אורובמבה, פרו, 21 בינואר
אמיליו סנטנה לטש עיניים בעוטפן שעל שולחן המהגוני המוצק – השולחן ששירת את ראש משפחת סנטנה לאורך שבעה דורות. עד לפני שבועיים השתייך השולחן הזה לאחיו. כעת היה שלו.
הוא עדיין היה המום ממותו של ארתורו בתאונת דרכים בכביש המהיר. אך הנכסים העסקיים הרבים של סנטנה לא יכלו לפנות זמן לאבל. לאמיליו, שנזרק לתפקיד המנהיג החדש, היה ים של דברים ללמוד – אך לא מספיק זמן כדי ללמוד אותם. הוא מעולם לא רצה באחריות הזאת. אך כעת היא היתה שלו – לתמיד.
ארתורו היה תמיד זה שטיפל בעניינים. שעה שאמיליו טס ברחבי העולם, מבלה עם כוכבי רוק ויוצא עם נשים זוהרות, ארתורו ניהל את האחוזה המשפחתית באורובמבה, את משרדי החברה בלימה ואת תיק ההשקעות והנכסים בכל העולם שהרכיבו את ההון של משפחת סנטנה. ארתורו היציב והמוכשר תמיד חילץ את אחיו הצעיר והפרוע מצרות. כעת הוא איננו, והמציאות של אובדנו טרם עוכלה.
מאז ההלוויה ותשעת ימי התפילות, אמיליו בילה את רוב זמנו בעיון במסמכים במשרדו הביתי של ארתורו. קבלות, חוזים, תכתובת עסקית. היה מדובר בחומר רב, אך הוא לא מצא שום דבר חריג.
עד עכשיו.
עוטפן המנילה המסומן כ"אישי" נתחב בקצה האחורי של מגרת התיקיות. בפנים מצא אמיליו מכתב רשום שממוען אל ארתורו ושנשלח מטוסון, אריזונה, עשרה חודשים קודם לכן. בתוך המעטפה היה מכתב מקופל, מודפס על נייר לבן פשוט וחתום ביד איתנה אך נשית.
10 במרס
מר סנטנה היקר,
לצערי עלי להודיע לך שאחותי החורגת, קסידי מילר, נפטרה באחד במרס השנה מגידול במוח...
קסידי מתה? איך זה ייתכן? אמיליו לטש עיניים בדף באי-אמון. קסידי היתה כה יפהפייה, כה מלאת חיים ומשובה. קסידי מילר, דוגמנית שיצא לה שם של נערת מסיבות, השתתפה בצילומי אופנה בקוסקו כשאמיליו פגש אותה. אחרי הצילומים הוא הזמין אותה וכמה דוגמניות אחרות לבלות כמה ימים באחוזה באורובמבה. היא העיפה מבט אחד בארתורו וביטלה פרויקט קרוב כדי להישאר איתו. במהלך חמשת השבועות שבילו יחד, אחיו של אמיליו מעולם לא נראה מאושר יותר. פתאום קסידי נעלמה מחייו. אמיליו תהה מדוע, אבל אם ארתורו ידע, הוא לא אמר מילה.
אמיליו כבש את רגשותיו והמשיך לקרוא.
אני יודעת שהחדשות האלו יכו אותך בהלם. קסידי התחננה בפני שלא אספר לך על מחלתה. אבל עכשיו, אחרי מותה, אני מרגישה מחויבת לכתוב לך מסיבה נוספת. בימים האחרונים של חייה ילדה קסידי בן. מכיוון שהוא נולד ב-26 בפברואר, תשעה חודשים אחרי הזמן שבילתה איתך בפרו, יש לי סיבה רבה להאמין שהוא הבן שלך.
דע לך שאני לא כותבת לך כדי לבוא בדרישות בנוגע לעושרך או לירושתך. למעשה, אם תסכים, אני ארצה לגדל את הילד בעצמי. זאק הקטן יזכה לטיפול מסור כאן איתי. הבאתי אותו הביתה ואני אשמח לגדל אותו כבני. עורך-הדין שלי ייעץ לי להודיע לך על לידתו ולבקש ממך רשות לפני שאנקוט צעדים כדי לאמץ אותו.
