סופת חול עומדת להגיע
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סופת חול עומדת להגיע

סופת חול עומדת להגיע

עוד על הספר

  • הוצאה: מנדלי, ינשוף
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 336 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 36 דק'

יצחק בן נר

יצחק בן-נר (נולד ב-3 ביולי 1937) הוא סופר, עיתונאי, מחזאי, מבקר סרטים ושדרן רדיו ישראלי.

בן נר החל את דרכו ככותב בעיתוני ילדים כבר בגיל 14. אבל ספרו הראשון לילדים, "בעקבות מבעיר השדות", נדפס רק בשנת 1966, לאחר שהופיע ב"דבר לילדים", כסיפור בהמשכים. הספר יצא במהדורה מחודשת בשנת 1980.
בן-נר עבד שנים רבות כעורך ומגיש בגלי צה"ל. יזם וערך את המוסף הסאטירי "דבר אחר" בעתון "דבר" וכתב גם ב"הארץ", ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". כמו כן ערך והגיש תוכניות בטלוויזיה על ענייני קולנוע.
ממחזותיו: "ניקול" (ב"הבימה"), "דוד אוגוסט" (מונודרמה), "ארץ רחוקה", "תעתועון" (מונודרמה, "הקאמרי", פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו), "בוקר של שוטים" (מונודרמה, תיאטרון בית ליסין, פרס שני בפסטיבל תיאטרונטו), "אורי מורי" (הקאמרי), "ככה אני פאם-פטאל" (פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו).
בן נר זכה למספר פרסים ספרותיים, בהם פרס רמת גן, פרס עגנון, פרס ברנשטיין ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mwfd7shy

תקציר

יועצת טיפולית במושב נידח בדרום, ניצבת חסרת-אונים אל מול סיפורה של נערה על התעללות מינית. שתי אחיות, שאחת מהן חזרה בתשובה - והפסנתר המחבר והמפריד בין שתיהן. נער אתיופי שנרצח בדיסקוטק בידי נער רוסי. חתן וכלה יגעים במלון עלוב, בירח הדבש האפור שלהם בפלמה דה-מיורקה, והאסון הקרוב, המרחף מעליהם. קבוצת צעירים בשיינקין של ימינו מחפשים את עצמם, בצחוק ובדמעות, ובזעם ודרך האבסורד, ומוצאים מחדש את זולתם. די. ג`יי. של חתונות ממחישה את כוחה על קהל החוגגים. מוסיקאי צעיר מצטרף ללהקתו האתנית של מוסיקאי זקן ונערץ, נהג מונית חוטף לקטור של תחרות סיפורים בה לא זכה. צעיר נפחד קולט נקישות-איתות של צעירה במצוקה, מעבר לקיר חדרו, עמוק לתוך הלילה. בנות ובני שלושים, פלוס-מינוס, כותבים על עצמם ועל שכמותם, בגוף ראשון ובגוף שלישי. הם כותבים על החיים, כאן ועכשיו, כפי שהם רואים אותם, בדרך שבה הם מחפשים בהם את עצמם ואת הזולת, בדרך שבה הם חשים וסופגים אותם, מבעד לשמחות ולכאבים, בין האהבות והשנאות, מעבר לבדידות, לגעגוע, לטירוף ולחרדות, עד להתפכחות או לכליון. הם יודעים, כל אחד בדרכו, לספר סיפור - מרתק, משעשע, מטריד, מרגש. 23 מספרות ומספרים צעירים, 60 סיפורים קצרים וקצרים פחות. קולות חדשים ומרתקים בכתיבה הצעירה ובהוויה היוצרת של ישראל, 2005. קיראו אותם, רישמו בזכרונכם את שמותיהם של אלה מהם שאהבתם. עוד תפגשו אותם בעתיד. יצחק בן-נר, יליד 1937, הוא סופר, מחזאי, תסריטאי, עתונאי ומבקר, הנמנה על הקו הראשון של יוצרי הפרוזה הישראלית העכשווית. מספריו: "האיש משם", "שקיעה כפרית", "אחרי הגשם", ""ארץ רחוקה", "פרוטוקול", "מלאכים באים", "תעתועון", "בוקר של שוטים", "דובים ויער", "מיתחם אויב" ו"עיר מקלט". ערך והגיש תוכניות רבות בגלי צה"ל ובטלוויזיה והיה עורכו הראשון של המוסף הסאטירי "דבר אחר". סרטים שנוצרו לפי ספריו וסיפוריו: "רומן בהמשכים", "משחקים בחורף", "עתליה", "מיתחם אויב". הצגות: "ניקול", "דוד אוגוסט", "תעתועון" (פרס ראשון "תאטרונטו"), "ארץ רחוקה", "בוקר של שוטים" (פרס שני "תאטרונטו"), "אורי מורי" ו"ככה אני פאם-פאטאל" (פרס ראשון "תאטרונטו"). סיפוריו של בן-נר תורגמו והופיע בארה"ב, בריטניה, צרפת, יפאן, רוסיה, גרמניה, איטליה, מקסיקו ועוד. בן-נר הוא זוכה פרס ירושלים ע"ש עגנון לספרות, פרס ברנשטיין ופרס רמת-גן לספרות. הכותבים והסיפורים שבחר לקובץ זה הם פרי עיסוקו בשנים האחרונות כמנחה מבוקש של סדנאות לכתיבה יצירתית.

