ממש אהבתי הרגשתי את המסע של הנרי לאורכו, חששתי וכאבתי ואהבתי איתו לאורך הדרך
ספרות אמיתית. מהתקופה הטרום פורנוגרפית. שאפשר היה לכתוב ולהינות מרומן בלי תיאורים פורנוגרפיים מיותרים
בסה"כ ספר קריאה טוב, שמתאר את הדיכוטומיה שבין חיי הנוחות הנורמליים של בעלי האמצעים ובין הטירוף והשגעון של המלחמה, המתרחשת לא הרחק משם. בקטעים האלה המינגווי במיטבו. כתיבה קולעת, זורמת ומדוייקת. אבל ישנם גם חלקים פחות מעניינים, בעיקר אלה שכוללים דיאלוגים עם בת הזוג שלו. הדיאלוגים האלה טרחניים ומשעממים ודילגתי על רובם. אולי זה מה שהיה מקובל בתחילת המאה העשרים וקצת התיישן עם השנים. בכל מקרה, החלק הזה הוא לא הצד החזק של הסיפור. עדיין, כמכלול, מדובר ביצירה טובה וראויה. לא 5 כוכבים, אבל בהחלט 4.
ככל הנראה יש לי בעיה עם סגנון הכתיבה של המינגווי... אני לא מצליח להתרגש מכתיבתו כמו למשל מעמיתו ג׳ק לונדון.. למקרא התקציר בגב הספר כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. זהו סיפור קורותיו של סגן הנרי, אמריקאי שהתגייס לצבא האיטלקי במהלך מלחמת העולם הראשונה, כמפקד צוות של נהגי אמבולנס. מדוע שאזרח אמריקני יתגייס לצבא האיטלקי כדי להשתתף במלחמה לא לו? בספר אין לכך מענה אבל ממקורות חיצוניים, כמו הציטוט שאתן מויקיפדיה, ניתן להבין שהתשובה טמונה בחייו האישיים של המינגוויי: ״הרקע לרומן הוא ניסיונו האישי של המינגוויי שניסה בתחילת שנת 1918 להתגייס לצבא ארצות הברית, אך נכשל בבדיקות הרפואיות. הוא התגייס לחיל האמבולנסים של ארגון הצלב האדום ועבר לאיטליה. ביומו הראשון בשירות התפוצץ מפעל לייצור תחמושת בפרברי מילאנו. המינגוויי השתתף באיסוף גופות וחלקי גופות, בעיקר של נשים שעבדו במפעל. חרף הניסיון העגום שחווה רצה המינגוויי להתקרב לחזית. הוא נפצע בליל 8 ביולי, כאשר רכב על אופניו לכיוון המפקדה כדי להעביר שוקולד לחיילים. לאחר שנפצע מרסיסי פגז מרגמה בשתי רגליו חילץ קצין איטלקי פצוע משדה הקרב. על כך הוענקה לו מדליית כסף על אומץ לב מטעם ממשלת איטליה״ הסיפור עצמו ובעיקר החלק של נסיגת הצבא האיטלקי מפני הצבא האוסטרי די מעניין מעניין אבל בכללותו הספר סובל לטעמי מעליות ומורדות. חלק מרכזי בספר מוקדש לאהבתם של הנרי וקתרין, אחות אנגלייה יפיפייה שהנרי הכיר בעת שהותו בבית החולים. בניגוד למה שנכתב בתקציר ש״התיאור הכן של האהבה המתפתחת בין סגן הנרי וקתרין ברקלי, על רקע המלחמה הקשוחה, לוהט בעוצמה שאין לה תקדים בספרות המודרנית״, אינני רואה בדיאלוגים האוהבים בין השניים שום דבר מלבד טרחנות לשמה. אלו לטעמי החלקים הכי מעצבנים בספר. ייתכן שאני חוטא להמינגוויי וכך היו נאהבים מדברים אחד לשני בתקופתו אבל בחוויית הקריאה של ימינו ה״קוציניו-פוציניו״ הזה נראה לי כה מלאכותי ומעצבן שזה פגם מבחינתי בחוויית הקריאה ולכן הציון שאני נותן לקלסיקה הזו הוא שלושה כוכבים.
"תמיד הביכו אותי מילים כמו מקודשת, מהוללים, הקרבה, והביטוי הזה — 'לשווא'... מעולם לא ראיתי משהו מקודש, ובדברים המהוללים לא הייתה כל תהילה, וההקרבה הייתה כמו בתי המטבחיים בשיקגו, חוץ מזה שלא עשו דבר עם הבשר, מלבד לקבור אותו".