כרטיס הביקור שלי מצורף. אם לא אשמע ממך, אני אניח שאין לך שום עניין בילד ואמשיך בתהליכי האימוץ.
בכבוד רב,
גרייס צ'נדלר
אמיליו שב וקרא את המכתב. קהות החושים שלו התפוגגה כשהחדשות חלחלו לתוכו. קסידי הלכה לבלי שוב. אך לארתורו יש בן – בן שהוא שמר בסוד. למה?
אמיליו, שחיפש אחר תשובות, פתח דף נייר נוסף – הפעם היה מדובר בצילום תשובתו של ארתורו.
31 במרס
מיס צ'נדלר היקרה,
תנחומי על אובדנך. את רשאית לאמץ את הילד, בתנאי שלא יהיה לו שום קשר נוסף עם משפחת סנטנה ושום תביעה חוקית לגבי הירושה של סנטנה. אני מתכנן להתחתן בקרוב ולהקים משפחה משלי. הופעתו של בן לא חוקי תסב כאב ומבוכה, דבר שאני רוצה למנוע בכל מחיר.
אם תוכלי להבין את מצבי ולכבד את בקשותי, אני אשאיר את העניין בידייך.
שלך בנאמנות,
ארתורו רפאל סנטנה, מוראלס 4
אמיליו סקר את המכתב. השפה נשמעה לקונית, אפילו קרה. אך ארתורו עצמו נשמע תכופות קר וסגור אחרי עזיבתה של קסידי. ואפילו לפני שהיא נכנסה לחייו, הוא תמיד העניק עדיפות לעניינים משפחתיים על פני רגשות אישיים. בתקופה שבה כתב את המכתב הוא התארס עם מרסדס וילנואבה, בתו של שכן עשיר. החתונה לא יצאה אל הפועל, אך אמיליו יכול היה להבין מדוע ארתורו לא רצה שצאצא לא חוקי ישפיע על חייו.
לא חוקי. תיאור כה מכוער לילד תמים. הוא פנה והשקיף החוצה מבעד לחלון, שחלש על הנוף של אחוזת סנטנה. האדמה, שהיתה ממוקמת בעמק הקדוש של חבל האינקה, היתה במשפחתו מאז סביבות 1600, כשהכובש הספרדי מיגל סנטנה השיג אותה כמענק מלכותי. סנטנה נישא לנסיכה משבט האינקה וחי חיים של ג'נטלמן כפרי. רפורמות האדמה של 1960 קיצצו את רוב המענק המקורי, אך ליבה של האחוזה נותר בעינו, וכך גם ההון המנוהל כראוי של משפחת סנטנה.
גורלם של בני סנטנה עצמם לא שפר כל-כך. אחיו הבכור של אמיליו מת ממחלת ילדות. עתה משארתורו איננו, אמיליו היה הזכר היחיד שנותר לבית סנטנה. אם הוא לא יינשא ויעמיד יורש – מחשבה שאיימה עליו כמו עונש מאסר – נכסי המשפחה אולי יעוקלו על-ידי הממשלה או יחולקו בין קרובי משפחתו הרחוקים.
אמיליו חזר וקרא את שני המכתבים. ארתורו מעולם לא רצה להביא לעולם ילד מחוץ לנישואים. קסידי האימפולסיבית כנראה תפסה אותו לא מוכן, בלי אמצעי מניעה. אך הדבר החשוב היה שארתורו הותיר אחריו בן – ילד שכבר כמעט בן שנה עכשיו.
בין אם הילד היה חוקי ובין אם לא, אמיליו לא היה מוכן להפנות את גבו למי שהיה בשר מבשרו. במיוחד כשהילד הזה יכול להיות המפתח להמשך השושלת של סנטנה. אולי גרייס צ'נדלר הזאת תסכים להגיע להסדר כלשהו. אם לא, עומדים לרשותו האמצעים כדי להפעיל את הזכויות החוקיות של משפחתו.
אם יכתוב מכתב או יתקשר, הוא רק יסבך את העניינים. הוא ייצא לאריזונה כבר מחר.