פרק ראשון

ארווין / אייל משה


שתיים בצהרים. רק התעוררתי. אין חלב לקפה והמקרר ריק. רק שישייה של גולדסטאר שקניתי אתמול.
"אלכוהוליסט", אני אומר בקול, לוקח בירה ופותח אותה מעל הכיור. ההדף מהפיצוץ מעיף אותי עד הסלון.
אני פותח את העיניים ורואה אותו מולי, עומד ומנער את האבק מבגדיו. גבוה, לבוש בחליפה שחורה עם טריקו וי לבנה מתחת, מרכיב משקפי-שמש ומסריח כולו מבירה.
"חשבתי שלא אצא משם אף פעם", הוא אומר ומסתכל עלי. "מה קורה אתך? שתיים בצהרים, כבר בירה?"
"מה אתה? מי אתה? אתה שד?", אני ממלמל.
"אתה יכול לקרוא לי ארווין", הוא צוחק.
"בגולדסטאר?"
"אילוצים. אף אחד כבר לא קונה היום מנורות". אני מכריח את עצמי להתעשת. שנים אני מחכה לרגע הזה. שנים שאני שוכב במיטה עם עיניים עצומות וחושב מה אני אגיד לו, כשאפגוש אותו; משנן בראש את שלוש-הבקשות שלי.
"תקשיב, חבל לבזבז מילים. המשאלות שלי הן: אחת, שלא יהיו יותר מלחמות בעולם, שתיים, שימצאו תרופה למחלת הסרטן, ושלוש, אני רוצה מיליון דולר".
"גם אני. נו, אז מה?". הוא מתיישב לידי. "יש לך שלוש, אבל לא משאלות: אתה יכול לחזור לשלוש נקודות-זמן בחיים שלך ולשנות אותן, אבל לא יותר מזה".
"אה", אני מתאכזב. "צריך לחשוב על זה".
"תחשוב", הוא מדליק סיגריה, "יש לך משהו לשתות, בינתיים?"
שתינו קפה בלי חלב ואחר-כך אמרתי:
"ככה: אחת. 1988, שבוע אחרי הבר-מצווה שלי, אבא שלי הלך להיבדק וגילו לו סרטן והוא מת.
"אני רוצה שיגלו לו אולקוס.
"שתיים. 1994 קורס טייס, צ'ק-חמש, הטיסה השלישית, נחתתי עם האף למטה וכמעט התרסקנו והעיפו אותי. אני רוצה שבנחיתה יהיה האף של הפייפר קצת יותר למעלה.
"ושלוש. 1999, בחורף, מאיה ואני הלכנו לראות דירה ביחד בחיפה ובעלת הבית שאלה אותנו אם אנחנו לוקחים. מאיה אמרה 'כן' ואני אמרתי 'לא', וחודש אחר-כך נפרדנו. אני רוצה את הדירה".
"טוב", הוא קם, "תעצום עיניים". אני עוצם עיניים. הבן-זונה מתיישב לידי פתאום ומתחיל ללטף לי את השיער.
"ארווין, בן אדם, מה קורה איתך?" אני קם.
"לא, אני, פשוט, הייתי בפנים כל-כך הרבה זמן. אני חרמן..."
"תשכח מזה, יא מגעיל".
"טוב, אני מצטער. נו, תשב, תעצום עיניים". הוא קם ומתרחק ממני.
"ואז מה?", אני שואל.
"זה מתעדכן אוטומטית. יש לנו תוכנה חדשה, עכשיו. אתה לא תאמין כמה עבודה היא חוסכת לנו".
"ואתה מבטיח שלא.." .
"מבטיח".
"מבטיח מבטיח?"
"מבטיח מבטיח".
אני עוצם עיניים.