'הקץ לנשק' שיצא ב-1929 הוא רומן סמי-אוטוביוגרפי בגוף ראשון שמבוסס על חוויותיו של המינגווי בחזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה. סגן פרדריק הנרי הוא חובש אמריקאי שפוגש אחות אנגלייה יפהפייה בשם קתרין ברקלי. חלקיו הראשונים של הרומן, שמחולק לחמישה ספרים, נעים בין תיאורי קרבות למפגשיהם של שני האוהבים. הנרי נפצע מפגז ברגליו - בעודו שותה יין וגבינה כיאה לשירות באיטליה - ברקלי מלווה אותו בבית החולים ואז הוא חוזר לחזית. שני הספרים האחרונים מתארים את בריחתם ואת חייהם המשותפים בשווייץ. בזכות העיבודים הקולנועיים להם זכה הרומן רבים יודעים את סופו, אך לפני כעשור התפרסמה מהדורה מיוחדת שלו שכללה לא פחות מ-47 סיומים שונים שביניהם התחבט המינגווי לפני שבחר בזה שפורסם. לעברית תורגם הספר שלוש פעמים, הפעם האחרונה בידיו של יואב כ"ץ ב-.2005
השפה ההמינגוויית, בבהירות ובחיתוך הכמעט יהירים שלה ("גדמי העצים הזדקרו, השלג נח על התותחים"), לצד דמותו של הנרי הגב-גבר, שנדמית גם היא בלתי חדירה - לכאורה אינה מאפשרת את רמת הפלצות הנדרשת ממוראות המלחמה מחד או התרגשות סנטימנטלית ממערכת היחסים בין האוהבים מאידך, אבל מי שאוהבים את זה יבש יסכימו לטענה שזה הרומן האמריקאי הטוב ביותר שנכתב על מלחמת העולם הראשונה. מכיוון שמהותן המפלצתית של מלחמות אינה משתנה - זה אחד הספרים הטובים על מלחמה בכלל, ועל התשוקה לחיים לצד זהותה של התשוקה הזאת עם ההכרה בסיומם האפשרי בכל רגע.
שרון קנטור
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
שרון קנטור 7 לילות 21/05/2021 לקריאת הסקירה המלאה >1
בסוף הקיץ של אותה שנה גרנו בבית בכפר שצפה אל מעבר לנהר ולמישור, עד להרים. בקרקעית הנהר היו חלוקי נחל וסלעים, יבשים ולבנים משֶמֶש, והמים בערוצים היו צלולים, זריזים וכחולים. חיילים עברו ליד הבית והמשיכו במורד הדרך, והאבק שהעלו הלבין את עלי העצים. גם גזעי העצים היו מאובקים והעלים נשרו מוקדם מאוד באותה שנה, וראינו את הגדודים צועדים לאורך הדרך, את האבק עולה, את העלים מסתחררים ברוח הקלה, נופלים, את החיילים צועדים, ולאחר מכן את הדרך חשופה ולבנה מלבד העלים.
המישור היה עשיר ביבולים; היו בו בוסתנים רבים של עצי פרי ומעבר למישור היו ההרים חומים וחשופים. בהרים היו קרבות ובלילות יכולנו לראות את הבזקי התותחים. בחושך הם נראו כמו ברקים של קיץ, אבל הלילות היו קרירים ולא היתה תחושה של סערה מתקרבת.
לפעמים בחושך שמענו את החיילים צועדים מתחת לחלון ואת התותחים נגררים על-ידי טרקטורים. בלילות היתה תנועה רבה: פרדות בדרכים עם ארגזי תחמושת משני צידי אוכפי המטען שלהן, משאיות אפורות שהובילו חיילים, ומשאיות אחרות עם תאי מִטען מכוסים בברזנט שהתקדמו לאט יותר בצירי התנועה. היו גם תותחים כבדים שנגררו בשעות היום על-ידי טרקטורים, הקנים הארוכים של התותחים הוסוו בענפים ירוקים והטרקטורים כוסו בזמורות ירוקות של גפנים. כשהבטנו צפונה מעבר לעמק יכולנו לראות יער ערמונים ומעבר לו עוד הר על אותה גדה של הנהר. גם על ההר הזה נלחמו, אבל ללא הצלחה, ובסתיו כשבאו הגשמים נשרו כל העלים מעצי הערמון, הענפים היו עירומים, והגזעים שחורים מגשם. גם הכרמים היו דלים וזמורותיהם חשופות, והארץ כולה היתה חומה, רטובה ומתה בסתיו. ערפילים כיסו את הנהר, עננים את ההרים, המשאיות התיזו בוץ על הדרך, והחיילים היו מכוסים בבוץ ורטובים מתחת לשכמיות שלהם. הרובים שלהם היו רטובים, ומתחת לשכמיות היו שני נרתיקי תחמושת מעור בחזית החגור, נרתיקי עור אפורים וכבדים מרוב חפיסות של מחסניות כדורי 6.5 מ"מ דקים וארוכים, שבלטו קדימה מתחת לשכמיות, כך שהחיילים שעברו בדרך צעדו כאילו הם בהריון מזה שישה חודשים.
מכוניות קטנות ואפורות חלפו שם במהירות. בדרך כלל ישב קצין במושב הסמוך לנהג וקצינים נוספים במושב האחורי. הם התיזו אפילו יותר בוץ מהמשאיות, ואם אחד הקצינים מאחור היה קטן מאוד וישב בין שני גנרלים, קטן כל-כך שאי-אפשר היה לראות את פניו אלא רק את קצה שכמייתו ואת גבו הצר, ואם המכונית נסעה מהר במיוחד, קרוב לוודאי שהיה זה המלך. הוא גר באוּדינֶה ונסע בדרך הזאת כמעט מדי יום כדי לראות מה המצב, והמצב היה רע מאוד.
בתחילת החורף באו הגשמים הבלתי-פוסקים ועם הגשמים באה הכולירה. אבל המחלה הודברה ובסופו של דבר רק שבעת אלפים מתו ממנה בצבא.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