טוסון, אריזונה
"מה דעתך על ארוחת צהריים, בחורצ'יק?" גרייס הוציאה את זאק מעגלת הריצה שלו ונשאה אותו לתוך הבית. בגיל אחד-עשר חודשים הוא הלך ונעשה כבד. בקרוב הוא יתחיל ללכת. אז ידיה באמת יהיו מלאות עבודה.
היא חגרה אותו בכיסא האוכל שלו, שטפה את ידיו, נתנה לו מאכלי אצבעות והשגיחה עליו בעת שאכל לבד. בנה של קסידי היה ילד יפהפה עם תלתלי הבנה ועיניים חומות ממיסות. הצבעים שלו כנראה הגיעו מאביו הפרואני. אך כשגרייס הביטה בילד הקטן, קסידי היתה זו שהחזירה לה מבט.
מהרגע שהיא גילתה שקסידי בהריון – ושלא סביר שהיא תזכה לגדל את בנה בעצמה – גרייס תכננה לאמץ את התינוק של אחותה החורגת. הניירת נמשכה חודשים, אך כעת ההמתנה כמעט הסתיימה. בעוד שבועות אחדים יושלם התהליך שיהפוך את זאק לבנה החוקי – הילד היחיד שיוכל להיות לה אי פעם.
ספלץ'! גוש של גזר מבושל מעוך פגע בלחייה ונדבק אליה. זאק חייך וצחקק, חושף את שיניו החדשות. השלכת אוכל היתה התגלית הכי עכשווית שלו, והוא היה טוב בזה.
"זריקה מרשימה יש לך, מיסטר. כדאי שנחשוב על בייסבול בהמשך הדרך." היא הרימה אותו בקול צחוק מכיסאו והסירה את הסינר שלו. "הגיע הזמן לשטוף אותך. בוא נזוז."
זאק הצליח לדחוף אוכל על פניו וידיו לא פחות מאשר בפיו. כשחלפה על פני המראה במסדרון, גרייס הבחינה בעצמה בחטף עם התינוק בזרועותיה. שניהם נראו כאילו ניהלו מלחמת אוכל. בשניות האחדות שלקח לה לחצות את המטבח הקטן, הוא הכתים את חזית חולצת הטי הלבנה שלה וציפה קווצה משערה. אחרי ריצת הבוקר שלה וארוחתו של זאק, היא היתה מטונפת, דביקה ומיוזעת. ברגע שהקונדסון הקטן ישכב לישון, היא תיגש להתקלח.
רגע אחרי שגרייס נכנסה לחדר הרחצה עם התינוק, פעמון הדלת צלצל.
יופי של עיתוי... סביר להניח שמדובר במשלוח או באיש מכירות. אולי אם היא לא תענה, האדם שבדלת ירים ידיים ויעזוב.
אך הפעמון צלצל שוב, הפעם ביתר עיקשות. גרייס העבירה את התינוק אל ירכה השמאלית באנחת כניעה, ניגשה אל דלת הכניסה ופתחה אותה.
הגבר הגבוה והכהה שבכניסה היה זר. אך גרייס זיהתה אותו מהתצלומים בצהובונים בסופרמרקט, לרוב עם איזו שחקנית או דוגמנית על זרועו. הפלייבוי הפרואני, כינה אותו צהובון אחד.
אחיו של ארתורו סנטנה לא יקפוץ סתם כדי להגיד שלום. בטנה של גרייס התכווצה כשפגשה בעיניו החודרות. היא חשה שאמיליו סנטנה הגיע לכאן מסיבה מסוימת. והסיבה הזאת כנראה קשורה לזאק.
גרייס לפתה את התינוק והכינה את עצמה לצרות.
מבטו של אמיליו בחן את האישה ואת הילד. מבנה גופה היה אתלטי, רגליה הארוכות והשזופות נמתחות מנעלי ריצה לבנות אל מכנסיים קצרים שחורים מניילון. קווצות של שיער בלונדיני כהה חמקו ממגן הזיעה שלה והשתלשלו סביב פניה המרוחות בגזר. עיניים חומות-ירקרקות גדולות – הסממן המרשים ביותר שלה – רשפו בהתרסה. בצבעיה הזהובים ובהתנהגותה קוראת התיגר, היא הזכירה לו לביאה המגוננת על הגור שלה.
