הקדמה
כולנו, כל בעלי החיים על כדור הארץ, נמצאים פה במסע, מסע חווייתי — החיים שלנו.
ואנחנו אף פעם לא לבד...
העולם הזה מלא ביצורים חיים, מכל מיניי סוגים. לחלקם אנחנו מודעים, ולחלקם לא.
היופי והפלא הגדול בעיני בחיים האלה, הוא שכולנו נמצאים באותו מסע, כולנו צועדים באותו השביל (אם כי, כמובן, לא כולנו באותו שלב במסע..), וכשאחד מאיתנו מתקדם — כולנו עושים צעד קדימה.
כל מי שרגליו אינן מעוגנות חזק בתוך העולם החומרי, מי שויתר על המישור הפיסי בחייו, אינו חי בתוך דואליות, בתוך עולם של שחור ולבן, של הפכים.
אלה, יהיו כל האנרגיות שיש שקוראים להן "אלוהיות", ויש שקוראים להן "אלוהים". בתוכן, האנרגיות שהשבטים הנורדיים, אלה שהביאו את הרונים לעולם, התייחסו אליהן בתור האלים שלהם.
עוד נרחיב בעניין זה, אבל פה המקום להאיר נקודה שאני נתקלת בה הרבה בסדנאות — זה נכון שהרונים התפתחו בתוך דתות פגאניות, שמאמינות בקיומם של אלים רבים. הנורדים האמינו שיש אל לפריון, יש אל למלחמה, ויש אל לשפע. הדתות המונותאיסטיות, כמו היהדות, מאמינות שיש רק אל אחד, וכל אחת מהתכונות האלה הן צד, היבט אחד בפניו של האל היחיד.
שתי הדעות האלה הן קבילות ויש בהן אמת, בדיוק כפי שאפשר להביט על האנשים בכדור ולראות אותם כמו ייצורים נפרדים, ואפשר גם להביט בהם ולחוש, שכולנו בעצם אחד.
המיתולוגיה הנורדית
הכול התחיל עם ימיר (Ymir), הענק הנורדי העשוי קרח.
אין לדעת מהי השנה, אבל כדור הארץ עוד בכלל לא נוצר, וכל מה שיש זה רק קרח, קור, רטיבות ואופל.
בעולם הזה, הקרוי ניפלהיים (Niflheim), ישן לו ימיר בינות לגושי הקרח הענקיים, וכלום, שום דבר, לא היה קיים בילתו.
במקום אחר, רחוק יותר, היתה מוספל (Muspell), ממלכה של אש. שם תוכלו למצוא רק להבות אש מאכלת ותימרות עשן. כלום לא חי במוספל, פרט לענקי האש, שידעו לחיות בינות ללהבות.
אלה היו שני הכוחות הראשוניים, שהמיזוג ביניהם, עתיד להוליד חיים. הקרח והאש, זכר ונקבה, יין ויאנג.
האל הראשון שנוצר, נוצר מהקרח. אל זה היה אביו של אודין, שלימים יהפוך לאל שהוא שליט השמיים והאדמה, וזה שהוריד אל הארץ את הידע של הסמלים הרונים.
אודין, בבחרותו, ויחד עם שני אחיו, הרג את הענק הקדום ימיר וממנו יצר את העולם שבו חיו בני האדם — מידגארד.
הדם של ימיר הפך להיות הים והאגמים. גולגלתו נהייתה שמיכת השמיים שמכסה את הארץ. מוחו נזרק לאוויר והפך לעננים.
אחרי שמידגארד עמדה על תילה, בנו האלים את אסגארד, ביתם של האלים.
ובמרכז מידגארד, העץ יגדראסיל — עץ העולם.
ענפיו צמחו והשתרעו עד מעל אסגארד. ושורשים היו לו שלושה — אחד למידגארד, עולמם של בני האנוש, אחד להל — העולם התחתון, והשלישי, לעולמם של ענקי הכפור, שמתחת למידגארד.
וכך, התפתחו להם החיים של בני האנוש במידגארד, שזורים בסיפורי האלים, אנושיים כמעט כמונו, אוהבים, שונאים, תאבים, לוחמים...
הידע על הסמלים האנרגטיים הרוניים, התקבלו, על פי המיתולוגיה, מאודין.
הוא כפת את עצמו ליגדראסיל, כשראשו כלפי מטה.
במשך תשעה לילות ותשעה ימים, היה אודין קשור לעץ העולם. וביום התשיעי, כשהוא תשוש ורעב, קיבל במתנה מסר — את 24 הסמלים הרונים.
לאחר שקיבל את חוכמת הרונים, על פי המיתולוגיה, יכול היה אודין לרפא ואף להחזיר מהמתים בעזרת סמלי הרונים העוצמתיים.
בהיותו האל הרחום שהיה, הוא מייד מסר את הידע שקיבל, לבני האנוש שתחת חסותו.
וכך בעצם, על פי המיתולוגיה הנורדית העתיקה, הגיעו אלינו הסמלים הנורדים — הרונים..
המיתולוגיה הנורדית מלאה ביצורים נוספים צבעוניים, ובעיקר אנושיים — על יתרונותיהם וחסרונותיהם.
אני מאמינה, שבתרבות עתיקה כמו התרבות הנורדית, האמונה שהאלים אחראיים לנסיבות מקלה על החיים — מפני שזה מאפשר לבן השבט הרגיל לא רק לקוות לטוב, אלא גם לעבוד את האלים — וכך, הוא אינו לחלוטין חסר אונים אל מול כוחות הטבע העצומים.
עם זאת, אני מאמינה שהעולם הצבעוני של האלים אינו מתאר את העולם האנרגטי שסובב אותנו באופן מדוייק, מפני שבזמן שניתן להתייחס לכל תכונה כאל אישיות נפרדת או אל נפרד, להבחין בתדר האנרגטי הייחודי שלה ולייחס לה פנים והיסטוריה, ניתן גם להתייחס לכל מה שיש כאל יישות אחת מרובת פנים ותדרים.
זאת אומרת, שההיכרות של הנורדים העתיקים עם אל המלחמה, אלת הפריון ואל המוות היא הגיונית ומובנת אם כי לו היו מסתכלים טוב יותר היו יכולים להבחין כי כל הדמויות השונות במיתולוגייה שלהם הן פנים שונות של כל אחד מהם, פנים שונות של האלוהים האחד שלנו.