"עכשיו תפתח", הוא אומר. אני פוקח עיניים. ארווין נעלם, מה? חלמתי את כל זה עכשיו?
"אלכוהוליסט", אני אומר שוב בקול, כשלפתע הטלפון שלי מצפצף. יש לי שלוש הודעות.
ההודעה הראשונה ממאיה: "נחמד מאד שאתה מטייל בתל-אביב, אבל שלא תשכח לחזור לחיפה עד ארבע, כי צריך לקחת את הקטנה מהגן".
ההודעה השנייה ממפקד הטייסת שלי: "תגיע מחר בשבע בבוקר לחצרים, כי משהו מתבשל ומפקד החייל הורה לנו להקפיץ את כל הטייסים".
ההודעה השלישית מאבא שלי: "בשבת לאמא שלך ולי יש יום-נישואים שלושים. הולכים למסעדה וכל האחים שלך באים. אז תבואו גם ותביא איתך, אם אתה יכול, מלוקס.
אני זורק את הטלפון, רץ למקרר ופותח את כל הגולדסטאר. אלוהים, מה עשיתי?
"ארווין", אני צועק, "אני לא יודע להטיס אֶף שש-עשרה... ארווין, יש לי ילדה בת שלוש... ארווין, יש לי אבא עכשיו? שש-עשרה שנה לא היה לי אבא. מה עושים עכשיו עם אבא?... ארווין, תחזור!... ארוווווווויייייייןןןןןןן!!!! "

יצחק בן נר

יצחק בן-נר (נולד ב-3 ביולי 1937) הוא סופר, עיתונאי, מחזאי, מבקר סרטים ושדרן רדיו ישראלי.

בן נר החל את דרכו ככותב בעיתוני ילדים כבר בגיל 14. אבל ספרו הראשון לילדים, "בעקבות מבעיר השדות", נדפס רק בשנת 1966, לאחר שהופיע ב"דבר לילדים", כסיפור בהמשכים. הספר יצא במהדורה מחודשת בשנת 1980.
בן-נר עבד שנים רבות כעורך ומגיש בגלי צה"ל. יזם וערך את המוסף הסאטירי "דבר אחר" בעתון "דבר" וכתב גם ב"הארץ", ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". כמו כן ערך והגיש תוכניות בטלוויזיה על ענייני קולנוע.
ממחזותיו: "ניקול" (ב"הבימה"), "דוד אוגוסט" (מונודרמה), "ארץ רחוקה", "תעתועון" (מונודרמה, "הקאמרי", פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו), "בוקר של שוטים" (מונודרמה, תיאטרון בית ליסין, פרס שני בפסטיבל תיאטרונטו), "אורי מורי" (הקאמרי), "ככה אני פאם-פטאל" (פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו).
בן נר זכה למספר פרסים ספרותיים, בהם פרס רמת גן, פרס עגנון, פרס ברנשטיין ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mwfd7shy

עוד על הספר

  • הוצאה: מנדלי, ינשוף
  • תאריך הוצאה: 2005
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 336 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 36 דק'
סופת חול עומדת להגיע יצחק בן נר

