הירח והפרתנון
א
מכאן קרוב הוא הירח
רבים יותר הכוכבים
וגם העיר הסואנת – שקטה.
הירח והפרתנון, הנה הצלחתי לברוא שיממון
זה רק אני והעיר הסואנת
שמכאן היא דממה מסוגננת
אזמין לי זונת צמרת
שאוכל מחר כמו שעון
לרדות בזו העוזרת:
ככה לא עושים ניקיון!
הירח והפרתנון
ריקנות ושיגעון
ומחלה של רדיפה
ואילוזיה
אולי מחר אזיל דמעה
זמן רב זה לא דמעתי
על טיפשותי וטיפשותה של זו שפעם אהבתי
לה יש איש ולי – חזון
לה אהבה
ולי פרתנון
ב
אל פסגת העולם
הם נסעו ובראשם:
חלומות מתוקים,
שלל אורות וצללים –
הם חיפשו את הזוהר.
הם השאירו נשים
וזנחו משפחות
לא הרוע דיבר
וגם לא נוחיות
זו הייתה האילוזיה
אולימפוס
כשהגיעו לשם
הם התחילו לצחוק
זו דלילות האוויר
היא נכנסת לראש ואתה משתגע
כמו כלבים באשפתות
סרטנים בצלחות
מזלות בלי מזלות, יד
כמו דגים בתוך סירות
אריות בלי לביאות
כמו גברים עם חלומות
אין כבר דרך חזרה אי-אפשר לחזור הביתה
בידיים אצבעות וחלום, רק חלום
אולימפוס
ג
גבר אדירים משולל כל רסן
ביום בו נולד התחיל כבר ללכת
בן טיפוחם של הבדידות וההבל
גבר אדירים, גבר אדירים.
גבר אדירים משולל כל רסן
בז לבוראו שהגיע לשפל
על אנושיותו המתפלשת בהבל
גבר אדירים, גבר אדירים.
גבר אדירים משולל כל רסן
הדיר את בוראו כי צר היה לו בשניים
עתה לבדו, שוב אין ערך לגופו
גבר אדירים, גבר אדירים.
גבר אדירים משולל כל רסן
נמצא מת.
ד
גרמי השמים הצניעו הכול
גם את הרוע, גם את הטוב
השיר מצטנע לנוכח יופיו של היקום
אז מילותיו פסקו והעיניים בהו
עבים מניסים אובך קיץ, פתאום
גשם ברכה נספג בקרקע
אז אני האדם מקמט את בדיי ונעלם במכלול העולם
ה
זוכרת, זוכרת שנסענו?
זוכרת, זוכרת שעברנו?
זוכרת, לילה מטורף בירושלים?
זוכרת, רחצנו עירומים בתוך המים?
לא ידענו קור ולא בושה
היינו לבושים באהבה.
זוכרת, זוכרת שצחקנו?
זוכרת, השתכרנו?
זוכרת לילות, כיכרות, גנים ציבוריים?
זוכרת, היינו צעירים.
לא ידענו קור ולא בושה
היינו לבושים באהבה.
ו
כן, כן זה הרגע לו כה חיכינו זמן רב
ידענו צער וסבל, בדידות והבל ואכזבה
עייפנו וגם שבענו מחברת החדר והדממה
הדרך קשה וקודרת ומאוד מאמללת כשאתה לבד
ואתה לבד
ז
רק חשמלית בודדת מפטרלת ברחובות
בלא נהג, בלא בריות – עוד חורקת מסילות
על הכביש המכוניות נוסעות לאיטן
אך ראה הפלא ופלא בלא יד מגע אדם.
בחנויות כלי החשמל – בטלוויזיות פרסומות.
של חנויות עם כלי חשמל וטלוויזיות עם פרסומות.
חיוורות, חיוורות פניה, הו איך שהיא ידעה לרקוד
עתה היא כמו פגר, כמו עיר בלא בריות
ריק הסטודיו ונעדר קול פסנתר, זיעת רוקד.
על הקיר תלויה תמונה – תפארת עברה – עדות
חיוורות, חיוורות פניה, הו איך שהיא ידעה לרקוד.
עתה היא כמו פגר, כמו עיר בלא בריות
ח
מאוחר מדי לברים
וסגור בית הקפה
זה רק אני בחוץ
ואת פרצופה שכחתי
מאוחר מדי לברים
וסגור בית הקפה
כקש נהדף בסלמה
אין לי במה להיאחז
מהצהריים אני שותה
לו לפחות היה בי פרצופה
אז הייתי בה הוזה
מאוחר מדי לברים
וסגור בית הקפה
זה רק אני בחוץ בוכה.
ט
נחלים, נחלים
את הארץ חורצים
מי לים, מי אי שם
מתאדה ונדם
לעתים נפגשים
ולעתים מתאחדים
אך לרוב נפרדים והולכים
והים, הו הים אולי זה הוא הגן
שפעם מזמן גורשנו משם
הו, אז אם נפרדים וגם אם מתאדים
אז בים כן בים מתאחדים
י
עוד לילה מאלה שלא נגמרים
עוד לילה, ליל שימורים
השכנים כבר כיבו את האור
מחר הם מוקדם קמים
מתי יאיר היום, לגאלני מייסוריי
ממני גדול אויביי – מלילה זה כבר לי די
הפרוצות, הן כבר לא מקבלות
בחוץ יש רק פחים ושממה
חשבתי כבר על הכול
נותר לי רק לשתוק ולסבול
יא
עכשיו נחלום ביחד
נזכור תקווה
היינו דלת מהאושר
אבל ניחא
עכשיו בהבל עסקינן
לה אהוב ולי רודן
בחוץ יורד עוד גשם
רומן היה ענן
בצ'יק יניס אותו הקיץ
בבום יחזיר הקור
וכך נזקין בינתיים
ובחלום הכול יחזור
יב
זו שידעה לבגוד בי, תדע גם לבגוד בך
בחיפוש שלה אחר האושר, היא איבדה את שפיותה
תמיד יש יותר טוב,
מה שעכשיו זה דרקון – מה שמחר זו מלוכה
מה שעכשיו מלוכה, מחר זה דרקון
עיניה רצות תרות
עת היא חבוקה בך – אולי יעבור ברחוב זה שיגאל אותה
בגידה אחר בגידה
דרקון אחר דרקון
אלף נסיכים לא ישביעו אותה, זו לא אישה זו סכנה
יג
ריקוד אחרון, ריקוד אחרון, ריקוד אחרון ודי
היה לנו טוב אך לכל טוב יש סוף
אז ריקוד אחרון ודי
בואו גופות נאגוד
עד שלבנו יהיה אחד
נפסע עם הקצב ועם הטון
זה מותר זה ריקוד אחרון
ריקוד אחרון, ריקוד אחרון, ריקוד אחרון ודי
היה לנו טוב אך לכל טוב יש סוף
אז ריקוד אחרון ודי
בואו נזייף אהבה
לשון שפתיים בעלטה
נפסע עם הקצב ועם הטון
זה מותר, זה ריקוד אחרון