באשר לתינוק... משהו היטלטל בליבו של אמיליו כשבחן את הילד. הצבעים הלטיניים הכהים היו כשל משפחתו, אך הוא יכול היה לראות גם רמזים לקסידי. למרות הפנים המלוכלכות והכול, הילד היה מושלם.
אז זה היה בנו של ארתורו.
הוא מצא את קולו. "גרייס צ'נדלר? שמי אמיליו סנטנה."
"אני יודעת מי אתה." זרועותיה התהדקו סביב התינוק. "השאלה שלי היא, מה אתה עושה כאן?"
"זה עלול לקחת קצת זמן. אפשר להיכנס?"
"כמובן." למרות נימוסיה, ניכר היה שהיא זעופה מחשדנות כשהצטודדה כדי לאפשר לו להיכנס. הבית היה קטן אך מרוהט בטעם ומתוחזק היטב. אמיליו לא ראה שום סימן למגורים של גבר בבית, והאישה לא ענדה טבעת. יופי – זה יקל על העניינים.
"שב בבקשה," אמרה והחוותה על כורסת עור. "כשצלצלת בפעמון, עמדתי לנקות את התינוק הזה ולהחליף לו בגדים. אם תסלח לי – "
"קחי לך את הזמן. אני יכול לחכות."
כשהיא הלכה אל המסדרון, אמיליו התמקם בכורסה. הוא היה אסיר תודה על ההזדמנות לעשות סדר במחשבותיו. המפגש עם בן אחיו טלטל אותו. הוא עדיין התקשה להתמודד עם רגשותיו. אך דבר אחד כבר היה ברור. זאק הצעיר היה הקשר האחרון שלו אל ארתורו והיורש לבית סנטנה. הילד היה הביטוח של אמיליו שגם אם הוא לא יתחתן, המורשת המשפחתית תימשך. הוא לא יחזור לפרו בלעדיו.
באשר לדודתו של הילד... הוא הצליח לערוך עליה חיפוש קצר באינטרנט במהלך הטיסה הפרטית שלו מלימה. גרייס צ'נדלר, כפי שגילה, היתה מאיירת ספרי ילדים מוכשרת. האתר שהוא מצא לא כלל תמונה, לכן המראה המצודד הבלונדיני והמסותת שלה היווה הפתעה נעימה – במיוחד אותן רגליים ארוכות וזהובות...
אך הוא ישמור את המחשבה הזאת בצד לזמן מתאים יותר.
הוא סקר את החדר הקטן – הכריות הססגוניות, המדפים הגדושים ספרים, הצמחים הירוקים המלבלבים בעציצים מלאכת-יד והגיטרה השעונה בפינה אחת. הכול נראה נוח ומטופח, אף שבוודאי מרחק שמיים וארץ מהמותרות שאליהן התרגל.
מבטו המשוטט מצא תצלום על מדף נמוך. בתמונה נראתה קסידי נשענת על מעקה ברזל כשהשמיים מאחוריה. עיני האזמרגד שלה ריצדו, שערה הערמוני העשיר התבדר ברוח. גרונו התהדק. איך מישהי כה מלאת חיים מתה?
בשבועות שהיא התארחה בביתם היא נראתה בריאה לחלוטין. אך כעת אמיליו זכר את כאבי הראש שהציקו לה מדי מספר ימים. האם קסידי ידעה, כבר אז, שהיא עומדת למות?
האם ייתכן שהיא תכננה להרות לארתורו?
השאלות בעבעו באמיליו – והתקווה היחידה שלו לזכות בתשובות היתה נעוצה בגרייס צ'נדלר.
ידיה של גרייס רעדו כשהדביקה את חיתולו של זאק למקום ורכסה את בגד הגוף הכחול הנקי בין רגליו הקטנות והשמנמנות. לפחות כעת הוא נראה ייצוגי ל... האם היא מעיזה בכלל לחשוב את המילה? דוד שלו?
איך זה קרה? אחרי מכתבו של ארתורו היא האמינה שאין מניעה להמשיך עם האימוץ. היא התחילה לתכנן תוכניות ארוכות-טווח לבנו של אחותה החורגת. כעת זר כהה-עיניים שצץ לפתע פתאום עלול לשנות הכול. האם ארתורו שלח אותו או שמא אמיליו סנטנה הגיע מיוזמתו שלו?
