוץ להישג ידי.
     
    שום דבר.
     
    כאן, בחשכה, בניסיון להתעלם מהכאב, אני נזכרת
    לעיתים קרובות ביום ההוא עם הוריי על הספה. הרגע שבו חיי שינו את מסלולם לנצח. אני זוכרת כיצד השיער על עורפי סמר כשהרוח נשבה מבעד לחלון הקרוב. את ריח בושם הלבנדר של אימי. את החספוס של בד כריות הספה על עורי החשוף.
     
    אני זוכרת איך זה היה להיות בת שמונה־עשרה, נטולת מורא ועם בטן מלאה חלומות. התחושה הממלאת של אפשרויות בלתי מוגבלות. הרעב לעבודה והישגים.
     
    הייתי צריכה להקשיב לאזהרותיהם.
     
    כשאימי הפסיקה לבכות באותו יום, סיפרתי להם על התוכניות שרקמתי. לא הייתה לי שום כוונה להישאר בעיירה שכוחת האל שלנו באורגון, שם אבי היה חשמלאי ואימי מורה בבית ספר יסודי. לא הייתה לי שום כוונה ללמוד באוניברסיטה ציבורית, על אף ששתי אוניברסיטאות כאלה הציעו לי תמריצים מפתים.
     
    בדיוק כמו שהם לימדו אותי, יצאתי לבקש את מה שרציתי. עבדתי קשה והשגתי את מה שרציתי. בגאווה לא מוסתרת, סיפרתי להם שאלך ללמוד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס בעזרת הלוואות סטודנטים ומלגות חלקיות. הצעד הראשון והגדול ביותר בדרכי לבית הספר לרפואה.
     
    בטעות חשבתי שהשתיקה שלהם נובעת משמחה, ושהפחד בעיניהם ומילות האזהרה שלהם נובעים מחששות הוריים רגילים.
     
    אחרי הכול, מה כבר ידעתי?
     
    מה היו הסיכויים?
     
    בעולם שיש בו מיליארדי אנשים, ובעיר שחיים בה מיליונים, ההסתברות שאמצא את אלכסיס שארפ שאפה לאפס.
     
    ובכל זאת, מצאנו זו את זו.
     
    אלכסיס אמרה שזה הגורל — שהמזל הפגיש בינינו. ואני האמנתי לה, למרות סגידתי הגדולה למדע ולהיגיון. אני עדיין מאמינה. זה נורא פשוט, אין הסבר אחר.
     
    המפגש איתה היה קסום להפליא.
     
    ומבחינתי, תחילתו של הקץ.