ארווין / אייל משה


שתיים בצהרים. רק התעוררתי. אין חלב לקפה והמקרר ריק. רק שישייה של גולדסטאר שקניתי אתמול.
"אלכוהוליסט", אני אומר בקול, לוקח בירה ופותח אותה מעל הכיור. ההדף מהפיצוץ מעיף אותי עד הסלון.
אני פותח את העיניים ורואה אותו מולי, עומד ומנער את האבק מבגדיו. גבוה, לבוש בחליפה שחורה עם טריקו וי לבנה מתחת, מרכיב משקפי-שמש ומסריח כולו מבירה.
"חשבתי שלא אצא משם אף פעם", הוא אומר ומסתכל עלי. "מה קורה אתך? שתיים בצהרים, כבר בירה?"
"מה אתה? מי אתה? אתה שד?", אני ממלמל.
"אתה יכול לקרוא לי ארווין", הוא צוחק.
"בגולדסטאר?"
"אילוצים. אף אחד כבר לא קונה היום מנורות". אני מכריח את עצמי להתעשת. שנים אני מחכה לרגע הזה. שנים שאני שוכב במיטה עם עיניים עצומות וחושב מה אני אגיד לו, כשאפגוש אותו; משנן בראש את שלוש-הבקשות שלי.
"תקשיב, חבל לבזבז מילים. המשאלות שלי הן: אחת, שלא יהיו יותר מלחמות בעולם, שתיים, שימצאו תרופה למחלת הסרטן, ושלוש, אני רוצה מיליון דולר".
"גם אני. נו, אז מה?". הוא מתיישב לידי. "יש לך שלוש, אבל לא משאלות: אתה יכול לחזור לשלוש נקודות-זמן בחיים שלך ולשנות אותן, אבל לא יותר מזה".
"אה", אני מתאכזב. "צריך לחשוב על זה".
"תחשוב", הוא מדליק סיגריה, "יש לך משהו לשתות, בינתיים?"
שתינו קפה בלי חלב ואחר-כך אמרתי:
"ככה: אחת. 1988, שבוע אחרי הבר-מצווה שלי, אבא שלי הלך להיבדק וגילו לו סרטן והוא מת.
"אני רוצה שיגלו לו אולקוס.
"שתיים. 1994 קורס טייס, צ'ק-חמש, הטיסה השלישית, נחתתי עם האף למטה וכמעט התרסקנו והעיפו אותי. אני רוצה שבנחיתה יהיה האף של הפייפר קצת יותר למעלה.
"ושלוש. 1999, בחורף, מאיה ואני הלכנו לראות דירה ביחד בחיפה ובעלת הבית שאלה אותנו אם אנחנו לוקחים. מאיה אמרה 'כן' ואני אמרתי 'לא', וחודש אחר-כך נפרדנו. אני רוצה את הדירה".
"טוב", הוא קם, "תעצום עיניים". אני עוצם עיניים. הבן-זונה מתיישב לידי פתאום ומתחיל ללטף לי את השיער.
"ארווין, בן אדם, מה קורה איתך?" אני קם.
"לא, אני, פשוט, הייתי בפנים כל-כך הרבה זמן. אני חרמן..."
"תשכח מזה, יא מגעיל".
"טוב, אני מצטער. נו, תשב, תעצום עיניים". הוא קם ומתרחק ממני.
"ואז מה?", אני שואל.
"זה מתעדכן אוטומטית. יש לנו תוכנה חדשה, עכשיו. אתה לא תאמין כמה עבודה היא חוסכת לנו".
"ואתה מבטיח שלא.." .
"מבטיח".
"מבטיח מבטיח?"
"מבטיח מבטיח".
אני עוצם עיניים.

"עכשיו תפתח", הוא אומר. אני פוקח עיניים. ארווין נעלם, מה? חלמתי את כל זה עכשיו?
"אלכוהוליסט", אני אומר שוב בקול, כשלפתע הטלפון שלי מצפצף. יש לי שלוש הודעות.
ההודעה הראשונה ממאיה: "נחמד מאד שאתה מטייל בתל-אביב, אבל שלא תשכח לחזור לחיפה עד ארבע, כי צריך לקחת את הקטנה מהגן".
ההודעה השנייה ממפקד הטייסת שלי: "תגיע מחר בשבע בבוקר לחצרים, כי משהו מתבשל ומפקד החייל הורה לנו להקפיץ את כל הטייסים".
ההודעה השלישית מאבא שלי: "בשבת לאמא שלך ולי יש יום-נישואים שלושים. הולכים למסעדה וכל האחים שלך באים. אז תבואו גם ותביא איתך, אם אתה יכול, מלוקס.
אני זורק את הטלפון, רץ למקרר ופותח את כל הגולדסטאר. אלוהים, מה עשיתי?
"ארווין", אני צועק, "אני לא יודע להטיס אֶף שש-עשרה... ארווין, יש לי ילדה בת שלוש... ארווין, יש לי אבא עכשיו? שש-עשרה שנה לא היה לי אבא. מה עושים עכשיו עם אבא?... ארווין, תחזור!... ארוווווווויייייייןןןןןןן!!!! "