כמעט גירושין בגלל פליטת פה של פקידה
שם פסה"ד: ת"ק (חד') 52575-08-16, נועה קידר שוורץ נ' "בנק יהב לעובדי המדינה"
בית משפט: תביעות קטנות בחדרה
שם השופט: הרשם סגל מוהר
תאריך מתן פסה"ד: 14 באוגוסט 2017
נושא: בנקאות; יחסי בנק–לקוח; חובת הבנק
פקידה בבנק חשפה בפני אדם שאשתו נטלה הלוואה בחשבונה הפרטי. השיחה גרמה לסכסוך חריף בין בני הזוג והגיעה כמעט לגירושין. כעת האישה תובעת פיצויים מהבנק.
אישה הגישה תביעה לפיצוי נגד הבנק שבו ניהלה את חשבונה הפרטי בטענה להפרת פרטיותה. לדבריה, בשיחת טלפון חשפה נציגה מטעם הבנק בפני בעלה של התובעת את העובדה שהיא נטלה הלוואה בחשבונה הפרטי. האישה הסבירה שבעלה, שלא ידע ולא היה אמור לדעת על אודות ההלוואה, הופתע מאוד לשמוע על העניין מנציגת הבנק. היא סיפרה שהוא התקשר אליה מיד לאחר השיחה עם נציגת הבנק ובין השניים נוצר משבר אמון חריף שהגיע לסף גירושין, משבר שאותו הגדירה בכתב התביעה "תחושת בגידה". בתביעתה נגד הבנק טענה האישה שהנציגה שחשפה את ההלוואה הפרה את פרטיותה.
חובת הסודיות הבנקאית
למרבה הפלא, אין חוק מפורש שמסדיר את חובת הסודיות הבנקאית. אלא שעל פי החוק להגנת הפרטיות, התשמ"א–1981, אדם לא רשאי לפגוע בפרטיות זולתו ללא הסכמה. פגיעה בפרטיות מוגדרת בחוק באופנים שונים לרבות "הפרה של חובת סודיות" בעניינים פרטיים שנקבעו בְּהסכם או במשתמע. מטרת חוק הגנת הפרטיות היא להגן על זכותו של כל אדם לפרטיות, ולמנוע מצב שבו פרטיותו הופכת לנחלת הכלל. זוהי זכות המעוגנת גם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בכל הנוגע להפרת חובת הסודיות על ידי בנק באופן שבו מדובר בפגיעה בפרטיות יש כבר פסיקה בנושא. בית המשפט העליון קבע זה מכבר שחובת הסודיות הבנקאית נגזרת מטיב החוזה בין הבנק ללקוח ומאופי מערכת היחסים ביניהם. היות שהלקוח נותן בבנק את אמונו, התאגיד הבנקאי לא רשאי לפרסם לצד שלישי דברים על מצבו הכלכלי של הלקוח או על פעולות שהוא ביצע. במקרה שלנו גם בני זוג הם צד שלישי זה כלפי זה.
בית המשפט קבע: הבנק גרם למשבר האמון בין בני הזוג
בית המשפט התרשם מעדותיהם הכנות ומעומק המשבר שנגרם להם בשל אותה שיחת טלפון עם הנציגה מהבנק. יתרה מזאת בית המשפט אף הכיר בנזק שנגרם לבני הזוג בשל הסכסוך ביניהם.
בפסק הדין נקבע שבכל הנוגע לשיחת הטלפון של נציגת הבנק עם הבעל, מדובר לכל הפחות בטעות של עובדת הבנק. זאת משום שהיא ביקשה לשכנע את הבעל ליטול הלוואה באמצעות שימוש במידע שהיה ברשותה על החשבון הפרטי של אשתו. בית המשפט קבע שמעשיה של נציגת הבנק עלו כדי הפרת חובת סודיות ואין זה משנה אם הסיבה הייתה חוסר תום לב או רשלנות.
הבנק ניסה לטעון שהבעל ידע על החשבון הפרטי של אשתו ואין הוא אחראי לטיב מערכת היחסים של בני הזוג. עורך הדין של הבנק הגדיל לעשות כשטען שהאישה "מאשימה אותנו בכל מה קורה במערכת היחסים בין בני הזוג לפני ואחרי האירוע" והדבר חסר בסיס משפטי. בית המשפט דחה את הדברים בקובעו שהבנק "גרם למשבר האמון המסוים שאירע" ולכן יש לחייב אותו לשאת בתוצאות הסכסוך.
בסופו של דבר החליט בית המשפט לקבל את התביעה נגד הבנק, לפחות בחלקה, בכל הקשור לרשלנות של הפקידה, ולאישה נפסקו פיצויים בסך 15,000 שקלים.
מה אנו למדים מזה?
מעניין לציין שחובת הסודיות הבנקאית לא עוגנה מעולם בחקיקה בישראל וחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א–1981 לא עוסק בה כלל. במצבים שבהם לקוח טוען שהבנק הפר את פרטיותו בפרסום ענייניו הכספיים, בית המשפט בוחן את הסוגיה לפי חוק הגנת הפרטיות או לחלופין לפי עקרון תום הלב הקבוע בחוק החוזים.
נשאלת אפוא השאלה, האם לא הגיעה השעה לעגן את חובת הסודיות הבנקאית בחקיקה מפורשת? ייתכן שהסכסוך בין בני הזוג היה יכול להימנע עם אמירה ברורה של המחוקק בדבר החובות המוטלות על תאגידים בנקאיים מכוח הסודיות שהם מחויבים כלפי לקוחותיהם. צעד זה מתבקש במיוחד לנוכח פערי הכוחות בין הצדדים והנזק שעלול להיגרם אפילו בתום לב. כמו כאן, שיחה שגרתית לכאורה בין נציגת בנק ללקוח הובילה כמעט לפירוק משפחה בישראל.
ברור לכל אחת ואחד מאיתנו שהחוק חייב להגן על הפרטיות הפיננסית שלנו. רוב האנשים קנאים לפרטיותם לכל הפחות בנושאים הכספיים. מכאן אני קורא למחוקק להסדיר את הנושא בחוק, ויפה שעה אחת קודם.