חשוב מכך, מה הוא רוצה?
גרייס השכיבה את זאק בעריסתו הבטוחה, פשטה את חולצתה המוכתמת והחליפה אותה בחולצת וי שחורה נקייה. לאחר מכן תלשה מעליה את מגן הזיעה מבד המגבת, השפריצה מים על פניה והעבירה את המברשת מספר פעמים בשערה באורך הכתף – אחרי ששטפה את שרידי הגזר המרוסק. תוך כדי התארגנות, היא ידעה שהופעתה חסרת חשיבות. היא לא מי שהאורח שלה הגיע לראות. האינסטינקטים שלה אמרו לה שאמיליו סנטנה הגיע בגלל זאק.
והיא התכוונה להיאבק בו בכל כוחה.
הוא נעמד כשהיא חזרה לסלון עם זאק בזרועותיה. במכנסי ג'ינס דהויים, חולצה לבנה פתוחה בצוואר וז'קט שחור יום-יומי הוא נראה אלגנטי כמו כוכב קולנוע. פתאום התחוור לגרייס שהיא יכלה לקחת את התינוק, להתגנב החוצה מהדלת האחורית ולנסוע משם במכוניתה. אך היא ידעה שזה לא היה משנה דבר. לגבר כמו אמיליו סנטנה יש אמצעים כדי לאתר אותה בכל מקום.
"הוא ירצה לבוא אלי?"
"הוא לא רגיל לזרים. שב. אני אתן לו הזדמנות לבחון אותך." גרייס התיישבה על ההדום והניחה את זאק על השטיח. "מצטערת שאין לי משקה להציע לך, מר סנטנה – אלא אם תסתפק בתה קר. לא ציפיתי לחברה."
"תקראי לי בבקשה אמיליו. ואין צורך בתה." הוא התיישב. האנגלית שלו היתה מושלמת, קולו המתובל במבטא עמוק ועשיר. אילו עצמה את עיניה, גרייס אולי היתה מדמיינת את אנטוניו בנדרס. אך הגבר המלחיץ הזה היה אפילו חתיך יותר.
זאק החליט לחקור את האורח. הוא זחל על ארבע אל הכורסה שבה ישב אמיליו. גרייס התגברה על הדחף לשלוח יד ולמשוך אותו לאחור. היא היתה נוכחת בלידתו של זאק והחזיקה אותו לראשונה כשהיה בן דקות בלבד. היא אהבה אותו מהרגע שקסידי סיפרה לה שהיא בהריון. אם הגבר היומרני הזה חשב שהיא פשוט תמסור לו את הילד שלה ותעזוב...
"מה השם המלא שלו?" אמיליו התבונן בתינוק. "אייזק? זאכארי?"
"זה פשוט זאק – הבחירה של קסידי. זאק מילר, רשמית, למרות שאני מתכננת לשנות את שם המשפחה שלו לשם שלי כאשר האימוץ יהפוך לסופי." גרייס הדגישה את המילה כאשר.
"אני מבין שאין לך קשר דם לילד."
הקשר בבטנה של גרייס התהדק. "לא, אבל קסידי רצתה שאני אגדל אותו. ויש לי מכתב מאחיך, שמסכים לאימוץ."
"אני יודע. ראיתי עותק של המכתב הזה. מצאתי אותו כשעברתי על הניירת של אחי." קולו נעשה חדגוני. "ארתורו מת. הוא נהרג בתאונת דרכים בחודש שעבר."
גרייס הרגישה שליבה צונח. היא לטשה עיניים באמיליו וחיכתה למהלומה הבאה שבוודאי תגיע.
"בדקתי את מצב האימוץ של זאק. אני יודע שהוא עוד לא סופי. בתור המוציא לפועל של הצוואה של אחי, אני מבקש ממך לחכות עם זה."
"למה?" שאלתה של גרייס בקעה כקרקור. ליבה דפק. היא נתקפה בחילה קלה.
"אחי הסכים לאימוץ בתנאי שלילד לא יהיה כל קשר למשפחה שלנו מכיוון שהוא תכנן להתחתן ולהקים משפחה עם אשתו. אך מותו שינה הכול. למיטב ידיעתי, הילד הזה הוא הילד היחיד של ארתורו."
זאק הגיע לכורסה ונעזר בזרוע המרופדת כדי למשוך את עצמו לעמידה. הוא עמד והביט באמיליו בעיניים שיכלו להמיס גרניט. אמיליו ליטף בקצה אצבעו את התלתלים המשיים – מחווה מרומזת של רכושנות.
גרייס משכה את התינוק אל זרועותיה. "אז אתה רוצה לקחת אותו. מה אם אני אסרב?"
ארשת פניו המאובנת ענתה על קריאת התיגר שלה. "כבר יצרתי קשר עם עורכי-הדין שלי בלוס אנג'לס. במידת הצורך, הם מוכנים לחסום את האימוץ ולפנות עם העניין לבית-המשפט."
זרועותיה של גרייס התהדקו סביב גופו הקטן החמים של זאק. האימוץ כבר עלה לה אלפים. לא נותרו לה משאבים למאבק משפטי ממושך. אבל איך היא יכולה לוותר על הילד היקר הזה ולהניח לו לגדול אצל זרים?
"יש קשרים שחזקים יותר מדם," אמרה. "אחד מהם הוא אהבה. זאק הוא בני בכל מובן משמעותי. דבר לא יוכל לכפות עלי לוותר עליו."
"אני מבין."
"באמת?"
"ואת מבינה, גרייס?" עיני האובסידיאן שלו קדחו בעיניה. "למיטב ידיעתי, אחי לא הוליד ילדים אחרים. הילד הזה יכול להיות היורש של יותר ממה שחלמת אי פעם. את אוהבת אותו כבן – את לא רוצה את הכי טוב בשבילו? חשבתי על תוכנית. לפחות תשמעי אותה."
"אנחנו לא זקוקים לכסף של משפחתך, אם לזה אתה רומז. אני מרוויחה מספיק כדי להסתדר, וקסידי השאירה קרן נאמנות בשביל ההשכלה של זאק."
"תקשיבי לי." קולו הצטרד מחוסר סבלנות. "זה לא קשור לכסף. זה קשור לילד. נראה שאת האמא היחידה שהוא מכיר. להפריד בין שניכם יהיה אכזרי – ואני לא יודע מה את חושבת עלי, אבל אני לא אדם אכזרי. קסידי היתה יקרה ללבי כחברה ואני רוצה שהבן שלה יהיה מאושר."
גרייס לטשה בו עיניים בבלבול. מה עכשיו? האם הוא מתכנן לעזוב ולהניח לה להחזיק בזאק?
"אני מציע לקחת את שניכם איתי בחזרה לפרו," אמר. "את תוכלי לראות את האחוזה שבה זאק יגדל ואת חיי המותרות שמהם ייהנה. אחרי כן יהיו לך שלוש אפשרויות. תוכלי למסור לי אותו למשמורת ולחזור הביתה, תוכלי להגיע איתי לאיזה הסדר ביקורים, או שתוכלי לבחור להישאר בפרו ולגדל את הילד עד לבגרותו."
לשמע דבריו, גרייס הרגישה את הזעזוע עד לשד עצמותיה. אם כך, זו המציאות שלה. אמיליו סנטנה היה דודו הביולוגי של זאק. הוא התכוון לקחת את אחיינו. הבחירה היחידה שלה היתה בין להתלוות אליו ולזנוח את חייה באריזונה לבין לא. אם היא תנסה להשאיר את זאק איתה, לגבר הזה יש מספיק כוח כדי לשסות בה גדוד של עורכי-דין.
היא התנשמה ברעד. "אתה אומר שאם אני אשאר בפרו, אני אוכל לטפל בזאק, אבל אני לא אוכל לאמץ אותו."
"נכון. הבחירה בידייך."
היא נעמדה מולו והחזיקה את התינוק בחוזקה. "אבל אני לא אהיה אמו. אני אהיה יותר כמו מטפלת שלו."
עיניו של אמיליו הצטמצמו. מראהו היה כהה ומסוכן. "את תהיי חלק מחייו. האופציה האחרת היא לוותר עליו לתמיד."
